המגשרת שמנסה לסייע לעדה האתיופית
ילדים ברחובות, זוגיות מתפוררת וערעור דמות האב. המגשרת תמר בירו מספרת על המצוקות של הקהילה האתיופית: "ברגע שהגעתי לנתניה הבנתי שהייעוד שלי הוא לסייע לעדה"
במשך השנים אני נפעמת מתרומתה לקהילה האתיופית כמגשרת בשכונה - תרומה שלא תסולא בפז - אבל את סיפור חייה לא הכרתי עד עתה. ישבתי עם תמר והיא סיפרה לי סיפור מדהים. סיפור חיים לא פשוט שתעצומות נפש, הביאו לסופו הטוב.
תמר נולדה לפני 55 שנה בשם מנטמר (יפה) בכפר טדא אשר בגונדר, אתיופיה. היא זוכרת ילדות טובה, פשוטה ומאושרת. בתחילת שנות השמונים עלו שני אחיה לארץ. דודה, שהיה דמות משמעותית עבורם, נפטר ואמה הקשישה חרדה לגורל ילדיה בארץ, לכן החליטה לעזוב את כל משפחתה ולעלות לארץ.
תמר הייתה אז אישה צעירה עם ילד בן 4 ובהריון מתקדם. היא חששה לתת לאמה לעשות את כל המסע המפרך בדרך לא דרך, לכן החליטה גם היא לעזוב את מולדתה.
בעלה של תמר נאלץ להישאר מאחור, וכך בהריון מתקדם, עם ילד על הכתפיים, יד אחת אוחזת באמה ויד שנייה מובילה סוס שרכשה, עשתה את הדרך לסודן, ימים כלילות, דרך רצופה סכנות רבות. בחושך מוחלט, במדבר, ברעב ובצמא, חוששת לגורל עוברה וילדה, הצליחה תמר להגיע לנקודה ממנה עלתה על מטוס והגיעה ארצה.
בהגיעה לארץ, הגיעה למרכז קליטה בצפת ולאחר כחודש ילדה את בנה השני. רק לאחר תשע שנים של נתק כפוי, התאחדה שוב עם בעלה. כשעברה לנתניה, כדי להתאחד עם בני משפחתה, החלה לעבוד בלילות בבית אבות ובימים טיפלה בחמשת ילדיה.
במהלך השנים, ראתה תמר דברים רבים בשכונה שהדאיגו אותה: ילדים בנתק מהוריהם, מסתובבים ברחובות, הורים שמתקשים להתמודד עם דרישות המערכת החינוכית ומתקשים להבין את צרכי הילדים בעידן החדש, זוגיות שמתפוררת עקב יציאתן של נשים לעבודה וערעור הדמות הפטריאכלית של אב המשפחה.
מתוך חשש לעתיד ילדיה, החליטה תמר להירשם לקורס הורות לעדה האתיופית במתנ"ס בשכונת אזורים - קורס שפקח את עיניה ושינה את חייה. במשך 15 מפגשי ערב, לפני צאתה לעבודה, היא למדה כיצד ניתן לעשות שינוי משמעותי בבית, גם בזוגיות וגם בחינוך הילדים. היא הבינה בקורס כי במקום להאשים במצב הקשה את המשטרה והממשלה, יש לעשות שינוי משמעותי בתפיסות ובעמדות של בני העדה כך שיתאימו לחיים בארץ ששונים כל כך מהחיים בגונדר.
המוטיבציה הגבוהה של תמר לא נעלמה מעיני המנחים, וכך גויסה תמר לעודד הורים נוספים מהעדה להגיע לקבוצות ההורות מכל רחבי העיר. תמר הלכה מבית לבית כדי לשכנע הורים להגיע לקבוצות ולשנות את חייהם. במהלך הקבוצות היא שמשה מתרגמת למנחה המובילה.
בקבוצות ההורים למדו הנשים כיצד לבקש עזרה בעבודות הבית מבעלן, בלי לכעוס ולהתרעם, ואילו הגברים למדו מיומנויות יסוד בתפעול הבית כמו הפעלת מכונת כביסה ובישול. ההורים למדו על חשיבות המעורבות בנעשה במסגרת החינוכית וחשיבות ההשקעה ההתפתחותית בגיל הרך.
תמר הבינה כי מעתה זה היעוד שלה בחיים: לסייע לבני העדה, להורים ולילדים. דרך פרויקט פאקט, המסייע לעדה האתיופית החלה תמר ללמוד במשך שנתיים הנחיית קבוצות הורים בסמינר הקיבוצים. לאחר מכן החלה לעבוד כמגשרת של העדה בטיפת חלב בשכונת אזורים ולאחר מכן במרכז לגיל הרך-טיפת חלב בקריית נורדאו.
תמר היא דמות מוכרת ונערצת בשכונה, ופעילותה מגוונת. היא משתתפת בגיוס, ארגון והנחיה של קבוצות לנשים הרות בעדה, קבוצות העשרה לילדים שעדיין אינם מבקרים במסגרת של גן, מרצה בפני בני העדה על בריאות ותזונה בשיתוף אחות טיפת חלב, מבקרת בגנים ומסייעת להורים להתנהל באופן מיטבי מול מערכת החינוך ומערכות הטיפול השונות.
הורים רבים בעדה חוששים מפנייה לטיפולים פרא רפואיים עבור ילדיהם הסובלים מאיחור התפתחותי. תמר, ברגישותה הרבה, מסבירה להם כי פה בארץ יש דרישות אחרות מהילדים ולכן יש להתייחס אליהן בהתאם.
כך לדוגמה, הסבירה לאם שחששה לשלוח את בנה לטיפול בריפוי בעיסוק כי באתיופיה הילדים עסקו בפעילות מוטורית רבה בחוץ וכך התחזקו ואילו בארץ המצב שונה ולכן יש לסייע להם. דוגמאות מוחשיות כאלה מפי בת העדה, בשפה המוכרת לה, שכנעו את האם כי השד אינו נורא כל כך ולכן הסכימה להביא את בנה לטיפול.
תמר מספרת לי בעיניים נוצצות כי תושבי השכונה מבני העדה מרבים לעצור אותה ברחוב ולהתייעץ איתה בעניינים שונים. עבורם היא דמות נערצת, גשר לתרבות הישראלית. תמר חשה סיפוק ואושר רב שהגשימה את יעודה לסייע לבני העדה, ואילו אני סבורה כי יש משפחות רבות וילדים מהעדה שהצליחו להשתקם ולהיטמע טוב יותר בחברה בזכות פעילותה במשך השנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם