ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

כנראה שבמזה"ת צריך מכה קשה לפני שקט כלשהו

זוכרים מה זה סתם לחיות? זה הדבר הזה בלי "צבע אדום" כאן ובלי נהרות של דם שם, בלי שקט מתוח, סתם סרט בערב, בקבוק יין טוב וקצת עברי לידר לפני השינה. וגם: מסר לגנב הספרדי שהעלים את המחשב שקניתי לבתי

גיא מרוז | 16/11/2012 6:38

תגיות: מרוז פלייס

המדור מוקדש לכל כך הרבה אנשים, שאני לא יודע עם מי להתחיל. בכל זאת נתחיל מהדרום ונגיד לאנשים הטובים שם שכל מה שצריך לפי יחימוביץ' זה קצת סבלנות עד הבחירות כדי שהיא תוכל לייעץ מבחינה ביטחונית מה לעשות; או לפי נתניהו, לחכות לרגע המתאים שבו בדיוק יתחשק לו ולברק להגיב כי רק הוא יקבע את לוח הזמנים במזרח התיכון; או לפי דני רופ, לחכות לעננות שתתבהר.

ולפי מה שאני מבין, צריך לחכות למנהיג אמיתי שיפסיק לשחק משחקי אגו וילך לסגור עם הקקות עניין. כן, תת-אלוף נכבד בשם פוגל, שהיה לא מעט בדרום, שכנע אותי השבוע שיכול להיות שאין בררה אלא לתת מכה איומה בעזה על כל פגז שנוחת כאן. אני לא מתקרנף ולא "מתיימן", פשוט נמאס לי מחמאס.

ברור לי שבלי הסכם שלום לא יהיה שקט לעולם, אבל כנראה שבמזרח התיכון צריך מכה קשה לפני שקט כלשהו. והנה בא נתניהו ועשה את זה. עכשיו אני רק מחפש את הכתובת של פוגל כדי לדעת איפה להתחבא אם יפול טיל ליד הבית. אחרי זה אולי יגיע השקט שהאזרחים מייחלים לו כי בא להם סתם לחיות.

זוכרים סתם לחיות? זה הדבר הזה בלי "צבע אדום" כאן ובלי נהרות של דם שם, בלי שקט מתוח, סתם סרט מותח בערב, בקבוק יין טוב וקצת עברי לידר לפני השינה.

המדור גם מוקדש השבוע למשפחתה של קרול כהן, שנרצחה ובותרה בתאילנד על ידי מפלצת שנראית כמו בן אדם רגיל. המפלצת תשוחרר בקרוב ואיתה משתחררים גם הטראומה והכאב. הסברתי כבר השבוע מה אני מקווה מאוד שיקרה לו. אם לא הייתי ברור - חיים הם לא אחת מהאופציות שאני מאחל לחיה הזו.

והנה חידה: כשנתניהו סובב את ילדי הדרום לכיוונם של השגרירים הזרים, האם הם הרגישו מבוכה, בחילה או הפנימו שאכן חייבים לחסל מהר את כל הערבים? התשובה בסוף הטור.

מכוכבי השבוע צילום רקע: אריק סולטן, עיבוד תמונה: ג'רמי מלכיאל

הגנב ממדריד

חזרנו מבוסטון מהמטה של מיט רומני עייפים אך מרוצים. מרוצים שהאיש, שבעוד שנה (כפי שכתבתי כבר מזמן) לא נזכור איך קוראים לו, הפסיד לאובמה, ועל העייפות הרחבתי כבר מספיק. בדרך קניתי לבת שלי מחשב קטן וצנוע, 250 דולר כולל הכול, לכבוד יום הולדתה ה-17. הייתי בטוח שעניין הפריצות למזוודות נגמר בתחילת שנות האלפיים כי הסבלים כבר יודעים שהכול מצולם ולא חששתי, כמו טמבל ממוצע, לשלוח את המחשב במזוודה שנשלחה לתל אביב.

המזוודה לא הגיעה כמובן לתל אביב כי טיסת הקונקשן במדריד בלבלה אותה נורא, וכך היא הופקרה שם למשך יום - נפרצה בכיף והגיעה לישראל מחוסרת מחשב ועוד כך וכך פריטים פחות משמעותיים.

כן, יש לנו ביטוח, הכסף הוא לא בדיוק הסיפור. האכזבה של הנערה שאותה הכנתי כראוי למתנה המקסימה

הייתה מבאסת ביותר. לא, לא כמו "צבע אדום", לא כמו אשתו של פטראוס שהבינה שבעלה שכב עם כל הסי-איי-אי, אבל עדיין אכזבה. אז הנה מה שאני מקווה שהגנב ממדריד יעשה עם המחשב:

1. שישתמש במחשבון כדי לבדוק כל יום כמה עולות לו התרופות. אילו תרופות, אתם ודאי שואלים.

2. התרופות שאותן הוא התחיל לקנות לכבוד הגילוי שנמצא בגופו גידול ממאיר ענקי.

3. למה הוא קונה ולא מקבל מקופת החולים הספרדית?

4. כי בדיוק הוא קיבל במחשב של הבת שלי מייל שהתרופה שלו לא בסל הספרדי. איפה הוא היה כשקיבל את המייל?

5. מתחת למנוף ענק. מה זה קשור?

6. זהו , שהמנוף בדיוק קרס. יכול להיות ששוב אני מגזים, כולה גנב קטן ממדריד, אבל באמת, רק תרופות, והרבה. תודה וסליחה.

שיחות עם כלב

כלב: החלטתי להצטרף ליוזמה של מיקי חיימוביץ' ולא לאכול בשר יום אחד בשבוע.
אני: אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל האוכל שאנחנו קונים לך הוא צמחוני, זה יותר זול.
כלב: באמת רציתי לדבר איתך, ממתי נהייתם קמצנים משוגעים שחוסכים על הכלב שלכם ומביאים לו חסה מרוכזת במקום נתח אנטריקוט עסיסי?
אני: זו לא קמצנות, אנחנו דואגים לבריאות שלך.
כלב: הלוואי שמיקי חיימוביץ' תבוא אליכם כל יום ותאכל לכם את הבשר מתוך הצלחת.
אני: זהו?
כלב: לא, הלוואי שהיא תבוא אליכם גם בחלומות בלילה ותאכל לכם גם את הסלט כי אתם אנשים רעים. עכשיו עוף לי מהעיניים, מופז נותן ריאיון בלעדי.
אני: על מה?
כלב: לא יודע, זה בלעדי. רק הוא רואה את זה. יאללה עוף!