בסכנת סגירה: הארגון שמסייע לילדי חד הוריות משווע לעזרה
39 שנות פעילות ואלפי ילדים שנעזרו בה, לא עזרו לעמותת "אחים בוגרים", העומדת בפני סגירה. חנית גבאי, סגנית יו"ר העמותה, מבקשת להגדיל את היקף התמיכה של עיריית חיפה: "תמיד מעדיפים את המסכנים, הרעבים. ואני שואלת מה עם רעב נפש?"
"המפעל המפואר הזה, שבמשך קרוב ל-40 שנה דאג לאלפי ילדים בגילי 6-16, החיים במשפחה חד הורית - עלול להיסגר תוך חודש ימים", היא מציינת. "המחקרים והניסיון בשטח מוכיחים, כי מעורבותו של אדם בוגר בקשר רציף עם ילד הגדל ללא אב או ילדה הגדלה ללא אם, תורמת מאוד לעיצוב אישיותם של הילדים. האחים והאחיות הבוגרים מהווים לילדים מודל תפקודי, מקור תמיכה וייעוץ. בעזרתם ממשיכים הילדים ברוב המקרים את מלוא הפוטנציאל שלהם".
המבנה בו יושבת העמותה כמעט מאז הקמתה הינו מבנה עירוני של עיריית חיפה. בנוסף לכך, מקבלת העמותה 7,000 שקלים לשנה בלבד מהעירייה. "זה יפה שקיבלנו מבנה מהעירייה, אך למה בדיוק מספיקים 7,000 שקלים בשנה?" תוהה גבאי, ומוסיפה שהייתה שמחה לו העירייה הייתה דואגת להגדלת התקציב הניתן לעמותה, שיותר מ-90 אחוזים מהילדים המטופלים בה הינם תושבי חיפה.
גבאי מציינת כי העמותה המקבילה להם הפועלת בירושלים נמצאת במצב מצוין. "שם זוכה העמותה לתמיכה רחבה מהעירייה", מסבירה גבאי ומתריעה כי אם לא תקבל עזרה נוספת מהעירייה - ייתכן שבחודש הבא תיאלץ לסגור את הדלתות.
עד כה התבססה העמותה על תרומות כספים מחו"ל. "כעת, לאור המצב הכלכלי הקשה בעולם, תמיד מעדיפים את המסכנים, הרעבים. ואני שואלת מה עם רעב נפש? על זה מדלגים, ולכן הגענו למצב הזה".
כמה כסף עוד נותר בקופת העמותה?
"נותרנו בקושי עם 100 אלף שקלים, ועם שתי עובדות בקושי, שאם מפטרים אותן זה לא יספיק אפילו לדמי הפיטורין. כל הארגון הזה מבוסס על מתנדבים, שעושים עבודתם ללא שכר. פיטרנו עובדים סוציאליים, ועוד פונקציות שונות שאפשר היה להסתדר בלעדיהן. מה שנשאר זו המזכירה שאחראית על הכל, ועובדת סוציאלית אחת, שהאחים הבוגרים פועלים ומתנהלים על סמך ייעוץ שלה. לצערי הגענו לקו האדום".
כמה ילדים מטופלים כעת בעמותה?
"השנה יש לנו 120 ילדים, אבל מכיוון שאנחנו עובדים בשיתוף החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה יכולנו הרבה יותר".
לאילו פעולות מיידיות נדרשתם?
"פיטרנו שני עובדים סוציאליים, שהיו מאוד חיוניים ונחוצים לנו. כל שאר בעלי התפקידים עובדים כאמור בהתנדבות".
פניתם לעירייה?
ב"נוסף למכתב ששלחנו לגופים שונים ולראשי רשויות לקבלת תרומות, פנינו ללשכת ראש העירייה יונה יהב בבקשהפגישה. העוזר האישי שלו הבטיח לחזור אלינו, אך עד כה לא קרה דבר".
עמותת "אחים ואחיות בוגרים" הוקמה בשנת 1973 ומאז פועלת ברציפות בחיפה ובמרחב הגיאוגרפי סביב לה (קריות, נשר, טבעון, טירת הכרמל ויוקנעם). העמותה מעניקה שירות חשוב וחיוני לילדים במשפחות חד-הוריות, כתוצאה מיתמות, גירושין או סיבות אחרות.
העמותה מקיימת מגוון פעילויות קבוצתיות לילדים ולמתנדבים, הכוללות בין היתר חגיגות בחגים, טיולים, חגיגות בר ובת מצווה, יציאה לאתרי טבע, ימי כיף, מוזיאונים, גן חיות ובאולינג.
בנוסף מפעילה העמותה את פרויקט "ידיד משפחה". במסגרת זו מגייסת העמותה מתנדבים - ישראלים ותיקים - שישמשו ידידי משפחה למשפחות יוצאות אתיופיה, במטרה לבנות גשר בין ישראלים ותיקים ועולים מאתיופיה, ולסייע להם בתהליך ההשתלבות בארץ.
"האח הבוגר היה עבורי לא רק דמות של אח מבוגר. איתו נהניתי בשעות אחר הצהריים, ולמדתי מהי משפחה", מספר ד', שכל חייו
"האח הבוגר לימד אותי המון, בעצם כל מה שהורים מלמדים את הילדים שלהם. את מה שלא היה לי כילד, פגשתי כשהייתי בכיתה א', והוא ליווה אותי עד לתיכון. אפילו בתחילת התיכון עוד היינו נפגשים באופן קבוע, והוא עזר לי בלימודים, בהתנהלות מול בית הספר ואפילו בענייני בנות".
בנייסיון נואש להגדיל את משאבי העמותה ולהציל אותה, שלח יו"ר העמותה ג'קי אמסלם מכתב חירום לכל ראשי הרשויות באזור ולגופים שונים. אמסלם ציין במכתבו כי מדובר בחמצן מיידי שאם לא יוזרם לעמותה - עלול המפעל הזה להתחסל ולהותיר אלפי ילדים ללא אח או אחות בוגרים.
מה היקף הפעילות של העמותה?
"במהלך השנים הרחבנו את השירות ושיפרנו אותו. הגדלנו באופן משמעותי את מספר הילדים והמתנדבים, הוספנו מועדון חברתי בעמותה, קיימנו פעילויות מעניינות ומהנות לילדים בתקופת החופשות, חגגנו יחדיו את חגי ישראל, והרחבנו את השרות שלנו גם למגזר החרדי וגם למגזר הערבי בעיר".
מיהם הילדים הזכאים לטיפול שלכם?
"השירות שאנו נותנים רלוונטי לכל שכבות החברה, והולך ונעשה רלוונטי ליותר ויותר ילדים, על רקע הגידול המשמעותי במספר המשפחות החד-הוריות בחברה. למרבה הצער זוהי מגמה נוכחת וצומחת, ואולי בגלל העובדה שחד-הוריות הפכה להיות תופעה כל כך רווחת - תשומת הלב לנזקים הנגרמים במצב הזה פחתה. רובנו מקבלים עובדה זו כחלק מובן מאליו מחיינו, ולא מעניקים את תשומת הלב הראויה למכאובים, לנזקים ולתוצאות הקשות של תופעה זו".
"את גיל (שם בדוי) פגשתי לראשונה בשנת 2004, כשהיה בן 8. זו הייתה אהבה ממבט ראשון", מספר דורון, אחד המתנדבים בעמותה. "הבחנתי מייד בחיוניות, בסקרנות, בפעלתנות ובשמחת החיים שלו, שהיו די מנוגדות לתנאים הקשים בהם הוא גדל. ניתן היה להבחין, כי הילד 'מגדל את עצמו', דואג לצרכיו הבסיסיים ואף לוקח אחריות על אחיו הקטנים. אמו עובדת לפרנסת המשפחה עד שעות מאוד מאוחרות, והילדים נמצאים רוב הזמן עם סבתא".
"ההנחיה הראשונה והחשובה שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית, הייתה לדאוג לכך שלגיל הקטן תהיה הזדמנות לחוות 'קצת ילדות', ולקחת פסק זמן מהאחריות הרובצת על כתפיו. התחלנו להיפגש בקביעות, ולגלות מחדש את הילדות - הוא את שלו, ואני את שלי. יצר הסקרנות של גיל עורר בי את יצר הסקרנות שלי, ויחד יצאנו לחקור את העולם. במוזיאון המדע, בגנים הבהאיים, בטיולים בטבע ועוד פעילויות שונות ומגוונות".
"אחד האירועים המשמעותיים התרחש בקיץ 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה. חיפה הפכה בן-לילה לעיר תחת התקפה. האזעקות ערערו את ביטחוננו, וקולות הפיצוצים גזלו את שנתנו. הייתי אז בתקופת המבחנים באוניברסיטה, וכשהמוסד נסגר עד להודעה חדשה עזבתי את חיפה, ועברתי לבית סבי וסבתי במושב שקט במישור החוף. בכל אותה תקופה הייתי בקשר יום-יומי עם גיל, שסבל באותם ימים מחרדה ולחץ רב".
אז מה עשית?
"החלטתי לעשות מעשה, והזמנתי את גיל ואחיו הקטן לבית סבי וסבתי. אני זוכר איך הם הגיעו מפוחדים ומבולבלים. במשך כעשרה ימים עשינו כיף יחד. טיילנו בסביבה, ראינו סרטים, אכלנו בחוץ, הלכנו לבריכה ולא שמענו אזעקות. גיל ואחיו כל כך נהנו, שהיה קשה להחזיר אותם בחזרה הביתה".
היום גיל בן 15, תלמיד כיתה ט'. הקשר בינו ובין דורון עדיין קרוב ויציב, אך כמובן נושא אופי אחר.
מה מהות הקשר ביניכם היום?
"גיל ההתבגרות מזמן לגיל וגם לי אתגרים חדשים בלימודים, בחברה, בהתמודדות עם עולם המבוגרים ועוד. היום אנחנו פחות משחקים ויותר משוחחים, בעיקר על נושאים חברתיים, על בנות, מוסיקה, עבודה ואפילו על המצב החברתי-כלכלי במדינה, ועל יוזמות שלנו לשינויו.
"אין לי ספק שהמפגש שלי עם גיל, אחי הצעיר, והחיבור החזק שנוצר בינינו ומחזיק מעמד כל השנים - הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקרו לי. אני בטוח שגם עבור גיל זו חוויה מאד משמעותית, ויודע שהקשר המיוחד הזה יימשך עוד זמן רב".
כמו דורון, גם שמוליק החליט לאמץ אח, וזה 5 שנים הוא חונך ילד ממשפחה חד הורית. שמוליק בן 57, נשוי ואב לשני בנים בוגרים, עובד בחברת היי-טק. לילד ששמוליק חונך אין כל קשר עם האב שנטש אותו בגיל צעיר מאוד, כשעבר להתגורר בחו"ל, ולאחרונה חגג הילד בר מצווה.
כאשר נפגשו השניים היה הנער ממש ילד. "ילד שקט, מופנם שבקושי דיבר", מספר שמוליק. במהלך השנים התפתח בין השניים קשר חם וקרוב, קשר תומך מחזק ומעצים. הם נפגשים מדי שבוע, מבלים ביחד, משוחחים, ומשתתפים בדרך כלל בכל האירועים שעמותת "אחים ואחיות בוגרים" מפעילה עבור הילדים והמתנדבים.
במהלך השנים הילד המופנם, חסר הביטחון והשקט, נפתח והפך לבטוח בעצמו. "טון הדיבור השתנה, והוא כבר לא נחבא אל הכלים. בנוסף הוא ממש הפך לחלק ממשפחתי. הוא מוזמן לאירועי משפחה וחגיגות משפחתיות, וגם הילדים מתייחסים אליו כאל אח נוסף".
עוד דוגמא לכך ששמוליק הכניס את הילד למשפחתו היא עניין בר המצווה: "לקראת חגיגת הבר מצווה אני הוא זה שלימד אותו את הפרשה, והכנתי אותו לקראת העלייה לתורה". אגב, אביו של שמוליק, סב המשפחה, רכש עבור הנער טלית ותפילין, והעניק אותם במתנה לכבוד בר המצווה. הוא טען שהוא עשה כך עבור כל נכדיו, וחשוב לו שגם הילד הזה יזכה לכך.
"העמותה מתקיימת אך ורק מתרומות, ומעניקה שירות חינם אין כסף", מדגיש אמסלם. "היא איננה מקבלת תמיכה ממשלתית, והמשאבים הכספיים של העמותה מופנים אך ורק לטובת השירות המקצועי".
ועם כל זה לא הצלחתם לגייס כספים?
"כל אלה לא עמדו לנו. בתור הארוך המשתרך לפתחם של תורמים רבים, היו מצוקות אחרות שהקדימו אותנו".
ראש מחלקת הרווחה בעירייה, פיני גמן, מסר בתגובה: "מצבה הכספי של העמותה ידוע לנו זה מספר שנים. אני אישית הייתי מעורב בסיוע בגיוס תורם מארצות הבריץ שסייע בסך של 25 אלף דולר לשנה, למשך חמש שנים. לצערי תרומה זו הסתיימה. מבחינת התמיכה העירונית לעמותה באמצעות ועדת התמיכות, הרי שהיא מתבצעת על בסיס קריטריונים שוויוניים לכל העמותות הנתמכות. עיריית חיפה תמשיך לתמוך בעמותה, בהתאם לקריטריונים אלה, גם בשנה הבאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם