מעולם הפשע לרחבת המסדרים בבה"ד 1
בגיל 15 יהודה טובלי כבר הסתבך עם החוק, אבל אחרי שאביו נפטר ממחלה קשה, הוא נטש את עולם הפשע והתעקש להתגייס לצה"ל; א' איבד את אביו בפיגוע טרור כשהיה בן 11 בלבד, ושבע שנים לאחר מכן התגייס ללוט"ר. סיפורם של שני צעירים שאיבדו את אביהם בנסיבות טראגיות, ולמרות הכל סיימו כעת קורס קצינים
את שמו של א' אסור לפרסם. הוא בן 22, נולד וגדל במעלה אדומים, אח צעיר לשתי אחיותיו הגדולות ממנו. אביו היה לוחם בצנחנים, ואחרי שחרורו הצטרף למשטרה כסוכן ובלש במפלג הסמים. לימים הפך לקצין משטרה בדרגת רב פקד ושימש קצין מודיעין ובילוש. לפני עשור, כאשר א' היה בן 11 וחצי, נורה אביו על ידי מחבלים. בן 45 היה במותו.
"מאז שאני זוכר את עצמי, אבא שלי היה דמות נערצת עבורי. הוא היה אדם שמאוד אהבתי", מספר א' בהתרגשות. על רצח האב הוא אומר: "הייתי ילד אז ולא היו לי פרופורציות
"אבא היה בשבילי דוגמה לכל דבר", מספר א', "ראיתי כיצד הוא מתייחס לאנשים אחרים, כיצד הוא מכבד אותם. היחס שלו והרצון שלו לתרום ולעזור בלט באופן תמידי. השירות שלו במשטרה היה מאוד אינטנסיבי, ולמרות זאת הוא מעולם לא ויתר עלינו, הילדים שלו, על ההשקעה בנו והיחס אלינו".
תן דוגמה.
"נושא הלימודים למשל היה מאוד חשוב לו. הוא תמיד אמר לנו שככל שנשכיל יהיה לנו טוב יותר. את שיעורי הבית תמיד הוא היה בודק לי. זה היה הרגל ידוע ומוכר. פעמים רבות קרה שהלכתי לישון מבלי שאבא בדק את השיעורים, כי הוא היה מגיע מאוחר, אבל כשהוא הגיע ואני ישנתי, הוא היה עובר על כל המחברות, ובמידת הצורך מסמן 'וי' או מתקן. בבוקר הייתי מתעורר ובדרך כלל הוא כבר היה יוצא ולא הייתי רואה אותו, אבל את התיקונים והסימנים ראיתי במחברת. ידעתי שהוא ראה מה שעשיתי. זה היה חשוב לו מאוד, וגם לי".
ממש אבא בשלט רחוק.
"אבא תמיד היה כאן בשבילי. ידעתי שאם אני בצרה אני תמיד יכול להתקשר אליו כדי שהוא יעזור לי. אני זוכר שכשהייתי בכיתה ג', המורה לטבע, שרית, רשמה לי הערה ביומן. הייתי נסער מאוד. הגעתי בצהריים הביתה ומיד התקשרתי אליו כדי לספר לו. בהתחלה הוא לא ענה לי ולכן חייגתי שוב. בפעם השנייה הוא שמע את הצלול וענה לי. אמרתי לו שיש לי משהו חשוב לספר לו, והוא מצדו שאל אם הכל בסדר. אני אמרתי לו שלא, כי כתבו לי הערה, ומהצד השני שמעתי אותו צוחק. הוא אמר שהכל יהיה בסדר ושהוא סומך עליי".
לאחר שנרצח אביו, החל א' להיחשף לסיפורים רבים אודות מעשי האב. "קצינים ולוחמים רבים ששירתו איתו ותחת פיקודו, הגיעו אלינו וסיפרו לנו כל כך הרבה דברים שריגשו אותנו. אבא שלי תמיד היה טוב בריצה, הכושר הגופני שלו היה משהו בלתי מוסבר. אחד הקצינים סיפר שכאשר אבא היה בקורס פיקוד ומטה, הם היו צריכים לעשות 50 סיבובים בבוחן הכושר הגופני האחרון, ובסיבוב ה-48 צירפו לאבא שלי את המדריך כדי לאתגר אותו. אבא שלי המשיך בריצה מהירה, והמדריך עצמו לא עמד בקצב של אבא שלי בשני הסיבובים האחרונים".
"אני חושב שכן. מגיל צעיר ידעתי שאתגייס לשירות קרבי. זה לא שאבא שלי אמר לי שזה מה שהוא מצפה ממני שאעשה, פשוט זה היה מובן מאליו. זה החינוך שקיבלתי מהוריי מגיל צעיר. אני יודע שזה משהו שאני צריך לעשות".
בגיל 18 התנדב א' לקורס טיס, אך בשלב מסוים הודח. משם עבר לשרת במג"ב ובהמשך הצטרף ליחידת הלוט"ר, שמתמחה בלוחמה בטרור, ויצא לקורס קצינים. "אולי זה סוג של סגירת מעגל, אמר לנו השבוע, "הרגשתי שזה מה שאני צריך לעשות, זה מה שמאתגר אותי ולכן אני שם. להיות קצין זו דרך ובחרתי ללכת בה".
למה אתה מתגעגע יותר מכל?
"להיות איתו, לדבר איתו. אני זוכר שכילד חיכיתי כל הזמן לשמוע את האופנוע שלו מגיע. גם אם הייתי אצל חבר, ברגע שאבא היה מחנה את האופנוע ישר רצתי הביתה לראות אותו. הזיכרון לא מרפה. זו התמודדות יומיומית".
בטח היום הוא היה גאה בך.
"אני חושב שכן. הוא אמנם לא נמצא איתי פיזית, אבל הוא תמיד איתי ולצדי. סבתא שלי אומרת שאני שותה תה כמוהו, מתנהג והולך כמוהו, הוא חלק בלתי נפרד ממני. אני חושב שהוא גאה בי בדרך שלי, באמת שלי. לא היה לי קל לצאת לקורס קצינים, נאבקתי לא מעט ואני שמח שהצלחתי וסיימתי".
גם יהודה טובלי, בן 22 מראשון לציון, קיבל בשבוע שעבר את דרגות הקצונה הנכספות, וגם בסיפור האישי שלו נוכחת טראומת איבוד האב האהוב.
כמו רבים מתלמידי חטיבת הביניים, בנעוריו אהב טובלי לבלות עם חברים והעדיף אותם על פני הלימודים. מבילויים תמימים נמשך טובלי לעולם אפל יותר ובכיתה י' החל מצבו האישי להתדרדר. "התחברתי לאנשים שהשפיעו עליי בצורה שלילית מאוד. מהר מצאתי את עצמי מעורב באירועים פליליים, אלימות, קטטות ותגרות. הייתי במקומות הללו מבחירה", הוא מודה.
בגיל 16 קיבל זימון לצו ראשון, אולם המוטיבציה לשרת לא הייתה קיימת מבחינתו. "בצבא ראו את העבר הפלילי שלי ומהר מאוד קיבלתי פטור. הם לא רצו שאשרת ואני עצמי לא נלחמתי. זה בכלל לא הדאיג אותי", הוא מספר. במקביל נמשכו הסתבכויותיו עם החוק. "המשטרה ביקרה כמה פעמים אצלי בבית, ואבא שלי תמיד הגן עליי", הוא משחזר.
איזו תפנית?
"באותם רגעים משהו השתנה בי. הייתי מאוד קשור לאבא שלי והמחלה הזו גרמה לי להתקרב אליו עוד יותר. הפסקתי להסתובב עם אותם חברים כי חלקם כבר נכנסו לתקופות מאסר, ואני העדפתי להיות עם אבא בבדיקות. ליוויתי אותו לכל מקום. הייתי איתו ברגעים הקשים, בדיוק כפי שהוא היה איתי".
ואז מה קרה?
"הבנתי שאני לא יכול להמשיך באותו סגנון חיים שבחרתי. לא רציתי להיות שם, במקומות האפלים הללו. בגיל 18, לאחר מאבק של עשרה חודשים, אבא שלי נפטר מהמחלה. לאחר מותו החלטתי שאני עושה הכל כדי לשקם את החיים שלי. נשבעתי לעצמי שאני יוצא לדרך חדשה".
מה עשית?
"הכירו לי את קבוצת האימון 'אחריי', שמאמנת צעירים לגיוס לצה"ל. הלכתי לשם והייתי חניך במשך כשנה וחצי. הכרתי אנשים טובים, איכותיים והחלטתי שאני מתגייס לצה"ל".
אני מתאר לעצמי שבצה"ל לא כל כך התלהבו מהיוזמה שלך להתגייס.
"נכון מאוד. לקח לי שנה עד שהם הסכימו, וגם זה לאחר מסע לחצים שהפעלתי יחד עם אנשים אחרים שהמליצו עליי. לפני הגיוס לצה"ל עשיתי שנת שירות ובגיל 20 התגייסתי. בהתחלה גייסו אותי ליחידה שלא אהבתי אותה, כי הרגשתי שאני רוצה להתקדם ולתרום יותר. לכן הגעתי לנח"ל. משם עשיתי הכל כדי להגיע לקורס קצינים".
ממש תיקנת את עצמך.
"כן, בפירוש כך. אני חושב שאבא שלי גאה בי מאוד על הדרך שעברתי ועד לאן שהגעתי. אמא שלי, שבכל התקופה הקשה ראתה את השוטרים מגיעים הביתה, מקבלת כעת פיצוי. היא מאוד מרוצה ושמחה. אנשים בראשון לציון שרואים אותי לא מאמינים שאני לובש מדים, ועוד דרגות של קצין בצה"ל".
למה?
"כי כולם הכירו אותי כ'הודאי'. זה היה שם החיבה שלי שנתנו לי מגיל קטן. כאשר עשיתי את השינוי בחיים שלי, החלטתי לחזור לשם המקורי – יהודה. השם הודאי מרגיש לי מלוכלך ומזכיר לי את העבר, הוא מחזיר אותי אחורה. אני רוצה שם נקי ולכן חזרתי לשם יהודה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם