אולי פרידה: נתן זהבי מסכם 20 שנות מדור
אחרי 20 שנה שבהן כתבתי את המדור ייתכן שדרכי ב"מעריב" הסתיימה. אז מילה אחת, אם לא ניפגש פה יותר: תודה
המדור "זהבי בשטח" מתפרסם מהיום הראשון שבו רשת המקומונים "זמן מעריב" החלה לפעול ב-1992. עברו 20 שנים וקצת, החלפתי כ-15 עורכים, עברו מסביבי בעמודי העיתון מאות כתבים וצלמים, גרפיקאים ומפיקים, ואף אחד לא החזיק מעמד מהיום הראשון עד היום. הכישרוניים מבין אלו שהחלו ברשת "זמן" עברו במהלך השנים לאמצעי תקשורת אחרים, וכיום הם בעמדות בכירות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. אחרים הפכו ליחצנים, חלק נשארו כמו שהיו - סתם פלצנים.
במהלך השנים הציעו לי לעבור למקומות אחרים. מאחר שיש לי מוסר עבודה, ואני מאוד אוהב את המדור, סירבתי. כדי שלא תהיה לכם טעות - אני עובד תמורת שכר מחורבן למדי, עברתי ב-20 השנים בערך חמש הורדות שכר ואחרי 20 שנות עבודה, השכר הבסיסי שלי הוא שכר המינימום במשק- 4,100 שקלים.
אני חושף את המספרים כדי שלא תהיה אי הבנה. לא כולם הרוויחו ב"מעריב" 80 אלף שקלים בחודש, לא כולם קיבלו מרצדס מנמרודי ולא כולם חגגו כל הדרך אל הבנק ביום המשכורת.
היו למדור הרבה חשיפות, קיבלתי איומים על חיי, חתכו לי צמיגים, דמויות בעלות כוח והשפעה איימו עליי בתביעות דיבה (אף אחד לא הצליח). לא עשיתי להם חשבון אז, וגם איני עושה כעת.
העברת הבעלות של "מעריב" מיד ליד כמו צעצוע הביאה לי את הסעיף. כל זמן שאיש לא העז לומר לי מה לכתוב או פסל לי כתבה, הבלגתי. כעת הגעתי לפרשת דרכים - כל העיתונאים, ובהם אני, מפוטרים. לחלק מאיתנו יהיה חוזה העסקה חדש תחת שרביטו של הבעלים החדש.
מאחר שיכול להיות שזה הטור האחרון שלי אני רוצה להודות לכם על שהייתם איתי 20 שנה. אם המדור ימשיך להופיע, תמחקו את השורה האחרונה.
מאז התפרסמה הפרשייה הנוראה של מוסד נווה יעקב הגיעו אליי סיפורים מקרובי משפחה של
חוסים ששהו במוסד. צריך להדגיש שאף אחת מהעדויות הללו לא אומתו, אבל זו גרסתם של קרובי המשפחה למה שארע במוסד. גברת אחת סיפרה על בנה ששהה במוסד ובביקור האחרון שלה אצלו היא הביאה לו ממתקים ובילתה איתו בחצר המוסד.
"הוא היה מאושר מהביקור", היא אמרה לי בקול מרוסק. תוך כדי בכי סיפרה לי שנסעה מהמוסד לבקר את אמא שלה, שהייתה מאושפזת בבילינסון. עברו כמה שעות מאז שביקרה את בנה ואז הודיעו לה מהמוסד שבנה נפטר. לטענתה, מאז לא נמסר לה ממה מת, למה מת ומה בדיוק קרה מאז שעזבה אותו שגרם למותו. בזעם עצור אמרה שכנראה לעולם לא תדע.
אזרח אחר סיפר לי שעבד כנהג אמבולנס והוזעק למוסד לקחת צעירה שסבלה מכאבי בטן קשים. לטענתו, כשהגיע לשם מצא בחורה שהייתה באמצע צירי לידה. "לא האמנתי שזה אמיתי", סיפר. "היא הייתה כל כך כחושה שזה נראה מפחיד שהיא יולדת. רק אחרי שהתפרסמה פרשת נווה יעקב נפל לי האסימון שמשהו נורא קרה שם, ואיך צעירה מאושפזת במצב גופני נוראי נכנסה להיריון. עברו הרבה שנים ואני מכה
זו לא הפעם הראשונה שבמוסדות שבהם חוסים חסרי ישע הסובלים מבעיות נפשיות, פיזיות, מוטוריות או כולן יחד עוברים התעללויות מכל הסוגים והמינים. זו לא פעם ראשונה שהציבור נחרד ליום-יומיים, התקשורת עושה רעש וכעבור כמה ימים הפרשה נשכחת, ורק החוסים ובני המשפחה שלהם ממשיכים לסבול. הפיקוח על המוסדות האלו לא רציני ולא מקצועי, שכר העובדים במוסדות הוא נמוך, וחלק מהעובדים אינם בעלי הכשרה מינימלית לטיפול בחוסים כי אין תקציב לבעלי מקצוע.
בחלק מהמקרים רמת התברואה, התזונה והפיקוח הרפואי הם שערורייה, וכל מי שאמור לתת את הדין על כך מסיר מעצמו אחריות ומעביר אותה לגורמים אחרים. מערכת אכיפת החוק בכל הקשור לחוסים חסרי ישע שואפת לאפס ביצועים, אפס ענישה, אפס הרתעה.
שרי הרווחה, שהתהדרו מול כל מיקרופון בעשייה שלהם, ושרי הבריאות היו צריכים - לו היה הדבר בידיי - להיות מוכנסים לחדרי החוסים ולחיות איתם שבוע, לאכול את המזון שהם אוכלים, להשתמש בשירותים שלהם ולהעביר איתם את הזמן הפנוי, כדי שיבינו את גודל העוול במקומות האלו. בא לבכות.
השבוע קניתי כמה מצרכים ברשת שבה אני נוהג לקנות מזון, ובסוף הקנייה הקופאית הכניסה את החשבון לאחת מהשקיות שלי. בדרך כלל איני נוהג לבדוק חשבונות, אך הפעם, מתוך סקרנות לראות אם המחירים עלו, הצצתי בחשבון. להפתעתי גיליתי שחויבתי על קופסת 300 גרם נקניק "זוגלובק" ב-31 שקלים , אף שעל הקופסה מוטבע המחיר 24 שקלים.
התעצבנתי. חזרתי עם החשבון ועם המכסה שעליו מוטבע המחיר למנהלת בסניף ושאלתי מה זה? היא החווירה. אמרה לי שיום קודם לכן הסתיים מבצע, וכנראה לא שינו את המחיר על הקופסה שקניתי. ניגשתי למקרר הנקניקים, היו שם עוד כ-20 קופסאות כאלה שהוטבע עליהן המחיר 24 שקלים, והקונים היו מחויבים עליהן ב-31 שקלים.
בעבר קלטתי עוד כמה דברים מעצבנים, למשל מוצרים שפג תוקפם והיו בחזית המדף, ומאחוריהם מוצרים עם תאריך טוב; מוצרים שנכתב שהם במבצע, אבל בקופה נגבה עבורם מחיר מלא כי המבצע הסתיים ועוד. ברשת הזאת קונים הרבה אנשים קשישים, וקל לעבוד עליהם. גם כאן, כמו במקרים של החוסים חסרי הישע, הקונים הם חסרי ישע, ומערכת הפיקוח לא ממלאת את תפקידה. נשבע לכם, עוד פעם אני תופס את הרשת בדאווינים על המדף, אני מביא להם קטע בהפוכה שהם יצטערו על הרגע שהפכתי קליינט שלהם.
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם