האישה שהחלימה מסרטן השד התגייסה להציל אחרות
לפני שלוש גילתה נעמי קרמר מראשון לציון כי חלתה בסרטן השד. אחרי שהחלימה הצטרפה לעמותת "אחת מתשע" במטרה לתת מעצמה לחולות אחרות
"לאחר הבדיקה הרופא רצה לעשות אולטרסאונד ועל פיה כבר נאמר לי שיש גוש חשוד וחוששים לגידול ממאיר", היא מספרת, "זה היה הלם מבהיל ומשתק, כי מאוד הקפדתי להיבדק. זה היה שוק נוראי. לא חיכיתי לעכל את העניין, שבוע וחצי מהגילוי התחלתי בטיפולי הכימותרפיה".
מה קורה אצלך בראש ובבית בשבוע וחצי האלו?
"הייתי מאוד ממוקדת בתוך זה, בתוך המחשבה על להירפא. שלושת ילדיי ליוו אותי במסירות ואחותי הייתה איתי בכל רגע. בתי וכלתי היו בהריון ולא היה רצוי שיהיו צמודות אליי. אחותי לקחה את המקום הזה באופן טבעי, פשוט התנדבה להיות שם.
"לא רציתי שהילדים שלי יראו אותי ויחוו אותי ככה, חולה. הטיפולים לא קלים ומלאים בתופעות לוואי כמו נשירת שיער. מצאתי את עצמי עם ראש קירח, פתאום הנשיות שלך מתנדפת ויש גם כאבים גופניים, בחילות, טעם רע בפה, כי זה משפיע על חוש הטעם ועל השיניים".
קרה ששאלת את עצמך "למה דווקא אני"?
"כמובן שהשאלה הזאת קיימת, אבל הקפדתי שלא להתעסק בה. בכל טיפול התקדמתי הלאה, אבל זו מחלה שפוגעת בכל כך הרבה נשים. הרופאה אמרה לי שסיכויי ההבראה טובים. בכלל, הרופאה שלי מאוד עודדה אותי וגרמה לי להבין שיש דרך לנצח, שישנם חיים אחרי הסרטן".
עמותת "אחת מתשע" פועלת להעלאת המודעות הציבורית לסרטן השד ולקידום בריאות השד בישראל. העמותה מעניקה שירותי תמיכה, מידע ומיצוי זכויות לנשים חולות וקרוביהן, ומובילה מדיניות מתקדמת ביחס לסרטן השד בישראל.
עם גילוי המחלה פנתה קרמר לעמותת "אחת מתשע" לשם קבלת תמיכה, לאחר שקראה בעיתון כתבה בדבר
איך היה המפגש הראשון עם סימה?
"היה לי חיבור מיידי אליה, הייתה כימיה טובה מאוד. היא סיפרה לי עוד על העמותה, על העזרה לחולות. היה לי מאוד טוב שיש מישהי שיכולה להבין אותי ממקור ראשון, שלא צריכה לשאול הרבה שאלות ומבינה בדיוק מה אני עוברת, מאיפה אני מגיעה ולאן אני הולכת. את הפחדים, החששות, הקטנים והגדולים כאחד".
קיים הומור בין חולות סרטן?
"יש בהחלט הומור. אני באופן אישי לא חובבת הומור שחור. עם סימה פשוט לא הייתי במקום הזה עדיין, לא ידעתי בדיוק איך לקבל את זה שאני חולה ועוד לצחוק על מה שקורה איתי. הייתי בשלב שהיה לי עוד קשה לקבל את זה שכל זה קורה לי עכשיו. ידעתי שאני חולה אבל היה לי קשה להפנים את זה".
היו רגעים שחששת שאולי זה לא ייגמר בהחלמה?
"כל הזמן חשבתי על זה ועדיין חושבת לעתים. בבית החולים הכרתי חברה שעברה טיפולי כימותרפיה איתי והיא נפטרה מהמחלה. היה בי חשש גדול שזה יקרה גם לי, אבל אחרי שהתגברתי והבראתי אני לא חושבת על זה כיום, שזה יחזור.
"יש לי בית, משפחה ועיסוקים ואני מסתכלת הלאה. לפעמים פוזלים, שומעים או קוראים על מישהי שחלתה וחוששים, וגם בעת הבדיקה אצל אונקולוג או כירורג תמיד אני חושבת בחשש 'האם הכל בסדר אצלי?'. החשש קיים אבל לא חושבים על זה כל הזמן. אתה חי ואתה זורם עם הכל, עם החיים. אין דרך אחרת".
לאחר החלמתה המלאה החליטה קרמר כי ברצונה להתנדב ולסייע לחולות אחרות, להיות עבורן משענת כפי שסימה הייתה עבורה בימים הקשים. "סימה סיפרה לי על הקורס להכשרת מתנדבות במסגרת 'אחת מתשע' והמליצה לי להתעניין בו. היתה לי שיחה עם רכזת הקורס וכך זה התחיל.
"באתי מתוך הצורך ליידע כמה שיותר נשים. כאישה שעברה את המחלה יותר קל לי לתת יד, לשוחח ולהבין מה קורה עם האדם החולה. אני טיפוס שאוהב מאוד לעזור לאנשים, כך שזה יושב עלי טוב מאוד", היא מחייכת בשביעות רצון.
לאחרונה סיימה קרמר בהצלחה את הקורס, ובימים אלו תחל לחנוך וללוות חולה בעצמה. "זה המעט שאני יכולה לתת מעצמי למען חולות אחרות, אחרי שהבנתי כמה חשובה התמיכה ממישהי שהייתה שם וחוותה את אותו הקושי ואני מצפה לכך.
"חשוב לי מאוד להגיד לנשים בבית, שיבדקו את עצמן ידנית. ללמוד לעשות זאת, ואם לא אז שילכו לרופא שיעשה זאת. חייבים כל הזמן להיות עם האצבע על הדופק. אסור להזניח. זה הפך אצלי למוטו לחיים. אם יש חשש, אם משהו לא נראה, ללכת להיבדק ולא להזניח. לעשות פעם בשנה ממוגרפיה ולא לטמון את הראש בחול. אני חיה את זה יום יום. אם לא הייתי מתמידה בבדיקות - לא הייתי כאן היום".
מה השתנה בחייך לאחר המחלה?
"הבנתי שמגיע לי ליהנות מהחיים. אני פשוט מאפשרת לעצמי לקחת יותר זמן עבורי. אני במקום הראשון. מה שאתה חושב שאתה רוצה לעשות – לבצע עכשיו. לא להשאיר את זה לעוד 20 שנה, כי מי יודע מה יקרה עד אז? אני לדוגמא, קניתי אוטו שלא היה לי קודם, כדי שיהיה לי נוח ושאני אוכל לטייל ולעשות ככל העולה על רוחי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם