"לא האמינו שיצא ממני משהו": שימי אטיאס רואה לכם בעיניים
את החשבונית הראשונה הנפיק בגיל 13, לצבא כמעט גויס כקוסם, ועכשיו הוא חוזר עם תחושת ניצחון לקריות, שם גדל, ומוכיח: גם ילד דיסלקט יכול להגיע רחוק. שימי אטיאס, אמן החושים והטלפתיה, מגיע עם מופע מיוחד וגם מגלה איך כמעט לקח לניר דוידוביץ' את התפקיד
"נפתחנו, הא?", הוא אמר, ובא להדגים לי את התעלול המרשים מכולם, שגרם לכל יושבי בית הקפה למחוא לו כפיים ולמלצרים לבקש ממנו לבצע אותו שוב - הפעם מול האייפון. ללא הכנות מיוחדות, הכרטיס נשלף מכף ידו, והסתובב מעצמו באוויר עד שנחת לאחר מספר שניות על כף ידו השנייה. "אתה נראה לי עיתונאי מתוחכם, ראיתי שניסית לבלבל אותי עם השם הזה שנתת, אז בוא ננסה להעביר את הכרטיס מסביב לגוף שלי, מה אתה אומר?", אמר - ועשה. הכרטיס התרומם באוויר בתנועה סיבובית, כדי להקיף את כל גופו, כמו הליקופטר קטן המונע בכוח מחשבותיו בלבד. בפעם השלישית הוא גרם לכרטיס להקיף אותו מסביב פעמיים. הוא קד בחיוך רחב לקהל המריע, התיישב ושוב קרא את מחשבותיי, אם כי הפעם מדובר היה בשאלה קלה מאוד לפענוח.
"אתה תוהה איך אני עושה את זה, נכון? אני משתמש בחמשת החושים, כדי ליצור תחושה של חוש שישי. אני בא לעשות שמח, לתת בידור טוב. אחרי הכל בן אדם בא לראות הופעה, לצאת מהשגרה
"זה לא קטע טלפתיה, אבל זו יכולת שהתאמנתי עליה במשך חודשים. ולמרות כל האימונים - אני אף פעם לא בטוח במאה אחוז, גם לא בתשעים אחוז, אבל אני יודע כמה טכניקות שמשפרות מאוד את הסיכויים שלי. אם המוסד היה רוצה לחסל מישהו - הוא היה מתכנן את זה טוב טוב, אבל גם דואג לתוכנית ב' לכל מקרה, נכון? גם אני חייב להצליח, ולכן אני משתמש בכל המניפולציות והטכניקות שידועות לי. בטריק עם השטר למשל, קצה האף תמיד יפנה טיפונת לצד הנכון, ליד עם השטר, זה הסימן הראשון שלי. השני הוא לקרוא בעיניים".
אתה קולט שאנחנו יושבים פה כבר יותר משעה, ועוד לא ראיינתי אותך?
"כן, הא? מצטער. ככה זה, הפרעות קשב וריכוז. אני לא מסוגל לנוח לשניה, ואם לא תעצור אותי - אני לא אסתום את הפה".
קרוב לודאי שנתקלתם לא פעם בדמותו המחוייכת של שימי אטיאס, אמן המחשבות, תוך כדי זפזופ בטלוויזיה. אם בתוכניות של נמרוד הראל בערוץ 10, ב"מי יפיל את המאסטר" בערוץ 2, ב"היורש" עם אורי גלר או בתוכנית הבוקר של אברי גלעד. לאחרונה הוא העלה מופע חדש, ראשון בתחומו, שמצליח לשלב בין טלפתיה ופעלולי מחשבה, לבידור וצחוק - חלום ילדות שהתגשם. אין ספק שהמפגש איתו מוכיח, מעבר לכישרון שלא ניתן לערער עליו להדהים במשחקי חושים וקריאת מחשבות, שגם בדיחה שקל לזהות שהשתמש בה כבר מאות פעמים, מצליחה לסחוט ממך חיוך בקלות.
"הכל התחיל כשחבר של המשפחה לימד אותי בזמנו טריקים פשוטים בקלפים. התחלתי להתעניין בזה, קניתי תיבת קסמים, אבל המקום היחיד שבו לימדו את המקצוע היה תל אביב, ואתה לא לוקח ילד בן שמונה מהקריות ללמוד קסמים בתל אביב באמצע שנות השמונים. כשהגעתי לגיל 13 רציתי שני דברים לבר מצווה: אחד שעופר מזרחי (כדורגלן עבר במכבי חיפה ונבחרת ישראל, ר"י) יבוא לבר מצווה, והשני קורס קסמים בתל אביב. אמא שלי הסיעה אותי פעמיים בשבוע לשיעורים של 3-4 שעות בדן פנורמה. כמובן שהייתי הכי צעיר, כולם בני 30 פלוס ואני בן 13.
חודש אחר כך התחלתי לחפור בנושא עוד יותר, והלכתי לשיעורים פרטיים בבת ים. ההורים שלי השקיעו בי את כל מה שהיה, ולא היה להם. התחלתי להופיע בימי הולדת, ומאוחר יותר במתנ"סים וקניונים בכל רחבי הארץ. הגעתי לכל מקום, הופעתי בערוץ הילדים, הכל היה נחמד, אבל זו לא היתה פריצה גדולה.
"אם היית שואל אותי בגיל ההוא מה אני רוצה לעשות, הייתי אומר לך להעלות מופע, לעמוד על במה ולהדהים את הקהל, וגם הייתי רושם לך תוכניות איך להגיע להתקדם ולהגיע לטלוויזיה. חלום הילדות הראשון שלי היה שיקנו כרטיסים להופעה שלי, וזה כשבארץ בכלל לא היה מקובל להעלות מופע טלפתיה".
אז הגשמת את החלום.
"מאז שאני זוכר את עצמי כל חלום שיש לי, אני עושה ומגשים, רוצה ומשיג, ברוך השם. כל מה שאני עושה היום זה להגשים את החלומות שלי, והדבר הנוכחי זה מופע הקופות, מה שלא היה אף פעם. לפני שנה החלטתי להרים את הכפפה, וכבר למופע הראשון נגמרו הכרטיסים והייתי בהלם מוחלט. לא האמנתי שזה עובד.
"גם בתור ילד הייתי יחסית מצליח, ובגיל 13.5 כבר פניתי לרשויות המס להוציא חשבוניות. אמא שלי היתה שוכרת GMC, והייתי נוסע להופיע עם שלושה עוזרים ברחבי הארץ. אבל זה לא נתן לי את ה'בוסט' שבאמת רציתי. בגיל 20 זה התחיל לשעמם אותי, הרי כמה זמן עוד אנסר בחורה לשני חלקים. אז גם הגיע 'הקוסם במסכה', שחשף את סודות הקוסמים בטלויזיה. יום אחד, תוך כדי המופע, אני קולט שהקהל מסמן מה אני עושה, מכיוון שיום קודם הוא ראה את זה בטלוויזיה. אז החלטתי להופיע בלי ציוד. זרקתי הכל הצידה, ונסעתי לתל אביב להופיע בבמות סטנד-אפ פתוחות עם חומרים שכתבתי. לא מאמין שאחרי כל השנים על הבמה, אני חוזר ומתחיל משהו חדש. כבר הופעתי, התפרנסתי מזה, אבל עכשיו רציתי להתחיל משהו שיהיה תלוי רק באישיות שלי על הבמה. אז התחלתי ללמוד את קריאת שפת הגוף, פיתוח אינטואיציה, דמיון מודרך, תחומים שפחות התעסקתי בהם עד אז.
"הסתובבתי בחו"ל לחפש את השילוב המושלם. לא רציתי מופעי טלפתיה, מכיוון שגם הם משעממים באיזשהו שלב. הם כבדים ורציניים. מצד שני לא רציתי מופע קסמים בסגנון הישן, מכיוון שזה עמד לחלוף מהעולם. ניסיתי לפתח סגנון משלי - מופע טלפתיה עם בדיחות. רציתי לעשות שמח, ובאמת ברגע שהתחלתי לעבוד על השילוב הזה - התקדמתי בקצב מהיר, ברוך השם".
אמרת 'ברוך השם' פעמיים, אתה אדם מאמין?
"בהחלט. אני מאמין באלוהים, מסורתי מבית סבא וסבתא. ככה חונכתי. אמנם מופיע ונוסע בשבת, אבל עושה קידוש, צם ביום כיפור ומאמין. כשנולדו הילדים התחזקתי עוד יותר, וכדי להקנות להם ערכים אני יותר מקפיד מבעבר".
אתה גם עושה רושם של אדם מאוד חיובי. זה מתבקש מהמקצוע, או שזה מי שאתה?
"יחסית אני בן אדם חיובי. כשאני קם בעשר בבוקר פחות, אבל סך הכל כן (צוחק). זה לא מתבקש מהמקצוע, זה מי שאני באמת. אני אוהב את מה שאני עושה, אני אוהב את זה שבכל רגע ומקום נתון אני יכול לעשות מסיבה שלמה, אני יכול עכשיו להפוך פה את המקום אם אני רוצה".
אני מאמין לך, כבר הוכחת את זה.
"ועם זאת אני הבן אדם הכי ביישן שהכרת. אין לי בעיה לקרוא את מחשבותיך, אבל אם מדובר באיזו פגישה, אני מתקפל. אני יודע שזה נשמע פלצני, וכל האמנים בכל הראיונות אומרים שהם בעצם ביישנים, אבל זה באמת ככה".
ניתן לומר שחייו של אטיאס, 35, מחולקים לשלוש תקופות, כשנקודת התפנית הראשונה בחייו התרחשה כשלמד את מקצוע הקוסמות בגיל צעיר. עד אותו רגע אטיאס מתאר את ילדותו בקריית אתא כלא פשוטה, בצל הפרעות למידה קשות וחשש לאפילפסיה. נקודת התפנית השניה בחייו היתה כשעזב את הקסמים הקלאסיים, וחיפש את דרכו שלו בתחום - החלטה שבזכותה הוא ממלא היום אולמות, ומגשים את חלומו הגדול ביותר. אטיאס מתגורר זה מספר שנים בתל אביב, נשוי, ולו שני ילדים.
"בגיל צעיר איבחנו אצלי חוסר קואורדינציה ודיסלקציה קשה, וכבר בכיתה ב' היו לי בעיות", מגלה אטיאס. "היה לי נורא קשה ללמוד, ולא מצאתי את עצמי בלימודים. ההורים השקיעו בי ככל יכולתם, הביאו לי מורים פרטיים, אבל עדיין הייתי תלמיד רע. מורה פרטי זה נחמד, אבל זה לא עוזר לדיסלקציה אם אין הוראה מתקנת. לא מצאתי את מקומי, אבל היה לי חשוב לבלוט. חיפשתי להופיע, את מרכז הבמה.
"להופיע בבית נגלר לוקח אותי 15-20 שנה אחורה, לתקופה שראיתי שם בתור נער את 'משחקים בחצר האחורית'. כבר אז אמרתי לעצמי שיום יבוא ואני אעמוד על הבמה הזאת, והאולם הזה יהיה מלא בגללי. כבר שנים אני חי בתל אביב, אבל לא משנה מה, כשאני חוזר לקריות, או אפילו מופיע מול חבר'ה מהקריות - יש לי חיוך רחב בלב. זה תמיד סנטימנטלי ומרגש באופן מיוחד".
המקצוע שבחרת דורש המון ריכוז והתמדה, מעין תגובת מראה לקשיים שחווית בתור ילד. יכול להיות שהבריחה לקוסמות היתה סוג של התמודדות עם הקשיים שעברת?
"לא הצלחתי להתמיד עם שום דבר בחיים שלי, חוץ מלהיות שוער במכבי חיפה מגיל 7 עד 16, והמקצוע שלי עד היום. אני חושב שבגלל שזה מקצוע אינדיווידואלי, ולמידה אוטודידקטית - היו לי יותר קלים. ישבתי לבד בחדר, ובניתי את זה. לא הייתי תלוי במורה שיכריע אם אעבור את המבחן, או אם אקבל את התעודה. לא יודע להסביר מאיפה זה בא, אבל אני חושב שלאבא שלי יש חלק גדול בזה, ולעובדה שבבית הספר לא האמינו שיצא ממני משהו אף פעם".
מה עשית בצבא?
"זו נקודה עצובה בחיים שלי, התקופה הכי מעפנה. בתור ילד חוויתי פרכוסים והיה חשד לאפילפסיה, ובמקרים כאלה לא מגייסים לקרבי. אז נבחנתי להיות קוסם צבאי, והתקבלתי כמובן".
קוסם צבאי?
"כן, באמת. ננסי ברנדס היה אחד הבוחנים. לפני הגיוס היתה לי האופציה, אבל בסוף הפתיעו אותי - התגייסתי עם פרופיל קרבי, ולקחו אותי לשריון. זה היה השלב היחיד בחיים שלא התעסקתי בתחום שלי, יום קודם עוד הופעתי. מצחיק שלקראת שחרור קיבלתי טלפון מפיקוד צפון שרצו אותי, כי שמעו שאני קורא מחשבות. אבל היה מאוחר מדי".
אתה מרגיש שהיית צריך להוכיח משהו לעולם?
"בטח, בגדול. עד היום אני תמיד חייב להוכיח, חייב להיות במרכז, ואין ספק שהכל קשור איכשהו בילדות. חברתית תמיד הייתי מקובל, ובהצגות בית הספר תמיד קיבלתי תפקיד ראשי, אבל בכל הקשור ללימודים התייחסו אליי כאל מקרה אבוד. בשנים האחרונות אני מרגיש סגירת מעגל מטורפת, הכל השתלם. תאכל את העוגיות, אני בכלל בדיאטה".
גם זה בשביל הבמה?
"ברור, הכל בשביל הבמה. אני גם לא אוהב ספורט, אבל הולך להולמס פלייס כי צריך".
איך הגענו לזה?
"לא יודע, אני איש הזוי, קופץ מנושא לנושא, אסוציאטיבי לחלוטין. אני לא יכול לראות טלוויזיה עשר דקות בשקט בלי מעש, אני חייב להעביר מטבע בין האצבעות או להעיף קלפים באויר. בלילה כשכולם ישנים אני מתחיל לעבוד על תוכן, לבנות רעיונות. זה הכי כיף. אני מדמיין לפעמים דברים הזויים, ואז אחרי חצי שנה זה קורה, ממה שהתחיל ברעיון הזוי בארבע בבוקר. בוא נעשה משהו, כבר חצי שעה לא עשינו משהו", הוא אומר, ושולף מחשבון כדי שאגיע באמצעות הכפלה וחלוקה של מספרים רנדומליים למספר 56176, שבספרות דיגיטליות נראה כמו שם משפחתו.
אני מנסה לדמיין איך מתנהלת ארוחה רומנטית עם אשתך.
"עזוב, אין לה כוח לראות אותי עושה את זה. היא מתעצבנת בכל מקרה. תחשוב שכל עשר שניות תמצא אותי מעיף דברים, וקורא מחשבות למלצרים. איזו מן ארוחה רומנטית זו תהיה? זו בעיה, מצחיק איך יש לי ארנק כל כך קטן, ואני יכול להוציא ממנו הופעה שלמה".
קרה לך שטריק לא הצליח?
"קרו כמה מקרים. אני אמנם עובד מבוקר עד ערב על ההופעות שלי, אבל לא יכול להיות שהכל יצליח. העניין הוא שגם אם עשיתי פאשלה, הקהל לא ישים לב בכלל שפישלתי. החוכמה היא להסתיר את זה. אם קוסם בא לגרום לבחורה לרחף באוויר, ולא מצליח - זו פאשלה רצינית. אבל במקרה שלי אני ממשיך לדבר עם הקהל, ואם לא עליתי על ארבע ספרות של קוד סודי אני מחפש את הדרך המתוחכמת לצאת מזה. מציע להקשות על עצמי, ועובר לגלות את ספרות כרטיס האשראי. אני סוג של ג'אנגלר. אם קוסם משתמש בזריזות ידיים להדהים את הקהל, אני משתמש בזריזות מחשבה.
"המשפט שאני שומע הכי הרבה זה 'ראינו אותך בטלויזיה, אבל זה בטח ערוך. אני רוצה לראות את זה בעיניים'. זו תמיד התגובה הראשונה, לחפש את הקומבינות. צריך להבין שאף אחד לא ייקח אותי לטלויזיה לעשות משחקי מצלמה, מדובר בהפקות רציניות.
"ב'מי יפיל את המאסטר' היה קצב עבודה מטורף. בגרסאות בחו"ל לקחו קוסמים שכל אחד בא עם קטע משלו, ופה בארץ זה היה שונה. אני ישבתי במשך חודשים לבנות קטעים לתוכנית, והעברתי אותם הלאה".
אז כל התוכנית הייתה בעצם תחרות בינך לבין עצמך?
"משהו כזה. אבל גם הביצוע של התרגיל, והאישיות של המבצע היו חלק בכל העניין כמובן. היתה בדיחה בין החברים שלא זכו שהם לא מתבאסים, מכיוון שהם יודעים שהם התחרו בי. צריך להבין שיש המון אמני חושים וקוסמים מוכשרים, שעובדים בקניונים וימי הולדת. זה חשוב וטוב, אבל לא מתאים לתוכנית יקרה בפריים טיים של ערוץ 2. חלק מהאנשים אף פעם לא היו בטלוויזיה, בטח שלא נאלצו להוכיח את עצמם מול מקס הגאון שבנה חצי מהתחום הזה בעצמו. לפני שהתחילה התוכנית אמרתי לאנשים בהפקה שאין לנו גמר, שאף אחד לא יצליח לעבור אותו. כל הרעיון היה לעשות משהו, שהוא לא יודע איך הוא קורה".
אז אתה בעצם הפלת את המאסטר בלי לקחת על זה קרדיט.
"תראה, בשביל להרים את התוכנית שילמו לי סכום כסף יפה, כדי שאסכים להיות מאחורי הקלעים. קידמתי את התוכנית יותר מהמאסטר עצמו, הופעתי בכל תוכנית טלויזיה אפשרית, ואת ההערכה על מה שעשיתי קיבלתי. השמועה אפילו הגיעה לחו"ל, מכיוון שמקס בעצמו התרשם ממני, וסיפר עליי ללא מעט תותחים בעולם. אז סך הכל קיבלתי את חלקי. מעבר לזה גם הייתי בתוך זה, מעורב בכל הצדדים של ההפקה. הרגעים הקשים בקריירה שלי היו לראות את הדמעות בעיניים של חברים למקצוע, שאני מכיר שנים, ולהיות האיש מההפקה שמחליט אם עברת או לא. בסוף כולם קיבלו חשיפה, וצריכים להיות מרוצים".
בגלל התוכנית עבר חתול שחור בינך ובין ליאור סושרד?
"אנחנו חברים, ומכירים מהצפון עוד, וגם עכשיו גרים מאה מטר אחד מהשני בתל אביב. יש לי הרבה הערכה אליו, וכל הכבוד לו, באמת. מה שהיה זה שדיברו עם שנינו על אותה משבצת של 'מי יפיל את המאסטר', הייתה גם אופציה שהוא ינחה. לפני שנהיה ברדק קפצתי אליו הביתה, ואמרתי לו שאני מעריך אותו מאוד, אבל אני לא מוכן ללכת לתוכנית שהוא מנחה ואני מאחורי הקלעים. הכאסח שהיה - היה זמני, ואני מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם. אני לא מקנא בהצלחה שלו, ולא צריך להצדיק כלום. גם אני מופיע בחו"ל ובכלל, החלום שלי הוא להצליח בארץ, לאס-וגאס רחוקה לי מדי מהבית של ההורים שלי בקריות".
מאיפה כל הביטחון הזה?
"אם הייתי יכול - הייתי חי על במה, אבל אתה יודע, הדרך להתגבר על חוסר ביטחון עצמי הוא ביטחון עצמי מופרז. אני מעריץ מושבע של שלמה ארצי המלך. הוא הזמין אותי להופעה שלו, אבל התרגשתי מדי ואמרתי שאני לא יכול כי אני תפוס. החלום האמיתי שלי היה להיות זמר: הפאן מיידי, לא מוחאים לך כפיים בסוף הקטע - אלא שרים את היצירה שלך, שאתה המצאת, וזו אורגזמה אדירה. דווקא שם משפחה יש לי כדי להצליח כזמר בתקופה הזאת, אבל קול - אין מצב".
מה הדבר הכי מוזר שנתקלת בו במקצוע שלך?
"אנשים רוצים להאמין שיש לי כוחות על טבעיים, מכיוון שאם הייתי טוען לכוחות כאלה היה יותר קל לקבל אותי לעומת האמת - שאני אומר שאין לי. הרבה אנשים, ביניהם חרדים, אמרו שאני משקר, שאני מסתיר את זה כדי שלא יטרידו אותי. אני מקבל שיחות מאנשים שרוצים שאגרום לאחרים להתאהב בהם, לכשף את האישה כדי שתפסיק לבגוד, למצוא זהב. ואני מדבר איתך על אנשים אינטליגנטים, שלא מוכנים לשמוע שאין לי כוח על אנושי. ב'היורש' חזיתי תוצאה של משחק כדורגל, קטע שבעזרתו קניתי את האוטו שלי. אחר כך קיבלתי מיליון שיחות מאנשים שמוכנים לשלם לי אלף דולר, על כל ניחוש ב'ווינר'.
אורי גלר, היום חבר שלך, לקח בזמנו הרבה כסף כדי לעזור לאנשים למצוא נפט.
"הוא כבר לא טוען לכוחות כמו פעם. כבר ב'היורש' דיברנו מלב אל לב, והוא סיפר שהזמנים היו שונים אז. הוא עשה דרך ארוכה. היום הוא אומר שהוא לא היה מצליח לעשות את זה, וכל מה שחשוב לו זה שיכתבו עליו, לא אכפת לו אם יגידו שהוא מקסים או נוכל ורמאי - רק שיכתבו. אתה יכול לאהוב אותו, לשנוא אותו, לחשוב שהוא שרלטן, אבל הוא חבר טוב, אמן מדהים וללא ספק איש יחסי הציבור הטוב בעולם. אני עובד איתו עכשיו על השקה מחודשת של אפליקציה שלי, אחרי שסירבתי בעבר להצעה עסקית כי לא היה מדובר בחשיפה או כסף גדולים".
עושה רושם שאתה נהנתן לא קטן.
"אני לא נהנתן. אני אמנם נוהג בפולסוואגן פאסאט, אבל אני גם נוהג כמו נהג מונית. זה לא כמו בזמר המזרחי שמתחרים ביניהם למי יש יותר גדול, הם קצת חיים בלה לה לנד. אני מרוויח יפה, אבל לעומת כל העבודה הקשה, יצירת התוכן והפיתוח, אני לא נהנתן ובזבזן גדול כל כך".
על מה הכי הרבה בזבזת?
"פעם בזבזתי 47 אלף דולר בשבוע של קניות בארצות הברית, והיו עוד מסעות כאלה בחיי, אבל זה היה מזמן. איך שהילדים נולדו השתניתי. אפילו פיזית משהו בך משתנה, לא רק סדר העדיפויות".
אני מסיים את ספל הקפה השני שלי, ואת העוגיה האחרונה, ומבין שכבר ירד החושך וחלפו להן שלוש שעות בלי שאשים לב. אני מביא את העניין לידיעתו, ותוהה איך הוא מצליח לסיים מופע.
"בקיץ אני הולך לבצע תעלול ארוך ורציני מאוד, וכרגע זה תלוי באשתי כי מדובר בסכנת חיים אמיתית. הייתה פעם שהופעתי שעתיים וארבעים דקות, כשהיה חומר לפחות משעה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מופיע שלוש שעות ברצף. בואנה, הבאת לי רעיון. לעשות שיא גינס בזמן מופע".
לסיום, השאלה החשובה מכולן - מה הסוד שלך?
"30 אחוזים אינטואיציה, 30 אחוזים שפת גוף, 30 אחוזים דמיון מודרך, ו-10 אחוזים כותנה".
שימי אטיאס, הופעה בבית נגלר, קריית חיים, יום שישי - 7.1, 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם