מת לכתוב: מר בן צבי, אפשר בבקשה לא לפטר אותי?

איך מבזבזים 106 דקות ביום על רומנטיקה וסקס? וגם: פנייה אישית לבוס החדש של "מעריב" - בבקשה אל תפטר אותי. אני נורא אוהב לעבוד פה, באמת

גיא מרוז | 26/10/2012 7:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: מרוז פלייס
המדור מוקדש השבוע למר בן צבי. שלום בן צבי, הבעלים החדש והמאושר של הבית העיתונאי שלי "מעריב". מה שלומך? מה חדש? אה, נכון, "מעריב"... שיהיה במזל. יש לי בקשה קטנה. אנחנו לא ממש מכירים, אבל אני עובד פה כבר 13 שנה. רצוף. כל שבוע. לא פספסתי פעם אחת, כולל השבוע שבו הייתי באוגנדה. גם מתוך חדר הטיפול נמרץ של אשתי שתחיה כתבתי כי חשבתי שכוחו של בעל טור מעבר לכישרון, המוטל בספק כמובן, הוא העניין הזה של לכתוב כל שבוע.

אני לא יודע אם אני ברשימת 400 המפוטרים או לא, אני גם מניח שיש כאלה שכל פרנסתם כאן והם לחוצים הרבה יותר ממני. אני סתם אוהב נורא לעבוד פה, באמת. אפשר בבקשה לא לפטר אותי? פשוט נורא כיף כאן, למרות רעות חולות כמו רוזנטל שמנסות לתאר מציאות אחרת.

בדיוק השבוע ראיינו אותי לערוץ עשר על הצנזורה האיומה שהשתוללה פה, על השלטון של ניר חפץ ונוחי דנקנר והאמת, לא היה לי כל כך מושג על מה הם מדברים כי אותי מעולם לא צנזרו, להוציא פסילות של חומרים גסים מדי, משהו שאפיין את הכתיבה שלי לפני עשור, הרבה לפני דנקנר וחפץ. אגב, צנזרו לי לא מעט טעויות שעשיתי וחוסר דיוקים ואני כל כך אסיר תודה על כך.

יכול להיות שאני פשוט לא כותב דברים מספיק חשובים, כאלה שצריך לצנזר? יכול להיות שכל מה שכתבתי כאן על ראש הממשלה, על אולמרט, קצב, אנשי האוצר, ניצולי השואה, תאונות הדרכים - יכול להיות שכל זה לא מספיק חשוב ולכן לא צנזרו אותי? בקיצור צביקוש, אני יכול לקרוא לך צביקוש? לא חשוב, בקיצור מר בן צבי, אני נורא מקווה שאני אשאר לבלות פה כי זו לא ממש עבודה מבחינתי אלא תענוג טהור.

אגב, יכול להיות שרשימת ה-400 היא כמו הפגנת ה-400 אלף ובסוף יתברר שזה רק 200? הלוואי ...
ולכל חבריי המוכשרים, שאולי גם יהיו ברשימה, רק אומר שכבר פוטרתי ממקומות שצמצמו, שנסגרו, שהוחלפו והורעלו. בסוף תמיד נהיה יותר טוב ובאה הזדמנות שווה יותר. אני יודע, זה לא תמיד ככה, אבל אפשר לחלום ולפעמים להצליח. שיהיה לכולנו רק טוב.

והנה חידה: מהו סוד האושר הנשי? התשובה (ארוכה מהרגיל) בסוף הטור.
עיבוד תמונה: ג'רמי מלכיאל, צילום רקע: דובר צה''ל
מכוכבי השבוע עיבוד תמונה: ג'רמי מלכיאל, צילום רקע: דובר צה''ל
ח"י שרים לישראל. לחיי ממשלה קטנה וחזקה

חברים, היוזמה שלנו, שמיטב מנהיגי המפלגות הרלוונטיות לממשלה הבאה יחתמו על התחייבות לא להיכנס לממשלה גדולה מ-18 שרים, הולכת ומתעצמת מבחינת החותמים על העצומה (חתמתם, דרעקס?), אבל הולכת ונכשלת מבחינת מנהיגי המפלגות שמצטרפות. רק זהבה גלאון התחייבה והסיכויים שלה להיכנס לממשלה הבאה - לפי דבריה שלה - הם כמו הסיכויים של דרעי ואלי ישי להתענג על נשיקה צרפתית לוהטת.

כולם מתחמקים בלי למצמץ כי כולם רוצים להיות בממשלה, ואחר כך נראה. אבל זה כן בידיים

שלנו להפעיל לחץ ענקי כדי שלפחות הצעד הקטן הזה ייעשה בדרך להחלפת השיטה כולה. נכון, יהיה קשה בלי בני בגין כשר לענייני גירוד הישבן, אבל נסתדר. אמת, נתגעגע למיקי איתן כשר לענייני הקשר של הציבור עם עכוזי השרים, אבל נחזיק מעמד!

יהיה כמעט בלתי אפשרי לא להיזכר בתקופה המעולה של בוגי יעלון כשר לעניינים אסטרטגיים שקשורים לבית השחי של ראש הממשלה, אבל גם את זה נשרוד.

הפתרון בידיים שלנו, רק בואו נתאמץ! יאללה, להיכנס לאתר "עצומה" ולחתום!

הדרום הבוער

בזמן כתיבת שורות אלה הדרום בהסלמה משוגעת ומדאיגה. אני באמת לא מבין איך הם שורדים את זה שם. באחד השידורים צרח ראש המועצה האזורית אשכול חיים ילין מדם לבו "או הסכם או פעולה נרחבת". אין תשובה אחרת והוא כל כך צודק. אני באופן טבעי מעדיף הסכם, אבל ההתשה הזו חייבת להיפסק.

שיחות עם כלב

כלב: אתה יכול לסדר לי פגישה עם השר לשעבר רפי איתן, זה שתפס את אייכמן?
אני: האמת שאני מכיר אותו, אני יכול לנסות. למה?
כלב: כי שמעתי שהמפלגה שלו שוב רצה לבחירות, ואני שוקל לרוץ שם בפריימריז.
אני: באמת? ממתי אתה מעורב חברתית ולמה מפלגת הגמלאים דווקא?
כלב: כי בעבודה כל הכלבים כבר לקחו לי את כל המקומות הריאלים, לליכוד - בלי כחלון אני לא מתקרב וגם צלצלתי לליברמן, הביא לי נשיכה, וזהבה גלאון, נו, אל תצחיק אותי.
אני: ולגמלאים אתה חושב שיהיה סיכוי?
כלב: לא, אבל אתה יודע איזה ליטופים הם מביאים הקשישים האלה? אתה יודע איך מספר שתיים שלו יודע לגרד בבטן התחתונה? יאללה, זוז לי מהעיניים, ציפי לבני עולה עוד מעט לשידור ומודיעה שהיא ממשיכה להתלבט! עוף!

בשורה משמחת

אהוד ברק הודיע שצריך שיהיה מס לעשירים, גם לעשירים כמוהו.

בשורה פחות משמחת

אהוד ברק עדיין מאוד-מאוד עשיר וזה מבאס.

התשובה:
אז ככה. מתברר שהאושר הנשי טמון ב-106 דקות של רומנטיקה וסקס ביום. אני די סגור על השש דקות, אבל מתברר שלמען האושר הנשי הן דורשות עוד 100. כל זה במחקר נורא רציני שהתפרסם לאחרונה. הן גם נורא צריכות 57 דקות של שיחות טלפון ביום וקצת יותר מזה לאכילה. אני נורא רוצה שאשתי תהיה מאושרת, אבל אני חושב שהסקרים והמחקרים האלה כל כך מטומטמים שהאושר מעולם לא נראה רחוק כל כך.

meroz.guy@gmail.com

בלוגים של גיא מרוז
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים