סיפורו של אלוף הארץ שהים כמעט הרג אותו
גל לארר מנתניה, אלוף ישראל בגלישת רגל ברך, מספר כיצד השתקם מתאונת גלשן באוסטרליה בזכות פטריות מרפא ומבטיח לחזור לים: "בלי המים אין לי חיים"
לאט, לאט החיידק השתלט על לארר ולא עזב אותו עד היום. "בתחילת הדרך הייתי מסתגר בחדר, לובש את חליפת הגלישה, מניח את הגלשן על הרצפה וצופה בסרטי גלישה בטלוויזיה. הייתי מחקה את התנועות של הגולשים מהסרטונים במשך שעות. לאחר מכן הייתי הולך לים ומיישם את כל מה שראיתי".
בארץ מעטים מכירים את סגנון הגלישה בוגי רגל-ברך. הגלישה נעשית על גבי גלשן בוגי בתנוחה בה הגולש חצי עומד וכורע ברך. לארר הוא אלוף ישראל הראשון בסגנון גלישה זה. הוא אינו מוכר בארץ, אך במדינות בהם הגלים עוברים את השישה מטר, כדוגמת אוסטרליה, שמו הולך לפניו.
הוא ייצג את ישראל באליפות עולם שהתקיימה באיים הקנאריים בשנת 2011 והגיע למקום 8, שם אף הדיח בתחרות את אלוף העולם הקודם. מדובר בספורט פופולארי מאוד בקרב קהילת הגולשים העולמית ומכיוון שללארר אין תחרות רצינית בארץ, הוא מתחרה ומתאמן בעיקר בחול.
האהבה של לארר לים החלה בינקותו. אביו נולד במרוקו בבית צמוד לים. בצעירותו היה נוהג להאזין לגלים מתנפצים לו על חלון חדרו, והוא החדיר בבן את האהבה לים. "בגיל שמונה הייתי הולך לבד לים, יושב, מביט בשקיעה ונהנה מהשקט ומהיופי של הים", נזכר לארר.
הוריו של לארר פרודים. הוא מתגורר עם אמו בנתניה שעובדת כשף בבית מלון בעיר. לאחר הפרידה של הוריו חזר אביו לעיר הולדתו, אילת. לארר אובחן בגיל צעיר מאוד כילד מחונן ובגיל 12 הוא קיבל מלגה שתבטיח לו תואר ראשון בפיזיקה בגיל 15.
"ברגע שהודיעו למשפחה על המלגה שקיבלתי היה אושר גדול בבית. כששמעתי על זה והבנתי שלא אוכל ללכת כל יום לים ציננתי את ההתלהבות של כולם והודעתי שאני מהים לא מתנתק. אני לא רואה את עצמי בלי ים. זה כאילו שייקחו לי חלק מהגוף".
הוריו הבינו ותמכו בהחלטתו. "התמיכה של ההורים היא זו שנתנה לי את הכוח להמשיך ולעשות את מה שאני אוהב", מספר לארר בהתרגשות. את רוב זמנו מעביר לארר באימונים או בתחרויות בחו"ל. בזמן שנותר לו הוא נמצא בארץ ומעביר שיעורים פרטיים בגלישה לילדים.
"את כספי אני מעדיף לחסוך ולשמור לתחרויות מחוץ לישראל, שם המחיה כמובן לא זולה. כשאני יוצא עם חברים אני משתדל לא לשתות הרבה אלכוהול כי זה לא טוב לגוף ולמשטר האימונים שלי, כך שאני לא מבזבז גם הרבה על בילויים", מסביר לארר בחיוך.
לפני ארבע שנים הגיע לארר לחוף המזרחי באוסטרליה כדי להשתתף בתחרות אלוף מדינת קווינסלנד. באחד האימונים לתחרות לארר איבד את תשומת לבו לשנייה וגל גדול הכה בו והפך אותו לעבר סלעים חדים שהיו במים. לארר איבד את ההכרה ונשאר כמה שניות מתחת לפני המים.
"באותו רגע הרגשתי שאני בחלום. ראיתי שהכל סביבי ירוק. המחשבות ותת המודע שלי הפכו לירוק. חזרתי לילדות שלי, לתקופה בה הייתי מטייל עם ההורים בטבע, שם הכל היה ירוק. הבנתי שאני נמצא בין חיים למוות ואני צריך לבחור. כנראה שהחלטתי לחיות כי פתאום התעוררתי מהחלום שהייתי בו".
לארר התעורר וניסה לחתור לכיוון חבריו שלא היו מודעים לכל הדרמה. גל נוסף העיף אותו חזרה לסלעים החדים שפצעו אותו בכל חלקי גופו. לבסוף אחד החברים הבחין בלארר, שחה לכיוונו ומשה אותו מהים. "השכיבו אותי על החול. הייתי פצוע בכל חלקי גופי ובפנים ולא יכולתי לזוז. אמבולנס פינה אותי לבית חולים, שם אושפזתי למספר ימים עד שהתאוששתי. בעקבות הפציעה סבלתי מפריצת דיסק ומאז אני סובל מכאבים חדים".
החזרה לארץ לוותה בהמשך טיפולים בבית חולים. הכאבים לא הרפו את לארר שהחל להשתמש במשככי כאבים באופן יומיומי. "המשכתי לגלוש ובסוף כל אימון הייתי מסיים מותש עם כאבים בכל חלקי גופי, הרגשתי שאני אחרי ריצת מרתון", מסביר לארר.
באחד מאימוניו פגש לארר חבר ותיק, נחשול כהן, חוקר פטריות במקצועו וחובב גלישה. "סיפרתי לנחשול את הכאבים שאני סובל מהם בעקבות הפציעה והוא הציע שירקח עבורי תוסף תזונה מפטריות מרפא שיפיג את הכאבים. התחלתי לחקור את נושא פטריות המרפא ופתאום גיליתי עולם ומלואו של פלא ורפואה".
במחקרים השונים מצא לארר כי פטריות המרפא מכילות חומרים טבעיים שאינם מצויים בתזונה היומיומית של בני האדם. לארר שמע לעצת כהן והחל ליטול כדורים המופקים מפטריית הקורדיספס. הפטרייה, שגדלה בהרי ההימלאיה בגובה רב, ידועה כבעלת סגולות של עוררות וחיוניות לגוף.
"מדובר בפטרייה שנותנים למתעמלים האולימפיים בסין על מנת שיתחזקו", מסביר לארר. "שבוע וחצי אחרי שהתחלתי ליטול את הפטרייה התחלתי להרגיש את השינוי בגוף, הפכתי למרוכז יותר. בזמן האימונים בים הייתי מרוכז באימון והכאב של הגוף החל להיעלם. מטלות פשוטות שביצעתי במהלך היום הפכו לפשוטות יותר ולפחות מסובכות או כואבות וכך התחלתי לנצל את הזמן שלי בצורה טובה יותר, דבר שבעבר לא היה קורה. החיים שלי פתאום החלו להתאזן והכי חשוב שהגוף פחות כואב".
כיום מתרכז לארר באימונים מאסיביים לקראת סבב תחרויות נוסף שבסופן ייקבע אלוף העולם הבא. "התחרות הראשונה בסבב הקרוב תתקיים בחודש פברואר בהוואי ובדרך לאליפות העולם יש עוד כשבע תחרויות. השאיפה הגדולה ביותר שלי היא לעמוד על הפודיום בנובמבר 2013 עם מדליית זהב על החזה כאלוף העולם הבא וכמובן להביא למדינת ישראל את הכבוד של להיות מספר אחת בגלישה על בוגי רגל-ברך", מסכם לארר בחיוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם