מבצע

איך זה שהרקטה בראשל"צ עשתה יותר רעש מההרוגים בק. מלאכי?

כל כך הרבה הרס, פצועים ומתים, שלעולם לא יידעו איך נגמרה ההגדה לבית המזרח התיכון: האם היה הפי אנד או בום אחד גדול וחושך על פני תהום. וגם: זוכרים את אולמרט?

גיא מרוז | 23/11/2012 8:04 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
המדור מוקדש השבוע לכל הקלישאות שתקפו אותנו השבוע באכזריות אין קץ, באופן קרקעי, מהים ומהאוויר עד ריסוק מוחלט וזב דם. ואני מתכוון לכך: זה לא נגמר עד שזה נגמר; אתה יודע איך אתה מתחיל, אתה לא יודע איך אתה גומר; בבוקר הזה נגיד שוב שצה"ל חזק והציבור עומד איתן; וכן, אנחנו יורים ביד אחת ומדברים ביד השנייה; עד שיהיה שקט תמורת שקט או עד שנרסק את חמאס; ומי אמר מורסי ולא קיבל? אבל גם בערב הזה, אנחנו מבינים שצה"ל מכה, חמאס מוכה ועם ישראל חי.

והנה חידה: אם זה לא נגמר עד שזה נגמר, אז מתי בעצם זה נגמר אם זה לא נגמר? התשובה בסוף הטור.
צילום רקע: לע''מ, עיבוד תמונה: ג'רמי מלכיאל
מכוכבי השבוע צילום רקע: לע''מ, עיבוד תמונה: ג'רמי מלכיאל
מיומנו של עיתונאי חברתי במלחמה משוגעת

כן, אני מודה, גם לי נמאס מחמאס. פשוט אין לי יותר כוח לנסות אפילו להבין את מצוקת הנדכאים, את אומללות המבוצרים, את בלבול המוח הזה שנקרא חוסר מנהיגות וחוסר הבנת המרחב. אני לא רוצה להיות זה שמביא את הבשורות הרעות, אבל כנראה שצבאית לא תצליחו לעשות עלינו סיבוב, לא עובד.

אנחנו מנגד, למרות תשוקות רבות של עוזי לנדאו וחבריו, לא נצליח באמת להעלים אתכם מהמזרח התיכון, ולכן כל כך נמאס בעיקר מחמאס אבל בכלל. מסביב כל כך הרבה הרס, פצועים ולא מעט מתים שלעולם כבר לא יידעו איך נגמרה ההגדה לבית המזרח התיכון, האם היה הפי אנד או בום אחד גדול וחושך על פני תהום.

שדרתי שמונה ימים רצוף, כולל שישי שבת, ארבע שעות כל יום (עדיין מבין כמה שפר עליי מזלי ואיזו עבודה מעולה יש לי), וניסיתי לאסוף כמה אבני דרך לכבוד המדור החביב עליי במיוחד, הרי הוא המדור הזה, הנה:

> המרוויח הגדול מהמסיבה הנוכחית הוא ללא ספק הקצב מדמשק אסד, שממשיך לטבוח בימים אלה כשכל העולם עסוק בשטויות שלנו. כן בשאר, אתה קקה גדול, אבל קקות גדולים ממך גמרו עם כידון בעכוז בכיכר העיר. ראה הוזהרת.

> עם אלף אלפי הבדלות, עוד מרוויח קטן מהאירוע הוא חנן גולדבלט, שבעקבות המלחמה איש כמעט לא מתייחס לשחרורו המוקדם עקב התנהגות למופת. יכול להיות שאכן התנהג למופת, ויכול להיות שגם לאנסים מגיע שחרור מוקדם. הנאנסות והמוטרדות מהצד השני כבר לא ישתחררו לעולם מהטראומה, ואני מניח שהפרסומים שלפיהם האיש עשוי להיות מזכיר בארגון אמני ישראל לא תשפר את תחושתן.

> הרקטה בראשון לציון עשתה רעש גדול בהרבה מההרוגים בקריית מלאכי. איך זה קרה? זו אולי הבעיה הגדולה של כל הפסקת האש הזו: ביום שבו קסאם אחד על אשכול יהווה עילה למלחמה כוללת, ישוב כוח ההרתעה של צה"ל. עד אז הכול קשקוש.

> גם אם יהיה שקט חמש שנים, זה לא ינחם את משפחת פרטוק. יכול להיות שכרגע אתם עוד

זוכרים את החייל שנהרג השבוע, אבל עוד דקה נהיה כולנו בסיבוב הבא. כמה דם, עצב וייאוש מסתתרים במילה תמימה וסחבקית כמו "סיבוב", שעושה עלינו סיבוב בעצמה בכל פעם מחדש.

> כיפוש, כיפת הברזל של כולנו. השבוע אירחנו את עמיר פרץ והענקנו לו עוגה עם כיפת תודה. אני לא חושב שהיה מישהו שחבטתי בו יותר מאשר עמיר פרץ בזמן שהחליט להיות שר ביטחון. אני הייתי הבעיה הכי קטנה שלו. מיטב הפרשנים הצבאיים עטורי אותות בלבולי המוח כתשו לו את הצורה ואנחנו, הציניקנים, הצטרפנו אליהם כעדר. נכון, האיש עשה טעויות, אבל בהבלחה של תחושת בטן מעולה הציל את עם ישראל מאסון במלחמה הזו. וכבר נשמעים הקולות שאנחנו מפארים את שמו מדי. אין יותר מדי בסיפור הזה. כשמגיע מגיע, כשטועים טועים, ועם האיש שהמציא את זה, ד"ר דני גולד, אני מעוניין לקיים יחסים שוטפים. גם הוא אגב נכתש על ידי מבקר המדינה וכל השכונה מסביב. תודה חברים.

> ועוד לא אמרנו מילה על חדר המדרגות. הרי הוא החדר האטום של שנות האלפיים. עשו כבוד למדרגות, הן שלנו!

> והנה פינה חדשה, שאני מקווה שתסתיים בקרוב - דברים שנורא עניינו אותנו לפני המלחמה, ועכשיו לא מעניינים גם את קצה הישבן:

מחיר החשמל עומד לעלות בעשרה אחוזים. מעניין?
נתניהו סגר דיל כדי לעזור לשלמה מעוז להיבחר. מרתק, אה?
אולמרט יודיע סוף-סוף מה שלומו! האם שמעתי נחירות באולם?
שופרסל גובה עשרות אחוזים יותר בשדרות ובנתיבות! מי זוכר את זה בכלל...
ומה עם פטראוס, האיש ששכב עם כל אישה בסי-איי-אי, יש קונים?

וכולנו גם התפעלנו מהדירה היקרה בישראל שעולה 200 מיליון שקל בארלוזרובה פינת דיזנגופה, ועכשיו מה שמעניין באמת זה כמה ממ"דים יש בה.

והיה גם את זה: חוקרים הצליחו לתקשר עם איש השרוי בקומה. עכשיו כשמתקשרים עם חמאס, למרות שלעולם לעולם-לעולם לא נדבר איתו, האיש מהקומה נראה כמו אש"ף של אתמול.

שיחות עם כלב

כלב: לא יכולתי שלא לשים לב שאין לכם ממ"ד.
אני: נכון, אני מתנצל, זה מה יש.
כלב: טוב, אז להתראות, היה באמת אחלה, ואני אחזור כשיהיה שלום.
אני: לאן אתה הולך?
כלב: לקדימה. אנחנו מעט, כולם נכנסים לממ"ד ושאול נותן סקירה ביטחונית. יאללה עוף לי מהעיניים, מירי רגב עוד פעם מכניסה מכות לזהבה גלאון, זוז!

בשורה משמחת

אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה!

בשורה פחות משמחת

סתם... נראה לך?

התשובה: לא זאת השאלה. השאלה היא איך בפעם הבאה נדעה לא להתחיל משהו שלא יודעים איך הוא נגמר.

meroz.guy@gmail.com

בלוגים של גיא מרוז
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים