הכוכבת החדשה של הימין רוצה לטהר את ת"א ממסתננים
בסופ"ש בזמן מעריב: שנים של פעילות נגד הפליטים האפריקאים הובילו את מאי גולן היישר אל חיקם של ברוך מרזל ומיכאל בן ארי במפלגת "עוצמה לישראל". היא משוכנעת שתושבי דרום ת"א יצביעו עבורה בהמוניהם כדי שתוכל לקדם פתרון שיטהר את האזור מהמסתננים. וגם: כל הסיפורים שיעשו את סופ"ש במקומוני מעריב

"מצד שני, אני נזכרת ביום הכיפורים האחרון. כבר בקושי היה מניין בבית הכנסת, בגלל שכמעט ואין יהודים שמתגוררים כאן היום. אבל כן היה שם מסתנן אפריקאי, שנכנס שיכור לתוך בית הכנסת, עם בקבוק בירה מזכוכית ביד, ואיים לתקוף את המתפללים.
"אני נאלצתי, במו ידיי, להדוף אותו משם עד שהוא הלך. אני שומעת פוליטיקאים שמדברים לפעמים על הלגיטימיות של ההתנחלויות, וכל מה שאני חושבת הוא: האם גם אני מתגוררת מעבר לקו הירוק, באזורים שלא נמצאים בשליטה יהודית? כי דרום תל אביב כבר מזמן לא שייכת לנו, וכואב לי שלאנשים פשוט לא אכפת".
רבים מאלה שהגיעו אל מסיבת העיתונאים שבה הושקה מפלגת "עוצמה לישראל", התקשו לזהות את הדמות האלמונית שישבה בשורה אחת לצדם של מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר.
הבחורה הצעירה לא נראתה כחלק מהנוף הטבעי בין אסופת אנשי הימין, שהתכנסה כדי להראות את הרשימה שלה לקראת הבחירות הקרובות. רק בשלב מאוחר יותר הציגו אותה: מאי גולן, סטודנטית לתקשורת בת 26, תושבת תל אביב, פעילה חברתית מוכרת מדרום העיר, מספר 6 ברשימה לכנסת.
נושא עיקרי אחד קשר בין הסטודנטית הצעירה לבין בן ארי ושות': הפעילות הענפה שלה
"תלוי איך אתה מגדיר את המילה קיצוני", היא מסבירה בראיון ראשון. "אם להיות קיצוני זה להיות אדם שאכפת לו מעם ישראל – אז הם קיצוניים. אם להיות קיצוני זה לרצות שהתושבים היהודים של המדינה יחיו בשלום – אז הם קיצוניים. אם להיות קיצוני זה לדאוג שבנות ישראל יוכלו להסתובב בלילות בלי חשש להיאנס – אז הם קיצוניים. ואם זו קיצוניות, אז גם אני קיצונית, ואני גאה להיות קיצונית כזאת".
המשפחה והחברים שלך לא נבהלו כששמעו שאת מצטרפת למפלגה הזאת?
"המשפחה והחברים הקרובים שלי מכירים את הדעות שלי כבר הרבה שנים, ולכן הם ידעו שמבחינתי עשיתי את הבחירה הנכונה. אבל כן, היו חברים מהמעגל השני, שהוא קצת פחות קרוב אליי, שדאגו לי. הם חשבו שאולי יפגעו בי אם אני אצטרף למפלגה הזאת.
"אני עונה להם שבחודשים האחרונים, מאז שהצטרפתי למפלגה, הרגשתי בטוחה כמו שלא הרגשתי מימיי, כי סוף סוף גיליתי שיש אנשים שאכפת להם מהמצב שלנו, בדרום תל אביב. לכל שאר הפוליטיקאים שבאו לבקר בשכונות, וראו את בעיית המסתננים, היה פתרון אחד בשבילי: לעזוב את הבית, לעבור לגור במקום אחר. זה מה שהפחיד אותי. כי אם אני צריכה לעזוב את הבית שבו גדלתי כל חיי, בלב תל אביב, כדי לברוח מהמסתננים – אז מה יהיה על המדינה שלנו?"
בכנות, את לא חושבת שהדעות שאת מייצגת הן גזעניות?
"ממש לא, זה בכלל לא קשור לצבע העור שלהם. מבחינתי הם יכולים להיות גם לבנים או סגולים. עובדה שאני מסתדרת עם פיליפינים ועם נפאלים ועם סינים. הבעיה היא שהאפריקאים המסתננים מעורבים באינספור מקרי אלימות, אבל המקרים האלה לא מדווחים בכלי התקשורת. יש לי קשרים עם כתבים, גם בערוצים המסחריים, וכשאני מעבירה להם חומרים על תקיפות שהתרחשו כאן – הם פשוט אומרים לי שבמערכת לא מעוניינים בזה.

"אתה שואל על גזענות? דווקא העובדות הפיליפיניות הן הכי מסכנות. הן נאנסות באופן קבוע על ידי הסודנים, אבל אין למי להתלונן. גם היצאניות הישראליות, שעובדות באזור הזה, נאנסו לא פעם, ואף אחד לא מדווח על זה. זו הצביעות של התקשורת. פעם הייתי עיתונאית, רציתי להיות כתבת כדי להשפיע מבפנים, אבל עכשיו אני כבר לא מאמינה בתקשורת. כשכל העם תומך בדעות שלי אבל שם מביעים את הדעות ההפוכות".
את בטח מקבלת גם תגובות שליליות על הדעות האלה.
"בעיקר חיוביות. אני יכולה לספר לך שלאחר שתליתי שלט של מפלגת 'עוצמה לישראל' הגיעו אליי הרבה מאוד שכנים ושאלו אם גם הם יכולים לתלות שלטים ואפילו הציעו לשלם עבורם. אני מאמינה שכל מי שגר בשכונות האלה גם יצביע בשביל המפלגה שלי.
"כמובן שיש גם תגובות שליליות, אבל הן מעטות ומאוד טיפשיות והזויות. אחרי שהתלוננתי במשטרה, בעקבות אחת התקיפות שעברתי, טען מישהו נגדי שאני בכלל מתחזה, שאני לא גרה בדרום תל אביב, שאני לא הותקפתי ושאני בכלל סטודנטית למשחק שעובדת על כולם. אין לי טעם ועניין להתייחס לטענות כאלה מטופשות".
הראיון המלא יפורסם מחר (ו') בזמן תל אביב








