גם פרופ' רולידר לא עזר: יוסי לא זז מההורים
מאז שודרה התוכנית "מפונקים", אנשים לא מפסיקים לעצור את יוסי משה ברחוב ולברר אם הסיפור שלו לא מבוים. אבל גם התגובות הנדהמות וגם שורת המומחים לא הצליחו להוציא אותו מהבית של ההורים: "בתוכנית גרמו לאנשים להסתכל על הנושא בצורה קומית, אבל זה לא מצחיק או מוזר, זה נורמלי לחלוטין"
>>> עוף, גוזל: בני 30 גרים אצל ההורים וגאים בזה
תנו לו להמשיך ככה, לגור בכיף עם אבא ואמא – והוא מרוצה. ובאמת, מה רע לו? יש לו אוכל מוכן בכל פעם שהוא מגיע הביתה, הבגדים המלוכלכים שלו תמיד מוצאים את דרכם אל הארון כשהם נקיים, והחדר שלו אף פעם לא מסריח. אמא דואגת לכל העניינים האלה, ולכן אין לו מה לחפש מחוץ לבית. ושום פרופ' מומחה מטעם אף תוכנית ריאליטי לא ישכנע אותו אחרת.
בזמן שרוב האנשים בגילו כבר חושבים להחזיק דירה, להתחתן וללדת ילדים, יוסי משה, בן 31 מאשדוד, אפילו לא רואה את זה באופק. בזמן שרוב הצעירים חולמים מיד אחרי השירות הצבאי על הרגע שבו יברחו מהבית של ההורים, מבלי שאף אחד ינג'ס להם כל היום, אצל יוסי המצב שונה לחלוטין. אף אחד לא מנג'ס לו. אמא שלו מבשלת לו, מנקה כל מה שצריך, ואפילו מספקת לו כסף לבילויים. מבחינתו, מדובר במצב נורמלי. אלה שלא חיים כמוהו – הם המוזרים.
לפני כשלושה שבועות שודרה התוכנית "מפונקים" בערוץ 2. התוכנית עסקה בגברים ונשים, בני 30 פלוס, שעדיין גרים בבית ההורים.
יוסי משה היה המשתתף האידיאלי לתכנית: בחור בן 31 שגר אצל ההורים, ולא מוכן לעזוב את הבית בשום אופן. "בתוכנית לקחו את הנושא הזה וגרמו לאנשים להסתכל עליו בצורה קומית, אבל זה לא באמת מצחיק או מוזר", הוא מתעקש השבוע. "זה נורמלי לחלוטין מבחינתי".
מאז שודרה התוכנית, אנשים לא מפסיקים לעצור את יוסי ברחובות אשדוד ולשאול אותו אם הסיפור שלו אמיתי. "בהתחלה כולם חושבים שזה מבוים, אבל זה באמת אמיתי", הוא אומר. "אלו הם באמת החיים שלי וככה אני מתנהל. אני חי עם אמא ואבא,
יוסי גר, כאמור, באשדוד. הוא עובד כרכז תרבות במתנ"סים באשדוד, ודי מרוצה מאורח החיים שלו. סדר היום שלו די קבוע: הוא קם בבוקר, שותה קפה עם אמא, הולך לעבודה במתנ"ס, חוזר הביתה בצהריים, יוצא לריצה בים, חוזר הביתה, אוכל ארוחת צהריים שאמא בישלה, ולאחר מכן עולה לישון צהריים, ואחר הצהריים חוזר שוב לעבודה במתנ"ס. בערבים הוא בדרך כלל נפגש עם חברים. כל ערב הוא מוצא לעצמו אטרקציה אחרת: פעם יוצאים לבר, פעם למסיבה. אבל הבילוי המועדף עליו הוא ערב קריוקי בבית, בסלון של אמא.
התוכנית, על שלל המומחים שהשתתפו בה בראשות פרופ' עמוס רולידר, לא שינתה את הגישה שלו. "תראי, חוץ מהחוויה של התוכנית אין ספק שנהניתי גם מהחוויה הלימודית", הוא אומר. "הביאו לתכנית פרופסורים שהסבירו לנו דברים אחרת, רצו לשנות אותנו ולגרום לנו להבין שאנחנו צריכים את השינוי הזה. אז באמת הקשבתי כדי לראות מה יש להם להציע. אבל חשבתי על זה שוב ושוב, ובכל פעם הגעתי לאותה מסקנה: למה אני צריך לעבור דירה?! בבית של אמא יש לי הכל".
הפקת התוכנית הוציאה את המשתתפים למחנה אימונים שנמשך יומיים, במהלכו נאלצו המשתתפים, לא עלינו, לעבוד בעבודות קשות, להרוויח את שכרם בכבוד, ולהשתמש בכסף להוצאות שוטפות.
חלק מהמשתתפים קיבלו את הטירונות בצורה קשה, התעצלו לבצע את המשימות, ולא הבינו איך זה בדיוק אמור לעזור להם לצאת מהבית. להיפך: מחנה האימונים הראה להם את החיים האמיתיים, אלה שמחוץ לבית של ההורים. החיים שהם לא רוצים לחיות.
"רצו להמחיש לנו מה זה חיים באמת, מה זה חיי עבודה, מה זה לקבל משכורת וללכת למכולת לקנות מצרכים בכסף שהרווחנו – כל זה במשך יומיים שלמים", מספר יוסי. "הם יצאו מנקודת הנחה שאני טיפוס עצלן, אבל הם ראו שאני ממש לא. הם ציפו שאני אתלונן כל הזמן שאין לי כוח ושלא בא לי, אבל עשיתי את העבודה כמו שצריך. ברגע שסיימתי את מטלותיי, הלכתי לעשות מה שאני באמת אוהב וקפצתי לבריכה. יש כאלה שהסתכלו על זה כאילו לא אכפת לי מכלום, אבל זה לא נכון. סיימתי את העבודה והלכתי לבריכה. ככה נהנים מהחיים".
מחנה האימונים השפיע עליך איכשהו?
"הכוונה של מחנה האימונים הייתה ללמד את מי שבאמת מפונק איך להתנהג ולהתנהל אחרת. אני פשוט לא מפונק, כך שזה לא ממש השפיע עליי או שינה אותי. מה שבאמת עשה לי משהו שם היה השיחה עם הפרופסור יחד עם האימהות. בשיחה הזאת היה בכי של אימהות, וזה הרגיש לא נוח. מבחינתי, אצלי בבית הכל בסדר. אמא שלי מקבלת את זה ואוהבת את זה שאני בבית. כנ"ל לגביי.
"אבל היה מקרה של אחד המשתתפים, דודו, שגר בבית בחדר השינה היחיד שיש, ונותן לאמא שלו לישון בסלון. זה ממש לא נורמלי מבחינתי, והוא באמת עזב את הבית בסוף התוכנית. כמו דודו אני לא אהיה. לתת לאמא לישון בסלון זו השפלה, זה מעל ומעבר. אמרתי לו 'דודו, איפה אתה חושב שאתה נמצא?', אבל בסוף הוא הבין ועשה את הצעד".
לא בא לך גם שינוי כזה? לגור לבד? להיות עצמאי?
"לעזוב את הבית ולשלם את כל המשכורת שלי על שכר דירה ולהיות לבד? זה לא ריאלי! זה נוח לי לגור בבית של אמא מבחינה כלכלית. אם אני אשכור דירה - אני אחיה בניוטרל. זה לא שווה כלום. אני אעבוד כל היום, אני לא אצליח לשלם את החשבונות ולא אצליח להתקדם לשום מקום".
תגיד, חברים שלך לא אומרים לך שזה לא נורמלי שאתה מתעקש להמשיך לגור עם ההורים?
"אומרים, בטח שאומרים. שואלים אותי כל הזמן מתי אני מתכוון לעבור, מציעים לי לשכור איתם, מספרים לי בכל פעם שיש איזה דירה שמתפנה, אומרים לי שהגיע הזמן. אבל אני לא חושב כמוהם. אין מה למהר. אני בסך הכל בן 31. אני לא מבין מה כל כך מוזר בזה. בתוכנית 'מפונקים' לקחו את הנושא הזה וגרמו לאנשים להסתכל עליו בצורה קומית, אבל זה לא באמת מצחיק או מוזר. זה נורמלי לחלוטין מבחינתי".
יש לך עוד חברים בגיל שלך שגרים אצל ההורים?
"יש כמה רווקים שגרים אצל ההורים, השאר נשואים וגרים לבד. חלק התגרשו, חלק שורדים, אבל לי הכי כיף. יש כאלה שחיים טוב, ויש כאלה שחיים יותר טוב, ואני מאלה. רק בגלל שאני גר אצל ההורים".
ואיך בחורות מגיבות לזה שאתה גר אצל ההורים?
"כרגע אין לי אף אחת, אבל החברה האחרונה שהייתה לי רצתה שאני אצא מהבית ואעבור לגור איתה. חודש אחד היינו יחד והיא כבר רצתה שאני אעזוב את ההורים ואגור איתה! למה מה קרה? אמרתי לה שממש לא, ושם זה נגמר. אמרתי לה 'תירגעי, גברת. לאן את ממהרת?' מה אני אעשה? היא הלחיצה אותי. אני לא מוכן לזה".
תגיד, מה הייתה התקופה הכי ארוכה שלא היית בבית?
"חצי שנה, כשהייתי בחו"ל אחרי הצבא. זה היה הכי הרבה זמן שבו נעדרתי מהבית. חוץ מזה אני לא מתכוון להיעדר יותר. אין שום סיבה שזה יקרה. נכון לעכשיו, אני נשאר עם אמא".
לא נראה לך קצת מוזר הקשר שלך עם אמא שלך?
"ההיפך: אני חושב שמוזר שלאנשים אחרים אין קשר כזה עם אמא שלהם. אין על אמא שלי. היא נותנת לי הכל. מבשלת, מכבסת, נותנת לי כסף שצריך. טוב לי איתה".
היא נותנת לך גם כסף ליציאות ובזבוזים?
"אם אין עליי כסף ברגע מסוים אז אני מבקש, אני לא מתבייש. אין אצלנו בבית חשבונות נפרדים. אין בושה בקטעים האלה. אני לפעמים בא לאמא או אבא ומבקש. אני שואל 'אבא יש כסף?', והוא נותן לי כמה שאני צריך. הם לא יגידו לי לא".
תגיד, ההורים שלך לא מלחיצים אותך לפעמים? לגבי חתונה, ילדים?
"תראי, כל הזמן שומעים את זה. אבל במצב של היום, כשכל זוג שלישי מתגרש, ההורים מעדיפים את המצב הקיים. עדיף להם שאני אגור בבית, ולא אתחתן ואצא לגור לבד, ולא אסתדר עם החשבונות, והם פתאום ימצאו את עצמם כשאני, אשתי, ועוד ארבעה ילדים גרים אצלם בבית".
לא קשה לך למצוא זוגיות כשאתה גר בבית?
"האמת, הדבר הכי לא נוח בזה שאני גר בבית זה הנושא של הסקס. אי אפשר להביא בחורות הביתה לחדר כי זה לא נעים. אם אני יוצא עם מישהי ורוצה לעשות סקס, אז אני לא מביא הביתה. אני לוקח אותה לצימר או משהו. אבל אם זו חברה קבועה, אז אין בעיה להביא הביתה. כמובן לא על הפעם הראשונה, אבל בפעם השנייה אפשר. ומה שקורה בחדר אני דואג לעשות עם טקט ובלי הרבה רעש. הם גם לא מביכים אותי בקטעים של בחורות. אני ממש שומר על רמה מסוימת של טקט, של היגיינה. בכל זאת, אני גר אצל ההורים".
באיזה גיל יהיה לך כבר מוגזם לגור אצל ההורים?
"אין גיל שהוא מוזר לגור בבית. אבל בכל זאת אני לא רוצה להיות נטל על ההורים שלי. אני גר איתם, אני לוקח חלק בבית, חלק של פאן ובידור. אני מדבר הרבה ומבדר הרבה, יש פה ערבי קריוקי הרבה וזה ממלא אותם. אם לא הייתי גר בבית הם היו מרגישים ריקנות, לא הייתי רוצה להשאיר אותם לבד כי אז הבית יהיה גדול וריק, וזה עצוב. אני גר בבית גם בשבילם. לא כי הם ביקשו ממני, אלא כי אני יודע מה יהיה כשלא אגור פה.
"אני שוב אומר: ממש חבל על הכסף אם אני אעבור לגור לבד. אני אהיה דאגה יותר גדולה להורים שלי אם אני אגור לבד, כי הם יחשבו כל הזמן אם אני מסתדר עם החשבונות וירצו לעזור לי עם החשבונות, ובסוף ייווצר מצב גרוע יותר. אני לא מבין איך אני יכול להסתדר עם משכורת אחת ולשלם כל כך הרבה הוצאות. אני לא רואה שום דבר פסול בלגור בבית של ההורים, כל עוד זה רק אני, בלי אישה וילדים לדוגמה. בשביל מה לעבור לגור לבד? כדי להגיד לכולם שאני 'גבר' שאני גר לבד? ממש לא. תאמיני לי, אני גאה להיות בן של ההורים שלי. לא כל הורה היה מקבל את זה, אבל הם בכיף שלהם, ואני בכיף שלי. יותר מזה, הייתי ממליץ לכולם לעשות את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם