סוגרים מעגל: ארבעה חברים סיימו קורס מ"כים יחד
ארבעה חברי ילדות שסיימו בשבוע שעבר קורס מ"כים מדברים על ציונות ותרומה לחברה: "מי שיכול לעשות שירות צבאי משמעותי צריך לעשות את זה, למענו ולמען החברה"
לרגל סיום הקורס נפגשנו איתם לשיחה קצרה על ציונות, ערכים ותרומה לחברה. התחלתי עם שאלה לקיבוצניקים שבחבורה – יאיר (העוגן) ושחר (געש), שמוכיחים שהרוח הקרבית עדיין מפעמת בתנועה הקיבוצית.
"אצלי בשכבה רוב החבר'ה קרביים", אומר יאיר. "כמעט בלתי אפשרי לגדול בקיבוץ ולא ללכת לשירות משמעותי. זה משהו בערכים שאתה סופג מגיל צעיר. זו גם הסיבה שבחרתי ללכת לנחל – יש כאן אנשים איכותיים וערכיים".
שחר, שהתגייס לצנחנים, מסכים שהבחירה בסוג השירות נובעת מהחינוך והערכים שמקבלים בבית. "סבא שלי יוחנן היה בצנחנים ומגיל קטן אני זוכר
למה בחרת ללכת לקורס מ"כים?
"כי חשוב לי לתרום לצבא ולמדינה שלי. אני מאמין שמי שיכול לעשות שירות צבאי משמעותי צריך לעשות את זה, למענו ולמען החברה. לפני הגיוס עשיתי שנת שירות בפנימייה בדרום. עבדתי עם ילדים בסיכון וחייתי בקומונה. זו הייתה חוויה שאני אזכור כל חיי".
גם נדב תשובה מבת חפר, שמשרת בגבעתי, עשה שנת שירות עם נוער בסיכון בירושלים. "זו הייתה אחת החוויות המשמעותיות שלי בחיים ואני שמח מאוד שיצא לי לחוות אותה", הוא מספר בגאווה.
ידעת שתפגוש בקורס את החברים מבית הספר?
"כן, שמרנו על קשר וידענו שזה הכיוון. זה כיף גדול לעשות קורס עם אנשים שאתה מכיר. יצא לנו לעשות שבת ביחד. העלינו זיכרונות מבית הספר, מהטיול לפולין, המבחנים והמורים".
למה בחרת בגבעתי?
"ידעתי שאני אלך לחיל רגלים וחיפשתי שירות משמעותי. גבעתי זו גאוות יחידה".
מה הלאה?
"אני רוצה להתקדם בצבא וללכת לקצונה ואחר כך אלוהים גדול".
גיא, תושב כפר יונה שמשרת בפלס"ר 401 בחיל שריון, הכיר את נדב לא רק בבית הספר, אלא גם בתנועת הנוער. שניהם היו מדריכים בצופים. גיא הדריך קבוצה של ילדים שלוקים בפיגור ואוטיזם. "זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית", הוא מספר. "זה מה שיפה בתנועה כמו הצופים, שהיא מחברת בין הקצוות של החברה".
למה בחרת בחיל שריון? זו לא בחירה ראשונה עבור רוב החיילים.
"זה נכון. האמת היא שרציתי להיות בשייטת, אבל לא עברתי את הגיבוש. כשהגיע הזימון לשריון התבאסתי נורא, אבל אז משום מקום הבחנתי בכתבה בעיתון על פסל"ר 401. אני זוכר את הכותרת 'לא חיילים של שוקולד'. קראתי ונדלקתי.
"אז הבנתי שהכל מלמעלה. היום אני יכול להגיד בגאווה שאני שריונר ואני ממליץ בחום לכל מי שקורא את הכתבה להגיע לכאן".
תמשיך לקצונה?
"אני לא חושב, אבל אף פעם אי אפשר לדעת. בכל מקרה, כשאשתחרר מהצבא ארצה לעבוד עם נוער ולהמשיך לתרום לחברה".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם