החלום שהתממש: לפגוש את מיכאיל ברישניקוב
מאז שהייתי ילדה הערצתי את מיכאיל ברישניקוב. תמונתו בשחור לבן עם כובע צילינדר גדול ושחור נחקקה בליבי. עכשיו יש לי תמונה חדשה של מושא הערצתי
מאז שהייתי ילדה הערצתי את ברישניקוב. תמונתו בשחור לבן, עם כובע צילינדר גדול ושחור, הייתה תלויה בביתי ונשארה חקוקה בליבי. הדבר האחרון שהייתי רואה לפני לכתי לישון והדבר הראשון שראיתי בקומי.
עם מיכאיל ברישניקוב. ידעתי שיגיע היום ויזדמן לי לפגוש את האגדה שלי
צילום: גילי מצא
לא אשכח לעולם את עריקתו למערב בשנת 1974 בזמן סיבוב הופעות עם להקת הבולשוי בקנדה, שהפכה לסמל ועודדה את ההמונים לערוק. שנים רבות אני עוקבת אחר הופעותיו, שהלכו והשתבחו, ואת שינוי הקריירות שלו - רקדן, מנהל אומנותי, כוריאוגרף, שחקן, צלם.
ידעתי שיגיע היום ויזדמן לי לפגוש את האגדה שלי, מין תחושת בטן עמוקה. אני לא מאמינה במקריות בחיים וכמו שאיינשטיין אמר "אין מקריות – אלוהים לא משחק בקוביות". יצא המקרה ובערב, בשיחת בנות, קולגות, התברר לי שמושא הערצתי מגיע לסוזן דלל כדי להציג את צילומיו. היה לי ברור שאני אהיה שם ולא אלך עד שאצטלם עם מיכאיל שלי.
התיישבתי מולו, בשורה הראשונה, מוכנה לקלוט כל ניע וכל ניד בפניו. אז איך
הוא נראה מקרוב? מדהים ואלוהי. סימני הגיל לא ניכרים על ברישניקוב, יליד 1948. הוא בעל שיער שופע וחיוך שממיס כל לב אנוש.
הוא ישב על הבמה, במרחק נגיעה, עם מגפי בוקרים, חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס שחורים. צ'ארמר אמיתי, שרמנטי, כובש, סקסי וכריזמטי. קלטתי כל ניד, כל זיע, בפניו ובגופו, כל שאלה שנשאלה, כל תשובה שנענתה ללא שמץ של התנשאות. אחרי השיחה עברנו לאולם שבו הוצגה התערוכה. צבא צלמים עט על מישה שלי כדי לצלמו ואני בתמימותי עקבתי אחריו וחיכיתי לשעת כושר.
לרגע הוא הסתובב ופנה אליי. שאלתי "אני יכולה להצטלם איתך?". באופן סימולטני בזמן שאמר כן וחייך את חיוכו הכובש, גילי מצא, חברתי הצלמת הנציחה אותי ברגע של אושר עילאי.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם