החלום האמריקאי: חוויות גיא מרוז במטה רומני
כשיצאתי למטה רומני בבוסטון לסיקור הבחירות, לא הבנתי שהתפקיד הנחשק מותיר אותך ללא גרם ערנות. אני לא מקטר, אבל אחרי 37 שעות התזמורת של הרפובליקנים בעיקר הפריעה לי לישון
חברים, כתבתי את המדור הזה כמעט מכל מקום על הגלובוס, כמעט בכל מצב צבירה, בזמני שלום ומלחמה. מעולם לא כתבתי אותו כשאני ישן. אני מתכוון ממש ישן. זה מה שקורה לי בשעתיים האחרונות.
אני נמצא במטה של המועמד שנכשל רומני בעיר הכל כך יפה בוסטון, מסקר את הבחירות עבור ערוץ 10. זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה.
כשיצאתי לא הבנתי שמדובר בתפקיד נחשק אבל כזה שמשאיר אותך בלי טיפת ערנות. זה לא שאני רוצה לישון, אני חולם על זה תוך כדי הליכה, אבל המשימה לא מתירה שינה וכך אני מסתובב במטה הזה של רומני, שמתמלא במלא מורמונים הגונים, שמתים על המועמד שלהם, אבל כולי עייפות שטרם ידעתי גם לא בטירונות הכלל-צה"לית והבלתי מרשימה שעברתי לפני יובל שנים בערך.
לא, אני לא מקטר, אני פשוט עייף נורא. וכן, אני בטוח שלא מעט אנשים היו מתים לנסוע לבוסטון במקומי. לו היה בי גרם ערנות הייתי עונה להם משהו, אבל אין לי כוח גם לזה. למרות כל מה שכתוב לעיל, הנה פרטים מההיכל המפואר הזה בבוסטון, במה שקרוי ליל הבחירות של רומני וראיין.
יצאנו לבוסטון ללא צלם או מפיק. לקחנו איתנו משאית של ציוד מהערוץ ואורלי, שהפעילה פעם מזל"טים, רשמה כל פרט כדי שנדע איזה חוט מתחבר לאיזה עוד חוט. גייסתי את הבן הפרטי שלי שמתגורר בניו יורק ושמח לעזוב את הסופה שם כדי לעזור לאבא השליח הטרי. מצאנו גם זוג ישראלים מקסימים ששמחו להפוך ליומיים למפיקים בפועל של האירוע.
מיותר לציין שהגענו וכלום לא עבד. קיבלנו את עמדה 120 מתוך 120 עמדות ומיד עלינו על זה שלכולם, כולל לעמדה מדרום
התברר מיד שהעולם הוא כפר גלובלי קסום וכולם הסכימו לעזור. לא ידענו אם הם יותר ריחמו עלינו או יותר ניסו להוריד את הקרציות היהודיות מעור התוף שלהם, אבל אחרי שעתיים גייסנו מהעולם הנאור את כל מה שהיה חסר.
לא פשוט לדווח למידל איסט בלי לדבר על כחלון במשך 24 שעות. רומני מרתק, אבל בלי ניתוחים על סיכויי כחלון ואולמרט ביחד קשה להעביר שיחה עניינית. לידנו שדרים מכל העולם מדברים את עצמם לדעת, ורק אני מנסה להבין מה יש לשדר אם אין כלום חדש? כן, אוהיו זה מרתק והבעיות בפלורידה הן באמת עמוקות כקישוא, אבל מה עושים בדיווח הבא?
הייתה פתאום שמועה שהציפה את האולם הענקי הזה שאובמה הזיל דמעה. יש! כלומר יש עוד דיווחים: האם זו הייתה דמעה אמיתית, מה משמעות הדמעה ואיך היא תשפיע על יום הבחירות. הייתה עוד שמועה: רומני עומד להגיע בכל רגע.
כל רבע שעה קפץ מישהו ואמר שרומני כבר מאחורי הקלעים. איזו התרגשות! כלומר, אם הייתי ממש ער אין לי ספק שהייתי מתרגש, אבל כשאתה ישן גם איש מלא כריזמה כמו רומני לא מצליח להושיע.
בכניסה להיכל הכינו את מנעמי השלטון. אני מתכוון כמובן לבורקס האמריקניים שזה סלט קיסר והמון בירה. נכון, המורמונים לא שותים אלא אם הם כן שותים. אז הם כן. יכול להיות שרומני המורמוני בעצמו לא לגם שלוק, אבל אלפי תומכיו גמרו מאות בקבוקי בירה בכניסה לאולם.
איזה באסה זה אגב גם לא להיבחר לנשיא וגם לא להרים כוסית לחיי זה שאולי כן תהיה נשיא. זה כמו להיות פמיניסטית ולא להתקבל למפלגה של שלי יחימוביץ'. טוב, זאת אולי דוגמה לא ממש טובה, אבל אני רוצה להזכיר שוב שאני נורא-נורא ישן כרגע.
כלב: סליחה שאני מפריע, אני פתאום מבין שנסעת לבוסטון ולא לקחת אותי.
אני: אני מתנצל אבל אין כניסה לכלבים לאולם הוועידה.
כלב: ואם הייתה כניסה היית לוקח אותי?
אני: לא, אבל אני עייף מדי בשביל להסביר עכשיו למה.
כלב: אין בעיה. תיסע לרומני בלעדיי. יום אחד אתה תבקש ממני ואני לא אתן והיום הזה מאוד קרוב. אני: בסדר. אתה יכול עכשיו לחזור למלונה שלך ולתת לי להמשיך לכתוב? אני באמת קרוע מעייפות.
כלב: אין בעיה. רק תזכור, כל כלב בא יומו.
אני: ואתה אומר את זה בתור כלב?
כלב: לא, בתור מורמוני. יאללה, עוף לי מהעיניים. אתה מסתיר לי את ציפי לבני כמעט אומרת משהו חשוב! זוז!
לאולם המפואר של מטה רומני הביאו תזמורת מרשימה שתשעשע את מאות העיתונאים. מדובר בחבר'ה ממוצא רפובליקני שניגנו ג'אז למכביר. פה בדיוק הבעיה. ב"רפובליקניה" לא יודעים לנגן וזה היה זוועה. זה בעיקר הפריע לי לישון כמה דקות ומה ביקשתי? לישון כמה דקות, זה הכול!
האיש, כלומר אני, לא ישן כמעט 37 שעות! אני יודע שבמבצע אנטבה היה יותר קשה אבל אני עייף טילים!
זהו, נרדמה לי יד שמאל סופית. אני מתנצל, המדור הזה לא יגיע לסופו, הכותב נפל חלל על המקלדת אבל הוא, האיש הישן, מבטיח לחזור בשבוע הבא ערני לגמרי, אחרת אל תקראו לו משה. לילה טוב. הולכים לישון.
אובמה יהיה נשיא לעוד ארבע שנים. נראה אותך עכשיו מפציץ את איראן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם