דליה יאירי מוציאה ספר שירה ומתפללת למען מעריב
לרגל ספרה החדש "זמן חמדה וערפל" חוזרת דליה יאירי אל הקריירה העיתונאית בקול ישראל ומחזיקה אצבעות למעריב: "אני חרדה לגורלכם. סגירת עיתון היא סכנה לדמוקרטיה"
דליה יאירי. "נטועה ברמת השרון כמו הגינה שלי" צילום: יוסי אלוני
המחבלים, חברי ארגון הפת"ח (התנועה לשחרור פלסטין) הגיחו מהחוף בסירות והשתלטו על בני ערובה רבים במלון. עוזי, ששהה בקרבת מקום, ניסה לסייע, אך נהרג והותיר את יאירי, עיתונאית ואשת רוח אלמנה ושבורה.
את הכאב והיגון ביטאה יאירי באמצעות העט והמיקרופון. היא כתבה מאות שירים וסיפורים קצרים והצטיינה כעיתונאית ברשת ב' עד שפרשה לגמלאות ב-2006. "הייתי האישה היחידה במערכת חדשות גברית", אומרת יאירי שנשואה כיום לפרופסור ערן דולב, קצין רפואה ראשי. "בהתחלה לא ממש ידעו איך לאכול אותי. זה בהחלט נתן לי תחושה טובה".
ההתעסקות במין הנשי התבטאה גם בספר "אסור להרים ידיים" (יצא לאור ב-1996) אותו כתבה יאירי לצד רונית לב ארי. "זו הייתה חתיכת חוויה", מגוללת יאירי את תקופת איסוף הנתונים עבור הספר. "למדתי שיש נשים מוכות מכלל השכבות הסוציו-אקונומיות. היא יכולה להיות אשת עסקים מצליחה, קיבוצניקית או סטודנטית. ההישג הגדול שלי היה שהספר נמכר למשטרה ולצה"ל במטרה לנסות לזהות טיפוסים של גברים מכים".
זרקי לנו עצם.
"בגדול גברים קנאים נכללים בקריטריון הזה. יש אינספור דפוסי התנהגות. אבל לשם זה כבר תצטרכו לרכוש את הספר ולקרוא בעצמכם".
"תוכניות הריאליטי מזעזעות"
הטריגר לראיון עימה השבוע הוא פרסום ספר שירים שלישי ("זמן חמדה וערפל"), שכולל 66 שירים על חברה, חינוך ושכול. "זמן חמדה וערפל הם שלושה יסודות בריאה ששייכים למיתוס הכנעני", מסבירה יאירי את בחירת השם לספר. "בין היסודות הללו התחולל קשר רומנטי שיצר ביצה שבקעה וממנה נוצר העולם".
בשיחה עמה מצטיירת יאירי דמות שקולה ורהוטה. הכול
נכון עד שמדברים איתה על תוכניות ריאליטי, שמצליחות להקפיץ אצלה את הפיוז לגבהים חדשים.
"התוכניות הללו מזעזעות בעיניי", היא מבהירה בטון חריף. "כנראה שאין גבול לגירוי שמוכנים לספק לנו תמורת רייטינג, אחרת לך תסביר את יצר המציצנות והסקרנות שגובר פעם אחר פעם על ערכים בעוד תוכניות תחקירים איכותיות כמעט ונעלמות מן המסך".
אז מה עושים בנדון?
"זו שאלה שיוצא לי לחשוב עליה לא אחת. האם ריאליטי על דייטינג בחושך או באי בודד הוא זה שיפתח אצל הצופים בבית ערך מוסף. הגיע הזמן לחזור למקורות הרי טלוויזיה לא מסתכמת רק בריאליטי. יש עוד כמה ז'אנרים לא פחות מוצלחים".
משהו אופטימי לסיום?
"אני באמת בן אדם אופטימי מטבעי ואולי זו ההזדמנות להחזיק ל'מעריב' אצבעות. אני באמת חרדה לגורלכם ומקווה שתעברו את התקופה הקשה הזו ותצאו ממנה מחוזקים. בעיניי, סגירת עיתון היא לא פחות מסכנה לדמוקרטיה. אני מאחלת לכם שתדעו ימים יפים יותר".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם