"הכל הלך": המג"בניק שזוכה מהטרדה מינית פותח את הלב
ארבע שנים נאבק ראייד קבלאן, שוטר מג"ב, על שמו הטוב. ארבע שנים שבהן התמודד עם כתב אישום שייחס לו ביצוע מעשה מגונה בפקודה שלו. בשבוע שעבר הוא זוכה מחמת הספק, וכעת הוא מספר על השבר הגדול: ההשעיה מהעבודה, האירוסין שבוטלו והפגיעה בכבודו
ראייד קבלאן. ''הרגשתי שאני לבד במערכה''
צילום: זמן קריות
אף אחד לא ידע
לפני ארבע שנים הוגש נגד קבלאן כתב אישום בגין מעשה מגונה. נטען נגדו, כי במסגרת תפקידו כמפקד במג"ב יצא עם פקודה שלו לסיבוב עם רכב צבאי, על מנת לספק שתייה ואוכל לחיילים במחסומים. בכתב האישום נטען כי במהלך הנסיעה עצר קבלאן בדרך וניסה לנשק אותה. היא סירבה, יצאה מהרכב וכשחזרה, כך על פי כתב האישום, ניסה שוב לפתוח את חולצתה, והניח את ידה על אזור חלציו. אחרי שהיא הוסיפה להביע התנגדות, חזרו השניים לבסיס.
קבלאן טען לאורך כל המשפט כי מעולם לא נסע איתה ברכב כשרק שניהם
בתוכו, אלא רק במסגרת נסיעות צוות עם משתתפים אחרים, וכי האירוע שתואר בכתב האישום כלל לא אירע.
"לפני ארבע שנים הזמינו אותי לחקירה במח"ש, אז נסעתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחקרתי בחיים", מגולל קבלאן את סיפורו. "החוקרת ישר הטיחה בי האשמות שעשיתי ככה וככה. אני לא הבנתי, ולא ידעתי מה זה חקירה. הרגשתי מושפל. אני יושב מולה, היא אומרת לי כל מיני דברים ואני צוחק, כי אני לא עשיתי כלום ואני בטוח שיש איזו טעות. בתגובה היא אומרת לי שאני שקרן, ועוד כל מיני גינויים".
הבנת מי המתלוננת?
"באותו שלב לא, רק אחר כך קישרתי".
אז ככה, פתאום, היא האשימה אותך בדברים חמורים כאלה?
"מה שקרה הוא שנתתי לשוטרת הזו, פקודה שלי, שתי דוחות משמעת. דוח אחד על התחצפות ועל איחור לתדריך, ודוח שני בגלל שאחרי שהחתימו אותה על הדוח הראשון - היא יצאה מהמשרד של המפקדים וקיללה אותי. על הדברים האלו היא הייתה צריכה להישפט, ולהיכנס למחבוש לפחות ל-21 יום. באותו חודש אגב, הייתי אמור לקבל שוב מצטיין, קיצור פז"ם והעלאה בדרגה. פתאום היא באה והתלוננה במח"ש שנסעתי איתה פעם אחת לבד באוטו, וניסיתי לנשק אותה. כתוצאה מהדברים האלה יצאתי לחופשה כפויה של ארבעה חודשים, לאחר מכן השעיה וכמובן הגשת כתב האישום".
איך הגבת כשעומתת עם הטענות נגדך?
"הייתי בהלם. במיוחד שזו תלונה בעלת אופי כזה. אני קיבלתי חינוך מאבא ומאמא, ואני חושב שבכל משפחה דרוזית שבה הבן הולך לצבא, נותנים לו חינוך, ומזהירים משלושה דברים: לא להתעסק עם בנות, לא להתעסק עם כסף ולא להתעסק עם ביטחון המדינה. ככה לימדו אותי שאם אשמור על עצמי בדברים האלו - הדרך שלי תהיה סלולה, ואף אחד לא יתקרב אליי. להגיש תלונה כזו על מישהו סתם זה קשה, קשה מאוד. קיבלתי את זה בבום. בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לאמא שלי. הייתי בחופשה כפויה, ואף אחד לא ידע. ארבעה חודשים גרתי אצל חבר שלי, אבל אחרי שהגישו את כתב האישום כבר לא יכולתי יותר, וסיפרתי להם".
איך הם הגיבו?
"הם גם נכנסו להלם, נלחצו. קיבלו את זה ממש קשה, אבל תמכו בי עד הסוף ולא עזבו אותי לבד. עד השבוע שקיבלתי את הזיכוי, עברתי למעשה ארבע שנים של עוול ועוגמת נפש. צריך להבין שזו פגיעה בשם הטוב, הרי המגזר הדרוזי הוא מגזר סגור. כל אחד מכיר את השני, כך שמספיקה שמועה אחת על בן אדם, והוא אבוד בעיני החברה. הייתי מאורס בזמנו, וזה לא שהארוסה שלי לא אהבה אותי, אבל מספיק שההורים שלה שמעו שמועה, ואחרי שכבר ידעו הם עמדו על זה שהיא תעזוב אותי. והיא באמת עזבה אותי. הייתי גם בתהליך של בניית בית, וגם זה נפסק. פשוט הכל הלך".
על הכוונת: מח"ש
"הסיפור הזה למעשה עצר לי את החיים", ממשיך קבלאן. "הרי לא ידעתי לעשות משהו אחר. במקומות עבודה שניסיתי להתקבל אליהם אמרו לי שאי אפשר לקבל אותי כי ברישום הפלילי שלי יש תיק פתוח, תיק מתנהל. חברות אבטחה, שדרוש אישור נשיאת נשק בשביל לעבוד אצלן, הסתכלו על זה ואמרו לי שאי אפשר להעסיק אותי כי זה פתוח. אם זה סגור, אפילו אם הייתי מורשע - היו יכולים לקחת אותי. אפילו כשרציתי לעשות רישיון ולעבוד באגד - לא התאפשר לי. לא מעט דברים ירדו מהפרק בשבילי במהלך השנים האחרונות בשל הסיפור הזה. סבלתי הרבה, זאת עוגמת הנפש והפגיעה בשם שלי, וזה יותר קשה דווקא במגזר שלנו".
עו"ד מירב כהן. שוקלת תביעת פיצויים צילום: עצמי
המקום שאליו רוצה קבלאן לחזור יותר מכל, הוא לאותה נקודה ואותו מקום בו נעצרו חייו: למג"ב, לפלוגה אליה הוא מרגיש קשר מיוחד. "אחרי החקירה במח"ש, כבר היה אסור לי להיכנס לבסיס בו שירתתי. זה נכון שבתוך ליבי יש עוד כאב על ארבע השנים הללו, אבל זה כבר מאחוריי. אני רוצה לחזור למשטרה, לאותו תפקיד, לאותו פז"ם של דרגה. אני אעשה את הכל בשביל לחזור".
מה כל כך מיוחד ביחידה הזו, שאליה אתה רוצה לחזור?
"שכלתי את אבא שלי בשבוע שבו התגייסתי. ביום הזה שובצתי לטירונות, והוא עשה תאונת דרכים בדרך חזרה הביתה. הוא היה יותר מעשרים שנה במערכת הזו, ואני למעשה הלכתי אחריו. אני נולדתי למדים האלו, זה מה שראיתי מול העיניים כל הזמן, וככה מגיל קטן נכנס לי לראש שאני גם אלך לחיל הזה.
"סיימתי את הטירונות כחניך מצטיין, ומייד המשכתי לקורס סמלים וקורס מ"כים. אחרי זה ירדתי לשטח, הוצבתי באיו"ש ועמדתי על זה שאשרת באותה פלוגה שאבא שלי היה. מבפנים זה היה קשה, אבל היו שם אנשים שהכירו אותו והיה לי כיף לעבוד איתם.
לקראת השחרור קיבלתי תואר מצטיין ממפקד המרחב. אהבתי מאוד את מה שעשיתי, ובמקביל לשחרור קידמתי את הבקשה שלי לחתום קבע. תוך שבועיים הסכימו, וגם בקבע חזרתי לאותה פלוגה כי המפקד רצה אותי. יצאתי לקורס סרג'נטים, קציני השטח הראשון בתולדות מג"ב, גם אותו סיימתי בהצטיינות. וכך חזרתי לאותה פלוגה כקצין שטח או קצין תורן, עד המקרה".
בוא נחזור לכתב האישום. טענת בחקירתך שמעולם לא נסעת עם המתלוננת לבד ברכב, אולם ישנם שני עדים שמחזקים את טענותיה, ואף מספרים על כך שבאותו יום הייתה מעורערת ושיתפה אותם (כל אחד בנפרד) בנסיבות המקרה.
"היו למח"ש הרבה מחדלים בחקירה. חוץ מהשניים שהיא סיפרה להם שהיא נסעה איתי, היו עוד תשעה שמספיק שהיו חוקרים אותם בהתחלת החקירה שזה עוד היה קרוב, כביכול, לאירוע - הם היו מאמתים את הגרסה שלה או מפריכים אותה. אבל הם התעלמו מהם. גם השניים הנוספים שכן חקרו, אמרו שהם לא זוכרים שאי פעם היא הייתה איתי לבד ברכב. עורכת הדין שלי וגם אני בטוחים, שאם היו חוקרים את כולם - זה לא היה מגיע לכתב אישום בכלל".
דיברת עם המתלוננת במהלך השנים?
"עוד לפני שחקרו אותי לא דיברתי איתה, למעשה הפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה כשהיא קיללה אותי. המשפט האחרון שאמרתי לה היה 'מה אמרת?' ואז היא קיללה אותי עוד פעם. אחרי שנתתי לה את הדוח כבר לא דיברנו".
זכאי, נקודה
קבלאן מעלה טענות קשות כלפי המערכת שלטענתו, בנוסף לביורוקרטיה שמתחה את ההליך המשפטי לתקופה ארוכה כל כך, גם אמצה את הצד של המתלוננת מההתחלה. "המצב במדינה ממש קשה. כל אחת שהולכת להתלונן, ביחוד נגד אנשים בתפקידים ציבוריים, ממשלתיים, קודם כל מאמינים לה והולכים איתה עד הסוף. הגבר נשאר ללא הגנה. הם יוצאים מנקודת הנחה שהיא צודקת, ואני אשם. במהלך כל התקופה הרגשתי שכולם באים נגדי ואני לבד במערכה, חוץ מהחברים הטובים, המשפחה ועורכת הדין שלי שעמדו ותמכו בי, ולא האמינו לכל מה שנאמר עליי".
ראייד קבלאן בבסיס מג''ב צילום: מהאללבום הפרטי
ואיך אתה מרגיש עכשיו, כשכל זה מאחוריך?
"מבחינתי זה נגמר, זה מאחוריי, העיקר שיצאתי זכאי. כל מי שהכיר אותי יודע עכשיו שאני לא אשם. אני שמח שהלכתי עם האמת שלי עד הסוף. הרי ניסו לסגור את התיק בכל מיני עסקאות טיעון, ואני לא הסכמתי. האמנתי בעצמי, ולא הייתי מוכן לשום פשרה. למה שאני אשלם ביוקר על משהו שלא עשיתי? אני אדם שלא מסוגל לשקר - ישר רואים עליי, הפנים שלי מסגירות אותי. מה שעשיתי עשיתי, ומה שלא - לא. אין בי כעסים יותר נמשיך הלאה, נעלה מדרגה-מדרגה ונראה מה יהיה".
בהכרעת הדין קבע השופט ארנון דראל, כי גרסת המתלוננת הותירה עליו רושם מהימן, אולם למרות הרושם לא עלה בידיה להוכיח את אשמתו של קבלאן מעבר לספק סביר, ועל כן יש לזכותו.
זוכית, אבל מחמת הספק. איך זה גורם לך להרגיש?
"החלטת השופט הייתה 'לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו'. נקודה. זה מספיק לי. רציתי שזה יהיה זיכוי חלק, אבל זה תיק מאוד קשה מבחינת השיפוט. השופט עצמו אמר שבסך הכל גם הוא בן אדם, ואין פה הוכחות או עדים שנכחו במקום. זו מילה שלה נגד מילה שלי. מבחינתי, אחרי כל זה, מספיק לי הזיכוי ואני שמח. ארבע שנים ישבתי ללא מעש. אני רוצה לשים הכל בצד, ולחזור להיות מי שהייתי".
עו"ד מירב כהן, שייצגה את קבלאן, הגיבה להכרעת הדין: "אנו מרוצים מאוד מהכרעת הדין ומהביקורת שהשמיע בית המשפט על החקירה המגמתית שניהלה מח"ש בתיק זה. עצוב מאוד לראות כיצד חזקת החפות, שהינה ערך בסיסי, עומדת במבחן המציאות רק למי שמסוגל לעמוד בניהול משפט ארוך ומייגע. ראוי כי מח"ש והפרקליטות יסיקו מהכרעת הדין את המסקנות הנדרשות, ויפעלו בעתיד לחקירה ממצה ומעמיקה של תיקים בכדי למנוע סבל מיותר מחשודים אחרים. כעת נבחן השלב הבא, והוא תביעת הוצאות ופיצויים".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם