"הרגשתי כמו בגטו": ההצגה החדשה של גדעון רייכר
גדעון רייכר משיק הצגה המבוססת על היתקלות אלימה בינו לבין נהג, שגרמה לו להרגיש "כמי שנרדף על ידי נאצי". הוא מספר גם על ההיכרות עם פייסבוק, ותוהה לאן מועדות פניה של העיתונות. הראיון המלא מחר (ו') בזמן השרון

"בעודי נוסע לתומי על הכביש חתכה אותי בגסות מכונית מרצדס לבנה. זרקתי לנהג כמה משפטים על אופן הנהיגה שלו, מה שהתברר בהמשך כטעות גדולה. הוא היה בריון רציני. במשך דקות ארוכות הבנתי שהוא פשוט רודף אחריי ללא הפסקה. הרגשתי ממש כמו יהודי בגטו שחייל נאצי רודף אחריו".
רגעי הדרמה נמשכו עד לעצירת מכוניתו של רייכר ברמזור אדום, שם הפך העימות בין השניים ממילולי לפיזי. "אחרי שהוא לא הפסיק לרדוף אחריי, מצאתי את עצמי עוצר ברמזור באחד מהרחובות הצדדיים. רעדתי מפחד וחששתי ממה שאותו בריון עלול לעולל לי.
"הוא יצא מן הרכב והתחיל לדפוק בשיא הכוח על החלון. פחדתי שהחלון יישבר ובלי לחשוב פעמיים פתחתי אותו לרווחה. אותו בריון לא היסס ומיד העיף לי סטירה. הייתי בשוק, פחדתי להגיב שמא הוא יפגע בי יותר".
כיאה לאיש שעוסק בכתיבה, אץ רץ לו מר רייכר אל חדר עבודתו בביתו שבשכונת נווה רום ברמת השרון, שלף כלי כתיבה, והחל לכתוב מחזה בהשראת אותו מקרה. "בזמן שאני עדיין מנסה לעכל את העלבון הגדול שספגתי, מצאתי את עצמי מגיע לתחנת המשטרה המקומית", הוא מתאר את המשך העימות שהוליד את המחזה.
"הגשתי תלונה נגד המנוול, אך כבר לאחר מספר שבועות המשטרה הודיעה לי כי התיק נסגר בנימוק של 'חוסר עניין לציבור'. לא הסכמתי לוותר ופניתי לחבר יקר שמעורה בעולם המשפט על מנת שידאג להביא את הבריון בפני שופט בישראל".
בדיעבד התברר לרייכר כי מדובר בבנו של אחד מהקבלנים הבכירים בישראל. "הוא רכש לעצמו ייצוג משפטי של אחד מעורכי הדין הטובים במדינה וכך הוא זוכה בסיום המשפט והפך את העלבון שלי לכפול. לא רק שחטפתי סטירה, הרי שהוא גם לא נענש עליה. על זה נאמר, אוי לבושה".
איך זה בעצם מתקשר למחזה שכתבת?
"הניסיון שלי במחזה היה להשליך את הסיפור האישי שלי מאותה פרשייה על הבמה. המטרה היא להעביר מסר לפיו הערך העליון ביותר שקיים הוא הכבוד. ברגע שעקרון זה נפגע, לעולם לא תוכל לרצות את הנפגע. הדרך היחידה שיכולה לפתור זאת היא פשוט בבקשת סליחה".
המחזה כמעט ונשכח במגרה, אך הפגנות החרדים והאלימות כלפי
בגיל 76 הרזומה העיתונאי של גדעון רייכר מכובד למדי. הוא נחשב לאחד מבכירי העיתונאים בארץ, כתב ארבעה ספרים, השתתף בתוכניות טלוויזיה ורדיו בפריים-טיים, ואף הגיש פינה ב"כלבוטק", שבאותם הימים הייתה תוכנית צרכנות נשכנית. לאחר מכן עבר לפוליטיקה והצטרף למפלגת הגמלאים.
"הצטרפתי למפלגה כסגנו של רפי איתן, אך גם מתוך כוונה לא להתעסק בכל הריצות סביב סניפים. זה לא בשבילי", הוא מסביר.

גם יאיר לפיד עבר לפוליטיקה.
"יאיר מאוד מוצא חן בעיניי. אני אוהב בני אדם שמוכנים לוותר על ממון ותהילה רק מפני שאש בוערת בעצמותיהם להנהיג דרך חדשה". רייכר מכהן כדיקן וכנשיא הפקולטה של "בית הספר לעיתונאות" שפתח בעבר.
"התחלתי עם כל העסק הזה בעיקר בגלל העובדה שעד אז אוניברסיטאות כלל לא לימדו את מקצוע העיתונות או התקשורת, או הקדישו לכך מספר שיעורים בודדים בלבד", הוא אומר. "היה לי חשוב לחנך את התלמידים שלי דרך עולם העיתונות במטרה להסביר להם עד כמה חשובה המדיה הזו".
בשנים האחרונות נדמה שהעיתונות, בעיקר זו המודפסת, הולכת ודועכת.
"כאדם שמנוי לכל העיתונים ומקבל ביום שישי ערימה כבדה, העובדה הזו מעוררת בי עצב גדול. אי אפשר להתעלם ממהפכת האינטרנט שהשתלטה על עולמנו. היום כולם כבר בגוגל-שמוגל או בפייסבוק. אגב, עד לפני שבועיים בכלל לא ידעתי מה זה עד שהנכד שלי רשם אותי. מאז יש לי כבר 5,000 חברים. זה טוב, לא?".
רייכר מסביר את ההתרופפות במעמד העיתונים בתמורות שהתרחשו בעשורים האחרונים. "אם בימים שלי כתיבה בעיתון היוותה דרך ומשימה לכל החיים, הרי שכיום היא הפכה לכזו שעיתונאים ואנשים אחרים רואים בה תחנת מעבר זמנית בין יעדים".
יש עתיד לעיתונות?
"אני לא איש בשורות בעניין הזה. אם לא הספיקו כל הצרות של העיתונות, אז בא עיתון חינמי וסימן למעשה את קיצה".
הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') ב"זמן השרון" בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
