הירושלמים שרוצים לכבוש את משכן הכנסת
אראל מרגלית, מירב כהן, חיליק בר ודודי אמסלם הירושלמים מתמודדים בפעם הראשונה בחייהם בבחירות לכנסת. כולם קשורים היטב בכבליה של הפוליטיקה המקומית וחרכו את המסדרונות בכיכר בספרא. רובי ריבלין, אלי ישי ודליה איציק, בעקבותיכם
לשמחתו, המסע והסטאטוסים השתלמו, ומרגלית השתבץ במקום ה-11 הריאלי ברשימת המפלגה לכנסת. על פי הסקרים, כהונתו כח"כ בכנסת ה-19, שתיבחר בחודש הבא, מובטחת. אך הבחירות המקדימות במפלגת העבודה היו רק יריית הפתיחה למערכה המפרכת שצפויה למרגלית בחודשיים הקרובים עד לדבר האמיתי.
בריאיון מיוחד שקיים מרגלית עם "זמן ירושלים" הוא סיפר על החזון שיבקש לקדם למען העיר בתור חבר כנסת, והגיב גם לאירועי השבוע החולף; "הימים האחרונים חושפים באופן ברור שהפעולות הדרסטיות של ממשלת נתניהו-ליברמן סביב ירושלים הופכות את העיר לנושא פוליטי מאוד ושנוי במחלוקת מאוד – ולא זו הדרך שאני בא ממנה", קובע מרגלית באשר להחלטת הממשלה לאשר בניית 3,000 יחידות דיור במזרח העיר ובגדה המערבית, אישור שהוביל לגינוי בין-לאומי ולהזמנת שגרירי ישראל ברחבי העולם לשיחות נזיפה.
"כשעבדתי עם טדי קולק ברשות לפיתוח ירושלים ורצינו לאשר 400 יחידות דיור בגילה, עשינו את זה בחוכמה, בלי ליצור תקרית בין-לאומית. לא הורינו במקביל על פינוי חמש משפחות משייח ג'ראח, במקום זאת פתחנו שם קליניקה. צריך לעשות את הדברים אחרת לגמרי.
"אני חושב שהימין היום מאוד אוהב להישבע על גבולותיה של ירושלים, אבל עושה מעט מאוד בעבור תכניה של העיר. הגיע הזמן לראות את התכנים המדהימים של מי שגר פה ושל מי שרוצה לבוא הנה, לחיות ולעבוד פה, ולפעול ברמה הלאומית למען הדברים שיכולים להפוך את ירושלים לעיר המרתקת במזרח התיכון".
מרגלית, שמתגורר היום בבית הכרם עם אשתו דבי ושלוש בנותיהן תאיר, עדן ומיה, נולד בקיבוץ נען, גדל בכרמיאל ועבר עם משפחתו לירושלים בגיל 14. הוא למד בתיכון רנה קסין ובהמשך באוניברסיטה העברית, שבה הכיר את אשתו. השניים נישאו ב-1989 בקמפוס הר הצופים.
ב-1990 מונה מרגלית על ידי ראש העיר דאז טדי קולק לאחראי הפיתוח העסקי ותחום הטכנולוגיה ברשות לפיתוח ירושלים. שלוש בנותיו של מרגלית למדו בבית הספר הניסויי, למרות המגורים המרוחקים מבית הספר. "ללמוד בניסויי זה עניין אידיאולוגי, בית הספר מקסים", הוא מסביר.
נושאי המדיניות – ברמה העירונית והלאומית – קרובים
"בשנות התשעים חשבתי שהתחום הטכנולוגי הוא ענק ומתפתח בכל העולם, וירושלים יכולה לקחת בו חלק מרכזי; הבאנו אז כוח כלכלי גדול לעיר וסיפקנו להרבה מהצעירים שלמדו פה אופק תעסוקתי שיאפשר להם להישאר ולעבוד כאן. היום", אומר מרגלית, "יש לפעול בחזיתות אחרות - לקדם את הדיור והחינוך בעיר".
באשר לנושא הדיור מציין מרגלית כי "צריך לחוקק חוק לאומי שיפנה לשלושה או לארבעה פלחים מהאוכלוסייה, והראשון הוא הזוגות הצעירים. אין שום סיבה שזוג צעיר ירושלמי יצטרך לעבור למודיעין או למכבים. המדינה חייבת לאפשר לו לבנות פה בעיר את ביתו. לצעד כזה עשויה להיות השפעה גדולה מאוד על האופי של העיר בשנים הקרובות.
פלח אוכלוסייה נוסף שמרגלית מדגיש כי יש להתמקד בו הם מחוסרי הדיור, שהוא נפגש איתם במסגרת פעילותו בעמותת "בקהילה". את העמותה הקים מרגלית עם אשתו בשנת 2002 במטרה לצמצם את הפערים החברתיים בין ילדים ובני נוער בעיר בתחומי החינוך והחברה.
"במסגרת 'בקהילה' אנחנו עובדים עם מאות משפחות ואלפי ילדים בחמש שכונות בעיר, ארבע מהן יהודית ואחת ערבית, ופוגשים משפחות קשות יום. אני חושב שהגיע הזמן שאנשים שמתגוררים בדיור ציבורי של חברות כמו 'עמידר' יוכלו להפוך לחלק מבעלי הקרקע שעליה הם יושבים.
"המדינה צריכה להציע אסטרטגיה שתספק לדיירים דרך פשוטה להיות בעלי בית, שגם אם לא יהיה מפואר, יהיה שלהם. חלק מהאנשים האלה גרים במקום עשרות שנים, בעוני קשה. אני חושב שהדרך לפתח את שכונות העוני בעיר היא על ידי חינוך ואספקת דיור הולם. אנחנו, כמדינה, צריכים להציע תכנית דרמטית לדיור בר השגה".
בתחילת שנות התשעים, במסגרת עבודתו ברשות לפיתוח ירושלים, התנסה מרגלית בעשייה ברמת המקרו. הוא מעיד על עצמו כי "באותן שנים קידמנו הרבה מהחקיקה ומהפעולות שהביאו לפיתוח כלכלי וטכנולוגי בעיר, וקיבלתי פרספקטיבה על מה שאפשר לעשות במישור הממשלתי. היום אני רוצה מאוד להמשיך באותה דרך ".
בחזונו, אומר מרגלית, הוא רואה את ירושלים כראשונה לטיפול בבעיות הקריטיות של החברה הישראלית. ערים נוספות, הוא מקווה, ילמדו מהשינוי שחל בה, ויאמצו את דרכיה. "אנשים שוכחים שיש בעיר עוני עמוק מאוד בהרבה מאוד מקומות. אנחנו אוהבים להסתכל על הכוח ועל היופי של העיר שלנו ואנחנו גאים בה מאוד, אבל אם מסתובבים בשכונות, ואני מכיר אותן היטב, רואים עוני קשה", מתאר מרגלית.
"יש צעירים שהם דור שני ושלישי למעגל העוני, יש תלמידים שאפילו לא ניגשים לבחינות בבתי הספר. אני אפילו לא מדבר על הישגים נמוכים בלימודים, אלא על היעדרות מבתי הספר. יש תלמידים שלא יכולים להרשות לעצמם לצאת לטיולים שנתיים ויש תלמידים שאין להם סנדוויץ' לקחת לבית הספר.
"מספיק שניצור מהפיכה במערכת החינוך בשכונות האלה ושחמישה מחזורים מהילדים בהן יעברו בגרויות, וזה יהיה כמו קסם; תיווצר תזוזה חברתית, והיא תגאל השכונות מהעוני. אני רואה את זה מול העיניים, כי דבי ואני פועלים בתחום הזה כבר עשור, וזה אוכל לי את הלב. אם אנחנו כזוג הצלחנו להגיע ל-22 אלף ילדי בית ספר בעשר שנים, למה עיר או מדינה לא מצליחה להגיע לשני מיליון?
"אנחנו נעשה מהפיכה דרך החינוך, ונתחיל לעסוק בנושא שכונות העוני בצורה רצינית. דווקא ירושלים, כעיר הבירה, כעיר מעורבת שכל העולם נושא אליה את עיניו, צריכה להוביל את התכנית הלאומית בתחום הזה. את מה שייעשה בירושלים נרחיב למקומות נוספים בארץ. הרבה מזה קשור לתפיסה הכלכלית. מפלגת העבודה יכולה לספק את האלטרנטיבה".
נושאים נוספים שעומדים על סדר יומו של מרגלית הם סוגיית העסקת חרדים והמהפכה שהוא מקווה להנהיג ברשות השידור. על הראשון הוא אומר כי "החברות שלנו מעסיקות חרדים וחרדיות והם עושים עבודה מדהימה. אם הם ייכנסו למעגל התעסוקה ויהפכו לחלק מהסקטור היצרני, המערכת הכלכלית הלאומית תשתנה בצורה דרמטית. בירושלים ההשפעה של התהליך הזה תהיה המשמעותית ביותר".
על רשות השידור אומר מרגלית כי "רשות השידור חייבת להפסיק להיות מקום הולך ונעלם והחצר האחורית של הממשלה. דווקא בעידן האח הגדול אנחנו זקוקים לשידור ציבורי רציני ואיכותי, ודווקא בירושלים אפשר לעשות את זה בעזרת הבראת הרשות.
"אני מדבר על 1,000 אנשי תוכן איכותיים שיוצרים כאן את הדבר הגדול הבא בתחום הדוקומנטרי ובתחום הסדרות. ירושלים יכולה להצליח במיוחד בתחומים האלה בזכות בתי הספר לאמנות בעיר ובזכות הכישרון שמרוכז בה וההיסטוריה שלה. אני רוצה שגם ערוץ 10 וערוץ 2 יפעלו בעיר, ושכל הגורמים שעל פי חוק צריכים להגיע הנה, אכן יגיעו. אני לא רוצה שזה ייעשה בכפייה, אלא שיתעורר רצון לאסוף פה אנשי תוכן איכותיים. במקביל, ירושלים צריכה להתעקש על תקציבים שיעודדו יצירה מקורית במוזיקה, בתיאטרון ובקולנוע. תהיה לכך השפעה גדולה על העיר".
"אחד הנכסים הגדולים של העיר הוא האוניברסיטה העברית ובצלאל, ועם המעבר של בצלאל למרכז העיר, הייתי רוצה שהתעשיות הקשורות לבית הספר שהן קטנות לרוב, כמו פרסום, עיצוב, אנימציה ותכשיטנות, יקבלו עדיפות לאומית. התעשיות האלה יוכלו לספק תעסוקה אדירה לבוגרי בצלאל ולהחיות את מרכז העיר באמצעות עשייה ותוכן. במקביל הייתי רוצה שירושלים תהפוך לבירת הביוטכנולוגיה דרך הדסה, שערי צדק ובית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. העיר זקוקה לתכנים שיהפכו אותה לעיר בירה תוססת ויתנו פייט גדול לתל אביב, אף שגם אותה אני מעריך מאוד".
בשבוע שעבר הציגה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' את "התכנית לכלכלה הוגנת", המצע הכלכלי של המפלגה, במטרה להעמיד את הנושא החברתי בקדמת הבמה במערכת הבחירות הקרובה.
בתחום הטכנולוגי, הקרוב ללבו של מרגלית, כוללת התכנית השקעה מסיבית בחינוך טכנולוגי והגדלת תקציב המדען הראשי למחקר ולפיתוח תעשייתי. במקביל הכריזה יחימוביץ' כי תפעל להקמת תשעה אזורי תעשייה חדשים ברחבי הארץ ותעביר מענקים למפעלים בפריפריה. בירושלים, לדברי מרגלית, המפתח לפיתוח טמון בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה הערבית.
"אנחנו חייבים לבנות מודלים של שיתוף פעולה עסקי, תיירותי ותרבותי עם החלק הערבי של העיר, בלי קשר לשאלה איפה יעבור הגבול. אפילו אם כל השטח יישאר בידיים שלנו, אחד היתרונות היחסיים של העיר הוא האוכלוסייה הערבית שנמצאת בקשר עם שווקים במזרח התיכון שהאוכלוסייה היהודית לא נמצאת איתם בקשר.האוכלוסייה הערבית דוברת את שפת השוק הענק שסביבנו.
"יהודים, ערבים והקהילה הבין-לאומית בעיר יכולים כולם ליצור פה חיים תוססים ורב גוניים שלא יכולים להיווצר בשום עיר אחרת. שיתוף פעולה כזה יכול להפוך את הניגודים הקיימים בעיר מנטל לכוח. אני אומר את זה גם לימניים ביותר, לכולם. המודל של שיתוף פעולה שמבוסס על התכנים משותפים הוא מודל לכל תפיסה פוליטית. הגיע הזמן לעשייה תרבותית ועסקית יחד".
רשימת המתמודדים לכנסת מטעם מפלגת העבודה הצליחה לעורר לא מעט סערות מאז שהוכרזה לפני שבוע בדיוק. מלבד פרשת הפרישה של עמיר פרץ נרשמו ברשת אין-ספור פרובוקציות שהופנו לשתי המועמדות החדשות שזכו במקומות גבוהים במיוחד - מרב מיכאלי וסתיו שפיר - והשיח על המחנות בתוך המפלגה לא פסק לרגע.
"היום הקרב הגדול הוא בין דרכם של נתניהו וליברמן, אולי עם פייגלין כשר החינוך הבא, ובין התפיסה של מפלגת העבודה, שטדי קולק ובן גוריון פעלו לאורה. צריך לזכור מי האנשים שהובילו את דרכה של המפלגה הזו בעבר. בדרך הזאת יד אחת מושטת לפיתוח הכלכלי-חברתי והיד השנייה פועלת למען פתרון של שתי מדינות, שבמסגרתו יהיו שלושה גושי התיישבות - סביב ירושלים, אריאל וגוש עציון. אנחנו לא רוצים להגיע למדינה דו-לאומית אלא לפשרה.
"הפשרה היא גם ברמה המוסרית וגם ברמה הפרגמטית. הגיע הזמן לאפשר למדינה שלנו לעבור לשלב הבא ולהפוך למעצמה הכלכלית של האזור. נכון שבעזה המצב קטסטרופלי, אבל מי שנוסע היום בגדה, יכול לראות שמנסים לבנות שם מדינה. ברמאללה, למשל, יש אין-ספור מנופים; הם מנסים לבנות משהו, וישראל יכולה להיות פרטנר.
"צריך לנהל משא ומתן. צריך לבחור במפלגה שגם תשנה את סדר היום הכלכלי-חברתי במדינת ישראל וגם תכריז על הכיוון שעל המדינה ללכת אליו. אנחנו רוצים מדינה שמקדשת לא רק אבנים אלא גם אנשים ואזרחים, ששמה אותם שוב במרכז, ונותנת לפירות הצמיחה הכלכלית האדירה ולכוח הכלכלי האדיר פה להגיע לעוד אוכלוסיות ולעוד מקומות ברחבי הארץ".
לפני כמה ימים הודיעה חברת המועצה מטעם תנועת "התעוררות" מירב כהן כי תתמודד לכנסת ברשימתה של ציפי לבני, התנועה. "עם צביטה בלב, החלטתי לפרוש כנפיים ולנסות להכניס את האידיאולוגיה והחזון של תנועת 'התעוררות' לכנסת ישראל. משם אני מבקשת לקדם את העיר ירושלים ואת מעמדו של הציבור העובד בישראל. אני מבקשת לפעול למען פתרונות דיור שפויים ולמען מטרות נוספות שגיבשנו בתנועה", הצהירה כהן בפייסבוק.
כהן (29), ילידת ירושלים, גדלה בשכונת תלפיות. בתקופת התיכון עברה עם משפחתה למבשרת ציון, אך לאחר שירותה הצבאי שבה לעיר, הייתה כתבת כלכלית ב-ynet ולאחר מכן דוברת כלכלית-חברתית במשרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של אריאל שרון.
במהלך לימודיה באוניברסיטה העברית לקחה חלק בהקמת תנועת "התעוררות" ומאז היא פעילה בה. לפני שנה וחצי בלבד הצטרפה למועצת העירייה בהתאם להסכם הרוטציה בינה לבין יו"ר התנועה עופר ברקוביץ', שהקדים את כהן בבחירות המקדימות בתנועה שנערכו לפני כמה. כבר אז, לאחר הכישלון בבחירות, הצהירה כהן כי אין ברצונה להמשיך לקדנציה נוספת בעירייה. במוצאי שבת היא הודיעה על הצטרפותה לתנועה החדשה שהקימה לבני.
"התכנית שלי היא להיכנס לכנסת ולקדם מתוכה את ירושלים, את האינטרסים של הציבור העובד וגם דיור בר השגה, נושאים שאני מתעסקת בהם שנים. במקביל תנועת 'התעוררות' תמשיך בעשייה שלה במועצת העירייה. ככל שנגביר את כוחנו ונפעל ביותר כיוונים, נוכל לחולל שינוי גדול יותר".
כהן מסבירה כי שינויים במבנה הנחות הארנונה, סיוע בתשלומי משכנתא ודיור בר השגה "הם נושאים שכדי לקדמם דרוש שינוי של החוק או יוזמה של שר. אלה נושאים שמוכרעים בכנסת. אם נצליח להיכנס לכנסת, הפעולות שלנו יהיו אפקטיביות יותר, ואני מקווה שבכוחות משולבים המטרות האלה יושגו". על המעבר שלה לזירה הארצית, לאחר שנה וחצי בלבד כחברת מועצה, אומרת כהן כי "למעשה, אני במועצה מהיום הראשון של הקדנציה - חלק מהתקופה עבדתי בסיעה כעוזרת של עופר וחלק מהתקופה כחברת מועצה".
כהן מעידה כי הספיקה להכיר את עולם התקשורת, את משרדי הממשלה ואת המגזר השלישי וכי עומד לזכותה ניסיון פוליטי בעיר. "האם זה מספיק? אף פעם לא, תמיד צריך עוד. אבל אני חושבת שאם נצליח להכניס לכנסת חברה במועצת העירייה שהאג'נדה שלה היא האינטרסים של ירושלים, זו תהיה הזדמנות שתוכל לעשות טוב לעיר", אומרת כהן.
אמנם מיקומה של כהן ברשימתה של לבני טרם נקבע בעת סגירת הגיליון ועוד לא ידוע אם היא תיכנס לכנסת, אך בתנועת "התעוררות" מיהרו להודיע כי איש התנועה ופעיל התרבות קובי פריג' צפוי להחליף אותה במועצה.
כשנערכו הפריימריז במפלגת העבודה, חבר המועצה והמועמד לכנסת מטעם המפלגה חיליק בר לא היה מודאג, משום שמתוקף תפקידו כמזכיר המפלגה שוריין לו המקום השביעי ברשימה וכהונתו בכנסת מובטחת.
בר, יליד צפת, הלך בדרכיו של אביו, שכיהן בצפת כסגן ראש העירייה וכמזכיר מועצת הפועלים מטעם מפלגת העבודה. מתקופת נעוריו היה בר פעיל במפלגת העבודה, תחילה בתנועת הנוער, לאחר מכן כיו"ר תא הסטודנטים של המפלגה באוניברסיטה העברית ואחר כך כיו"ר ארגון הסטודנטים הארצי של המפלגה.
הוא היה יועצה של דליה איציק במשרד לאיכות הסביבה ובמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שימש יועצו של בנימין בן אליעזר כשכיהן כשר התשתיות בממשלת אריאל שרון השנייה ובממשלת אהוד אולמרט וכן כשכיהן כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה.
באוגוסט 2008, כמה חודשים לפני הבחירות המוניציפאליות, נבחר בר לתפקיד יו"ר מחוז ירושלים במפלגת העבודה, ובשנת 2010 נבחר למזכ"ל המפלגה, והיה למזכ"ל המפלגה הצעיר ביותר אי פעם.
מאז שנבחר לתפקיד המזכ"ל, נראה בר פחות בעירייה, ועל כן אין זה מפתיע כי בכיכר ספרא קמו לאחרונה נשמות טובות שטענו שחסרונו של בר לא יורגש. "תיק התיירות", מגיב בר לדברים, "הוא התיק היחיד שהושגו בו הישגי שיא. אין תיק אחר שהייתה בו גדולה כל כך בארבע השנים האחרונות".
בר מבקש גם להדגיש כי "בניגוד לירושלמים שנולדו בירושלים, אני בחרתי לבנות בירושלים את ביתי. התחתנתי בה ואני מגדל בה את הילד שלי. כעת במקום לשרת את ירושלים ממועצת העירייה אשרת אותה מהכנסת. משם אני מקווה לשרת אותה טוב לפחות כמו מהמועצה, ואף יותר. העיר בשבילי היא סמל ובית, ואני מחויב לכל מה שנוגע לעיר החשובה הזאת ולתושביה. במקומו של בר צפויה להצטרף למועצת העירייה סימי מור, שהוצבה במקום השביעי ברשימתו של ברקת.
ירושלמי נוסף יוצא העירייה שיתמודד לכנסת בבחירות הקרובות הוא מנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) דודי אמסלם. אמסלם זכה בבחירות הפנימיות של הליכוד לפני כשבועיים למקום המשוריין לנציג מחוז ירושלים ברשימת הליכוד, מקום 40 ברשימת הליכוד-ביתנו. הוא זכה בהפרש משמעותי מיתר המתמודדים.
אמסלם (52), אלמן ואב לשניים, יליד ירושלים ותושב מעלה אדומים, חבר בליכוד מזה כ-25 שנה. הוא כיהן כיו"ר מועצת סניף הליכוד בעיר, ובעשר השנים האחרונות הוא חבר מזכירות הליכוד. לפני מינויו למנהל אגף שפ"ע, תפקיד שהוא ממלא ב-12 השנה האחרונות, עבד באגף התקציבים של הביטוח הלאומי ובמס הכנסה.
הוא גם כיהן כחבר בדירקטוריון חברת "מוריה" וכחבר בוועד המנהל של הגן הבוטני ושל אזור התעשייה הר חוצבים . ב-12 השנה האחרונות אמסלם חבר בעמותת "מרפאת שיניים" המעניקה טיפול למעוטי יכולת, לקשישים ולילדים נזקקים.
אף שלפי הסקרים האחרונים, כניסתו של אמסלם לכנסת מוטלת בספק, עם נצחונו בפריימריז הוא מסר ל"זמן ירושלים" כי "אני מתכוון להתמקד בתחומים החברתיים, בהם הורדת מחירי הדיור וקידום דיור בר השגה, הרחבת סל התרופות והכללה בסל של תרופות מצילות חיים וכן הפחתת יוקר המחיה והרחבת הבנייה בירושלים ובערים הסובבות לה, לרבות גבעת זאב, מעלה אדומים ואזור יהודה ושומרון".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם