ראש עיריית טירה מזהיר: "האביב הערבי בדרך לישראל"
ראש עיריית טירה, מאמון עבד אלחי, מדבר על הקמת המדינה הפלסטינית, התשתיות הרעועות במגזר ורגשות הקיפוח: "המשך מדיניות הממשלה תביא להתפרצות ערביי ישראל"
העיר הערבית-ישראלית שבלב השרון ציינה את האירוע ההיסטורי, שהתקיים בדיוק 65 שנים לאחר אישור תוכנית החלוקה באו"ם - כ"ט בנובמבר, כעוד יום שגרתי.
"זה היה יום רגיל לחלוטין, ואני יכול להעיד על כך", אומר השבוע ראש העירייה, עו"ד מאמון עבד אלחי. "לא הרגשתי שהיו חגיגות. רוב התושבים היו מבסוטים, אבל היו כאלה שחשבו שההחלטה דווקא פוגעת בפלסטינים. הם חושבים שההחלטה הנכונה היא ההחלטה של תוכנית החלוקה מ-1947, אבל ההרגשה שלי שרוב הציבור היה מבסוט מההחלטה של האו"ם".
יש לכם בכלל סיבה לחגוג? העיר הרי מוזנחת לגמרי.
"טירה היא חלק ממדינת ישראל, והעיר בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים. לכן יש שמחה אצל רוב התושבים. זה לא קשור למצב היישוב. תושבי טירה הם חלק מהמדינה ומהפוליטיקה הארצית. זה חלק מההשתלבות של שלנו בפוליטיקה".
חמישה קילומטרים מפרידים בין כפר סבא לעיר הערבית המונה כ-23 אלף תושבים. לא יותר מרבע שעה נסיעה, אבל נראה כי בין שתי הערים הללו מפריד עולם ומלואו. כפר סבא העשירה והמטופחת מתגאה באזור תעשייה מפותח. טירה הענייה והמוזנחת סובלת ממכת פשיעה, תשתיות רעועות וגירעונות.
"לאורך השנים המדינה נותנת לנו הרבה הבטחות", אומר עבד אלחי. "כל ראשי הממשלה מודים ומודעים לבעיית האפליה שלנו. יש הרבה תוכניות ודיבורים. בפועל הפערים בין היישובים הערבים, בהם טירה, לבין השכנות שלנו, רק הולכים וגדלים".
די לבקר בבניין העירייה הצנוע בטירה כדי לראות את ההזנחה: הבניין החדש יחסית, שהוקם לפני 20 שנה, לא שופץ מאז נבנה. הקירות איבדו מזמן את צבעם המקורי לטובת כתמים וטביעות אצבע. שני פחי גרנוליט,
"צריך להבין שהבעיה הגדולה של מדינת ישראל בעתיד תהיה איך להסתדר עם התושבים והאזרחים הערבים, ובמיוחד עם הצעירים שלא יסתפקו במה שאנחנו הסתפקנו", ממשיך ראש העירייה. "הם רואים מסביב את היישובים היהודים שמתפתחים באופן חיובי ודינמי, בזמן שהיישובים הערבים קורסים תחת גירעונות וסובלים מתשתיות גרועות.
"מה שהיה מקובל עלינו לא יהיה מקובל על הילדים שלנו. הם חשופים תקשורתית, יש להם פייסבוק ויוטיוב. הם רואים מה קורה בעולם ומסביב. ויש להם שאיפות לעתיד והבה דרישות. הם רוצים להרגיש אזרחים שווים ולחוות שוויון מוחלט".
ראשי הערים הערבים יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. רמת השחיתות בשלטון המקומי הערבי מרקיעת שחקים.
"להילחם בשחיתות זאת אחריות המדינה. כשהייתי באופוזיציה העליתי הרבה טענות בנוגע להתנהלות הרשות, אבל לא הקשיבו לי עד שהרשות קרסה כלכלית. כיום מוטל עליי, בנוסף לאחריות לחינוך ולתשתיות, גם להבריא את המצב הכלכלי של הרשות. זאת משימה לא קלה שמחייבת הרבה מאמצים ועבודה, שבזכותה הצלחנו להקטין את הגירעון מ-90 מיליון שקל ל-35 מיליון.
"בנוסף, אל לנו לשכוח שהמצב הסוציו אקונומי של ערביי ישראל ירוד בהרבה מאשר במגזר היהודי. כל זה בגלל היעדר השקעה במערכות החינוך, אין אזורי תעשייה ותכנון במגזר הערבי. מעדיפים את כוח העבודה היהודי על פני הערבי, בפרט בעבודות איכותיות. אני לא מחדש שום דבר. אני אומר שיש אפליה כלפי המגזר הערבי. העמדה הזאת קיבלה הכרה וגושפנקה של מערכות השלטון בישראל, בתי המשפט, ממשלות ישראל, חברי כנסת מודים בכך. זאת אפליה כמדיניות".
לצד העבודה הלא קלה בפיתוח העיר מאמון נאלץ להתמודד עם רמת פשיעה גבוהה ועם משטרה שלא ממש מתפקדת. "יש קשר בין מצב סוציו אקונומי לפשיעה, ויש קשר בין השקעה ממשלתית בחינוך, תשתיות ודיור לבין פשיעה. זה לא מקרה שבמגזר הערבי, לא רק בטירה, יש פשיעה רבה. להרבה צעירים במגזר הערבי אין תקווה. הם לא משולבים בשוק העבודה, לא יכולים לבנות בית ולהקים משפחה. המצב הזה מוביל חלק גדול מהצעירים הערבים לכיוון הפשיעה".
מה הפתרון?
"התושבים הערבים צריכים לתת יותר ליישובים, לשלם יותר מסים, אבל זה לא ייתן מענה שלם. המדינה צריכה להשקיע באופן רציני ואינטנסיבי במערכות החינוך ובתשתיות. זה מה שיביא שינוי מהותי, לא דיבורים. אם לא ייעשה הדבר הזה, המצב ילך ויחמיר. יהיה קרע גדול בין האוכלוסייה הערבית והמדינה".
קרע כבר קרה באירועי אוקטובר 2000, כאשר אזרחי המדינה הערבים הפגינו ותקפו באלימות עוברי אורח.
"אי אפשר להפריד בין ערביי ישראל לבעיה הפלסטינית. ערביי ישראל הם פלסטינים, הם אזרחים נאמנים למדינה ובאותה עת הם פלסטינים. אירועים כאלה מבטאים כעס מסוים בתוך האוכלוסייה הערבית, במיוחד על הרקע הסוציו אקונומי הקשה.
"אני לא מכיר מנהיג אחד מקרב ערביי ישראל שתומך בהתנתקות מישראל או שתומך בהחלפת האזרחות ולעבור למדינה אחרת. הרוב המכריע רואים בעצמם אזרחים ותושבים של המדינה ומעוניינים להשתלב בתוך העשייה ולהיות חלק מהמדינה".
מאמון עבד אלחי (41) נולד בטירה. אביו, טארק, היה ראש עיר מיתולוגי במשך שנים רבות, שהלך לעולמו שבועיים לפני הבחירות ב-1993. מאמון, בוגר לימודי משפטים מאוניברסיטת תל אביב ובעל תואר שני מאוניברסיטת בר אילן, הלך בדרכי אביו ונכנס לפוליטיקה בשנת 1998. בשנת 2008 זכה בבחירות לראשות העיר במסגרת רשימה עצמאית.
בניגוד לחברי הכנסת הערבים, העומדים באופן עקרוני נגד המדיניות הממשלתית ומביעים עמדות קיצוניות ופרובוקטיביות, עבד אלחי, האחראי על פיתוח עירו, הוא אדם ממסדי יותר. עם כל הכבוד למאבק הפלסטיני שפוליטיקאים כמו אחמד טיבי וחנין זועבי תומכים בו בהתלהבות, עבד אלחי נזקק למשרדי הממשלה השונים, למענקים ציבוריים ולסיוע מהמדינה. מסיבה זו הוא נאלץ להיות חלק מהממסד הישראלי.
"אני מכיר את הביקורת על הח"כים הערבים", הוא משיב לשאלה אם חברי הכנסת הערבים מייצגים אותו. "צריך להבין שלח"כים הערבים אין כלים לשרת את האוכלוסייה הערבית, כי הכוח הוא בידי הממשלה. אז לפעמים יש להם הצהרות שפוגעות בדו קיום, אבל ברמת העיקרון כל חברי הכנסת הערבים תומכים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. זה הפתרון הנכון לנו כמדינה וכחלק מהעם הפלסטיני".
איפה אתה מוצא את עצמך במאבק שמנהל ח"כ דני דנון בחנין זועבי?
"דני יודע שזאת הדרך למשוך קהל מסוים באוכלוסיה היהודית. לכן הוא מנהל את המאבק בחנין זועבי ובחלק מהח"כים הערבים. זה משפר ומשדרג את המעמד שלו בליכוד, כמו חברי כנסת ערבים שמצהירים הצהרות מתוך אמונה שזה יחזק את המעמד שלהם באוכלוסיה הערבית. בסך הכול, יש כאן ויכוח לגיטימי".
אתה מגיע ליישובים בשטחים?
"יש לנו קשר עם כל היישובים בגדה. הנה, רק השבוע קיבלתי הזמנה מעיריית קלקיליה לבוא ולבקר ולבדוק אפשרות לשיתוף פעולה בתחום העסקי".
אתה ממליץ ליהודים להיכנס לבקר בקלקיליה?
"לא. היום בשטחים יש רגיעה, אבל יש מי שמוכן להפר את הרגיעה. כל עוד אין הסכם שלום לא נכון להיכנס ליישובים בגדה המערבית".
במהלך הראיון עם עבד אלחי חודר לחדר קולו של המואזין שקורא לתושבים לבוא לתפילה. כמו ביישובים ערבים רבים בישראל, כוחן של התנועות הדתיות ומתחזק, אבל עבד אלחי לא מאמין שעירו תהפוך ליישוב אסלאמי כמו אום אלפחם.
"המפלגות האסלאמיות הן חלק מהפוליטיקה הישראלית, כמו המפלגות הדתיות במגזר היהודי. אבל מתוך 14 חברי מועצה, לתנועה האסלאמית יש נציג אחד. בעיר עצמה שומרים על הכוח שלהם, אבל יש עוד חברי מועצה דתיים. באום אל-פחם ראש העיר הוא מהתנועה האסלאמית. אצלנו הנציגות היא מהתנועה האסלאמית הדרומית, שמיוצגת בכנסת ומקבלת את כללי המשחק של הפוליטיקה הישראלית".
אתה חושש מאינתיפאדה נוספת?
"כן. המשך מדיניות הממשלה תביא להתפרצות ערביי ישראל, אבל לא על רקע לאומי, אלא על רקע של זכויות ודרישות של הצעירים. החשש שלי שעל רקע הדרישה לשוויון יפרוץ האביב הערבי הישראלי".
אי אפשר לסיים את הראיון בלי לדבר על הטיראווי המפורסם ביותר – סייד קשוע.
"אני אוהב את הביקורת שלו. הוא מעביר ביקורת מעניינת על החברה היהודית. חלק מהערבים לא אוהבים את הביקורת שהוא מעביר עלינו. הוא מאתגר את השיח בתוך האוכלוסייה הערבית והיהודית".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם