ננסי ברנדס מביא את חברו החלילן זמפיר להופעות בארץ
לפני עשר שנים, גיורגה זמפיר, המוסיקאי הרומני הכי מצליח בעולם, גורש מישראל בבושת פנים לאחר שהואשם באנטישמיות. עכשיו חברו הטוב, ננסי ברנדס, מביא אותו שוב לסדרת הופעות בארץ. ברנדס: "אם היה בו איזשהו סימן של אנטישמיות, הייתי מרגיש זאת"
תזכורת קטנה: לפני 12 שנים, בראיון לעיתון המפלגה הניאו-פאשיסטית הרומנית "רומניה הגדולה", השמיע האמן הרומני הבינלאומי כמה התבטאויות אנטישמיות, למשל:
"נראה שהשואה הזאת, שהאנושות רועדת מעצם הזכרתה זה חמישים שנה, לא הייתה בצורה שבה תוארה ושבה דוחסים אותה לתודעתנו זה חמישה עשורים. אין זה אפשרי כלל לשרוף ולהחניק בגזים שישה מיליון יהודים במשך ארבע שנים". או למשל: "מעולם לא ראיתי גויים שגרמו לפשיטת רגל של יהודי, אבל ראיתי גויים שנכרתו מן העולם הזה בידי היהודים". וכן הלאה.
לאחר פרסום הדברים, הכחיש החלילן כי הוא מחזיק בדעות אנטישמיות או פשיסטיות, וטען כי המפלגה ניצלה את המצוקה הנפשית והכלכלית שהיה שרוי בה, והוציאה את דבריו מהקשרם.
שנתיים אחר כך הגיע לישראל לסיבוב הופעות, אבל גורש בבוטות. לטענת משרד הפנים אז, לא היו בידיו בזמנו אישורי עבודה. זמפיר עצמו טען שגורש עקב לחץ של ארגונים יהודיים וניצולי שואה. כך או כך, באוגוסט 2003 חזר זמפיר לארץ, ביקר ב"יד ושם" ושתל עץ לזכר קורבנות השואה.
לפני ארבע שנים, במלאת 60 שנה למדינת ישראל, הקליט זמפיר דיסק של קטעי מוסיקה ישראלית ויהודית. כעת הוא שוב בא לבקר אותנו במסגרת סבב הופעות בינלאומי.
יש לו, לזמפיר, רק חבר אמת אחד בארץ. קוראים לו ננסי ברנדס (68). "זה לא היה קל להביא אותו לארץ, שיתנצל על הדברים שאמר ויסביר מה קרה שם", מסביר השבוע ברנדס.
"זה לקח תקופה ארוכה של שכנועים עד שהוא הסכים לחזור. את יודעת איזה עלבון היה לו? הוא בא עם כל המשפחה שלו והלהקה, אפילו עם שני הכלבים שלו, והחזירו אותו למטוס בבושת פנים! הפשיטו אותו ובדקו אותו עירום. גם ככה מחזירים אותו למטוס רומני, הוא לא נכנס לארץ, אז בשביל מה להפשיט?".
הוא לא אנטישמי?
"אני מכיר את זמפיר כל כך הרבה שנים. אם היה בו איזשהו סימן הכי קטן של אנטישמיות אני הייתי מרגיש".
התעמת איתו בזמנו על דברים שאמר?
"בוודאי. זמפיר עבר תקופות לא קלות, אי אפשר להגיד עליו שהוא אדם שקול או שפוי - זה אדם לא צפוי, לא על קו הבריאות. מה שקרה איתו זה שהוא גילה שהאמרגן היהודי-צרפתי שלו עקץ אותו בהרבה כסף, סכום מטורף, וזה נתון לוויכוח ונידון בבית משפט עד היום.
"הוא קיבל הצעה ממפלגה ימנית קיצונית ברומניה שנקראת 'רומניה הגדולה', שאמרה לו 'אתה רואה, רק היהודים גורמים להפסדים ודברים רעים'. הוא היה בשפל המדרגה
מה האינטרס שלהם?
"הוא שימש ראש חץ עבורם. זמפיר זה שם דבר ברומניה. אני כעסתי והתעמתי איתו על זה. לא הבנתי איך יצאו לו מילים כאלו מהפה. וזה מה שהוא הסביר לי, שהם פשוט שמו לו מילים בפה. אחר כך היו כתבות רבות על זה שהוא לא התכוון ולא הוציא את המילים בעצמו".
בחודש הבא ייצא "מלך חליל הפאן העולמי" לסיבוב הופעות עולמי אותו יפתח בשש הופעות בישראל, הראשונה מתוכן בהיכל התרבות בראשון לציון. ברנדס ישמש כיועץ אמנותי. כאמור מדובר באמן בינלאומי מצליח מאוד. לזכותו 15 פרסים ואותות כבוד מרחבי הגלובוס על מפעלו המוסיקלי – למשל מדליית זהב בפסטיבל פולקלור ביוון (1964) ועיטור לגיון הכבוד של צרפת.
עד היום הוציא מעל 200 אלבומים שנמכרו בכ-40 מיליון עותקים, מתוכם 90 תקליטי זהב ופלטינה. הפולקלוריסט הדגול הופיע בפני האפיפיורים יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס השישה עשר ואף זכה להכרה עולמית כאשר השתתף בפסקול הסרט "להרוג את ביל" עם נגינת הקטע האינסטרומנטלי "הרועה הבודד". את כישרונו הוא מבטא באמצעות חליל בעל 20 צינורות, אותו שידרג במשך השנים לחליל בעל 26 ואפילו 30 צינורות.
ברנדס וזמפיר הכירו ברומניה לפני יותר מארבעים שנה, עוד בימי שלטונו של הרודן ניקולאה צ'אושסקו ברומניה. "זה היה בשנת 1970 לקראת יום ההולדת של צ'אושסקו", נזכר ברנדס, "הייתה לי להקת רוק ברומניה בשם 'אדום ושחור'. אני הייתי המנהיג של הלהקה, המייסד, המלחין, המעבד וגם הייתי מנגן על אורגן. היינו מופיעים באיצטדיונים והיינו עושים מופעים גדולים מאוד, אבל לא הופענו מחוץ לגבול רומניה כי צ'אושסקו פחד שנברח.
"הילדים של צ'אושסקו היו מטורפים על הלהקה שלנו וזה מה שהחזיק אותי מחוץ לכלא, כי עשיתי מלא צחוק עליו עם הפה ג'ורה שלי. בכל מקרה, הבן שלו חגג יום הולדת והחליט שהוא רוצה שהלהקה שלי תופיע עם זמפיר. זה היה מטורף, סנסציה ממש, שאנחנו נופיע עם זמפיר שהוא פולקלוריסט בינלאומי ששר שירים צועניים! הוא כבר היה כוכב בקנה מידה עולמי, לו נתנו להופיע בעולם. זה היה עבורנו אתגר אדיר. כתבתי קטע מדהים עבורנו לערב הזה וגם יצאה לי מזה חברות".
איך היה להופיע בימי צ'אושסקו?
"היינו מופיעים עם פלסטרים על הפאות, כדי שלא יראו כמה ארוכות הן, כי פאה ארוכה יותר זה מראה קפיטליסטי לפי השלטון הקומוניסטי. באותה תקופה גם הייתה צנזורה מטורפת. נתנו לנו להוציא טקסטים לרדיו רק אחרי שעברו צנזורה מאוד קשה ולא רחמנית.
"אפילו רמזים שיכולים להתפרש כסוג של פרובוקציה נגד השלטון הורידו, דברים קטנים מאוד. אני זוכר שהיה בטקסט של אחד השירים שלנו את המילים 'השמיים בוכים', זה ממש לא דיבר על צ'אושסקו או על השלטון, אבל בכל זאת קרא לי איזה אידיוט מהצנזורה ואמר לי 'מר ברנדס, ברומניה השמיים אף פעם לא בוכים' וביקשו ממני להחליף את השורה".
עשית זאת?
"בטח, אין ברירה אחרת".
מה כתבת במקום?
"השמיים עליזים".
מה היו הטקסטים בחגיגת יום ההולדת?
"הם כמובן התרכזו בהישגים המדהימים של צ'אושסקו ושל המפלגה הקומוניסטית. היו גם דברים עם תוכן ועומק כמו מצב הכבשים באחו. באמת! אלו השירים שהיו לנו אז, זה הטקסט שקיבל אישור, אבל החלק עם זמפיר היה ללא מילים, קטע אינסטרומנטלי".
הוא אהב את הקטע שכתבת?
"הוא מאוד מאוד אהב, עבדנו עליו יחד בכמה וכמה חזרות. אחר כך היו עוד שיתופי פעולה ברומניה, עד שבשנת 1975 עזבתי את רומניה והקשר שלנו התרופף ודעך".
לפני עשר שנים, ברנדס והאמרגן ישראל אדם החליטו להביא את זמפיר לארץ לסיבוב הופעות. "מכרנו המון כרטיסים, משהו כמו 5,000", אומר ברנדס, "אבל יש בארץ רומנים קנאים שלא מפרגנים, והם הוציאו שאילתה בכנסת על מה האנטישמי הזה עושה בארץ. הם פנו לשר הפנים ופשוט החזירו את כל הקבוצה שלו לרומניה, כמו שירד מהמטוס ככה הוא חזר".
אשתו הייתה יהודיה.
"נכון, היה סדק גדול ביניהם בעקבות הדברים האלו. הם נפרדו וכרגע יש לו חברה שצעירה ממנו בשלושים שנה. אני חושב שזה מאוד פתטי שגבר מזדקן מוצא את עצמו עם אישה צעירה...", מחייך ברנדס, שהוא עצמו נשוי לצ'רסלה הצעירה ממנו ב-26 שנים ולהם שני ילדים משותפים.
תאר לי את הקשר שלך עם זמפיר.
"לא הדוק במיוחד אבל יחיד במינו. יש לנו קשר מדהים, הרבה אהבה, הרבה חיבוקים ונשיקות, הרבה הערכה. אנחנו מאוד אוהבים לבלות יחד, ליהנות מהחיים, לאכול, לצחוק".
ברנדס: "לפני חודש העליתי את המופע 'קלאסי קומדי 2' לפני 4,500 צופים בחיפה. המופע הוא בעצם ערב סטנד אפ עם שלוש זמרות אופרה ותזמורת סימפונית בניצוחי. אני עשיתי לערב הזה את כל העיבודים, זה ערב של אריות אופרה והומור. יש בו מוסיקה 'רצינית', אבל זה לא כזה רציני, יש נגן דרבוקה ורקדנית בטן שיוצאים לפתע לבמה עם שירים של אום כולתום. זו הפקה מאוד יקרה, ואני מאוד מקווה לעלות אותה שוב כשזמפיר יהיה כאן, ולעלות אותו איתי לבמה לכמה קטעים מרגשים".
איזה אדם הוא, מצחיקן כמוך?
"לזמפיר יש חוש הומור מטורף, אני מאוד מצחיק אותו והוא ממש נקרע. זה הדבר המשותף שלנו - ההומור. הומור של סיטואציות, לא בדיחות. דברים שפשוט קורים. אני לוקח אותו למסעדות טובות בארץ כי הוא אוהב גורמה, הוא חי הרבה זמן בפריז. שומעים הרבה מוסיקה".
מנגנים יחד?
"בוודאי. מאוד אוהבים פינק פלויד. הוא ניגן בשיר האחרון שעוזי חיטמן כתב שנקרא 'כל יום אני אומר תודה לאלוהים', שאני עשיתי לו את העיבוד. זה שיר שביצע שימי תבורי. מדובר בשיר מרגש ומדהים. זמפיר היה בארץ בזמן ההקלטה וניצלנו את ההזדמנות. צמרמורת".
היה צריך לשכנע אותו?
"תראי, הוא מאוד סומך עליי. אין לו מושג מי זה עוזי חיטמן או מי זה שימי תבורי. מספיק היה לו לשמוע שזה עיבוד שלי. תביני, זה אדם שאת מכניסה ביצוע שלו בשיר, זה עילוי. הוא לא מנגן, הוא מדבר עם החליל. אף אחד לא מגיע לרמת הביטוי והרוח שלו. הוא וירטואוז'".
לא עושה לך חשק להצטרף אליו לבמה?
"בטח שעושה, אבל חמישים אחוז מההופעה שלו זה פולקלור רומני, שזה נורא חפלה. אני לא בקיא במוסיקה הזאת שאוכל לנגן איתם".
מה הסיכוי לשיתוף פעולה בינכם?
"יש מחשבות. צריך לחשוב על פרויקט מתאים".
מקנא בו ובמפעלו?
"קנאה? ביני לבינו? ממש לא. אני אדם שמאוד מפרגן לאנשים, לאמנים. זה נשמע כמו קלישאה אבל אני מאוד אוהב לפרגן וזה כיף לי. זה סטייה אצלי. זה כמו שהייתי בהופעה של יצפאן שנחשב למתחרה שלי, והודעתי לכל העולם כמה שהוא ענק, קרע אותי מצחוק. יש בי אהבת אדם. אני מחבק אנשים, אני אדם כזה. זו לא צביעות".
בכל זאת זמפיר הוא אמן בקנה מידה עולמי.
"כשהוא בארץ אני השגריר שלו, וכמה שאוהבים אותו אני רוצה שיאהבו אותו יותר. הוא גדול בעיני ואני מפרגן לו".
לא קשה להיות אמן מתבגר בישראל כשאתה רואה את הקריירה שלו פורחת מול עיניך?
"זה נורא מתסכל וקשה במדינה שלנו. חוץ מלונדון וקירשנבאום, לאף אחד מעל גיל 50 לא הולך בטלוויזיה. אמנם אני מופיע יחסית הרבה, מתארח או עושה פינה, אבל תוכנית? אין מצב שאני אקבל. אני יודע את זה. לא ספי ריבלין, לא שייקה לוי ולא מוטי גלעדי. אבל לא מדבר איתך מתוסכל או מתלונן. אני קם בבוקר בחיוך. בלי קשר לכל זה אני קם במדינה הזאת בכיף כל יום, אני מופיע, אנשים צוחקים וזה מה שחשוב. אני מקבל מהם הרבה אדרנלין, אורגזמה ממש".
קל לך להביא את זמפיר לארץ?
"פעם אחת הוא בא לישראל, לא לסיבוב הופעות אלא רק כדי להסביר את כל הקטע עם האנטישמיות. תביני כמה שהוא אוהב אותי - הוא בא רק בשבילי, כי ביקשתי. ומדובר באדם מאוד מצליח שמכר כמו אלביס".
בלעדיך הוא לא יבוא להופיע אצלנו?
"אין שום סיכוי", ברנדס מחייך, "הוא לא סומך על אף אחד. גם אם יראיינו אותו בארץ הוא ירצה שאני אבוא איתו, כי הוא לא סומך על מתורגמנים. הוא רוצה שרק אני אתרגם את דבריו אחד לאחד.
"גם הפעם לא היה קל להביא אותו, אף פעם לא קל. גם המחירים שהוא מקבל בארץ הם נמוכים. פחות מחצי ממה שהוא מקבל ביפן וצרפת. לקח חודש לפחות לשכנע, אבל בסוף הוא בא. אין עוד אדם בעולם שמסוגל לשכנע ולשבור אותו כמוני".
בינינו, הוא אוהב את ישראל?
"מאוד מאוד מאוד. הוא עשה תקליט שלם עם שירים ישראליים".
אם הוא כל כך אוהב אותנו - מה הסיכוי שיעשה עלייה?
ברנדס פורץ בצחוק מתגלגל. "זה כבר לא... הגזמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם