תורתם לא אומנותם: ישיבת הסדר, עכשיו גם לחילונים
לראשונה בתולדות המדינה: ישיבת הסדר גם לחילונים. בג'ינסים וגופיות, צעירות וצעירים מובילים את המהפכה מול הנופים הפסטורליים של הגולן, ולומדים את תורתם של אלתרמן, מרטין בובר והרב קוק. צה"ל כבר נתן את הסכמתו: חוק טל ללא כיפה
מוסדות שחילונים ודתיים לומדים בהם בצוותא קיימים בכל הארץ, אבל זוהי המדרשה הראשונה שמאפשרת גם לחילונים להצטרף למסלול המשלב לימודי יהדות ופילוסופיה עם שירות בצה"ל. מדרשת השילוב נמצאת בחדר האוכל הנטוש של מבוא חמה: הוקמו שם בית מדרש מאולתר, חדר אוכל וכיתות לימוד בשטחים פתוחים. להבדל הראשון בין ישיבות ההסדר הדתיות ובין הישיבה החילונית אפשר לשים לב כבר בכניסה, כשכמה מתלמידות המדרשה מקבלות את פנינו בג'ינס ובגופייה. כששאלנו אותן איפה נמצא ראש המדרשה, הרב רוזן, לקח להן רגע. "אביה נמצא במשרד", הן השיבו לבסוף.
אפשר להגיד הרבה דברים על רוזן, מנסיכי הציונות הדתית, אך דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: הוא אחד מהרבנים הכי פחות שגרתיים שתמצאו בנוף האורתודוקסי. רוזן לבוש בחולצת ג'ינס ובמכנסיים פשוטים, מלווה בשותפו לראשות המדרשה איתמר לפיד, שיש שיראו בו רב חילוני. כבר ברושם הראשוני ניכרים ההבדלים ביניהם, שאולי בגללם הם החליטו להקים יחד את המיזם החברתי-לימודי המעניין ביותר שקיים היום בנוף מדרשות היהדות והמכינות הקדם-צבאיות.
ישיבת ההסדר החילונית הוקמה רק לפני כשלושה חודשים, וחברים בה 40 בוגרי תיכונים מכל רחבי הארץ. 50 אחוז מהם דתיים ודתיות, והחצי האחר הם צעירים חילונים ומסורתיים. בתום החורף צפויה המדרשה לעבור למשכן קבע במושב המעורב נטור, כנראה מתוך אידאולוגיה של חיים משותפים.
"אני כבר 12 שנה חולם על הקמת מוסד כזה", פותח רוזן (47) בעיניים בורקות. "זה תמיד מה שרציתי לעשות". לדבריו, "המכינות הקדם-צבאיות עוסקות באכפתיות חברתית, אבל רציתי עומק. לא חוויה, אלא בית היוצר של הברל כצנלסון הבא".
רוזן מגדיר את עצמו "תוצר קלסי של הציונות הדתית". הוא בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר וישיבת ההסדר במעלה אדומים, אך הוא קודם כל בנו של הרב ישראל רוזן, מרבני הציונות הדתית המוכרים, ויש שיגידו השנויים במחלוקת בעקבות פתיחותו המחשבתית ודעותיו הייחודיות. רוזן לימד בישיבה התיכונית חיספין שבגולן, אך הבין שהוא מחפש משהו אחר. החיפוש הזה הוביל אותו לעמוד במשך כעשור בראש המכינה הקדם-צבאית החילונית מיצר, אבל זה לא הספיק לו. "הבנתי שהיהדות צריכה לעלות קומה. האנרגיה בחברה הישראלית
בעשר השנים האחרונות הוא חיפש שותף חילוני שיקים איתו את המדרשה. "היה לי ברור שחייבים ראש מדרשה חילוני, אחרת זה פשוט לא יהיה זה. נפגשתי עם לפחות 200 איש עד שפגשתי את איתמר. חיזרתי אחריו במשך שנתיים עד שהוא הסכים", אומר רוזן.
לפיד צוחק: "זה מתחיל להישמע כמו סיפור זוגי".
איתמר לפיד בן ה-43 עוסק ביהדות חילונית מזה 20 שנה דרך המדרשה באורנים, ומשמש ראש קהילה ביישוב הקהילתי בעמק יזרעאל. מה עושה ראש קהילה? הוא מעין "רב חילוני", שמוביל את טקסי החיים ביישוב. "אני מחתן זוגות, עורך טקסי בר מצווה, מקיים טקסי לוויה", הוא מסביר. במקביל מרכז לפיד רשת של יישובים קהילתיים שמקיימים טקסים של היהדות החילונית. "זו השליחות שלי בחיי הבוגרים", הוא אומר. "לקח לי שנים להבין את זה, אבל כיום זה ברור לי מאוד".
לפיד מציין כי החליט להיענות להצעתו של רוזן אחרי הרבה מאוד שנים של עבודה עם המכינות הקדם-צבאיות. "הגיע הזמן לדבר הבא, לדעתי הציבור הישראלי מוכן".
מלבד המהפכה החברתית והלימודית, בפרויקט החדש יש גם בשורה פורצת דרך: עד למדרשת השילוב, במשרד החינוך והביטחון היו מתקצבים מוסדות לימוד יהדות רק אם הם היו אורתודוקסיים ונפרדים לגברים ולנשים. "אם יש חילונים - אין תקציבים", עוקץ רוזן. "אין תקצוב לימוד תורה לחילונים. אלא ששר החינוך גדעון סער ומנכ"לית המשרד דלית שטאובר אישרו לראשונה להקים ישיבת הסדר חילונית-דתית". ועדיין, התקצוב לא עבר במסלול הרגיל והמוכר מהמוסדות הדתיים: בפועל המדרשה עדיין מתוקצבת על תקן גרעין נח"ל.
היו ניסיונות להקים ישיבות הסדר חילוניות בעבר, והן כשלו.
רוזן: "נכון, אנחנו לא הראשונים שניסינו. היו ניסיונות שלא צלחו בעבר, וקיימים היום בתי מדרש פלורליסטים שאינם מתוקצבים ושאין בהם לימוד לטווח ארוך כמו בישיבות. היה ניסיון שנכשל לאשר מסלולים דומים בבג"ץ. חוק טל אומר שרק שר הביטחון יכול להחליט על דחיית שירות לצורך לימוד בישיבה, בהתייעצות עם איגוד ישיבות ההסדר. באיגוד התנגדו, ולמרות ששר הביטחון עמיר פרץ אישר את התוכנית היא לא עברה בבג"ץ.
אז איך קיבלתם אישור?
רוזן: "אנחנו יושבים על תקנה חדשה שנמצאת בתהליך אשרור. כל העניין נמצא בדיון משפטי, ולצערי אין תקציבים בינתיים, אך המסלול מאושר ומשרד הביטחון אישר את דחיית השירות". לרעיון של רוזן ולפיד הצטרפו כבר גופים אחרים המעוניינים בהקמת מוסדות דומים: בית מורשה, ארגון מיתרים והמועצה האזורית גולן - שהקצתה שטח למדרשה במושב נטור.
מסלול המדרשה שונה ממסלול ישיבות ההסדר הדתיות. הצעירים מתחייבים לארבע שנים וחצי: השנה הראשונה מתרכזת בעיקר בבית המדרש, שם לומדים יהדות, פילוסופיה וציונות ברמה גבוהה. במקביל משתלבים התלמידים בעבודות בקהילה ומתנ"סים בעבודות חינוך מגוונות. לאחר מכן מתגייסים התלמידים לנח"ל - הקרביים משרתים יחד ואילו בעלי הפרופיל העורפי משתלבים בתפקידים שונים.
בתום שתי שנות שירות חוזרים החברים לחצי שנה במדרשה, ולאחריה הבנים שבים לצבא לשנת שירות נוספת, והבנות יכולות להמשיך את הלימודים במדרשה וללמוד הוראה. במשך שנות הלימודים במדרשה יוכלו התלמידים להשתלם בקורסים לקראת תעודת הוראה ותואר ראשון בחינוך, שיוכלו להשלים עם תום השירות.
סדר היום במדרשה תובעני: בשעה 7:15 מתקיימת תפילת שחרית - או שיח בוקר, שמהווה אלטרנטיבה חילונית לתפילה הדתית. "אפשר לעשות מדיטציה, או לקרוא מאמר דעה ולדון בו", מסביר לפיד. ב-8:30 בבוקר יתחילו את הלימודים, שמסתיימים רשמית ב-23:00 בלילה - "אבל אם תסתובב בבית המדרש באחת בבוקר אתה תראה אנשים לומדים", אומר רוזן בגאווה.
הלימוד מתקיים במסגרת שיעורים, או ב"חברותות" בבית המדרש. בניגוד לישיבת ההסדר הרגילה, הנושאים מגוונים: במקביל לשיעורי הגמרא אפשר ללמוד מגדר בראי היהדות, להיכנס לשיעור בנושא מגילת העצמאות וללמוד פילוסופיה. שלושת הנושאים המרכזיים במדרשה הם חז"ל, הגות ותנ"ך. לומדים מפילוסופים והוגים כמו הרב קוק או גורדון, רמב"ם או בובר", מפרט רוזן.
היה קשה לגייס תלמידים לשנה הראשונה? הרי זו לא מסגרת רגילה, וסביר להניח שאין הרבה תלמידים חילונים שמשתוקקים להקדיש שנה שלמה ללימודי יהדות.
לפיד: "לא היה קשה בכלל. השמועה עברה מפה לאוזן, כאש בשדה קוצים, ויש הילה למחזור הפותח. אמרנו להם שאנחנו לא יודעים מהי הדרך אלא רק את המטרה, וביקשנו שיצטרפו למסע".
רוזן: "קיבלנו 40 תלמידים מתוך 300 שהגישו מועמדות, ונפגשנו עם כל אחד ואחת מהם. בחרנו אותם בפינצטה. כך גם יהיה עם המחזור השני".
מה המטרה שאתם רוצים להגיע אליה בעוד 5 שנים?
לפיד: "10 מדרשות כאלה".
רוזן: "חתך חברתי חדש בחברה הישראלית.?
לפיד: "אני רואה במדרשות כאלה מגזר לימודי חדש. לדעתי זה מחדל שעד היום לא היו תוכניות שמאפשרות לציבור החילוני ללמוד יהדות באופן רציני ומעמיק. לי לא הייתה פריווילגיה כזו, ואני מקווה שנצליח לספק את הסחורה לדור הבא".
הדור הבא יושב בבית המדרש הקטן, שמקומות הישיבה בו מסודרים בצורת חי"ת. על המדפים תוכלו למצוא גם ספרי ציונות ופילוסופיה, ואפילו ספרי פרוזה. בישיבה הזאת תוכלו למצוא בנים ובנות שיושבים יחד, לבושים כרצונם, ללא קוד לבוש או כללי צניעות מחמירים. רבות מהבנות - דתיות ולא דתיות כאחת - סורגות כיפות וצעיפים, דבר שהוא לגמרי מקובל במקום.
לפיד מבקש לנצל את הדקות שנשארו לפני השיעור כדי להכין את סוגיית התלמוד שהוא צפוי ללמד בבית המדרש, ולומד עם רוזן בחברותא בפינת בית המדרש. באופן מפתיע, מי שמוביל את לימודי הגמרא במדרשה הוא דווקא החילוני מבין השניים: הרב רוזן מעדיף ללמד פילוסופיה, תחום התמחותו האקדמי.
"20 שנה חיפשתי אדם ללמוד איתו תלמוד ויהדות, ולא מצאתי", אומר לפיד. "היו לי קולגות אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים, אך אף אחד מהם לא היה שותף שווה ערך. לאביה יש תפיסה שונה, פתיחות שאין אצל אחרים. כל האורתודוקסים שאני מכיר יבואו בגישה שבסופו של דבר האמת אצלם, או שהם יודעים יותר. בלימוד המשותף שלנו אין הנחת יסוד שמישהו מאיתנו מחזיק באמת".
עם כל הכבוד למקימי המדרשה, הסיפור האמיתי טמון ב-40 הצעירים שממלאים את בית המדרש החדשני. "אני פה כי אני מחפש את עצמי" מסביר בחיוך נדב הורביץ, שמגדיר את עצמו "החילוני האולטימטיבי של המדרשה". הורביץ גדל בשכונת מלחה בירושלים ולמד בתיכון ליד"ה היוקרתי.
לדבריו, מעבר לקיום בר מצווה וקידוש של שבת לא היה בינו ובין היהדות שום קשר. "אני רוצה לראות מה מעבר לזה שאני יהודי אומר לגבי החלק שלי בחברה הישראלית", הוא מסביר. "נסתרות דרכי אביה. הוא הגיע לבית הספר שלי, ריתק אותי, ומצאתי פה את מקומי".
אבישג וירט היא האנטיתזה הדוסית של הורביץ. היא גדלה במושב הדתי שדה אילן שבגליל התחתון, ולמדה בבית הספר שק"ד בקיבוץ הדתי שדה אליהו. "חייתי עד עכשיו בבועה. בדקתי המון אלטרנטיבות כי רציתי מקום לימודי רציני, והגעתי למסקנה שפה יש שילוב בין לימוד רציני לאפשרות להיות מי שאני". וירט מסבירה שבמדרשות הדתיות "מצפים לכללי התנהגות שלא מסתדרים עם אורח החיים שלי".
"למרות שהרעיון סיקרן אותי מאוד, לא האמנתי שיהיו חילונים שיסכימו להגיע למדרשה כדי ללמוד גמרא", אומר עקיבא זילברקלנג, בוגר התיכון הדתי הרטמן שבשכונת קטמון בירושלים. "גם לא חשבתי שיהיו עוד בנים דתיים שיתעניינו, אבל היה לי ברור שבנות דתיות יהיו בשפע. הן הרבה יותר מכילות מטבען".
חמוטל חיון גדלה בשכונת עין כרם בירושלים, והיא דווקא לא עונה לסטריאוטיפים: כל חייה עברו עליה במסגרות מעורבות לדתיים וחילוניים. "חברה ספרה לי שחברה אחרת שלנו מתעניינת במדרשת השילוב, ושדוד גרוסמן ילמד שם", היא מחייכת. "מה שאהבתי במדרשה הוא שהיהדות שבה היא כמו מעגל שאתה יכול להתפזר ממנו למקומות אחרים, כמו בודהיזם". חיון אומרת שבאה מבית מסורתי "יחסית", ומסבירה שיהדות היא לא בהכרח מסורת. כך או כך, היא אומרת, "אני לא אוהבת הגדרות".
נדב, למדת דברים חדשים מהפגישה עם החבר'ה הדתיים?
"מה שהכי משך אותי הוא שהחבר'ה הדתיים פתאום רוצים לפגוש אותי. זה היה חלק מההחלטה שלי לבוא לפה. מה שהכי הפתיע היה הפתיחות של הדתיים לגבינו. היו לנו הרבה שיחות על זה שחילוני הוא רק 'לא דתי', שאין משהו שמגדיר את העולם החילוני, ושלדתיים יש הרבה ערכים משותפים. הפתיע אותי שהם יכולים לראות מחוץ לזה".
לא קצת מלחיץ שרב מנסה לגייס אותך לתוכנית? לא חשבת שהוא רוצה להחזיר אותך בתשובה?
"כן, הרתיע. מאז הבר מצווה לא נפגשתי עם אחד כזה, אבל כשמדברים עם אביה אתה מבין שזה משהו אחר. הוא הרב היחיד שאני מכיר, ואם כולם כמוהו - יופי למוסד הרבנות. אבל ממה שאני מבין, הוא די ייחודי".
אבישג, זה המפגש הראשון שלך עם העולם החילוני. היה הלם תרבות מסוים?
"גדלתי בפריפריה, במושב ובבית ספר קיבוצי בבועה. הופתעתי מהאנשים ומההווי, אבל לא הופתעתי שהייתי מופתעת. ידעתי שאתקל באנשים שונים ממני. דווקא בגלל זה באתי לפה".
נדב, על "שמירת נגיעה" שמעת לפני המדרשה?
נדב: "לא, זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על הדבר הזה. זה מוזר, אבל אני מאוד מכבד. פתאום צריך לחשוב על כל חיבוק ידידותי פעמיים".
אז כבר לא עושים פה עניין מהבדלי החיבוקים?
אבישג: "כבר לא כל כך. עברנו שלושה חודשים יחד, ונראה לי שכולם יודעים איך להתנהל עם מי. בהתחלה היינו כולנו זהירים לגבי כל אמירה או התייחסות לכשרות ודת, והיינו חושבים על כל מילה לפני שהיא יצאה מהפה. אבל זה מאחורינו".
"בערב הראשון במדרשה ישבנו כולנו לשיחה עד 4 לפנות בוקר", מספר נדב. "כולם נפתחו וניסו להבין כל מיני דברים זה על זה. היו דברים שנאמרו ופגעו באנשים, והיה לילה מאוד אמוציונלי". אבישג מבקשת לדייק: "אנשים לא נעלבו ברמה האישית, אבל היה להם קשה עם חלק מהדעות של אנשים בנושאי דת או תרבות".
הקשיים של השבוע הראשון היו בעיקר אישיים ורגשיים, אך מה שהפך למסובך יותר הוא החיים המשותפים בשבת, יום שנראה שונה בכל אחד מ-40 הבתים שגדלו בהם. "השבת הראשונה הייתה ממש טובה", מספרת חמוטל, "כולם השתדלו לשתף פעולה. קיבלנו שבת על הדשא, עם שירונים וגיטרות, וכולם התלבשו נורא יפה". כבר בהתחלה הנהיגו חמוטל ועקיבא מנהג חדש, ושימשו "אמא ואבא של שבת". עם הזמן הפכה השבת למורכבת יותר. התלמידים רצו למשוך את השבת לכיוונים שונים, והיו קשיים ומורכבויות. הפתרון שנמצא: ועדה דמוקרטית תמונה על הנהגת חוקי השבת ותכניה.
מבחינת הלימוד, כולם מסכימים שהשיעור האהוב עליהם הוא "עולם שבור". "למדנו על מיניות, ועכשיו אנחנו מדברים על חיי משפחה. אנחנו שוברים את העולם ומרכיבים אותו מחדש", מסבירה חמוטל. אבישג אוהבת גם את שיעור הספר של איתמר, שנמשך שלוש שעות רצופות אבל גם מעניין מאוד, ועקיבא מעדיף את "שיח זהויות". "זה אמנם נשמע פלצני", הוא חצי מתנצל, "אבל מדובר בשתי מרצות שמעלות נושאים שקשורים לעם היהודי, וזה מעניין אותי מאוד".
נשמע שהיהדות הקלסית מעניינת אתכם קצת פחות.
חמוטל: "יש עשרות נושאים שאנחנו לומדים. את שיעורי התנ"ך אני אוהבת מאוד. אנחנו חיים, נושמים וישנים יהדות, וגם בספרות שאנחנו לומדים יש פן יהודי".
עקיבא: "אלתרמן הוא יהדות".
נדב: "גם 'מיניות בראי היהדות' שואבת את הנושאים מקטעים בגמרא".
כששמים 40 צעירים וצעירות בני 18 יחד בבניין אחד למשך שנה, לא משנה כמה המסגרת רצינית, אין ספק שיהיה מתח מיני באוויר, ושקשרים רומנטיים יפרחו. ההתגמשות של רוזן בנושא היא נדירה בעולם האורתודוקסי, שלא מאפשר לנשים להיכנס לבית המדרש הגברי.
לדתיים ולדתיות זה חדש, כי רובם לא למדו במסגרות מעורבות. יש מתחים? יוצאים מפה זוגות?
אחרי מבוכה קלה, דווקא חמוטל היא זו ששוברת את השתיקה. "ברור שהבנות מדברות על הבנים והבנים על הבנות, כמו בכל מקום אחר, אז זה לא משנה אם לחצי מהבנים יש כיפות".
עקיבא: "יש זוגות, וכולם ללא יוצא מהכלל מעורבים. דתי וחילונית, או ההפך".
אבישג: "זה חלק ממה שמסקרן ומושך: ההבדלים בין העולמות, האפשרות להיות חלק מעולם אחר".
יכול להיות שכל אחד מכם מתקדם קצת לצד השני?
נדב: "כולנו חווים את זה. בשני הכיוונים".
אבישג: "לדעתי זה לא 'הצד השני'. יש אנשים שיאמרו שאני מתרחקת מהמסורת, מבית אבא, אבל אני לא מתקרבת לעולם החילוני בכלל. אני רוצה למצוא אורח חיים משל עצמי. אני עוד לא יודעת מה הדרך, אבל אני מחפשת. הלימוד במדרשה העצים כבר את מה שאני רוצה ולא רוצה. למדתי שאני לא רוצה לעזוב את הצפון, ושאני רוצה לחיות באורח חיים דתי, שיש שיגדירו אותו מסורתי".
עקיבא: "העמדה שלי היא שמה שיש אצל ההורים שלי לא הכי מתאים לי, אבל להיות חילוני זו קיצוניות שגם היא לא מתאימה לי. גם אני מחפש ולומד".
נדב: "אצלי קורה משהו מוזר, ככל שאני מתקרב ליהדות אני מתרחק מההלכה. גם אם נחמד ומעניין ללמוד הלכה, זה מרחיק אותי. בבית צוחקים על זה שעוד אחזור בתשובה".
חמוטל: "אני מסכימה עם נדב: אם מתעסקים במהות של היהדות, למה צריך את הכלי של ההלכה?"
אבישג: "מתסכל אותי שאני חיה באורח חיים דתי, אבל יודעת גם שיש כל כך הרבה דברים מעבר. ההלכה נראית חסרת משמעות, אפילו מפריעה".
במבט קדימה, מה אתם מקווים שתקבלו מפה?
חמוטל: "אני מקווה שכשאהיה אמא לילדים, אגדל אותם בדרך שמצאתי פה. אני רוצה לקחת מהיהדות מבית אבא או סבא וגם מהיהדות שאני לומדת פה. למצוא את מה שאני חושבת על הדברים: מה היא שבת, מה היא הלכה, אילו ספרים קובעים עבורי. זה לאט-לאט מתגבש. הספר העיקרי הוא ללא ספק התנ"ך: הוא מתמצת את הנושאים באופן הכי מזוקק שיש".
עקיבא: "אני לא בדיוק דתי כרגע, לפי הקטגוריות הקלסיות. זה לא שאני לא מתחבר להלכה, אבל אני חושב שפספסנו את העניין המרכזי של היהדות. אני מקווה שבעוד חמש שנים אהיה במקום מגובש יותר".
אבישג: "אני רוצה לצאת עם הרבה ניסיונות וחוויות שלא היו לי במקום אחר. אני כבר עכשיו יודעת איך החיים שלי ייראו בבית שלי, עם בעלי והילדים".
כחלק מהתוכנית המתקיימת במדרשה מתנדבים התלמידים בבתי ספר בגולן, ושם הם משתלבים בהפעלה ובמסירת תכנים. לאחר שהיו כבר בשני בתי ספר, האחד חילוני והאחר דתי, החל נדב במחשבות על חינוך ילדיו.
"לפני כמה חודשים אמרתי שאולי אשלח את הילדים שלי לחינוך דתי ביסודי. הרגשתי שהתוצר שם טוב יותר", הוא אומר. "אהבתי את בית הספר שלי, אבל פתאום עלו המון שאלות. האם אגדל את הילדים שלי כמוני? יש כל כך הרבה צדדים ליהדות שאני כן אוהב. אני מודה על החינוך שקיבלתי, אבל השאלה היא לאן אקח את מה שקיבלתי במדרשה, כרגע זה רחוק מדי".
הקמה של מדרשות כאלה ברחבי הארץ יכולה לעשות משהו לחברה הישראלית?
נדב: "אני מאמין שייווצר משהו חדש שיאחד את העם. הלוואי שזה יקרה. בושה שיש פילוג כזה בעם, ואני חושב שהבושה היא יותר בהיבט החברתי מאשר בכך שחילונים לא לומדים יהדות ברצינות".
אבישג: "אני לא יודעת אם יפתחו עוד מקום כזה. מורכב כאן. בניגוד למכינות המעורבות, פה יש פוקוס גם על הלימוד וגם על העשייה החברתית. אני בספק שיימצאו מספיק אנשים שירצו ושיוכלו לעשות את זה, אבל אני מקווה שייווצר כאן פלג חדש בחברה הישראלית".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם