"אנחנו חמישה מאסטרים על הבמה": משינה בראיון משותף
רגע לפני שהם נוחתים על כיסא המנטורים ב"דה וויס", יובל בנאי, שלומי ברכה ושלושת חבריהם ל"משינה", מתיישבים לשיחה: על ריאליטי, התבגרות וחברות של 30 שנה
ואם בהתבגרות עסקינן, אז מה מסמן אותה אם לא השתתפות בתוכנית ריאליטי בלב הפריים טיים של ערוץ 2? רגע לפני שבנאי ושלומי ברכה נוחתים על כיסא המנטורים ב-The Voice של "רשת" ורגע לפני שהלהקה משיקה סיבוב הופעות אנפלאגד חורפי, הם התיישבו, יחד עם שאר חברי הלהקה - איגי דיין, מייקל בנסון ואבנר חודורוב - לשיחה על מוזיקה, מריבות, חברות והדור הבא של משפחת בנאי.
בברוטו הם כבר 30 שנה ביחד, עם הפסקה של שמונה שנים מהפירוק ב-1995 עד האיחוד ב-2003. הקשר ביניהם ידע עליות, מורדות ומריבות קשות, כפי שתועדו בסרט הדוקומנטרי על הלהקה "המכונה", שיצא לפני כשנה וחצי, אבל בסופו של דבר, מעידים החמישה, מדובר במשפחה. "אני לא יודע משהו אחר חוץ ממשינה, זה דבר שהפך לחלק מהזהות שלי", אומר דיין. "להרגשתי, עבור חלק גדול מהאנשים משינה היא משהו גדול הרבה יותר מסך כל המוזיקה שהיא יצרה וממשיכה ליצור. רק משך הזמן הרב שבו אנחנו קיימים יוצר לבדו את נקודת הכובד".
בנסון: "משינה היא החלק הניכר בחיי. הכי הרבה שנים, עם הכי הרבה חברים ותיקים. היו תקופות שראיתי אותם הרבה יותר מאשר את המשפחה שלי. בהתחלה היינו מנגנים
חודורוב: "במבט לאחור מדובר לא רק במוזיקה, אלא במשפחה של ממש ובדרך החיים שנבנתה סביב משינה, גם אם כל אחד עושה דברים משלו מחוץ למסגרת הלהקה".
ברכה: "עברנו חיים שלמים, אחד של השני, בתוך הדבר הזה ומה שהחזיק אותנו תמיד היה החברות המוזיקלית שלנו. בסך הכול כולנו מאוד גאים במשינה. אין הרבה להקות בעולם שהחזיקו כל כך הרבה זמן כמונו בהרכב המקורי. אפילו הרולינג סטונס כבר לא מופיעים בהרכב המקורי שלהם. משינה זו משפחה, עם כל האלמנטים שיש בה. אנחנו כמו חמישה אחים, שכל אחד מהם הוא גם האמא וגם האבא של האחר. משפחה, עם כל הטוב והרע, הפרגון והקנאה".
באמת היו קנאה ומריבות קשות כמו שהתבטא בסרט שנעשה עליכם?
"תמיד הייתה אצלנו תחרותיות מסוימת שהולידה לפעמים קנאה, אבל במובן של רצון להשתפר. כל אחד במשינה הוא אוטוריטה בכלי ובתחום שלו. אנחנו בעצם חמישה מאסטרים על הבמה. כמובן שבדרך כלל מי שכותב את הדברים, אוטומטית ההשפעה שלו עליהם ניכרת יותר, אבל לכל אחד מאיתנו יש את המשקל שלו בלהקה".
דיין: "לדעתי, מעבר לעובדה שאנחנו אוהבים אחד את השני ויודעים לתת מקום לכל אחד מאיתנו, גדלנו בתוך התהליך של הפירוק ב-1995 והחזרה לעבוד יחד. לדינמיקה בינינו קרו רק דברים טובים בעקבות זאת".
בנסון: "האופי של כל אחד מאיתנו חזק לכיוון שלו, והכול יוצר את משינה. כולנו שותפים לכול, כך או אחרת - בכתיבה ובטח בהפקה המוזיקלית".
מייקל, שרת במסגרת הלהקה רק שיר אחד, את "הכל עוד אפשרי", שהצליח להפוך ולהיות אחד מהאהובים ביותר של "משינה". מה הסיפור שעומד מאחוריו?
בנסון: "ברור שכתבתי אותו על כל מה שקשור למודעות, על חיפוש זוגיות וחילופי זוגות. מה שבעיתונות היה מאוד באופנה בזמנו. הדגמתי אותו ללהקה, ויובל אמר 'תשיר אותו אתה, זה שיר שמתאים לך'. בדיעבד מתברר שהשיר הזה הפך לאחד משירי ה'פטיש' הראשון בארץ. במקור אבא של אבנר, ז"ל, שימש שם ככנר, ועכשיו לראשונה אחרי שנים שאבנר ביצע את התפקיד הזה עם הקלידים - התפקיד שב לכינור, עם ניקי. מבחינתי זה מאוד מרגש".
במשך השנים הפכו הלהקה ושיריה לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, ורק בשבוע שעבר שודר בערוץ 8 במסגרת העונה השנייה של הסדרה "האלבומים" פרק על אלבומה הראשון. חברי הלהקה מודעים למעמדה המיתולוגי. "אנחנו נחשבים כל מיני דברים בשביל אנשים", אומר ברכה. "אומרים לנו דברים כמו 'פסקול חיי', 'השיר שלכם הוא הראשון שעשיתי איתו אהבה' או כאלה שחיים בחו"ל ואומרים שאנחנו מחזיקים את הקשר שלהם עם הארץ דרך השירים שלנו".
חודורוב: "בדרך כלל בלהקה הקהל הרחב מכיר בשמות רק את הזמר ועוד שני נגנים במקרה הטוב. כשזה מגיע למשינה, מכירים את השמות של כולנו. מגיעות להופעות שלנו משפחות שלמות. גם בעידן של היום, שבו אנחנו משתדלים להיות עם האצבע על הדופק בעזרת אתר אינטרנט מושקע ועמוד פייסבוק, עדיין קונים דיסקים שלנו".
בניגוד ליוצרים ישראלים צעירים היום שמנסים את מזלם בשפה האנגלית, במשינה תמיד התעקשו על עברית. "השירים של משינה וצורת ההתבטאות שלה עוברים הכי טוב בעברית", אומר בנאי. "חוץ מזה, כל אחד מאיתנו הגיע מהבית עם מנטליות כזאת. אני יכול להעיד על עצמי, וזה ברור מאוד לכל אחד בארץ, שמבחינת אבא שלי (יוסי בנאי, ח"ל) השפה הייתה חשובה ביותר. עם זאת, הזמנים היום אחרים והכול הוא גם עניין של בחירה. בכל מקרה, אני לא מצטער שבחרנו ליצור בעברית. לשמחתי, גם הבן שלי (אלישע, סולן להקת "אלישע בנאי וארבעים השודדים", ח"ל) עושה את זה".
עם זאת, דווקא בגלגול הראשון של הלהקה, שהתפרקה עוד בטרם יצא האלבום הראשון, היו ניסיונות לשיר באנגלית. "בהתחלה אפילו שיר כמו 'אופטיקאי מדופלם' היה באנגלית", מספר חודורוב. "בשנות ה-80 כל המוזיקה של המועדונים בתל אביב הייתה גל חדש, וגם אנחנו הושפענו מזה. עוד לפני שיצא התקליט הראשון שלנו, הלהקה התפרקה ושלומי החליט לכתוב בעברית. זה מסוג הדברים שקורים. לאחר מכן, בעבודה על התקליט ההוא, ישבנו אצלי בבית שעות על גבי שעות כדי למצוא את הכיוון הנכון עבורנו עם מכונת קצב כדי להכין את העיבודים של שירים כמו 'כי לא בא לה', 'אבל אין' ו'התותח מצלצל פעמיים'".
ולחשוב שבהתחלה דחית את ההצעה להצטרף ללהקה.
"מדברים על זה הרבה, אבל בסך הכול זה היה פרק זמן קצר של בערך חודש. הצחיק אותי לשמוע בסרט שנעשה עלינו ששלומי אמר שחשבתי שהם מטורפים מדי בשבילי. 'מופרעים', זו המילה. אבל בשלב מסוים הקלידן עזב (רמי חיימוב, ח"ל) ונהיה חור כזה, אז אמרו לי 'בוא תנגן איתנו'. אמרתי 'סבבה' והכול סוכם מבחינתנו".
בימים אלה הם חוזרים בפעם השלישית לבצע את הקלאסיקות המשינאיות בגרסת אנפלאגד במסגרת סיבוב הופעות החורף. הפעם מצטרפת אליהם הכנרת והיוצרת ניקי (מההרכב האלקטרוני DNA), שחוברת לנאור דיין (אחיו של איגי), יעל דקלבאום ופיטר רוט, שהשתתפו גם בסיבובי האנפלאגד הקודמים. במהלך הסיבוב הם יחרשו את הארץ.
רשימת ההופעות הקרובות כוללת את היכל התרבות בכרמיאל (13.12) ואולם המופעים בקיבוץ כברי (10.1), כאשר בתווך תוכלו לשמוע את חברי הלהקה במרכז ("זאפה" ב-20.12 ו"בארבי" ב-29.12), בירושלים, אשדוד ובהמשך גם באר שבע, פתח תקווה, הרצליה וראשון לציון. "אין ספק שזה נותן הזדמנות לקהל לראות את הלהקה בצורה הרבה יותר קרובה", אומר בנאי. "זו לא משינה של הבמות הגדולות עם ההפצצה המוכרת".
"כל שירי המופע לא קבועים, מוגשים בעיבודים חדשים ויחד עם האמנים שמצטרפים אלינו מתקבל משהו חדש ומעניין, שמתהווה במהלך הדרך", מספר ברכה. "הרצון לגוון את היצירה ולהמשיך בחיפוש נפתח מאוד אצלנו בשנים האחרונות. לדעתי התוצאה עכשיו עשירה באלמנטים חדשים, מעניינת ומאתגרת".
במה הופעת ה"אנפלאגד" שונה ממה שהורגלנו לקבל מ"משינה"?
ברכה: "יש לנו כל כך הרבה שירים, וקשה למצוא לכולם מקום בהופעות, אז הפעם השתדלנו לגוון כמה שיותר. יש המון חומרים ששכבו בצד, ועכשיו אפשר לשמוע - כמו 'על פני השטח', שפשוט קרא לנו לקחת אותו. זה גם משהו שקשור לרצון לעשיית ניסיונות, ולקחת את הקהל ואותנו למקום אחר. אולי זה משהו שיתווה את הקו לאלבום הבא שלנו".
חודורוב: "חוץ מזה, אנחנו שומרים גם מקום לדברים לא מתכוננים, מכיוון שלפעמים מישהו מהקהל זורק לנו מילה, וזה מעיף אותנו למקומות אחרים. מה שמאוד יפה בעיניי הוא שאנחנו מסתובבים עם המופע הזאת בכל הארץ, ומגיעים למקומות שקודם לכן לא הופענו בהם בגלל העטיפה החשמלית. מצד שני, למרות שזה אמור להיות משהו רגוע יותר - תוך כדי ההופעה אנחנו מגיעים לאנרגיות, שמזוהות עם המופע החשמלי. הכל מגיע מהכלים עצמם, ולכן זה דורש דיוק וריכוז גדול יותר, מה שגורם לנו להגיע לסוף כל הופעה סחוטים לגמרי. שום דבר לא מחפה על הביצוע".
ברכה: "לדעתי עיקר המאמץ נובע מהרצון שההופעה לא תשמע פס אחד רציף, בגלל האופי האקוסטי. הכיוון הוא ממש לא שירי מדורה".
מה הערך המוסף של האורחים שעולים איתכם לבמה בסיבוב הזה?
בנאי: "הדבר הזה, שפתאום מכניס את כולם למצב של לנגן טיפה אחרת ולתת סוג של הופעה אחרת, מאוד מפרה. זה נהיה אנסמבל אחד גדול. בשנים האחרונות למדנו גם לארח ולבצע שירים של יוצרים אחרים. למשל בשנה שעברה הופענו ב'בארבי' פעם בחודש, ובכל פעם כזאת הבאנו איתנו אורח אחר שהיה מדהים - מאביב גפן, אסף אמדורסקי, ערן צור והקספרים עד גבע אלון ומאור כהן. אני מדבר איתך עכשיו וחושב לעצמי 'וואו, איזו רשימה'. אין ספק, יש יתרונות בלהתבגר".
בנאי וברכה נחשבים כמעט יחידה אחת בלהקה בתור הכותבים והמלחינים העיקריים, לנון ומקרטני של משינה, אם תרצו. אולי זו הסיבה שבהפקת The Voice ציוותו אותם יחד כמנטורים בעונה החדשה שתעלה ביום רביעי בערוץ 2.
נשאלת השאלה מה השתנה פתאום שגרם לשניהם להסכים לכך, אחרי סירוב של שנים לעשות דברים דומים. "קודם כול, פנו אלינו וזה לא משהו שביקשנו לעשות", מסביר ברכה. "נכון שבדרך כלל אנחנו אומרים לא לדברים כאלה, אבל אז גם אנחנו לא רואים מה זה הדבר הזה. הפעם החלטנו להגיד כן ואולי ללמוד משהו חדש. עבורי ועבור יובל זו חוויה לעבור דברים יחד. יהיה לנו כיף לעבור חוויה חדשה כי יחד אנחנו כוח הרבה יותר חזק מאשר בנפרד".
עד כמה אתם משלימים זה את זה?
בנאי: "אני ושלומי יחד מאז הצבא. אז היינו בני 20 והיום אנחנו בני 50. אני לא מכיר הרבה אנשים ששותפים כל כך הרבה זמן. נכון שלא תמיד הכול דבש, אבל בסופו של דבר, בעזרת שלושת החברים האחרים בלהקה, אנחנו שני חלקים שמרכיבים סוג של שלם במשינה, אנחנו כוח הכתיבה שלה ולא משנה מי כתב מה".
ברכה: "מבט בעיניים של יובל ואני יודע איפה הוא נמצא ועל מה הוא חושב. כשאני כותב הוא נותן לטקסט את המגע שלו וזה עובד גם להפך".
למה לדעתכם ההפקה בחרה בשניכם?
"אנחנו שני הטיפוסים שכל הזמן יש ביניהם מתח שלא מגיע למיצוי. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כל הזמן, מה שגורם לרצון ליצור ולהתפתח. משהו שהוא אין-סופי".
מה תביאו לכיסא המנטור?
"אני לא איש טלוויזיה גדול, אבל במוזיקה ובעבודה עם אנשים אחרים יש לי ניסיון. נבוא לתת במה לאמנים שהתפספסו בדרך ושבכל זאת חשובים למוזיקה הישראלית. נעזור להם להתרומם ונעזור לקהל להכיר אותם. בלי קשר לשאלה אם יזכו או לא".
בנאי: "אנחנו אחראים על הרוקנ'רול בתוכנית. זה ברור".
יש את אביב גפן לצדכם, אל תשכחו.
"נכון שהעולם המוזיקלי של אביב חופף לשלנו, אבל עדיין אלה שני סגנונות טיפה שונים. מה שיפה בתוכנית הזאת הוא שהיא נותנת באמת אפשרות לאנשים שאוהבים לשיר בסגנונות שונים: מרוק ופופ, דרך בלוז וג'אז עד מוזיקה מזרחית. הכול, כמובן, כולל הפתעות".
ההסכמה להשתתף בתוכנית ריאליטי היא גם חלק מההתבגרות שלכם?
"אמן שלא משתנה נשאר תקוע במקום. שינויים הם דבר טוב, הם טובים לאנשים שמתעסקים באמנות. נכון שיש שינויים פחות טובים ויותר טובים, אבל בסך הכול משינה נאמנה למוזיקה שלה עם כבוד לעבר ופנים לעתיד".
נדמה שאם אבא שלך היה פורץ דרך, אתה עשית את אותו הדבר למוזיקה הישראלית בשנות ה-80 וה-90, וכעת הבן שלך אלישע הולך בדרכו הייחודית.
"אצלנו במשפחה זה כנראה באמת משהו שעובר בדם. אין מה לעשות - אלה הגנים. לדעתי, אלישע בהחלט הולך עם הדרך שלו צעד קדימה. הוא עושה את הרוק של היום ולא את אותו הרוק שאנחנו עשינו. אני מת על זה וחושב שזה מוצלח מאוד. הוא הוציא עם הלהקה שלו תקליט נהדר, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה כמוהו כי היום אין הרבה כאלה שעושים אצלנו רוק בעברית בדרך שלהם. לאלישע יש נתיב מעניין משל עצמו: הוא לא כוכב טלוויזיה, הוא בא מלמטה, מועדון אחרי מועדון ונסיעה אחרי נסיעה. הוא עושה את זה כמו שצריך, מהרגליים, מהידיים ומהבטן. יש בזה הרבה גאווה".
לך , אתה מתכוון.
"לכולנו, לכל מדינת ישראל זו גאווה שיש אחד כזה".
ואם כבר ענייני משפחה, איך היום אתה רואה את התובנות של אביך בכל מיני נושאים?
"ברור לי היום שב-96 או 97 אחוזים אבא שלי צדק, גם כשחשבתי שלא. לא עולה לי משהו ספציפי בראש, אבל הוא היה היועץ הכי טוב שיכולתי לקבל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם