ב"ש: המקלט הציבורי פתוח, אבל השער נעול
לדיירי הבתים הישנים ברחוב בזל בשכונה א' בבאר שבע יש מקלט במרחק מטרים ספורים, אבל הוא נעול מאחורי שערי ברזל מאז נבנתה במקום מכללת סמי שמעון. בינתיים, בכל פעם שהעיר מופגזת, הם מגנים על עצמם באמצעות דלתות ישנות וקרשים. השכנים: "אנחנו מופקרים לגורלנו". העירייה: אנו פועלים בהתאם להנחיות פיקוד העורף
"לפעמים השער פתוח ואנחנו יכולים לרוץ למקלט. כולנו פתחנו דלתות בבתים שיפנו לכיוון המקלט", מספר פנחס רחמים, שגר במקום מאז היה ילד. "כשיש אזעקות, אין לנו לאן לרוץ. בבתים האלה אין חדר מדרגות. יש לנו אולי חדר מדרגות אחד, אבל יותר מסוכן שם".
זיוה גרבי, אם לחמישה, שכנתו, כועסת: יש מקלט בטיחותי והוא נעול מאחורי השער. כשיש אזעקה, בשבילי ובשביל ילדיי זה שיא הפחד. סידרתי בבית איזה חדר ביטחון, ממש בושה. הייתה לנו דלת פלדה ישנה, שהצמדתי לחלון חדר השינה, שהוא פנימי. שמתי עליה כל מיני קרשים ובלוקים. ככה צריכים אנשים להיות מוגנים בבאר שבע? זה ממש בושה. אנחנו מופקרים לגורלנו. תאמין לי, לא קרו אסונות בבאר שבע בגלל המזל, אבל אסור לסמוך על המזל, כי הוא ייגמר יום אחד. בגלל הקרשים ששמתי ודלת הברזל, אין אוויר מהחלון. בקיץ נחנקים, אבל אני מעדיפה את החום ושלא יהיה אוויר, רק שנהיה מוגנים איכשהו".
שכן נוסף מצטרף לשיחה, יהודה ישראל, גמלאי המשטרה. "מה יעשו פה השכנים, אם חלילה
פנחס רחמים: "פעם הייתה במקום בריכת 'גלי הנגב', במקום בו עומד היום בניין מכללת סמי שמעון. המקלט אמור להיות ציבורי ולא להיות נעול מאחורי מנעול. פנינו לעיריית באר שבע, פנינו לכל מי שרק אפשר, אבל זה לא עוזר. אומרים לנו שהנושא בטיפול ואני שואל – מה קורה כשיש אזעקה? לאן אנחנו רצים? היום בבוקר הייתה אזעקה, פשוט לא קמתי מהמיטה. המשכתי לישון, כי אין לאן ללכת".
זיוה גרבי וילדיה נשארו בבית בבוקר יום ראשון שעבר, כאשר האזעקה הופעלה וגראדים נורו לעבר העיר. עד שלא מודיעים אחרת, בני משפחתה מעדיפים להישאר במקום בטוח ומוכר. מקלט הטלוויזיה מכוון על ערוץ רדיו. הילדות יושבות ומנסות להעביר את הזמן. "יש לנו רק חדר אחד שבו אפשר להרגיש בטוחים וזה ממש מפחיד. אין עם מי לדבר. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה יהיה פה אם יתפתח משהו גדול יותר, אם חלילה ניכנס למלחמה".
שכן אחר עובר בקרבת מקום ושומע את השיחה. גם לו יש ילדים קטנים, גם לו אין לאן לרוץ, גם הוא מספר על שיחות אין ספור עם עיריית באר שבע. אבל, לדעתו, כל השיחות מול הגורמים לא יעזרו. "ייזכרו בנו רק אם ייקרה משהו", הוא אומר ופונה לדרכו.
זיוה הייתה בונה לעצמה ממ"ד, "אבל זה עניין של הרבה כסף, שלאף אחד אין פה. זה כמה מאות אלפי שקלים, שלי אין מאיפה להוציא. אבל, יש פה מקלט גדול ואני לא מבינה מדוע העירייה לא עומדת על שלה שהוא ישרת את התושבים? הרי יש פה שערי ברזל ואפשר לסדר כך שרק אנחנו ניכנס לפה".
"המקלט ריק", אומר פנחס. "לסטודנטים יש מרחבים מוגנים, במקלט הזה אין כלום. אנחנו נביא מים, מיטות, ציוד. העיקר שלא נהיה חשופים לטילים. זה פחד אלוהים".
ממכללת סמי שמעון נמסר בתגובה: "SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, התקינה בסמוך למקלט האמור שער מיוחד, על מנת לאפשר לכל דיירי הבניינים הסמוכים גישה מהירה ובטוחה בעת חירום. פתיחת השער נעשית באופן יזום על ידי צוות הביטחון של המכללה בזמן חירום, בהתאם להוראות הרשויות המוסמכות - עיריית באר שבע ופיקוד העורף בדבר פתיחת המקלטים הציבוריים בעיר. יש לציין, כי המקלט נמצא במצב תקין וראוי לשימוש, הן על ידי דיירי הבניינים והן על ידי המבקרים במכללה".
מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "עיריית באר שבע פועלת בהתאם להנחיות פיקוד העורף הקובעות כי בעת ירי רקטות יש לנהוג על פי מדיניות 'הכי מוגן שיש', מדיניות הקיימת בכל היישובים שנמצאים ברדיוס של 15-40 ק"מ מרצועת עזה. בתוך כך, בעת הכרזת מצב חירום פותחת עיריית באר שבע את כלל המקלטים הציבוריים בעיר ובהם המקלטים הקיימים ברחוב בזל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם