חייה ומותה של מלכת חיי הלילה בירושלים
דנה בל הייתה משפטנית, דוגמנית ואחת הדמויות המוכרות בחיי הלילה בירושלים. בשלוש השנים האחרונות היא נאבקה בסרטן, אבל המחלה הכריעה אותה. חבריה הרבים נפרדים
שלוש שנים וחודש אחרי שהתגלה אצלה גידול ממאיר בבלוטת התימוס, ואחרי שנלחמה בכל כוחה בסרטן הנדיר, הכריעה אותה המחלה. היא הותירה את חבריה ומשפחתה המומים ושבורים.
הלווייתה של בל התקיימה מיד עם צאת השבת, ובשבוע האחרון ישבה המשפחה שבעה בבית ההורים בקריית היובל – אותו בית שחזרה אליו בל לאחר שהתגלתה מחלתה ושבו התגוררה בתקופת הטיפולים שעברה. מותה של בל, סיפרו השבוע הקרובים אליה, תפס את המשפחה ואת החברים לגמרי לא מוכנים, והם התקשו לדבר על הבת והחברה בזמן עבר.
"נרדמנו בשמירה, היא עבדה עלינו", אמר השבוע ערן, חבר קרוב של בל ששהה בימי השבעה לצד המשפחה, ומי שאמה של בל, דליה, מתארת כחבר נפש של בל.
"במשך שלוש שנים ידענו שכל רגע זה עלול לקרות, שהיא תילקח מאיתנו, ואז פתאום בשבוע שעבר משהו בה התעורר. אחרי שלוש שנים של טיפולים וכאבים, פתאום היו לנו יומיים או שלושה שבהם חייכנו", מתאר ערן את הימים שקדמו לפטירתה של בל. "חשבנו שהנה, אולי לכך חיכינו כל הזמן הזה. היה בה איזה שינוי, והוא עורר בנו תקווה אחרי התקופה הארוכה שעברנו, אבל אז פתאום זה קרה".
הגידול הסרטני בגופה של בל התגלה במהלך בדיקה שגרתית בבית החולים שערי צדק בתזמון ציני – סביב יום הולדתה ה-29. אחרי שעברה ניתוח להסרת הגידול וגרורותיו, התברר לבל כי הסרטן, שהחל
במהלך השבעה איבדה דליה את קולה. "אפילו אם הייתי מסוגלת לדבר על דנה, עכשיו אני כבר לא יכולה", היא הסבירה בעצב, וערן הוסיף: "זה כל כך טרי וזה כל כך כואב, אי אפשר להסביר את זה. אין מילים. זו מכה אדירה". כשאושפזה בל בתל השומר, העביר איתה ערן ימים ולילות: "כל לילה הקפדנו שיהיה שם מישהו איתה. ישנו על המזרונים או על הרצפה – העיקר שהיא לא תהיה לבד".
בל גדלה בקריית היובל, למדה בתיכון זיו והשלימה בהצטיינות תואר ראשון במשפטים במכללת רמת גן. בשנותיה כבוגרת החלה בל לדגמן וכיכבה, בין היתר, בקמפיין של מעצבת השמלות פנינה טורנה. במקביל היא הפכה לבת בית בסצנת המסיבות הירושלמית, והתקרבה במיוחד לאנשי האומן 17.
"הכרתי אותה לפני שש או שבע שנים בערך", נזכר הלל פרקש, מבעלי האומן . "היא הייתה מגיעה אלינו הרבה, מבלה באופן קבוע במועדון ואפילו חגגה אצלנו כמה פעמים ימי הולדת. נוצר קשר ממש טוב בינינו ובינה". לדברי פרקש, ימי ההולדת של בל במועדון היו תמיד יוצאי דופן:
"כל יום הולדת שלה הייתה חגיגה. זה לא היה עוד אירוע של להזמין שולחן ובקבוק, אלא הרבה מעבר לכך. היה לה חשוב מאוד איך לעשות ומה לעשות, איפה האנשים יישבו ואיך להפוך את האירוע למיוחד. היא הייתה גם מאוד בקטע של אופנה וסטייל, והיה לה חשוב לקדם את הדברים האלה".
באוקטובר 2010, שנה אחרי שהתקבלה הבשורה על המחלה, יזמו חבריה של בל ערב גיוס למענה באומן 17 כדי לאסוף כסף שיסייע במימון הטיפולים. "זה היה ערב מוצלח מאוד" מספר פרקש, "והצלחנו לגייס סכום לא מבוטל. אני זוכר שהיא הייתה מרוצה והודתה לנו מאוד. היו גם אנשים רבים שלא הצליחו להגיע לאירוע ותרמו ישירות לחשבון הבנק. אני חושב שהכסף הזה עזר לה לקבל את הטיפולים שהייתה זקוקה להם. לצערי, זה לא הצליח להציל אותה".
על האישה שהייתה בל, אומר פרקש: "אני זוכר אותה כבחורה צעירה ויפה, שמחייכת וצוחקת כל הזמן. מישהי שאוהבת מסיבות, מגיעה ומבלה. נזכור אותה כבחורה טובה. זה שהיא נלחמה במחלה במשך שלוש שנים, מעיד על האופי שלה".
פרקש מספר כי "מאז הערב שערכנו למען דנה, הקשר איתה די נותק. הרגשנו שמה שהיא עוברת משנה אותה. היא התרחקה. זה כל כך חבל שהמחלה לקחה אותה". על השנה האחרונה הוא אומר כי "היא נלחמה לא מעט זמן, ובשנה שעברה ניסיתי לברר מה קורה איתה דרך אנשים שהכירו אותה. התחושה שקיבלתי מהם הייתה שדברים דווקא קצת משתפרים, שיש התקדמות בדרך הנכונה ולכיוון חיובי, ואולי היא אפילו תצא מזה – אבל בסוף המחלה לקחה אותה".
דווקא מתדמית נערת המסיבות הירושלמית, זו שלעתים התלוותה לשמה של בל, פרקש מסתייג: "היא לא הייתה נערת מסיבות אלא מישהי שאוהבת לבלות. היא הייתה מגיעה אלינו פעם או פעמיים בשבוע. היא הייתה מחוברת מאוד גם לאנשים בחיי הלילה של העיר, כמו ברמנים, יח"צנים ובעלי מקומות. היא הייתה מבלה הרבה, אבל אני לא יכול להגיד שאין מסיבה שהיא לא פספסה. צריך לזכור שהיא הייתה בחורה רצינית, עם עבודה והכול – והיא הצליחה לשלב בין התחומים".
ואכן, קרוביה של בל תיארו אותה השבוע כאישה חכמה ושאפתנית, שעבדה קשה כדי להגשים את היעדים שהציבה לעצמה. "היא ילדה שבנתה את עצמה לאט-לאט, בדרך חכמה. היא הייתה שנונה, יפהפייה, פקחית ואינטליגנטית. כל ירושלים אהבה אותה. בכל סביבה שהיא פעלה בה, היא מיד הפכה להיות המרכז", מעיד ערן.
"מדובר באישה צעירה שהקימה עסק בשתי ידיה. המטרה שלה הייתה לעזור לאחרים. לי היא עזרה מאוד. אני במיוחד זוכר שכולנו אהבנו אותה. היא הייתה חיובית תמיד, פעילה מאוד, נורא מפרגנת והייתה לה אוזן קשבת לכל אחד מהמשתתפים. צריך להבין שאני, בגילי, יכולתי להיות אבא שלה, ובכל זאת היא הצליחה למצוא שפה משותפת איתי ועם כל אחד ואחת בסדנה".
אביעד, שהיה ממשתתפי הסדנה שהתנהלה כשנודע לבל על מחלתה, מוסיף כי "כל כך אהבנו אותה, והוכנו בתדהמה כשהיא נעלמה לנו. היינו באמצע התהליך כשנודע לנו שהיא חולה, ובהתחלה חשבנו שזה משהו חולף, שזה יעבור. לקח זמן עד שהבנו שהמחלה שלה זו מכה רצינית. אחרי שהסרטן תוקף אותך, אתה כבר לא אותו בן אדם".
על תחושותיו אחרי התפרצות המחלה אומר אביעד כי "לקחו לנו את דנה. זה כואב מאוד, וזה לא ייאמן מה דבר כזה עושה לך. לא ראינו אותה מאז 2009, כשהמחלה תקפה. אני זוכר שרצינו ושאלנו, אבל היא לא רצתה שיבקרו. זה היה קשה מאוד".
השבוע, לאחר שנודע לאביעד כי בל נפטרה, הוא מיהר להעלות ליו-טיוב סרטון שצילם באחת ממפגשי הסדנה במרץ 2009, ונשאר שמור אצלו עד היום. בסרטון נראית בל כשהיא מעניקה למשתתפת בסדנה תעודה, ומברכת אותה על הישגיה, וזו מצדה אומרת :
"זו דנה. ללא דנה בטח ובטח לא הייתי כאן". אביעד מספר על הסרטון כי "במקרה צילמתי קטע שבו רואים את דנה, והשבוע אמרתי לעצמי שאעלה את הסרטון ליו~טיוב כדי לתרום להנצחתה".
אנשים שהכירו את בל מתארים את "דנה של לפני" ו"דנה של אחרי" ומתכוונים לשינוי שהמחלה והטיפולים כפו עליה. מאז מחלתה סירבה בל להתראיין, ונוכחותה המקוונת, שהייתה בולטת טרם המחלה, הלכה והתמעטה.
על השנים שלפני פרוץ המחלה אומר ערן כי "דנה הייתה פעילה מאוד בפייסבוק. בתקופות השפל היו לה משהו כמו 8,000 חברים, ובתקופות השיא זה הגיע למספרים שאי אפשר לתאר".
אף שאפשר למצוא באינטרנט תמונות רבות שלה מהתקופות שלפני המחלה - בהן צילומים מסדנאות ההרזיה שהעבירה וצילומי דוגמנות - משלוש השנים האחרונות, מאז שקיבלה את הבשורה הקשה על המחלה, העדויות מצומצמות.
לחשבון המשתמש שלה בפייסבוק מיהרו השבוע להוסיף את הכיתוב "זיכרונה לברכה", אך הקפידו שלא למחוק את העמוד. וכך לצד תמונות ממסיבות ברחבי העיר, תמונות דוגמנות, ותמונות שבהן היא נראית לצד הספר שוקי זיקרי, הדוגמן התל אביבי אלעד גוהר והבמאי בן בכר, מתנוסס המשפט "הטוב אינו ברור מאליו, לכן אני מעריכה וממצה כל רגע" – עדות למי שדנה בל הייתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם