הסופר והעיתונאי הבריטי בחזית ההסברה הישראלית
"ההנחה הרווחת בבריטניה היא שישראל אשמה עד שהוכח אחרת", "מעבירים לציבור פה גרסה מעוותת של המציאות". בתוך ים של שקרים, הסופר והעיתונאי הבריטי דאגלס מארי נלחם בחירוף נפש כדי להסביר לתושבי האי את הצד הישראלי. ראיון
ממקום מושבו בלונדון, כשהוא עובר מאולפן טלוויזיה אחד למשנהו, מתראיין לרדיו ומפרסם מאמרים בעיתונים המובילים בבריטניה – בהם עיתון סוף השבוע הנפוץ בממלכה, הסאנדיי טיימס – עבד מארי שעות נוספות במהלך המבצע בעזה, במטרה להציג לבריטים את הצד הישראלי בסכסוך המתמשך במזרח התיכון. בין שורה ארוכה של מתנדבים שהתייצבו כדי לצייר את תמונת המצב מנקודת מבט פלסטינית, הוא ואחדים מהקולגות שלו, אומר מארי, הם מיעוט שמנסה לאזן את התמונה ולהציג לפני האירופאים זוויות ישראליות.
"במהלך המבצע הייתי עסוק מאוד", מתוודה מארי בשיחה מלונדון עם "זמן ירושלים". "עבדתי הרבה, דיברתי עם לא מעט אנשים וניסיתי להסביר לבריטים בפרט ולתושבים מערביים בכלל מה קורה במזרח התיכון. זו לא מציאות שקל להסביר אותה".
רשתות הטלוויזיה הזרות, בהן בי-בי-סי וסקיי ניוז הבריטיות, סיקרו בהרחבה את ההסלמה בדרום ואת הידרדרות הסכסוך בין ישראל לעזה. שידורים מסביב לשעון זימנו אין-ספור ויכוחים בין תומכי שני הצדדים, וכל צד ניסה למשוך את דעת הקהל לכיוונו שלו. כבר כמה שנים מארי הוא בן בית בפאנלים האלה.
"ההנחה הרווחת כאן בבריטניה ובמערב אירופה נוטה להיות שישראל אשמה עד שהוכח אחרת", מסביר מארי את הסביבה שהוא פועל בה. "נוסף לכך, בעיני הרבה בריטים להיות אנטי ישראלי ופרו פלסטיני פירושו להיות אדם הוגן וערכי, אף שהם לא יודעים דבר על הסכסוך או על המצב הביטחוני באזור. הרבה בריטים רוצים להצטייר בקרב חבריהם כאנשים מוסריים, ותמיכה בפלסטינים היא הדרך שלהם להדגים את זה; לכן הם מאמצים את הצד הפלסטיני בסכסוך ומגנים את ישראל".
מארי (33), סופר רבי מכר שיושב מאז 2008 בוועד המייעץ הבין-לאומי של הארגון הישראלי "אן-ג'י-או מוניטור" שבסיסו בירושלים, למד בתיכון איטון קולג' היוקרתי בבריטניה והמשיך ללימודי אנגלית באוקספורד. בתחילת שנות האלפיים, עם סיום לימודיו באוניברסיטה, שימש גם כעיתונאי, וכתב במשך השנים בעיתונים ובכתבי עת מוכרים, בהם הגרדיאן, הטלגרף, הוול סטריט ג'ורנל והספקטטור.
את עמדותיו התומכות במדיניות שנוקטת ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקפיד מארי להשמיע מאז שסיים את לימודיו באוקספורד בשנת 2001, בדיוק כשהתחוללה האינתיפאדה השנייה ואוטובוסים התפוצצו ברחובות ערים בארץ. "אני עושה את זה כבר שנים, כל תקופת הבגרות שלי. בזמנו, כשסיימתי ללמוד ושמעתי על האינתיפאדה, ידעתי מעט מאוד על האזור, כמו כל אחד אחר. ככל שהעמקתי בנושא ובחנתי את המצב, כך נעשיתי כעוס יותר ויותר והתמלאתי זעם מהיחס שישראל מקבלת כאן".
את יחס התקשורת הבריטית לסכסוך הישראלי-פלסטיני מסביר מארי באמצעות מטאפורה פשוטה; "אפשר לתאר את הדרך שבה הסכסוך מסוקר ברוב העולם המערבי ובוודאי במערב אירופה דרך מטאפורה של הצגת תיאטרון - אדם מגיע לתיאטרון במערכה השנייה של ההצגה, אבל חושב שהוא הגיע בתחילתה. התקשורת מגלה עניין בסיפור רק כשישראל הופכת לשחקן הראשי בהצגה. אין להם עניין בירי הטילים לעבר הדרום, ואלה אפילו לא חדשות מבחינתם. העובדה שעוד שלושה טילים נחתו בישראל לא מעניינת אותם. רק התגובה של ישראל מעניינת אותם. כתוצאה מכך הם מעבירים לציבור פה גרסה מעוותת של המציאות".
האהדה הבריטית כלפי חמאס והפלסטינים, קובע מארי, כוללת גם התייחסות לחמאס כאנדרדוג במערכה מול ישראל, כלומר כמצוי בעמדה נחותה וצפוי להפסיד בה. "כן, יש הרבה מזה", הוא משיב לשאלת הכינוי אנדרדוג שמוצמד לחאמס. "זה נובע מבורות. יש פרשנות שמאלנית קיצונית רבה בתקשורת הבריטית, ולפעמים הם פשוט משקרים. השבוע צפיתי בבי-בי-סי, וטענו שם שלא נכון שחמאס התחיל את הסיפור. הם ממש מעוותים דברים מתוך בורות וגם מתוך רוע לב. רוב האנשים כאן לגמרי טועים בקריאת המציאות במזרח התיכון. הם לא יודעים מספיק וחלקם לא יודעים כלום בנושא. הם רואים על ישראל כמעצמה גדולה וכובשת ואת הפלסטינים כעם של מסכנים שעושים רק את המעט שהם יכולים עם נשק ביתי כדי להתנגד לכובש. זה נורא, זה ממש חתירה תחת המציאות".
בהסברה הישראלית מקפידים להדגיש את התפקיד שאיראן ממלאת מאחורי הקלעים באספקת נשק. מה החלק של איראן בעיני הבריטים?
"אני חושב שבריטים רבים לא מבינים את החלק של איראן, וזה חבל. חוסר ההבנה הוא מה שהופך את ההתחזות לאדם מוסרי לתופעה כל כך רעילה. צריך לזכור שהבריטים נמצאים במרחק של מיילים על גבי מיילים מהסכסוך, והחלק של איראן במציאות הגיאו-פוליטית במזרח התיכון נעלם מהם. לצערי, חסרה להם ההבנה הזאת של המציאות האסטרטגית באזור".
אף שהוא מתנסח ברהיטות ומתמחה בהשמעת עמדותיו הבלתי מתפשרות ובשכנוע הבלתי משוכנעים, מארי מתקשה להסביר מתי החל לתמוך במסירות גדולה בישראל. ישראל אינה הנושא היחיד שעומד על סדר יומו, והוא מחזיק בדעות שמרניות ובלתי מתנצלות גם בנוגע לפונדמנטליזם האסלאמי ולסכסוך בצפון אירלנד.
"גודלתי כילד בריטי טוב, הלכתי לכנסייה בימי ראשון ושרתי במקהלת הכנסייה. האמת היא שבעבר לא חשבתי הרבה על ישראל. הגעתי לעסוק במה שאני עושה דרך העובדות. יש לי אמון גדול בעובדות. אני יודע מניסיון שבמרבית המקרים, אפילו אם קראת 99 שקרים, אם תיחשף לעובדה אמיתית אחת, היא תספיק כדי לאדות את השקר. אמנם מושמעים הרבה שקרים ועיוותים במגוון גדול של תחומים, ובמיוחד בכל מה שנוגע לישראל, אבל אם אנשים ישמעו דבר אחד הגיוני ונכון, הוא יספיק כדי שייווצר קליק".
מה בכל זאת מניע אותך לעשות את מה שאתה עושה? מה מביא אותך לטעון בהתלהבות שוב ושוב למען מדינה שכמעט אין לך קשר אליה?
"לא היה אירוע ספציפי שבעקבותיו אימצתי את הדרך שאני פועל בה היום. כששואלים אותי למה אני עושה את זה, אני נעזר במה שחבר שלי אמר פעם. שאלו אותי את השאלה הזאת כשהוא עמד לידי, ואחרי שהתחלתי למלמל, הוא חתך אותי וענה בשמי ש'לדאגלס יש סבלנות מעטה לשקרים'. אני באמת לא אוהב שקרים; כתבתי ואני עדיין כותב על טווח רחב של נושאים בחיי, והדבר היחיד המשותף לנושאים האלה הוא המאמץ לחשוף שקרים. אפילו היום אנשים מצליחים לספר שקרים נוראיים על ישראל ולהתחמק מאחריות. רק השבוע מישהו התראיין בתקשורת הבריטית וטען שהישראלים רוצים שתהיה שואה בעזה, והוא התעלם לחלוטין מהאמירות של איראן והפלסטינים על השמדת ישראל ועל אי הכרה בה. אני מאמין שמעל שקרים כאלה צריך להציב פנס עוצמתי ולחשוף אותם".
מארי נשמע אמנם כשגריר מן המניין של ישראל בתפוצות שסיים בהצטיינות יתרה את קורס הצוערים של משרד החוץ, אך הוא מתעקש כי הוא לא מסנגר על המדינה הקטנה שלנו. "אני לא מסנגר, אלא טוען את הטיעונים שלי על מקרים שבהם אני נתקל. אני מתווכח עם מי שטוען נגדי, ואני מנסה להסביר את הקייס שפעמים רבות לא זוכה כאן להתייחסות".
מבין אנשי המדיה הבריטית, שערוצי הטלוויזיה בה ידועים בכך שאינם אוהדי ישראל, נמצא מארי בעמדת מיעוט. "אני מניח שאני במיעוט כאן מבחינת העמדות שלי על הסכסוך", הוא אומר אחרי מחשבה קצרה. "יש אחוז קטן של אנשים במדינה הזאת שישראל חשובה להם, ואחוז קטן שבעיניהם הסוגיה הפלסטינית היא בעלת חשיבות. לעומת זאת יש אחוז גדול של אנשים שאין להם שום אינטרס בסכסוך, או שלא יודעים מה קורה באזור בכלל, ולכן קל מאוד לשכנע אותם לכל כיוון. יש לי עוד כמה קולגות שטוענים לטובת ישראל, כך שיש כמה מאיתנו, אבל גם אם הייתי נשאר יחיד במערכה הזאת, הייתי ממשיך בה".
בשנים האחרונות ביקר מארי כמה פעמים בישראל, והוא מלא שבחים למדינה הצעירה. "הייתי בישראל הרבה פעמים, וביקרתי גם במדינות נוספות באזור. אני אוהב מאוד את ישראל. אני אוהב מדינות חופשיות וחברות פתוחות; אני אוהב במיוחד את האנשים בישראל ואת האווירה בה. היא מקום מדהים, ואני חושב שכל אדם מיושב בדעתו שרואה את ישראל, מבין שמדובר במדינה מדהימה שהשיגה דברים מדהימים כנגד כל הסיכויים. זה אף פעם לא מפסיק להדהים אותי כמה אנשים מעדיפים את האויבים של ישראל על פניה וכמה אנשים מסכימים עם מי שנוקט גישה אנטי ישראלית.
"אילו הם היו רוצים לחיות במזרח התיכון, הם לא היו יכולים לגור בשום מקום בו מלבד בישראל. השבוע, למשל, הופיע בטלוויזיה בבריטניה שמאלני קיצוני הומוסקסואל שהתבטא נגד ישראל; מישהו כמוהו לא היה שורד הרבה זמן תחת המשטרים בסוריה או בעזה או בכל מקום אחר באזור. אני חושב שהאנשים האלה ראויים לבוז על כך שהם מנתחים את התמונה בצורה כל כך שגויה ומתוך בורות".
אתה משתמש באירועים בסוריה בטיעונים שלך? אתה מתייחס לצביעות של הקהילה הבין-לאומית שמתעלמת מהרציחות היום-יומיות שמבצע אסד באזרחי סוריה?
"בהחלט. עשרות אלפי אנשים נהרגים בסוריה תחת המשטר של אסד, וזה לא מעניין אף אחד. ההבדל בין הסיקור של מה שקורה בישראל ובין הסיקור של מה שקורה בסוריה נובע לדעתי משתי סיבות: סיבה טכנית וסיבה מוסרית. הסיבה המוסרית היא שהציפיות של התקשורת ממדינות ערביות הן מראש נמוכות יותר מאשר ממדינות מערביות. את המערב לא מטריד שערבים הורגים ערבים. זו לכשעצמו טרגדיה בעיניי, כי כך מנהיגים הערביים יכולים להתחמק מאחריות.
"מעבר לכך, יש גם סיבות טכניות להבדל בין הסיקור של סוריה לסיקור של ישראל; מניסיוני, יש מקומות בעולם שהם מסוכנים ויש מקומות שאינם מסוכנים. כעיתונאי אתה יכול לשבת במערכת העיתון שלך בירושלים ולכתוב את הדברים הנוראיים ביותר כלפי ישראל וכלפי הממשל הישראלי ולא יקרה לך כלום. כך עיתונאים מצליחים לרכוש לעצמם שם מזויף של לוחמי צדק או מהפכנים, מבלי שהם מסתכנים לרגע.
"ברוב המדינות האחרות באזור, לעומת זאת, מסוכן לעיתונאים לשהות. כבר 18 חודשים מסוכן מאוד לעיתונאים להגיע לסוריה, וההפחדה הזאת פועלת את פעולתה. רוב בני האדם הם פחדנים, וכך גם מרבית העיתונאים. העיתונאי שיושב בישראל, מגנה את הממשל, וחוזר לבריטניה בשלום כעיתונאי לוחם וחושף שחיתויות, אם הוא יגיע לסוריה, הוא באמת יסכן את החיים שלו וייאלץ לחשוף את מה שקורה שם כשהכדורים שורקים לו מעל הראש. זו אחת הסיבות לכך שהתקשורת מתמקדת הרבה יותר בישראל".
אתה אופטימי בנוגע לעתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני? אתה מאמין בסיכוי להסכם שלום בין העמים, אף שהסכם כזה עשוי להפוך אותך למובטל?
"אני נואש להישאר ללא עבודה", צוחק מארי, ומיד מרצין ואומר כי הוא מתקשה לראות את סוף הסכסוך באופק. "אני לא נביא, אבל אני מאמין שפתרון שתי המדינות, שנהפך לקונצנזוס בשנים האחרונות, כבר מזמן לא רלוונטי. הפתרון הזה נרצח בידי חמאס. לצדדים באזור יש מספיק גורמים שמייעצים להם בלי סוף, והם לא צריכים גם אותי. אבל אני לא מבין איך מצפים להקים שתי מדינות לשני עמים, כשלפלסטינים אין אפילו מדינה אחת מאוחדת שהם יכולים להסכים עליה".
באשר לעתיד מוסיף מארי כי "אני מאמין שצריך להתמקד בעובדות ולא בתחושות. המציאות היום באזור היא שמצרים והאחים המוסלמים צוברים כוח, ופלגים אסלאמיים קיצוניים מקבלים גושפנקה של מיינסטרים. זה נורא בעיניי. אמנם אין לי נוסטלגיה לתקופת הדיקטטורים הגדולה, יש גם יתרונות לשינויים שהמדינות באזור עברו ועוברות, ואולי חלק מהן באמת ילכו ויתמתנו, אבל קשה לדעת.
"לתחושתי, הדיון בעניין המזרח התיכון ובעניין הישראלים והפלסטינים מבוסס יותר מידיי על תחושות ולא מבוסס על העובדות. התחושות האלה לא עוזרות ובהרבה מקרים אפילו מעכבות. אחד הארגונים הלא ממשלתיים בבריטניה, למשל, פרסם לא מזמן שהוא דורש את לסיים את הסכסוך ולכונן מדינה פלסטינית, אבל אלה שטויות. אין לנו צורך באנשים האלה שמתעניינים רק בעצמם ובדרך שהם מצטיירים בעיני העולם. אני רוצה לשאול את הארגון הזה: 'מה אתם עשיתם היום כדי לשפר את המצב במזרח התיכון?'.
"אני חושב שאין שלום במזרח התיכון כולו מסיבות מורכבות, אבל אין שלום בין ישראל לשכניה בפני שהמדינות מסביב לא מאמינות שישראל צריכה להתקיים בגבולות 48, שלא לדבר על גבולות 67. מי שחושב שחמאס יורה טילים לדרום ישראל כי הוא מתנגד למדיניות היישובים בגדה המערבית עושה צחוק מעצמו. הם יורים טילים כי הם מתנגדים לקיומה של ישראל".
לשמחתו של מארי, דווקא בסבב הלחימה האחרון במבצע "עמוד ענן" אימצו קובעי המדיניות בבריטניה עמדה חריגה מבחינתם והשמיעו מנגינה שונה מזו שאנו רגילים לשמוע מפיהם. "במבצע 'עופרת יצוקה' בשנת 2008 ובמלחמת לבנון השנייה הפוליטיקאים היו רעים והתקשורת הייתה נוראית, אבל הפעם באופן מפתיע קיבלו פוליטיקאים בריטים את הטיעונים הישראליים; התקשורת הבריטית אמנם יצאה נגד המבצע, אבל דווקא הפוליטיקאים התאחדו והביעו תמיכה במהלך של ישראל".
מדוע הפעם מנהיגים באירופה ובארצות הברית אפשרו לישראל חופש פעולה?
"זה באמת היה מתמיה. אני משער שזה נובע מכך שככל שאנשים נחשפים לסכסוך יותר ויותר, הם מבינים את נקודת המבט הישראלית ולמה ישראל נוהגת כפי שהיא נוהגת. אם אתה פוליטיקאי בריטי שמאלני קיצוני שיושב באופוזיציה, אתה יכול לגרוף הון פוליטי מלגנות את ישראל, אבל אם אתה יושב בממשלה ואתה מגיע לעמדה שבה אתה מבין את המצב טוב יותר, העמדות שלך משתנות. למרות זאת, צריך לזכור שהתקשורת הבריטית שוב לא הייתה הגונה; גם בבי-בי-סי וגם בערוץ 4 (השידור הציבורי בבריטניה – ג"נ) שוב ושוב נתנו כותרות כמו 'המלחמה בעזה נמשכת' או 'המלחמה של ישראל על עזה', ולא הזכירו את המערכה שחמאס מנהל נגד ישראל".
הופתעת מהתפקיד שמצרים אימצה לעצמה בתור מתווכת ומשכינת השקט?
"הופתעתי מאוד. מבחינה גיאו-פוליטית, אני חושב שהעובדה שרוממו בצורה יוצאת דופן את הנשיא מורסי ממצרים היא אולי הדבר המדאיג ביותר במערכה הזאת. אני בטוח שלתושבי ישראל יש כמה דאגות גדולות יותר, אבל במקום שאני יושב מדובר בדוגמה מובהקת לנטייה של העולם המערבי לעבר האסלאם הקיצוני. זה מעלה חששות קשים".
הסוגיה המצרית, שקשורה לעיסוקו הרב של מארי בפונדמנטליזם אסלאמי, נתפסת בעיניו כסיבה מרכזית לדאגה; "עד לאחרונה תנועת האחים המוסלמים לא הייתה מקובלת בקרב מנהיגים מערביים, ועכשיו הם הופכים פתאום למיינסטרים עד כדי כך שבאן קי מון והילרי קלינטון מדברים בשבחם. הרי רק 48 שעות אחרי הפסקת האש הודיע מורסי שהוא לא יאפשר שום דיון על ההחלטות שלו ולא יקבל שום אי הסכמה בנוגע אליהן. האו"ם וארצות הברית אימצו לחיקם דיקטטור אסלאמי, וזה מדאיג. חבל לי מאוד שברחבי העולם ובישראל יש כאלה שתופסים אחרת את המעורבות המצרית.
"האחים המוסלמים זו תנועה חכמה מאוד, ובשונה מתנועות קיצוניות ואלימות אחרות, כמו אל-קאעידה, יש להם סבלנות אין-סופית. בישראל, בארצות הברית ובבריטניה אנחנו מסתכלים על המציאות הפוליטית בסבבים קצרים של חצי שנה או שנתיים; אנחנו תוהים מה יקרה בסקרים של מחר ומה יהיו תוצאות הבחירות בינואר, אבל במצרים יש עכשיו תנועה שחושבת בטווחים ארוכים של עשר שנים. מורסי עושה צעדים שמציירים אותו כמתון, בעוד העולם כולו נמצא בתהליך של התקרבות לאחים המוסלמים. מהבחינה הזו, אפילו חמאס לא כל כך רחוקים מהמיינסטרים".
מזה חמש שנים מארי משמש יועץ לארגון "אן-ג'י-או מוניטור". תפקידו זה מגביר את העיסוק שלו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. על הארגון הוא מספר כי "אני מעריך מאוד את העבודה המצוינת שהם עושים, ולשמחתי הם הבינו משהו שהיה צריך להבין הרבה קודם; הם הבינו שארגונים לא ממשלתיים מקבלים כרטיס מעבר חופשי וממומן לעסוק במה שהם רוצים, ושיש ארגונים שלא עושים את מה שהם מצהירים עליו. הארגון 'אוקספם' (ארגון גג בין-לאומי שפועל למיגור העוני ומסייע במיצוי זכויות – ג"נ) הוא דוגמה לכך.
"כשהייתי ילד חשבתי שזה ארגון צדקה שלוקח ספרים ובגדים שאנחנו תורמים ומשתמש בהם להצלת ילדים רעבים באפריקה. כלל לא ידעתי ש'אוקספם' פועל כלובי חריף נגד ישראל. חשוב שאנשים יידעו את הדברים האלה. בכל תחום הארגונים, שמתבסס על כוונות טובות ועל אנשים הגונים, יש זליגה לעבר קמפיינים אנטי ישראליים ואחרים. זה נורא משום שיש עוד המוני אנשים שחושבים ש'אוקספם' הוא עדיין הארגון שהוא היה פעם".
לסיכום מעלה מארי חשש מרכזי נוסף שלו בנוגע לסכסוך השכנים במזרח התיכון, כפי שהוא נתפס מעבר לים; "אני מודאג מכך שאיבדנו את הקול הפלסטיני המתון, לא רק באזור שלכם, אלא גם כאן בבריטניה. כשאני מתארח בתכניות טלוויזיה, אני אף פעם לא פוגש אוהד של סלאם פיאד. זו בעיניי טרגדיה בהתהוותה. הנושא הזה כל כך מורכב, יש אין-ספור נקודות מבט ועמדות שונות בנוגע אליו, וזה עצוב שפרו פלסטינים הגיעו לנקודות הקיצון. תומכי ישראל, לעומת זאת, רוצים באופן נואש לראות הסדר עם הפלסטינים, ומצפים שהוא יתממש באמצעות פשרה מתונה בין שני הצדדים. אני רוצה שיפתרו את הסכסוך גם לטובת הפלסטינים, אבל לצערי אני לא שומע את העמדות האלה בצד השני. זו בעיה קשה".
בדיבייט סוער שהתנהל לפני כשנה באוניברסיטת קיימברדג' הבריטית, ביקשו הסטודנטים לבחון את השאלה שכיכבה אז בכותרות העיתונים - האם על העולם להשלים עם איראן גרעינית או לאפשר לישראל לפתוח במלחמה ולתקוף אותה? "פצצה או מלחמה?", שאלו אז בדיון. לדיון הוזמן גם דאגלס מארי כדי לטעון בעד מלחמה. הנאום שנשא מארי, אשר סרטון הווידיאו שלו זכה בשנה האחרונה לכ-200 אלף צפיות ביוטיוב וצבר קרוב לאלף תגובות, ארך מעט יותר מעשר דקות והוגדר כנאום העוצמתי ביותר שלו אי פעם.
"אפשר לשפוט משטר לפי מה שהוא אומר ולפי מה שהוא עושה", אמר מארי בפתח דבריו, בטרם החל לגולל את מעשי הזוועה שמבצעות רשויות איראן באזרחי המדינה. "המתנגדים לי מתעלמים ממה שהמשטר האיראני אומר, מדבריו של אחמדינג'אד על רצונו למחוק את ישראל מהמפה, ומדבריו של חמינאי, המנהיג העליון, התומך בו. ומה המנהיגים האיראניים עושים? איראן מתנהגת היום כגורם מערער באזור; היא מערערת את סוריה, היא מערערת את לבנון, היא מממנת את ארגוני הטרור, חיזבאללה וחמאס, שמנסים להגשים את רצונותיהם ההתאבדותיים כנגד ישראל, והיא הורסת את הסיכוי הטוב ביותר שהיה לדמוקרטיה בלבנון. זה מה שהם אומרים וזה מה שהם עושים".
בדיון האשים מארי את הנוכחים וקבל כי "אתם מעדיפים איראן גרעינית מאשר מלחמה, ולכן אני שמח שאין לכם יד בהחלטה אם איראן תהפוך למעצמה גרעינית. יותר מכך, לבריטניה עצמה אין שום דרך לעצור את זה. השאלה אם פצצה או מלחמה היא מבחינתכם שאלה תיאורטית. זה לא באמת משנה לכם, ואולי זה לא צריך לשנות לכם. אבל לא אעזוב את הדיבייט מבלי להזכיר את האנשים שמבחינתם זה משנה מאוד - תושבי המדינה שמנהיגי איראן, מנהיגים שמתכחשים לשואה ובמקביל מכריזים שהם רוצים שואה שנייה, התחייבו שוב ושוב למחוק".
במהלך נאומו אפשר מארי לשומעיו להציץ אל מאחורי הקלעים של הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. הוא סיפר כי "ב-1973, שש שנים אחרי הניסיון הקודם להשמיד את ישראל על ידי שכניה, ראו הישראלים שוב את האויבים צובאים על הגבולות ורצו להכות אותם מהלומת מנע כדי למנוע את המלחמה, אבל לא עשו זאת. הם לא עשו זאת, בין היתר, משום שידעו שאם יעשו את זה האמריקאים יסרבו לספק להם תחמושת, עובדה שקיסינג'ר עצמו הודה בה לאחר מכן. אז הם הותקפו ונלחמו ואיבדו הרבה אנשים טובים".
אבל חשובה מכך, אומר מארי, הייתה השתלשלות מתקפת הנגד הישראלית, כאשר מטוסי התובלה האמריקאים שהובילו אספקה לישראל לא הורשו לנחות לצורך תדלוק במדינות אירופה. "כשישראל עמדה על סף השמדה מוחלטת, לא ניתן למטוסיה לנחות אפילו לצורך תדלוק של שעתיים על אדמה אירופאית, כי לאירופאים היו חשובות יותר עסקאות הנפט שלהם עם הערבים מאשר עתיד המדינה היהודית", הוא מאשים את עמיתיו הבריטיים.
"מאז אוקטובר 1973, אין ישראלי אחד שמאמין ברצינות שכשהמדינה שלו תהיה על סף השמדה, האירופאים ינקפו אצבע למענו. כשאיראן תתקרב להשלמת בניית הפצצה הראשונה, כשייגמרו כל התעלולים מאחורי הקלעים וכשלאנשי האו"ם לא יישאר זמן לפעול, ישראל תתקוף. וכשישראל תתקוף, כולם יגנו אותה. כל מדינות העולם יגנו אותה וכל מדינות המזרח התיכון יגנו אותה. אבל אז כל מי שמגנים את ישראל יגידו לעצמם בשקט-בשקט 'תודה לאל על ישראל'. הסעודים, הבחריינים, המצרים, הלובים, הלבנונים, כולם יגידו 'תודה לאל שהם עשו את זה', כי אף אחד אחר לא היה מוכן לעשות את זה".
"לעם הישראלי יש סיבה טובה לא להזדקק לעמדות הבריטיות בנוגע לעתיד שלו. אתם תבחרו באיראן עם פצצה", אומר דאגלס לצופיו, "ובכל זאת תקבלו מלחמה. הבחירה אינה אלא בין מלחמה עם איראן גרעינית לבין איראן שמונעים ממנה להיות גרעינית. ותודה לאל שזה לא תלוי באירופים, כי הם טעו בעבר, ואף אחד לא סומך עליהם שיעשו את הבחירה הנכונה הפעם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם