איך הפך הרב הקבור בבולגריה למורו הרוחני של גורו הטייקונים?
איך הפך רבי אליעזר פאפו, הקבור בבולגריה, למורו הרוחני של יאשיהו פינטו, אדמו"ר הטייקונים. ומה יכול הרב החשוד במתן שוחד ללמוד מהערך כבוד בספר "פלא יועץ", המגנום אופוס של פאפו
אם נכונים חלילה החשדות הכבדים נגד פינטו, כי אז אפשר שבקבר הרב, בעיירה סילסטרה אשר בבולגריה, שפינטו אימץ כמוקד עליה לרגל, נרשמה התהפכות וטלטלה קשה. אם לעומת זאת יופרכו הדברים ויתבררו כעלילת שווא, יוכל פאפו לשלוח לפינטו סייעתא מיוחדת בבחינת עוצו עצה ותופר, לאחר שזדים ניסו לשפוך את דמו. בין זה לזה נותרה דמותו של פאפו, המורה הרוחני של פינטו גורו הטייקונים, בגדר תעלומה.
זר לא יבין זאת, אבל המסע המופלא של העלייה לרגל אל קבר הצדיק מתועד עכשיו בסמרטפונים של העידן הדיגיטלי. באלבומים המרושתים נראים הצליינים אוחזים שקיות עמוסות נרות בעלותם על המטוס המיוחד שיביאם אל הקבר. הם מנציחים באדיקות את האוטובוס בנמל התעופה, את מגדל הפיקוח, את כנפי המטוס ואת הסרט הנע של המזוודות, וכן את עצמם מעלעלים בספר "פלא יועץ" (השלם והמנוקד). בטוקבקים מלינים אחדים מהם על הבולגרים הערלים שטרטרו אותם בשדה התעופה.
>> משלחת הידוענים לקברו של הפלא יועץ בבולגריה
הסרטון בהפקת הישיבה מתוחכם עוד יותר: המסע המרגש מונצח בו כשהוא מעוטר בפסקול מוזיקלי בסגנון העידן החדש. המטוס נראה כחללית מכוונת היטב אל שמי מרומים, הצליינים מרבים בתקיעת שופרות, האדמו"ר נראה מתפלל בדביקות עצומה במין פוטו מונטז', מגיח מתוך סמל הישיבה, המרחף ברקיע בתוך חשרת עבים מאדימה. בעוד שעות אחדות תתבשר העיירה הבולגרית הקטנה כי אדוני הוא הוא האלוהים. אך בינתיים גדודי אברכים נוספים מגיעים משדה התעופה קנדי כדי לחזק חבריהם שיצאו גם הם מהשדה על שם הזקן. זהו מסע עולמי, בדרך חזרה מתדלקים מעל איסלנד ועושים חניה באירלנד.
הרבי עט"ר שליט"א מכריז כי "מה שכתוב לך בשמים – פרנסה – זה מה שתקבל", המשתטחים מנסים להתנחם ב"רבי פאפו, זה קודש קודשים, מעלה גדולה שאין כדוגמתה". רבם שב ומשמיע סליחות, דברי תודות וברכות לרגל הציון הקדוש, "סייעתא דשמיא גדולה מעומקא דליבא". ועם זאת לא רבים מקרב הצליינים נדמים בקיאים במושא ההשתטחות.
מודל ההנהגה הדתית שלאורו
מאז והלאה משתלשלת שושלת פינטו כמשפחה רבת זכויות בהנהגה הרבנית של יהדות סוריה ומרוקו. רבי חיים פינטו, אביו-זקנו של מי שהוכתר כגורו של הטייקונים, הצהיר כמתוך תיאום מושלם אף כי בלתי מודע עם המתחם האנאלי של המשנה הפרוידיאנית כי "הכסף הוא הלכלוך של העולם הזה", והורה שיש להישמר מפניו כמדבר טומאה, אלא אם כן ניתן לנתבו לצדקה. על רקע זה נראה כי יאשיהו פינטו, שהועלו נגדו חשדות בדבר הלבנת הון, טורח על מפעל טהרה עצום ושמא על מכבסה ענקית.
רשימת העשירים צאן מרעיתו של הרב, שהונו מוערך ב-75 מיליון שקלים ושחווילתו באשדוד מוערכת ב-11 מיליון שקלים, כוללת בין היתר את איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין, שזכה ל"הבטחה אלוקית" מכבוד הרב בדבר הסיכוי לשילוש כספו; את ג. שוטנשטיין, בעל רשת "אמריקן איגל"; את בני הזוג גלובס, נוחי דנקנר, אילן בן דב, ג'קי בן זקן, שרי אריסון, יצחק תשובה, רמי לוי, לב לבייב וז'ק אביטל.
מצד אמו קשור יאשיהו אל הבבא סאלי, הלוא הוא רבי ישראל אבוחצירא, "הפועל ישועות", סבה של הרבנית זהרי, אמו של הפינטו העדכני. בנו של רבי ישראל, הרב מאיר אבוחצירא, כלומר סבו של יאשיהו, המשיך את דרכו של אביו וזכה אף הוא למוניטין של בעל נס.
לכאורה היה פינטו מצויד בתעודות היוחסין המעולות ביותר שניתן להעלות על הדעת, ועם זאת כשחקן חדש-צעיר בזירה הצפופה של הבאבות והאדמו"רים, היה עליו להיזהר שלא לדרוך על בהונות הוותיקים החולשים על בימות ההילולות ועל אתרי קברים קדושים משל עצמם.
הבחירה בעלייה לרגל לקברו של "פלא יועץ" חילצה אותו מהמגרש הדחוס ורב הקנוניות של בית אבוחצירא, העניקה לו מרחב פרישה בין-לאומי ושבה ושחררה אותו מהחלוקות השגורות לאשכנזים ומזרחיים, שהרי הרב שאל קברו יוצא מסע הצליינות השנתי של החצר היה בחזקת ספרדי טהור. פינטו, חניך המוסדות הליטאיים ובוגר ישיבת מעלות התורה בראשות הרב שמואל אוירבך, הצליח להיחלץ מן המגרש האתני, המוגבל יחסית, ולהפוך לדמות כלל יהודית בעלת נופך קוסמופוליטי.
הרב אליעזר פאפו, מי שמאות שנים לאחר מותו אימץ אותו גורו הטייקונים למורו הרוחני, הקדיש את מרבית שנות חייו הקצרות - מתקמ"ו (1786) עד כ' בתשרי תקפ"ח (1827) - לעיסוק נמרץ בענייני מוסר, וכיהן כרבה הראשי של העיר שלבסוף נטמן בה ואף כרבה הראשי של הקהילה הספרדית בבוקרשט.
תלמידו הבולט ביותר של הרב אליעזר פאפו היה הרב יהודה חי אלקלעי, בעל החיבורים "מנחת יהודה" ו"גורל לה", שלמד אצלו ואצל רבי יהודה ביבאס, ועלה על רבותיו בפרסומו ובמשקל ההיסטורי שנודע לדמותו, בזכות היותו מן הבולטים במבשרי הציונות במחנה הדתי ביהדות הספרדית. אלקלעי (1798-1878) פעל בסרביה, התמסר בלהט אין-סופי לארץ ישראל ולגאולת העם והארץ.
גדולתו ניכרה בשילוב בין חזון ציוני-רוחני שהקדים הרבה את זמנו ובין יכולת לטוות תכנית גאולה מעשית פרטנית, המבוססת בין היתר על תחיית העברית, שבעניינה פנה לסולטאן הטורקי ולמעצמות האירופאיות, ואף על הקמת כלים ארגוניים וכלכליים ליישוב הארץ ולפיתוחה החקלאי. הוא נזף בחולמים ובבעלי הדמיונות, הטיף לצעדים מעשיים ולפעילות יצרנית בשטחה של הארץ הקדושה, ניהל מסעות תעמולה בלתי נלאים בפרסומים ובדרשות והתווה תכנית מדינית ריאלית-פוליטית שהקדימה את הרצל בחצי מאה.
יש לפועלו של אלקלעי תרומה משמעותית ביותר בעיצוב תודעתו האישית של הרצל ובהשקפת עולמו המדינית, שכן אביו של הרצל נמנה עם תלמידיו ועם מפיצי בשורתו בעיר זמלין, ואילו סבו של הרצל, שמעון אריה לייב, שימש בתפקיד התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי. הרב אלקלעי שהה בארץ במשך תקופות שונות בחייו, בקטנותו ובזקנותו, והוא קבור בחלקה הספרדית בהר הזיתים. בחזונו הרוחני המרשים יש משום תשובה חד משמעית לשתי שאלות - הן במישור הדתי והמוסרי והן במישור הגיאוגרפי בעצם עלייתו לארץ.
מבלי להפחית חלילה מגדולתו הרבנית של פאפו, נראה כי הזיק שהעניק לאלקלעי את ייחודו ההיסטורי ניטע בו בעקבות קשריו עם מורו השני – רבי יהודה ביבאס, שהמפגש עמו בשנת 1839 הותיר באלקלעי רישום כה עמוק מכוח אישיותו ובשורתו בדבר גאולת ישראל, עד שאלקלעי ראה "איש אלוקים קדוש", "הרב המופלא", "המקובל האלוקי", שפרטי חזונו "הרעידו את ליבי, וברכי כשלו".
דומה כי לפחות חלק מצאן מרעיתו של פינטו, הכולל ריכוז מרשים של קציני משטרה בדימוס ואנשי ביטחון, מצאו ברב אליעזר פאפו ובתלמידו אלקלעי יעד הולם לצורך שלהם בהשטחות דחופה על קברי צדיקים - על מצבתו של אלקלעי מבשר הציונות הספרדי בהר הזיתים דווקא. באותה הזדמנות הם יכלו לפקוד ביתר קלות גם את קברי צאצאי "פלא יועץ" וקרוביו הקבורים אף הם בהר והלוקים בשנים האחרונות בהזנחה עד כדי הצטברות אשפה.
רשימת אנשי המשטרה והצבא שמיוחסת להם חברות בספר האורחים של הרב פינטו כוללת את האלוף במילואים אבי זמיר והניצבים בדימוס אריה עמית, אורי בר-לב ויעקב בורובסקי. רשימת הפוליטיקאים מבאי ביתו כוללת את ישראל כץ, ציפי לבני, אלי ישי, עוזי לנדאו, יצחק הרצוג, יואל חסון, שאול מופז וגם לימור לבנת, דני נווה, פואד בן אליעזר ושר המשפטים יעקב נאמן. עם באי ביתו נמנים גם נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל ועבריינים כמו שלום דומראני ויוסי הררי.
חיבורו המרכזי של פאפו הוא "פלא יועץ", הערוך בפרקים קצרים, מסודרים לפי האלפבית, ועוסקים במגוון נושאי מוסר. החיבור נקשר בו במידה כה הדוקה עד שהעניק לו את כינויו, אך לצדו חיבר שפע ספרים תורניים נוספים.
בשני האישים ניכר קו סגפני לכאורה בדיוקן הרבני; הביוגרפיה של פינטו מתארת אותו כבעל ייסורים בריאותיים, ואילו פאפו נודע כמי שהפליא להתענות בצומות. שניהם עוסקים בהתמודדות עם מצבי מחלה; פאפו כותב על אביו יצחק בערך "חולה" בספרו: "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא. בכל יום מימי חוליו ההוא אמר: בקשת 'לך אלי תשוקתי', ושאר וידויים ותחינות. ופלגי מים ירדו עיניו, אשרי עין ראתה אלה. וכל מי שהיה נכנס אצלו היה אומר לו: 'ראו ספו של בשר ודם! אשריו ואשרי חלקו".
להבדיל מהצדיק העדכני, הנחשב כמי שמשופע במשאבים כלכליים ומתגורר בדירות שרד, נאמר על פאפו כי היה מפליא לחבוט בעצמו מלקות מידי לילה בליווי תחנונים, עוטה שק ואפר, דוקר עצמו בחרולים וטובל בשלג הקפוא. דיוקנו הרבני של פאפו כבעל נס הסתמן כבר בגיל צעיר. נקודת הציון בעיצוב אישיותו כדמות כריזמטית התרחשה בהגיעו למצוות, בשעה שנשא דרשה עמוקת פלפול שהכתה את שומעיו בהלם.
בכלל מעשי הנסים שנטוו סביב דמותו של פאפו מסופר כי הגיע לסיליסטרה בקפיצת הדרך. מעשה שהיה כך היה: פאפו נאלץ לשהות עד אחר הצהרים של יום שישי בעיר וורנא (שבה נוחת מטוסם של המשתטחים על קברו) ואז הזדרז לשוב חזרה לעירו, אלא שהעגלון וסוסיו נהגו בעצלתיים, כאילו השבת אינה ממשמשת להיכנס עוד מעט קט. נחרד רבי אליעזר ונתקף בהלה גדולה. שתי הברירות שבידיו נראו האחת גרועה מחברתה - או שיחלל חלילה את השבת, מה שאינו בא בחשבון, או שייאלץ לשבות רחמנא ליצלן על אם הדרך, מה שכרוך בסכנה מרובה. מה עשה? נשא עיניו כלפי שמיא בכוונה רבה, ובעודו מתפלל ומתייחד עם קונו בתחנונים רבים, נפלה פתע על העגלון תרדמת אלוהים.
לכאורה יצא שכרו בהפסדו והוא נקלע למצב ביש חמור מזה שהיה בו טרם התפלל, אלא שכראות הסוסים כי אדונם נרדם, החלו דוהרים כמו צימחו כנפיים במהירות הבזק לכיוון סליסטרא. לא חלפה שעה קלה והנה פאפו, שהתקדם במהירות רבה יותר מצלייניו העדכניים הנוסעים באוטובוסים, נמצא בטבורה של עירו ועדיין סיפק בידו להזדרז לביתו טרם כניסת שבת המלכה. רשימת הסגולות שנכרכו בשמו כוללת נתון של החברה קדישא, שלפיו בעת כהונתו בת 14 השנים בסליסטרא לא נפטר שם איש יהודי בחצי ימיו וכל בני הקהילה זכו להגיע, עד כמה שניתן, לזקנה מעולה.
אך ההישג המופלא לא חל על בעל הנס עצמו. לפי עדותו האחרונה של פאפו, גילו לו מן השמים כי סכנת מגיפה מרחפת על עירו, ועתה נתונה מוטלת בידו הבחירה הקשה כחרב חדה על צווארו: או שיקריב עצמו ובכך יכפר על עירו (כמאמר הפסוק "דודי ירד לגנו...לרעות בגנים וללקוט שושנים") או שיחוס על חייו ובעיר תתפשט המגיפה. הצדיק יסוד עולם בחר באפשרות הראשונה, נפל מיד למשכב בחולי כבד ונפטר בו. כנהוג בסיפורי קדושים, הגיבור יודע את דבר פטירתו הממשמשת ובאה ומותיר מעין צוואה ההופכת את הקבר למוקד עלייה לרגל. כך לפני פטירתו אמר פאפו כי מי שיטבול במקווה טהרה ואחר יעלה על קברו ויתפלל שם בשברון לב, הרי הוא ערב לכך שתפילתו תתקבל.
סיפורי הנסים שנקשרו בדמותו של הצדיק נמשכו גם לאחר מותו. בעת כיבוש בוסניה בידי הרוסים ביקשו הפולשים להקים כנסיה דווקא בשטחו של בית הקברות היהודי, אלא שמצבתו של פאפו גילתה עמידות מופלאה עד שהרוסים המשתאים אל מול המצבה, הבינו לבסוף כי מדובר במקום קבורתו של איש קדוש וחזרו בהם מעצתם הרעה.
בימים שלפני ההתעוררות הנפלאה של חסידי פינטו ולפני שאגודת אוהלי צדיקים שיפצה את הקבר, הייתה ההגעה אליו בעייתית, והמשתטחים היו נאלצים להתקשר יומיים מראש אל הגבאי אברהם לוי ולבקש שיחמם בעבורם את המקווה שטמונות בו סגולות נפלאות. מדובר אגב באותה אגודה רבת פעלים בדבר שיפוץ קברו של הרשלה מאוסטרפוליה.
ר' אליעזר פאפו, שהאנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיית יודאיקה העדיפו להתעלם ממנו, נזכר באתר "שובה ישראל" של חסידי פינטו כשהוא עטור בשפעת תארים רבניים: "הגאון העניו, החסיד הקדוש, הדרשן המופלא, המחבר הכישרוני", וספר המוסר שחיבר "פלא יועץ" מתואר כ"אפוף ניחוח הטהור, שבו סידר אילוף בינה, הדרכה והכוונה נאותה ודרך חיים מוסרית קלה ומתוקה".
גבאי ראשון השיב: "אני לא מדבר עם שום עיתונאים שלא מעוניינים"; גבאי שני ענה: "אין לי דיבורים, לא מוכן"; גבאי שלישי הגיב: "לא, אחי"; גבאי רביעי הביע הזדהות רחומה עם גורל המפוטרים בעיתונות; גבאי חמישי הצהיר כי "אני לא הכתובת"; גבאי שישי הודיע ש"אין לי קשר, לא הייתי השנה"; וגבאי שביעי ענה בתגובה ניצחת לקושייה בדבר "פלא יועץ": "לא אקטואלי עכשיו, לא יודע להגיד לך".
על רקע זה לא נותר אלא לחתום את השיחות החטופות עם הגבאים במילים השגורות על הרבנים "עוצו עצה ותופר" ובמילים "תודה ובשורות טובות".
דומה כי חלק מהצורך לאמץ את קברו המרוחק של רב נודע, שאינו קשור ביהדות האשכנזית או ביהדות ארצות האיסלאם, נבע בחצר של פינטו מן התחושה כי הקברים של הצדיקים המנוחים הקשורים בשושלת החשובה של אבוחצירא כבר תפוסים או מזוהים מדיי עם רבנים מתחרים וותיקים ממנו. חצר פינטו אמנם נוהגת לערוך את ההילולה השנתית לכבודה של הרבנית שמחה אבוחצירא (אשת הבבא מאיר) שנפטרה בט' באב, אך אין דומה הילולה זו, הנערכת בצאת הצום בישיבה בברוקלין, לעלייה לקברו של "פלא יועץ" בכ' תשרי, הכרוכה לעתים בצי בן שבעה מטוסים ובקהל צליינים המגיע, לפי פרסומי הישיבה, ל-1,600 משתטחים. העיתוי החגיגי ותקיעת השופרות מוסיפים להתרגשות, ובאתר הישיבה "שובה ישראל" נאמר כי העולים מגיעים לכלל "התעלות נפש מאוד גדולה", וכי המארגנים מקווים לראותם בשנה הבעל"ט.
על רקע שתיקת הגבאים, לא נותר אלא לפנות לספרות השבחים הענפה המקיפה את פינטו והמעוטרת בעשרות דיוקנותיו של הרב, לעתים תמונת דיוקן להתחזקות מופיעה בספרי הדרשות בכל כפולת עמודים. בחינת התנהלותה של החצר מעלה שני דגמי פעולה של תעמולה רבנית-חסידית חדשה:
הדגם הראשון הוא ברסלבי, ועומד בסימן עלייה לרגל לקבר (הברסלבים – בראש השנה, חסידי פינטו – בחול המועד סוכות), אלא שגורם זה בלבד אינו מצביע על דמיון יוצא דופן בין הברסלבים לחסידי פאפו, שהרי עלייה לקברו של קדוש נערץ מקובלת בדתות ובכתות שונות. עם זאת השימוש המרובה הבולט בתמונת הדיוקן של המנהיג עשוי להזכיר בהקשר החסידי את דמותו של הרב הברסלבי הנודע אליעזר שלמה שיק, המרבה במסעות בין יבנאל לניו יורק והמקפץ בין בית מדרשו המרכזי בבורו פארק ובין מרכזי החסידים.
הדגם השני, החב"די, מבוסס אף הוא על שימוש מודגש בדיוקנו של האדמו"ר, בשילוב יכולת מרשימה לרתום את כל אמצעי המדיה להפצת הבשורה. במקרה של חצר פינטו נראה כי דיוקנו של הרב נכנס אל תוך ואקום באיקונוגרפיה של דמויות מנהיגים דתיים יהודים בעידן שלאחר הסתלקות הלובביץ', ובמקביל בולט כאן שימוש אינטנסיבי מאוד באמצעי הרשת הדיגיטלית מתוך דגש על הערצת האדמו"ר.
בשנת 2010 יצא לאור בהוצאת משכל ספר שכותרו "מתווה דרך - הרב יאשיהו פינטו ופרקים ממשנתו". הספר, ששערו מעוטר אף הוא בדיוקנו של הרב, מסווג בספרייה הלאומית בקטגוריה "תורת הסוד, מבואות ומחקרים", ואולם בעיקרו הוא קובץ דרשות בצירוף מעין מונוגרפיה מטעם, הכתובה כחיבור הגיוגרפי מובהק (ז'אנר של ספרות העוסקת בשבחי קדושים) בעריכת אפרת חבה.
במישור הביוגרפי ובכל הקשור בעיצוב אישיותו הרוחנית, מתואר פינטו כמי שנמשך בעיקר אל תחום המוסר ובמדף ספרי המוסר אל "פלא יועץ": "מיום שהתוודע הנער אל ספר זה לראשונה, לא סר הספר מעל שולחנו. 'כל אדם צריך לבחור לו מורה בארץ ורב בשמים', התבטא והוסיף ש'פלא יועץ' הוא רבו. כך העמיק הנער במכמני העולם התורני ונהג בפרישות ועמל כדי להתעלות ולקדש" (עמ' 13).
בעת הצרה הקשה שנחתה על האדמו"ר הצעיר פינטו עתיר הכיבודים המופלגים, דומה כי יוכל למצוא ניחומים במהלך החקירות והמעצרים בקריאה בערך "כבוד" בספר ה"פלא יועץ": "וראוי לאדם לברוח מן הכבוד כבורח מן האש, כי אש היא עד אבדון תאכל. דבר שאין בו ממש. ומה ייתן לי ומה יוסיף אם יכבדוני אנשים שכמותי או אם יבזוני".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם