רוצחים על ההגה: פרידה עצובה מגלי מנטש
אם להוספת מסלול לכביש דמים מוכרז אין תקציבים, כנראה שבאמת חיי אדם הם לא הדבר הכי שווה במדינת ישראל. את מותה של גלי מנטש, אמא למופת וחברה טובה, אפשר היה למנוע
זירת התאונה בה נהרגה גלי מנטש
שלושה ימים מאז ראינו אותה עם התינוקת ליד המגלשות והנדנדות, הלכה גלי מאיתנו. האם לארבעת הילדים המקסימים נהרגה בתאונת הדרכים עליה בטח שמעתם במוצאי שמחת תורה, כשבשכונה נעלמה השמחה.
זה קרה רחוק מאוד מכאן, בנגב. כביש הדמים, כביש 31, בין שוקת ללהבים, גבה שוב קורבן. שוב נהג מהאזור. כרגיל, אין גדר הפרדה. מתחילת 2012 נהרגו עשרה אנשים על הכביש הזה. בממוצע, אחד בכל חודש, והנה נפל האסון על משפחה ישראלית ממוצעת מראשון לציון, משפחת מנטש. כולם פצועים וחבולים, אבל כנראה שהכאב הגדול עוד לפניהם.
החורף הגיע מוקדם מדי
רק בשבוע שעבר נסענו על הכביש הזה בדרך לים המלח. מסלול אחד לכל כיוון. נהגים מקומיים, מיישובי הבדואים שלצדי הכביש, "משתלבים" בכביש מתי שבא להם ואיך שבא להם, או דוהרים בפראות. גם התאורה שם לקויה. אם עבור הדברים הללו, הוספת מסלול לכביש דמים מוכרז והקמת הפרדה קשיחה בין המסלולים, אם עבור אלה אין תקציבים, אז כנראה שבאמת חיי אדם הם לא הדבר הכי שווה במדינת ישראל.
בטח לא כששופטי מדינת ישראל מקלים ונותנים הזדמנויות לעברייני תנועה לשוב אל הכביש לאחר שקטלו או פצעו.
במקום לנקות את הכבישים, ולו רק, נגיד, למען מיגור הפקקים, כדי שאותם ישבנים של בכירים במכוניות שרד יישבו פחות בפקק המזדחל, מאפשרים פרשני החוק לרוצחים להסתובב חופשי על ההגה, שלא לדבר על נהגי משאיות ואוטובוסים, שמובילים מכונות הרג מדי יום, למרות שלל הרשעות בתיקם האישי.
גלי מנטש ז"ל, בת 38, אמא למופת, אישה נאה ומטופחת, שכנה וחברה טובה, לא חזרה אלינו אחרי החגים. נשמתה פרחה לה במקום בו הצטלבו טיפשות ורוע, בדיוק ביום בו ירד היורה. החורף הגיע מוקדם מדי הפעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם