האישה החזקה של "העבודה" בבירה: "ירושלים הפכה לפריפריה"
יו"ר מחוז ירושלים במפלגת העבודה אסתי קירמאיר מתכוננת לשלוש מערכות בחירות. על הכוונת: כהונה נוספת כיו"ר המחוז, התברגות ברשימת המפלגה לכנסת וריצה עצמאית של המפלגה בבחירות לעירייה. הפעילה מקריית היובל יכולה לעשות הכול, היא רק צריכה בייביסיטר לילדות
אין זה מפתיע, אם כן, שלאחרונה היא פרסמה פנייה לסיוע בעמוד הפייסבוק שלה, בבקשה למצוא בייביסטר לשתי בנותיה. גם במהלך הריאיון עמה היא חוזרת כמה פעמים על הצורך ביצירת מסגרות חינוך לילדים שמאפשרות להורים לעבוד.
קירמאיר (33), נשואה ואם לשתיים, הייתה פעילה חברתית ופוליטית עוד כשהייתה סטודנטית לתואר ראשון בחינוך ובמינהל עסקים באוניברסיטה עברית. מאז היא הספיקה לרוץ למועצת העירייה, להיבחר לראשות מחוז ירושלים במפלגת העבודה לפני כשנה וחצי ולהתמודד כעת בשנית על התפקיד, והיא מתכוונת לרוץ אף לכנסת. המטרה המרכזית שלה הוא להביא את ירושלים וצרכיה לכנסת מפני ששם, לדבריה, הפכו את עיר הבירה לפריפריה.
"הייתי פעילה עוד בתקופת הלימודים", מספרת קירמאיר. "בדברים שקשורים למאבקי עובדים, במאבק של עובדי רשתות המזון וגם במאבק נגד ההפרטה של בתי הכלא, שהיה מאבק גדול. אחרי שעברתי לקריית היובל נעשיתי פעילה מאוד בשכונה, בניסיון לשפר את מצב התרבות ומערכת החינוך, בין השאר באמצעות הבאת בית הספר הניסויי לשכונה. זה השתלם אחר כך במאבק על צביון השכונה.
"עקרונית אני ממש לא באה מהשקפת עולם של 'לא לחרדים', אבל המצב שנתקלתי בו בשכונה היה כזה שבאמת חייב להילחם על אמונות ועל הצביון החילוני בעיר. השתדלתי ללכת לכיוון של איך עושים מקום טוב יותר לחיות בו ואיך לא מתנגחים אחד בשני. אני מאמינה מאוד במאבקים קהילתיים והם חשובים מאוד, זה משהו משמעותי מאוד בעיניי. אני לא רואה במאבק בשכונה משהו קטן יותר".
בתקופת לימודיה התגוררה קירמאיר בשכונת הגבעה הצרפתית, ובסיום הלימודים, לפני כשבע שנים, עברה לגור בקריית היובל.
למה בחרת להתיישב דווקא בקריית היובל?
"עברתי לשכונה עם קבוצת חברים מתוך רצון לגור בה לטווח ארוך ולעשות בה דברים. עברנו לכאן כקבוצה, כמה חברים שגרים באותו הבניין. קריית היובל עניינה אותנו. נראה היה שיש כאן מה לעשות, ושנוכל להישאר לטווח ארוך כשיהיו לנו ילדים.
"אמנם עדיין בלתי אפשרי לקנות דירה בשכונה מבחינתנו, אבל אני חושבת שקרו פה דברים מדהימים בשנים האחרונות - מאבק אזרחי ושיתוף פעולה של התושבים, שהם חשובים מאוד וכבר ניתן לראות חלק מהפירות שלהם, כמו האטה בחדירה של מוסדות חרדיים לשכונה. זה נתן גאווה ותקווה שאפשר לנצח גם במלחמות האלה ושהן לא מלחמות אבודות מראש. אפשר להישאר לגור בירושלים, זו בשורה".
בין היתר מונה קירמאיר כהצלחה את פתיחת סניף בית הספר הניסויי בשכונה, ואת אירועי התרבות בימי שבת שמתקיימים
"בהתחלה חלק מהאנשים שעברו אליה במיוחד כדי לחזק את האוכלוסייה החילונית, אבל זו נהייתה שכונה אטרקטיבית, וכך הגיעו גם השקעות של העירייה. שנתיים אחרי שניר ברקת נבחר נעשו גם השקעות בתרבות, ובחודש האחרון המינהל הקהילתי פתח את שעריו לאירועים בשבת - דבר שאנחנו נאבקים עליו שנים. ברור שיש עוד הרבה מה לעשות, ועדיין יש עימותים שאנחנו מפסידים בהם, אבל צריך להסתכל על התמונה הכללית, ומדהים לראותו מה השכונה עברה".
קירמאיר, שכבר הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף עירוני, היא חיפאית במקור שהגיעה ללמוד בעיר והתאהבה בה.
עברת לירושלים מתוך רצון לפעול בה, או שהמגורים בעיר הובילו אותך לפעילות החברתית והפוליטית?
"אז לא ידעתי לשים על זה את האצבע, אבל נמשכתי לאווירה בירושלים. באתי ללמוד באוניברסיטה העברית, ומהר מאוד נשביתי בקסם של העיר. זו עיר מדהימה, אבל היא מאבדת המון מהתושבים שלה, וזה גרם לי לרצות לעשות פה משהו ולפעול כדי ליצור לעצמי סביבת חיים טובה יותר בהמשך. אני מאוד אוהבת את העיר ומקווה שאוכל להישאר בה".
"בשלב זה אני מקווה שנצליח לעמוד כלכלית בקניית דירה בעיר. אם לא, אז אנחנו נחזור לצפון או שנעבור למקום אחר. מחירי הדירות הם עדיין משהו שקורע את התושבים בעיר. קשה מאוד לאנשים ממעמד הביניים לקנות דירה בעיר. זה המבחן הגדול. אני התאהבתי בעיר וגם בבעלי, וזה מאוד עזר לי להישאר פה בינתיים".
מה גרם לך לחצות את הקווים מפעילות חברתית לזירה הפוליטית ולהצטרף למפלגת העבודה?
"תוך כדי העשייה חברתית נתקלתי במצב שאני מגיעה להישג בודד של הצלחה, ומרגישה שזה לא מספיק. לדוגמה, הצלחנו להקים מסגרות חינוכיות שנותנות מענה טוב להורים ואנשים יכולים לצאת בזכותן לעבודה, מסגרות איכותיות שהן לא רק לעשירים. התוצאה הטובה הזו לא מספיקה, ויש עוד עשרות אנשים שלא מצליחים ליהנות ממנה כי אין מספיק תקציב.
"בעקבות מקרים כאלה עברתי תהליך של מעבר מהסתכלות על המיקרו להסתכלות על הבעיות ברמת המדיניות - למה לא מצליחים לעשות שינויים משמעותיים יותר. מדובר בדברים שלא קשורים לעירייה, אלא לתקציבים שמגיעים מהמדינה. יש כאלה שיכולים להגיד שפעילות בשכונה שונה מפוליטיקה מפלגתית, אבל אני דווקא ראיתי את החיבור. אתה מנסה לעבוד על חלקת האלוהים הקטנה שלך, אבל הבעיה רחבה יותר. כמובן שמפלגת העבודה קשורה באופן טבעי לשוויון ולצדק חברתי, וכך התחברתי אליה. עד לפני שנה המפלגה הייתה במצב אחר לחלוטין ממה שהיא כיום, ולא היה שום קשר בין האידיאולוגיה הרשמית שלה ובין מה שקרה בפועל. היו שיתופי הפעולה עם גורמים שהמדיניות שלהם נוגדת לחלוטין את עמדותיה".
ומה השתנה?
"קבוצה די משמעותית של פעילים חברתיים נכנסה בשנה ומשהו האחרונות למפלגה, והיא יצרה את השינוי הזה. וזה מעולה. כך נוצר גוף אידיאולוגי~חברתי, מין חלום כזה, גוף שמייצר אלטרנטיבה אמיתית, דרך שונה ממה שהציעו עד עכשיו גופים פוליטיים אחרים. מפלגת העבודה מציעה אג'נדה שמקדמת שוויון וחלוקה הוגנת של משאבים, ואני ממש גאה להיות שותפה בבנייה של הגוף הזה. הוא הפך למקום שיכולים להיכנס אליו עוד פעילים חברתיים, שעוסקים בזה כרגע בעמותות, בבתי הספר, בבתי העסק שלהם או בזמן החופשי שלהם. עכשיו יש גם גוף פוליטי שמקדם את האג'נדה הזאת".
בבחירות המונציפליות האחרונות חברה מפלגת העבודה לרשימתו של ראש העירייה ניר ברקת ובחרה שלא להעמיד רשימה עצמאית. חיליק בר, מזכ"ל מפלגת העבודה כיום, אשר שובץ ברשימתו של ברקת, נכנס למועצה, בעוד שקירמאיר שובצה במקום התשיעי ברשימה ונותרה מחוץ למועצה.
את רואה את הריצה המשותפת עם ברקת כהצלחה? מפלגת העבודה תחזור על המהלך גם בבחירות הקרובות?
"במקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו, אחרי שהתבססות מאוד, התבגרנו, צברנו יותר ניסיון, הצטרפו אלינו יותר אנשים ויש לנו דרך שאנחנו מאמינים בה גם במישור המוניציפלי, אנחנו ניגשים לשאלה הזאת ממקום אחר לגמרי. יש לנו גם בסיס חזק מאוד של פעילים חברתיים בשטח. הבחירה לרוץ עם ברקת הייתה חלק מהחזון לשלב כמה גורמים, וזה התאים בתקופה שמאיר פרוש היווה איום.
"היום אנחנו במקום אחר, ואני מאמינה שהבחירה שלנו תהיה שונה מאוד ויש אפשרות שנרוץ באופן עצמאי. עוד מוקדם להגיד, אבל השאיפה היא בסופו של דבר לייצר כוח עצמאי, וזה גם מה שאנחנו מאמינים שנכון עבורנו. אני חושבת שעיר כמו ירושלים צריכה משהו מאוזן יותר בין ימין ושמאל, אבל משהו שכן מגדיר בצורה נכונה את הפערים הכלכליים, שיש הרבה מה לעשות איתם".
אבל בכל זאת, האם החיבור בדיעבד היה נכון? הרי ברקת נתפס כימני בתחום המדיני ביחס למפלגת העבודה, והנושא החברתי לא היה בראש סדר העדיפויות שלו.
"אפילו שניר ברקת ימני, יש הרבה נושאים שבהם אפשר לשתף איתו פעולה. ברור שיש נושאים שיש בהם מחלוקות, כמו הפרטת חלק משירותי העירייה ונושא מזרח העיר. אין ספק שקרו שם דברים בעייתיים מאוד וגם איימנו לצאת מהקואליציה, ובגלל זה אני חושבת שבפעם הבאה אנחנו נחזור ככוח עצמאי יותר".
בתחום החינוך רואה קירמאיר שיפור בתקופתו של ברקת. "מספר התלמידים החילונים הפסיקו להצטמצם משנה לשנה ואפילו חל גידול כלשהו, וזה לא דבר של מה בכך", היא אומרת. "יש עוד הרבה מה לעשות, אך זה לא תלוי רק בעירייה, אלא גם במדיניות הממשלתית. חינוך חינם מגיל אפס למשל יאפשר ליותר משפחות לצאת לעבוד, גם אצל החרדים, וזה יכול לשפר באופן דרמטי את המצב הכלכלי בעיר". מאידך, נושא התעסוקה מוצג על ידה כנקודת תורפה. "נושא התעסוקה בעייתי, וגם קשה מאוד למדוד אותו. בנושא התעסוקה יש עוד הרבה מה לעשות", היא אומרת.
נוסף לכך, "נושא הדיור הוא גם נושא מרכזי. אני יודעת שנעשו דברים בתחום, אבל בשורה התחתונה עדין אין פתרונות דיור שמאפשרים לגור פה, וזה המבחן האמיתי. אבל גם כאן יש דברים שבאמת קשורים יותר לרמה הממשלתית. בנושא התרבות הייתה התקדמות, והרכבת הקלה שהתחילה לפעול שחררה הרבה לחצים במרכז העיר. התחבורה הציבורית עדיין לא מספיק טובה, אבל אני יודעת שחלק זה נמצא בידי משרד התחבורה. אפשר לראות שכל הנקודות שבהן העירייה צריכה את עזרת הממשלה בעייתיות מאוד".
מה מפלגת העבודה מתכוונת לקדם בעיר?
"ננסה לקדם כמה דברים: העסקה הוגנת וחזרה להעסקה ישירה בכל מה שקשור לעובדי הוראה, חינוך, רווחה וניקיון. ברור שלא הכול צריך להיות בהסכמים קשוחים של קביעות, אבל בטח שלא בצורה קבלנית; בהקשר של מזרח העיר, חשוב לנו מאוד שלא תהיה בנייה בשכונות הפלסטיניות בצורה שלא תאפשר הסכם שלום, ונפעל לחלוקה הוגנת וליישום של מדיניות הממשלה של שתי מדינות לשני עמים; מעבר לזה, נשים נושאים כמו חינוך ורווחה יותר במרכז הבמה, בצורה שתאפשר שוויון הזדמנויות.
"היום יש מודל שמעודד תחרות בין בתי ספר על התלמידים הטובים ביותר; יש בתי ספר שיש להם עמותות הורים וגובים שכר לימוד גבוה, ומולם יש בתי ספר ממלכתיים קלאסיים, וזו תחרות לא הוגנת. בירושלים יש המון בתי ספר כאלה, ונרצה לראות איך מובילים מדיניות יותר שוויונית בנושא הזה. במקביל ניזום הקמת גני ילדים, יש גני ילדים לערבים שצריך להקים, וזה גם משהו שנרצה לסייע ולקדם אותו. קיימת גם הסוגיה של הקמת גנים ערבים~ישראליים לא רק במזרח העיר".
האם יש כוונה ליצור שיתופי פעולה עם מפלגות אחרות בעיר?
"נרצה לשתף פעולה, אבל לא בכל מחיר".
האם את חושבת שמפלגת העבודה תצליח לצבור כוח אמיתי במועצה?
"בהחלט. אנחנו באים לבחירות ממקום אחר לגמרי לעומת לפני כמה שנים, מקום טוב יותר, אידיאולוגי יותר, חזק יותר. היה לנו נציג אחד בבחירות הקודמות, ואני בטוחה שעכשיו יהיה יותר מאחד".
כאמור, באופן אישי קירמאיר מכוונת גבוה יותר, ומתכוונת להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת במטרה לקדם את האינטרסים של העיר בכנסת. "האינטרסים של העיר היו מוזנחים יותר מדיי זמן, וזה משהו שאני רוצה לשנות", היא אומרת.
"ירושלים היא סוג של פריפריה. אני חושבת שבכל הנושא של צמצום פערים, הפערים הכי בוטים הם הפערים החברתיים בין הפריפריה למרכז, וירושלים לצורך העניין היא מערי הפריפריה. מרבית חברי הכנסת הם מהמרכז, שם נמצא ההון התרבותי, הפוליטי והכלכלי, וזה גורם לעיוורון לגבי הפריפריה. כשאני מדברת במפלגה על האינטרסים של ירושלים, אנשים לא מבינים את זה".
בבחירות לראשות המחוז תתמודד קירמאיר מול מרים בונפיל, שכיהנה כיו"ר מרחב ירושלים בנעמת ומוכרת גם כזוגתו של דני בונפיל, לשעבר יו"ר ועד עובדי העירייה. בבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות בעיר התנגדה קירמאיר נחרצות לחזרתו של בונפיל לחיים הציבוריים לאחר שהואשם בעבירות של מרמה והפרת אמונים, והביעה זאת בכל הזדמנות. כעת אומרת קירמאיר כי התמודדותה של בונפיל היא "סוג של נקמה שלו".
"אני מקווה שהציבור יבין שזו הזדמנות גדולה מאוד מבחינת מפלגת העבודה להבטיח לציבור רשימה חברתית מאוד. זה לא משהו שקורה כל פעם. באיזשהו מקום בנינו את המפלגה מחדש.
"מדובר באלטרנטיבה למדיניות הדורסנית שהממשלה הפעילה כלפי התושבים: מצד אחד היא נהגה ביד רכה בבעלי ההון הגדולים, ומצד שני נהגה ביד קשה בשאר האזרחים בפעולות כמו העלאת המע"מ והמס העקיף והקיצוץ הדרסטי בשירותים הציבוריים. ירושלים היא בין הנפגעות הראשונות, כי יש כאן אוכלוסייה חלשה שנאבקת לחיות פה. הדירות יקרות בצורה לא פרופרציונלית למה שהאנשים מרוויחים, והם הראשונים שנפגעים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם