הקרב על הבית: אל תפרקו את מעריב
פירוק מעריב משמעותו סגירת אחד מגופי התקשורת החשובים בישראל, ומתן מפת הסבר לעובדים איך להגיע ללשכת האבטלה הקרובה למקום מגוריהם
הפגנת מעריב מול בית ראש הממשלה. לא לפירוק צילום: יהונתן שאול
בינתיים אנחנו מוקפאים ומבולבלים, ולא מצליחים למצוא יד רגל בסבך המינוחים הכלכליים והמשפטיים שזורקים עלינו עורכי הדין שלנו, הנאמן, אנשי הגוף שמחזיק בבעלות על העיתון ושלל הערוצים שמתעסקים בביצת התקשורת המקומית.
כדי לנסות להבין את מצבנו, עובדי "מעריב", אני שואל שאלות, מתקשר לזה ולהוא ומדבר עם קולגות. ממרבית החברים שעובדים איתי אני מבין שגם הם מבולבלים.
מה שהם יודעים לספר, בדיוק כמו הנאמן ד"ר שלמה נס ועוד כמה אנשים שמידת נאמנותם לעובדי העיתון מוטלת בספק, הוא שעסקת שלמה בן צבי היא האופציה הגרועה ביותר שקיימת. הם יודעים לנאום בביטחון רב שאם לא יימצא רוכש אחר לנכס הישראלי שמוכר כ"מעריב", אזי עדיף ללכת לפירוק.
כאן, אני מוכרח להודות, נוסף לי בלבול על הבלבול. אני לא מצליח להבין איך אנשים שזהו מקור פרנסתם מעדיפים פירוק על פני רכישה, גם אם הרכישה לא מבטיחה כי כל עובדי "מעריב" יישארו עם עבודה ביד. מה שאני כן מבין הוא כי פירוק משמעותו סגירה של אחד מגופי התקשורת החשובים בישראל, ומתן מפת הסבר לעובדים איך להגיע ללשכת האבטלה הקרובה למקום מגוריהם.
ושאף אחד לא יספר לי סיפורי מעשיות על כך שאפשר יהיה להרים מהקרשים את העיתון אחרי שהוא יפורק ולא יעמוד על המדפים במשך מי יודע כמה זמן. מאידך, ממה שאני יודע, העסקה שסוכמה בין האנשים שהיום מחזיקים בבעלות על העיתון ובין מו"ל "מקור ראשון" אמורה להבטיח את מקום העבודה של בין 300 ל-400 עובדים, וזה מבלי לכלול את עובדי הדפוס וההפצה המונים כאלף איש.
מה שאומר שמתוך ארסנל של כמעט 2,000 עובדים, 1,400 איש ישמרו על מקום עבודתם. בהתחשב בתנאים, עושה רושם כי מדובר במספר סביר בהתחשב במצב הכלכלי של העיתון.
זה בסך הכול רק פירוקון
באסיפה שהתקיימה השבוע ביקשה עורכת הדין שלנו, העובדים, לחדד נקודה חשובה. היא העבירה לנו מסר שלא ניבהל אם נשמע את המילה "פירוק". ובאמת, למה שניבהל? הרי לא נאמרה המילה המפורשת "סגירה". זה בסך הכול פירוק, אפילו לא פירוק, פירוקון. רק מפרקים לרגע את מה שנבנה מאז קום המדינה ותכף ומיד מחברים בחזרה למשהו בר קיימא. תסלחו לי, אבל זוהי צואת שור.
אז איפה הבעיה? הבעיה נעוצה בכמה גורמים בעלי אינטרסים שדואגים לפמפם דיסאינפורמציה בנוגע לעתידנו.
למה? אין לי מושג. אני רק יודע שאם לא יבוא רוכש ו"מעריב" ילך לפירוק, כל מי שמנע את עסקת המכירה יצטרך להמשיך בחייו כשעול אבטלם של כמעט 2,000 איש רובץ על כתפיו.
שלא יהיה ספק, לי אישית ממש לא משנה מי ירכוש את העיתון, כל עוד טובת העובדים תעמוד לנגד עיניו. כי בסופו של דבר, זה מה שמעניין אותנו – להישאר במקום העבודה שאנחנו אוהבים ועם בעל בית שידאג לנו כמו שאנחנו דואגים ל"מעריב", בין אם הוא יהיה אנחנו, העובדים, בן צבי או כל אחד אחר.
הכותב הוא עורך "זמן ירושלים"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם