ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

הפר"ח שבלב: הסטודנט שהגיע במסגרת פר"ח נשאר לתמיד

איתי נוי, סטודנט חרוץ מנתניה, הגיע לחיים שלי לפני חמש שנים כחונך פר"ח של בני, אבל מהר מאוד הפך לחלק מהמשפחה. העיניים של אמי תמיד מוארות כשהיא מקבלת חיבוק אמיץ מאיתי, הילדים ששים להראות לו את ענייניהם במחשב ואני נהנית מבישוליו בשבתות ובחגים. זה מה שנקרא השכלה גבוהה

לכל אחד מאתנו יש את האדם הקרוב אליו, שהוא הראשון להתקשר אליו בעת מצוקה או כשקורה לנו דבר נפלא ומרגש. האיש או האישה הזאת שאתה יודע בוודאות שלעולם לא יאכזב אותך, שתמיד יהיה לצדך, שאפשר באמת לסמוך עליו בכל דבר ועניין. לי יש את איתי.

יד הגורל, השגחה עליונה, או איך שתקראו לזה, הפגישה בינינו לפני כחמש שנים וגם הסיפור הזה הוא סיפור שמתחיל ונגמר בנתינה. כדי להמחיש את מהות הקשר בין משפחתי לאיתי, אתחיל דווקא מהסוף:

בשבוע שעבר חווינו "חוויה" לא נעימה בלשון המעטה. פורץ נכנס לדירתנו באישון לילה והשאיר מהפכה בסלון ושלושה ילדים מבוהלים שהייתי צריכה להרגיע, בעוד אני מנסה לסדר בראשי את המחשבות: מה עושים עכשיו, למי פונים, ואז שמעתי את בתי נטע אומרת "אמא, אולי כדאי שנתקשר לאיתי?".

אחרי טלפונים למשטרה, לבעל הבית, לוועד הבית, למנעולן ולעבודה שנאלצתי לבטל התקשרתי גם לאיתי. אמרתי לו: אתה תוציא אותי לקפה כדי שאוכל לנשום מהיום הזה, ואז אוכל לכתוב עליך. אז הנה אני מקיימת את ההבטחה בהנאה רבה. כי הסיפור הזה ממחיש יותר מכל את הרגע הזה שאנו באים לתרום ומוצאים עצמנו

נתרמים.

לפני כחמש שנים, איתי נוי, נתנייתי מבטן ולידה, היה סטודנט צעיר בן 23 ממכללת רופין, שפנה לפרויקט החונכות פר"ח כמו סטודנטים רבים שתורמים מספר שעות מזמנם לקהילה תמורת מלגה.
לאיתי הוצעו כמה אופציות ובהן סופר לו על משפחה שהגיעה זה עתה לנתניה, עם שלושה ילדים קטנים המדביק ומתוכם ילד עם לקות ראיה קשה. איתי לא היסס וידע מיד במי יבחר. סבו של איתי הוא אדם עיוור. איש מקסים, אצילי ונפלא שהתעוור בגיל צעיר. איתי היה ועודנו קשור מאד לסבו ומודע מאד לקשיים היומיומיים הניצבים בפני עיוורים. היה לו ברור מיד שהוא רוצה לסייע לילד כזה ואולי גם לתת קצת מניסיונו ומניסיון סבו.

הימים הראשונים בנתניה לא היו קלים - מסגרות חדשות לילדים, חיפוש עבודה, דירה. שיגרה מתישה, מעייפת עם הרבה דאגות וחששות. ואז נכנס איתי, עם החיוך המדבק והאנרגיות הטובות והאינסופיות  ו"הדביק" את כל המשפחה בשמחה שלו. יש חונכים שבאים לשעה, שעתיים ואז הולכים. איתי היה כאן להישאר וה"קליק" היה מידי.
 
מעבר לזמן שבילה לבד עם בני אלון במסגרת החונכות, הוא לקח על עצמו לרומם את כל המשפחה: אירגן לשלושת ילדיי יום כיף בערוץ הילדים ופגישה מאחורי הקלעים עם המנחים הנערצים עליהם, יצא עמי ועם הילדים לבלויים קטנים, עשה תיקונים קטנים בבית ואף רתם את משפחתו: אמו היקרה, דליה, אפתה עוגת יום הולדת לאמי, אביו אבי עזר בשלל עצות טובות, ואפילו סבו נתן עצות טובות בניהול כלכלת הבית.
 

ובאשר לי, איתי זיהה מיד שיש צורך לחזק אותי כדי שכל המשפחה תצמח. נדבקתי במרץ ובשמחת החיים שלו, והוא מצדו הושיט לי יד בכל אשר חפצתי. כמאותגרת טכנולוגיה הוא פתח לי את חשבון הג'ימייל שלי (ועד היום אני לא סולחת לו על שם המשתמש שיצר לי), את דף הפייסבוק, עודד אותי לפתוח בלוג ברשת, ועזר לי בצעדים הראשונים לקראת פתיחת המרפאה שלי.

מעבר להכל הוא בעיקר הקשיב. הקשיב בסבלנות רבה לכל מה שהייתי צריכה לשתף. הקשיב ועודד.
במקביל הוא שיתף אותי בהתלבטויות רגילות של איש צעיר בתחילת חייו הבוגרים, וכך הפכנו לחברי נפש. יום אחד, בעודנו יושבים על כוס בירה צוננת מול הים היפה של נתניה, שאלתי אותו אם אפשר "לאמץ" אותו כאחי הקטן. מאז כל מי שמכיר אותי יודע, שכשאני מספרת על אחי, הכוונה לאיתי, וגם הוא מצדו, אימץ לו אחות גדולה.

חמש שנים אחרי קשר פשוט שהתחיל כחונכות, הפך לקשר של משפחה. העיניים של אמי תמיד מוארות כשהיא מקבלת חיבוק אמיץ מאיתי כל פעם שקופץ לבקר, הילדים ששים להראות לו את ענייניהם במחשב ואני מדברת אתו על בסיס יומיומי.

אני מוזמנת תדיר ליהנות מבישוליו בשבתות ובחגים ואנחנו מכירים אחד לשני מקומות בילוי שווים בעודנו משתפים אחד את השנייה במה שקורה לנו. אפילו גררתי אותו ללימודים ביחד.

השבוע לצורך כתיבת הכתבה (ולצורך תיקון עניין שהשתבש במטבח) קפץ אלינו איתי וניסה לשחזר את הרגע שבו הבין שהוא בא לתרום ומצא משפחה נוספת. הוא לא הצליח להיזכר ברגע הזה. "זה פשוט היה שם מהתחלה. באתי כדי להישאר", אמר וחייך.

אם חשבתם שרוח הנתינה של איתי הסתיימה עם המשפחה שלי - טעיתם.  כשהחל לעבוד במשרד יחסי ציבור שכנע את הבוס שלו להירתם בהתנדבות ולסייע בהקמת מערך יחסי ציבור ובניהול הדוברות לעמותה המסייעת לבני נוער. על תרומתו למעורבות חברתית בקהילה זכה איתי בהצטיינות מטעם הדיקן של מכללת רופין.

וכך כתבתי לו השבוע על הוול בפייסבוק: "אראלה ממפעל הפיס התקשרה אלי לבשר לי שזכיתי במיליון שקל. אמרתי לה: אראלה יקרה, כבר זכיתי בפיס. קוראים לו איתי נוי".

addirimel71@gmail.com

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...