קבלו את "הפקולטה של המוזיקה המזרחית"
האבות העלו את הרעיון ורתמו את הבנים לביצוע מחרוזות משירי המוזיקה המזרחית, בדגש על התימנית. ולא, הם בשום אופן לא מחקים את "הפרויקט של רביבו" ("תמיד האמנו במוזיקה הזאת, שלושים שנה אנחנו שרים אותה"). תכירו את הפקולטה של המוזיקה המזרחית, שהשיקה השבוע מופע בצוותא
הפקולטה של המוזיקה המזרחית. "אין טאבו של אף אחד על השירים האלה" באדיבות אפי דן הפקות
מטרת הפקולטה זהה לזו של רביב בן מנחם וצוותו – להחזיר את עטרת המוזיקה של פעם ליושנה. עד היום הוציאו את המחרוזות "חי מאושר" שהוקדשה לזמר ג'קי מקייטן ז"ל, "צעד חינני", "חסידה צחורה", ו"שיר פרטי", בה נמצאים השירים "גיטרה" של חיים משה, "רק חיוכים" ו"חלום" של ישי לוי, וכמובן "שיר פרטי" של זוהר ארגוב ז"ל.
כעת הם כבר עובדים במרץ על המחרוזת החמישית."זאת לא הפעם הראשונה שאני עובד עם אבא", מגלה דנוך ג'וניור. "כבר בקאמבק של להקת 'העוד' הופענו יחד. כמו בכל הרכב שאתה נמצא בו יש לפעמים רגעים מרגיזים, רגעים מצחיקים, לחצים מעבודה ומהחזרות, אבל זה לא גורם למחלוקות. אנחנו זורמים".
והאב הגאה מוסיף: "זה מה שאומר 'פרי לעמלך'. באחד האירועים המשפחתיים, כשרונן היה כמעט בן עשר, הוא עלה לבמה לשיר. הוא שר את השיר שלי מתוך פסטיבל הזמר המזרחי, וכבר אז ראיתי את הפוטנציאל ואת יכולת השירה שלו. לכן ב-2004, כשעשיתי את הקאמבק עם להקת 'העוד', צירפתי אותו. היו הרבה תגובות טובות מאנשים, וגם בקאמבק השני ב-2009 אנשים התרגשו.
"השיר הראשון שרונן הקליט כסינגל היה השיר שלי שאביהו מדינה כתב לי – 'לב בוקע', וזה בגלל שהוא היה מחובר למוזיקה של פעם, ותמיד אהב את המוזיקה הזאת". האבות בפרויקט בהחלט מוכרים לציבור הרחב, דבר שקשה לומר על הבנים.
הלכתם לפרויקט הזה עם האבות שלכם מכיוון שאתם לא מאמינים בעצמכם? עדיין צריכים גב מהאבות?
"למעשה הרעיון היה של האבות ולא של הבנים", מודה יעיש האב. "אף פעם לא התחברנו למוזיקה של היום. אנחנו מכירים את המוזיקה המזרחית האמיתית, ומה שהולך היום זו מוזיקת פופ ודאנס. נפגשנו באירועים משותפים, ראינו כמה הקהל צמא למוזיקה של פעם, והיה ברור שיום אחד נחזיר את המוזיקה. הבן שלי קנאי למוזיקה של פעם, למרות שהוא שייך לדור הצעיר. אין מה לעשות, רונן וזוהר גדלו על המוזיקה של אבא".
מה בעצם ההבדל ביניכם לבין "הפרויקט של רביבו"?
"אני לא חושב שאנחנו החיקוי", מדגיש דנוך האב, "הרי הם לקחו את השירים שלי והקליטו אותם. אם זה 'קסם המזרח', 'עופרה' ועוד. אני שמח שהם הצליחו, והלוואי שייצאו עוד דברים כאלה איכותיים, אבל היום לצערי אני מתחיל לשמוע שצצו עוד כמה פרויקטים. כך שזה הפך לחלטורה, ובעיניי זה לא יפה. חשוב לי לציין שאנחנו לא מחפשים לצאת במסע של הופעות, שיגידו הנה הם מופיעים מלא. אני מעדיף לצאת בכמה הופעות בחודש, אבל איכותיות.
בדרך לאלבום
"המופע לא יהיה עוד מופע. הוא יכלול מונולוגים, סיפורים של אבות ובנים. ההשקה הייתה ביום ראשון השבוע בצוותא, וב-12 בדצמבר ייערך המופע הראשון".
ובכל זאת יש כאלה שיקראו לכם מעתיקנים, מכיוון שאתם רוכבים על הגל של הפרויקט.
"בשום אופן לא. תמיד האמנו במוזיקה הזאת, שלושים שנה אנחנו שרים אותה ואנחנו לא קוראים להם חקיינים. אנחנו קוראים להם צוות שמאמין במה שרמי, ששי וכל הקודמים לנו עשו. אנחנו מחמיאים ומפרגנים להם. השאלה היא אם הם מחמיאים ומפרגנים לנו, כמו שאנחנו להם. בסך הכל כולנו חברים טובים, ואני בטוח שהם שומעים את המוזיקה שלנו ואומרים שגם אנחנו עושים עבודה טובה. אין תחרות, ואין טאבו של אף אחד על השירים האלה. אנחנו מתמקדים בעשייה שלנו, ולא מסתכלים הצידה".
למה ליהקתם את קובי שי לפרויקט, מה הקשר שלו?
"לפני חמישה חודשים ישבנו אצל רונן, וקובי העלה רעיון: 'למה שלא נקים צעירי להקת העוד'?. כלומר שהוא, רונן ועוד שני צעירים ישירו את השירים שלי ששרתי בזמנו. הוא מוסיף בגוון הקול שלו לפקולטה, אולי בגלל שהוא לא תימני".
איך באמת בחרת את החומרים למחרוזות?
"דברים כאלה לא נסגרים ביום אחד, ולקח לנו גם הרבה זמן לבחור חומרים. אבל הסתכלנו אחורה אל ההופעות שלנו. עדיין מבקשים בחפלות את 'חסידה צחורה', 'סעידה' ועוד – אלה נכסי צאן ברזל. קחי למשל את המחרוזת 'שיר פרטי'. רונן הביא אליה שיר, וששי הוסיף משלו, כמו 'גיטרה' של חיים משה. יש לנו פגישה פעם בחודש, בה אנחנו מחליטים מה לשיר. אנחנו מחפשים את השירים שייתנו ערך מוסף ו'שיר פרטי' של זוהר ארגוב זה שיר שכמעט לא נגעו בו. או למשל 'חנותך' בביצוע 'הפרויקט של רביבו'. זה שיר שאנשים לא מכירים, וזה כל הקטע - לקחת שירים שכמעט לא נגעו בהם. גם אנחנו משתדלים לבחור שירים כאלה".
מתי יוצא האלבום?
עד עכשיו יש לנו חמש מחרוזות, ולאלבום צריך שמונה", מסביר דנוך האב. "אני מעריך שבעוד שלושה חודשים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם