על קו הזינוק: מי רוצה להיות ראש עיריית אשקלון?
בדיוק שנה נותרה עד הבחירות המוניציפליות באשקלון: מיהם הפייבוריטים, אלו חיבורים פוליטיים צפויים ואיזה מועמד עשוי להפתיע? תמונת מצב
קולקציית המועמדים, ברובה, מוכרת. ראש העירייה המכהן בני וקנין, יבקש שוב את אמון התושבים. האופוזיציונר איתמר שמעוני, שהיה כל כך קרוב בפעם הקודמת, ינסה להשיג הפעם את 1,500 הקולות שהיו חסרים לו.
אבי עייש, האיש שבעבר היה חביב הקהל אך הפסיד בעיקר מתוך שאננות, אמנם עוד לא הכריז רשמית, אבל כל הסימנים מראים שהוא הולך להתמודד שוב.
אלה השמות ה(כמעט) בטוחים, שירוצו לתפקיד. בנוסף אליהם, יש עוד לא מעט פוטנציאליים. רוני מהצרי, ראש העירייה לשעבר, שיבנה בעיקר על התושבים שלא מרוצים מראש העירייה הנוכחי ומתגעגעים לשלטון שלו.
קשה להעריך האם מהצרי אכן יתמודד בסופו של דבר, אבל סביר שיוותר. ראשית, בגלל הנזקים שנגרמו לו בתקופת כהונתו ופרסומים שליליים שנקשרו בשמו. שנית, בגלל שבשנים האחרונות הוא כמעט ולא עסק בפעילות ציבורית, ואם כן – לא ניסה לייחצן אותה. כך לא מתנהל מי שמתכוון להתמודד על ראשות עירייה.
ושלישית, בגלל שכראש עירייה מכהן הוא ספג תבוסה צורמת. הוא סיים רק במקום הרביעי בבחירות האחרונות, אחרי וקנין, שמעוני וקובי מיכאל. גם מהצרי יודע שזוהי תוצאה מביכה לראש עירייה מכהן, שאמור
מועמד פוטנציאלי נוסף הוא אבי דיכטר, היום השר להגנת העורף. דיכטר יתמודד בחודש הבא בפריימריז של מפלגת הליכוד, בתקווה להשיג מיקום גבוה ברשימה, שיבטיח לו מקום בכנסת.
עם זאת, ההערכה היא כי לדיכטר יהיה קשה להתברג בין 20 המקומות הראשונים, כיוון שרק עתה הצטרף לליכוד ולא הספיק לצבור לעצמו ציבור תומכים. חשוב לציין בהקשר זה שאם לא יזכה דיכטר באחד מבין 20 המקומות הראשונים ברשימה, הוא יסיים מחוץ לרשימה, כיוון שבליכוד המקומות 21 והלאה המקומות משוריינים לפי קריטריונים שונים. ובכל זאת, גם אם לא יתברג ברשימה, קיים סיכוי לפיו בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, ויצרף את דיכטר כשר לממשלה, מבלי שהוא חבר כנסת.
אלא שאם דיכטר לא ימצא את עצמו בזירה הפוליטית הארצית, סיכויים גבוהים שהוא יפנה אל הדרך המוניציפאלית. בראיון ל"זמן הדרום" הוא אמר כי בהחלט ישקול התמודדות על ראשות עיריית אשקלון. דיכטר הוא לא מסוג האנשים שיכולים לשבת בבית בחוסר מעש. הוא זקוק לפעילות הציבורית, ואם לא דרך הממשלה – אז בעירייה.
אגב, זה החשש הגדול של וקנין ושמעוני, שני המועמדים העיקריים לראשות עיריית אשקלון. לווקנין תהיה הבעיה הגדולה ביותר אם יחליט דיכטר להתמודד, כיוון שציבור התומכים שלהם הוא די חופף. כאשר דיכטר התכוון להתמודד בפריימריז של מפלגת קדימה, מול שאול מופז, המטה שלו באשקלון הורכב מאותם האנשים שניהלו את מטה הבחירות של בני וקנין. כאשר יצטרכו לבחור צד, וקנין ודאי יאבד חלק ניכר מהתומכים האוטומטיים שלו.
שמעוני יכול להרוויח מסיטואציה כזו, אם דיכטר לא יפגע משמעותית בציבור התומכים בו. אבל סביר להניח שמצביעים חופשיים רבים – כאלה שלא מחליטים למי להצביע על סמך היכרות מוקדמת, אלא על סמך שם ורזומה – יעדיפו את דיכטר על פני כל מועמד אחר, כולל שמעוני.
מועמד נוסף, מפתיע במיוחד, ששמו הועלה כפוטנציאל להתמודד על ראשות העירייה, הוא ניצב במיל' דן רונן. רונן אינו מתגורר באשקלון, אך הוא מכהן כיום כיו"ר קבוצת ח.א.ש, שהמטה שלה ממוקם בעיר. החברה, כידוע, נמצאת בבעלותו של איש העסקים צביקה בן שבת.
לאחרונה החלו גורמים בסביבתו של רונן להפעיל עליו לחץ להעתיק את מקום מגוריו לאשקלון ולהתמודד ברשימה לראשות העירייה. המהלך נובע מהערכה שהרזומה של רונן, כקצין לשעבר במשטרה בדרגת ניצב, יסחף בוחרים רבים להצביע עבורו, במיוחד לאור ריבוי מקרי הפשע והפשע המאורגן בעיר.
אבל עם כל הכבוד לשלושת האחרונים, לא ידוע האם הם יתמודדו, ולכן המועמדים המעניינים ביותר הם אלה שכבר ברור שיתמודדו: וקנין, שמעוני ועייש. וקנין מעולם לא הפסיד במערכת בחירות. בבחירות הקודמות, הוא הכריז על מועמדותו רק שלושה חודשים לפני יום הבוחר, ועדיין ניצח. רבים טוענים כי הערך המוסף של וקנין, שהוביל אותו לניצחון באחוזים בודדים על פני יריבו שמעוני, היה דווקא רוני מהצרי.
התדמית של מהצרי הייתה של אדם טוב ונקי, אבל לא בולדוזר. וקנין, כולם זכרו, הוא בולדוזר רציני, אחד שיודע לקדם עניינים. במילים אחרות: לא פראייר. תוצאות הבחירות הראו באופן הברור ביותר שתושבי אשקלון לא היו מרוצים ממהצרי ודרשו שינוי. ובגלל ההבדל התדמיתי המשמעותי בין וקנין לבין מהצרי, השינוי הנדרש היה וקנין.
אלא שבבחירות הקרובות וקנין יתמודד על העשייה שלו, ולא על חוסר שביעות הרצון מהמועמד הנגדי. בהקשר הזה, יש שתי אסכולות שונות לחלוטין: תומכיו של וקנין טוענים שבתקופה שלו העיר התקדמה בקצב מדהים, ומקריאים את רשימת הפרויקטים שביצעה העירייה ותבצע (פיתוח שכונת מגדל, בניין העירייה החדש ועוד) ואת רשימת ההישגים שבאמתחתה (עלייה באחוזי הזכאות לבגרות, פסטיבלי זמר מוצלחים וכו').
מתנגדיו של וקנין מצביעים על הפרויקטים התקועים (הספרייה העירונית, השוק העירוני) ועל רשימת הכישלונות של העירייה (ירידה במספר המועסקים, פגיעה תדמיתית עקב פרסומים שליליים בעיתונות הארצית וכו')
.
על פי הקריטריונים האלה יצביעו המצביעים החופשיים. אבל יש גם את הבסיס התמיכתי של וקנין, שנדמה שהוא קצת נפגע בארבע השנים האחרונות. לא מעט מהתומכים המובהקים של וקנין במערכת הבחירות הקודמת, מדברים על אכזבה ממנו, הן ברמה האישית והן ברמה הפוליטית.
העדות הבולטת ביותר לכך היא שאפילו חיים "פאפו" עטון, שנחשב לאחד החברים הטובים של ראש העירייה, יצא נגד העירייה בעיתונות, בעקבות הכוונה לפתוח תחנת מוניות חדשה בעיר. אמנם עטון לא תקף את חברו וקנין באופן אישי, אבל דווקא מפאת היחסים הקרובים מאוד בין השניים, אפשר ללמוד על אכזבה של תומכי וקנין.
לווקנין אמורה להיות תמיכה אוטומטית מצד אלפי עובדי העירייה. במיוחד לאור העובדה שאחיו הוא יו"ר ועד העובדים. אבל מי שיורד לרזולוציות יותר נמוכות, ומשוחח עם העובדים, לא מתרשם שזה המצב. ברור שעובדים רבים תומכים בווקנין (אלה אותם עובדים שתמכו בו גם בבחירות הקודמות), אבל יש גם לא מעט שרוצים שינוי. אם בגלל חוסר שביעות רצון מווקנין, אם בגלל כעס על יחס מצד הגורמים המקורבים ביותר לראש העירייה.
כאשר עובדים במחלקה מסוימת בעירייה לא מקבלים את רצונם, הם מיד רואים בראש העירייה כאשם. בשנים האחרונות נוצר משבר אמון שכזה עם חלק מהעובדים. לדוגמה, מחלקת הפיקוח. הפקחים טוענים כי פגעו בתנאי ההעסקה שלהם, ואף ניסו לצאת לשביתה איטלקית בתקופה מסוימת, עד שהבינו שהמשרה שלהם נמצאת בסכנה אמיתית. עכשיו הם מעדיפים לחכות לבחירות הבאות, ושם להשמיע את קולם, מאחורי הפרגוד, כאשר איש אינו רואה איזה פתק הניחו בקלפי.
אחת הבעיות של וקנין היא שהוא לא באמת לא מודע לחלק מהסיבות שבגללן התושבים חשים חוסר שביעות רצון. וקנין, מתוקף תפקידו כראש העירייה, מוקף סביבו באומרי-הן ובמלחכי פנכה רבים. במקום להגיד לו היכן נמצאות הבעיות, הם מעדיפים להגיד לו, באופן מכוון, את מה שהוא רוצה לשמוע: שהכל טוב, שכל מה שהוא עושה נתפש מצוין בציבור ושהתושבים פשוט מתים עליו.
ככה זה בתפקידים של בעלי שררה. העוזרים של הבוס הגדול תמיד מעדיפים לבשר לו את הבשורות הטובות, מאשר את הרעות. הם פשוט לא שמים לב שעל הדרך הם פוגעים בו, מנתקים אותו מהציבור ובעצם תורמים לנפילתו. לכן וקנין באמת מאמין שהציבור האשקלוני מאוחד מאחוריו, ושאין שום סיכוי לאף מועמד אחר לדגדג אותו. היועצים של וקנין גורמים לווקנין ללקות ביוהרה, וחטא ההיבריס, כידוע, הפיל גם גדולים ממנו.
מעטים האמינו ששמעוני ישרוד במשך ארבע שנים באופוזיציה העירונית. הוא כיוון אך ורק לניצחון, לתפקיד ראש עיריית אשקלון. אחרי הכל, הוא מנכ"ל חברת "אתרים", תפקיד מהנחשקים במשק הישראלי, שהשכר שלו גבוה יותר אפילו מזה של ראש העירייה. לכן, ההערכה הרווחת הייתה שאילו יפסיד שמעוני במרוץ לראשות העירייה, הוא מיד יוותר על המנדט שלו ויתפטר מחברותו במועצה. בסופו של דבר, התחזית הזאת התבדתה.
במשך כל השנים האחרונות, הוא השתדל לשמור את עצמו בכותרות, למרות שהעבודה כחבר אופוזיציה, גבתה ממנו הרבה זמן וכוחות. כידוע, חברי מועצה אינם מקבלים שכר, אבל שמעוני השקיע ללא הרף בתפקידו הציבורי.
בשלב מסוים, באמצע הקדנציה, היה נדמה ששמעוני מאבד גובה ויורד מהכותרות. אבל עד מהרה הוא השיב את עצמו לעניינים, ובנה את עצמו במטרה אחת: לנצח בבחירות הבאות לראשות העירייה. אחרי ארבע שנים במדבר האופוזיציוני וכאשר נותרה פחות משנה עד ליום הבוחר הבא – שמעוני כבר סופר את הימים לאחור.
את המסע שלו לעבר כס ראש עיריית אשקלון החל שמעוני שנה לפני הבחירות הקודמות. הוא אמנם לא הכריז באופן רשמי שהוא מתכוון להתמודד על הראשות, אבל נתן לכולם להרגיש שזה הכיוון. ראש העירייה דאז רוני מהצרי עמד על הכוונת שלו. כבר אז התחילה להתפתח איבה סמויה וגלויה ביניהם.
חצי שנה לפני הבחירות, כאשר היה ברור שמהצרי הוא ראש עירייה חלש, שמעוני נראה כמועמד הפייבוריט לנצח. הסקרים חייכו אליו, ומפלגת קדימה השקיעה הון עתק בקמפיין שלו, שהיה המאסיבי והראוותני ביותר באשקלון.
מעטים זוכרים, אבל בתקופה ההיא, שמעוני הוציא הודעה לפיה וקנין, ראש העירייה לשעבר, תומך בו לראשות העירייה. בהמשך, כאשר וקנין הצטרף למרוץ, הוא הכחיש כי אי פעם תמך בשמעוני.
ההצטרפות של וקנין למערכה טרפה את כל הקלפים מבחינת שמעוני, שבן רגע הפך מהמועמד המוביל לבעל סיכויים נמוכים לזכות בתפקיד הנחשק. מהר מאוד היחסים בין וקנין ושמעוני הפכו עכורים, ומערכת הבחירות ההיא ידעה הרבה השמצות. המרוץ היה צמוד, והסתיים, כזכור, בהפסד דחוק של שמעוני.
הציפייה הייתה שהוא יפרוש מהמועצה בעקבות האכזבה הגדולה על קמפיין ארוך ויקר שירד לטמיון. אבי וקנין, מספר 2 ברשימתו של שמעוני, היה בטוח שיקבל את המקום של שמעוני סביב שולחן המועצה, ואז יצטרף לקואליציה של בני וקנין. אבל שמעוני לא פרש, ונשאר באופוזיציה.
אבי וקנין, שטען כי שמעוני הבטיח לפרוש, נותר כועס עליו מאוד. את התמיכה שלו, שמעוני כבר לא יקבל בבחירות הקרובות. אגב, גם מי שהיה מספר 3 ברשימתו של שמעוני בבחירות הקודמות, ריימן פולאט, לא יתמוך בשמעוני הפעם. לא ברור עד כמה הכוח האלקטורלי של השניים גדול, אבל בכל מקרה שמעוני מעריך שאילו ייקח את אורן שני כמספר 2 שלו, יוכל לכסות על החיסרון של שניהם גם יחד.
שמעוני עובד בצורה מאוד מאורגנת לקראת הבחירות. הוא מוציא הודעות לעיתונות המקומית מדי שבוע, אבל בעיקר עושה עבודת שטח יפה. תעיד על כך הכמות של האורחים שהגיעה לערב הרמת הכוסית לקראת ראש השנה שארגן שמעוני.
בנוסף, הוא עורך גם חוגי בית ומתוודע לכמה שיותר תושבים כבר בשלב כל כך מוקדם. רבים יטענו שזו לא חוכמה גדולה להתחיל ריצת מרתון בספרינט, כי אחר כך מתעייפים. השאלה היא האם שמעוני באמת יוכל להחזיק מעמד בקצב הזה: לתחזק פעילים, לקיים חוגי בית, לענות לפניות בפייסבוק וכו'.
שמעוני מדגיש תמיד שכמעט 50 אחוז מתושבי אשקלון הצביעו לו בבחירות הקודמות.
עוד 1,500 קולות שהיה משיג, היו מביאים לו את הראשות. לאורך ארבע השנים האחרונות הוא איבד תומכים, אבל גם השיג רבים חדשים. לא היה חסר לו הרבה בפעם הקודמת. ולכן הפעם הסיכויים שלו יהיו אפילו יותר גבוהים.
שמעוני טוען שהוא מחזיק בידיו סקרים שמעידים על שוויון כמעט מוחלט בינו לבין וקנין. התיקו הזה, לדעתו, מעיד למעשה על יתרון שלו. שמעוני מסביר כי כיוון שתושבים הנשאלים בסקר למי יצביעו, הם לא ממהרים "להודות" שלא יצביעו לראש העירייה המכהן, שהוא למעשה המעסיק שלהם.
אם זה אכן יהיה דו קרב בין וקנין ושמעוני – בלי הצטרפות של דיכטר או של מועמד שובר שוויון אחר – הקרב יוכרע בקולות בודדים ויהיה אפילו יותר צמוד מאשר הבחירות הקודמות.
ישנם עוד מספר פוליטיקאים שעשויים להתמודד. חבר המועצה אורן שני, לדוגמה, אמר שהוא מתכוון לרוץ לראשות. אבל ההערכה היא שבסופו של דבר הוא אכן יחבור לשמעוני, כמספר 2 ברשימתו.
גם חבר המועצה תומר גלאם הודיע לאחרונה כי ירוץ לראשות, אבל ההצהרה הזאת נראית בוסרית מדי. למרות הרצון הטוב שהפגין לאורך כל הכהונה הנוכחית שלו במועצה, אין לו מספיק ניסיון ומספיק הכרה כדי לרוץ על התפקיד המרכזי.
בנוסף, פוליטיקאים אחרים, כמו שבתאי צור, קובי מיכאל, אבי וקנין ופרוספר וקנין עשויים לבדוק את הסיכויים שלהם, אבל לא נראה שמישהו מביניהם באמת יכריז שהוא הולך עד הסוף וסביר שהם יתברגו – אם בכלל ייכנסו לפוליטיקה – ברשימות אחרות.
361 ימים לבחירות המוניציפאליות הבאות, והזירה הפוליטית מעלה הילוך.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם