האחות שלא אישרה את ניתוח אביה בן ה-78

לינדה פרז, סגנית יו"ר ועד האחיות, נאלצה לבחור השבוע בין עבודתה למשפחתה: היא דחתה את ניתוח העיניים של אבא שלה, ולקחה את הסיכון כי יתעוור הבת: "התקשרתי אליו ולבי נחמץ". האב: "כעסתי עליה בהתחלה, אבל היא לא אשמה"

ארי גלהר | 13/12/2012 10:06

איש לא חסין מפני השביתה: סגנית יו"ר ועד האחיות, לינדה פרז, היושבת בוועדת החריגים שנועדה לאשר טיפולים דחופים, נאלצה השבוע לדחות את ניתוח העיניים של אביה, שעלול בקרוב להתעוור.

לינדה פרז ואביה. "הייתה לי התלבטות קשה" צילום: אדי ישראל

פרז יושבת בוועדה מיוחדת שהוקמה לצורך מתן אישורים מיוחדים להענקת טיפולים חריגים, וגילתה באחת מרשימות החולים את שמו של אביה, מומי בנאים, הזקוק לניתוח קטרקט דחוף. בנאים (78), שראייתו הידרדרה באופן קיצוני בחודשים האחרונים, כבר כמעט שאינו רואה כלום, ואף נאלץ לאחרונה לעזוב את עבודתו.

"אבא שלי היה צריך לעבור ניתוח בעיניים כבר לפני כמה חודשים, בזמן מבצע'עמוד ענן', והניתוח נדחה בגלל חדרי הניתוח שלא היו ממוגנים", סיפרה פרז. "השבוע, כשדנו בשמות של ועדת החריגים, פתאום גיליתי את השם של אבא שלי. על אף מצבו הקשה הודעתי שאני חושבת שצריך לדחות את הניתוח, למרות שכבר דחו אותו פעם אחת".

לדברי פרז, היא התלבטה אם לאשר את הניתוח בשל ההחמרה במצבו, אך לבסוף החליטה שאישור לא יצטייר טוב. "יכולתי להגיד שכבר דחו לו פעם אחת את הניתוח, שהוא מבוגר בן 78 עם קטרקט קשה בשתי העיניים שכמעט ולא רואה כלל, ושבקושי יכול ללכת, אבל לא עשיתי זאת. הייתה לי התלבטות קשה ולא יכולתי לעשות כלום. לא רציתי שיגידו לי'למה את אבא שלך כן, ואחרים לא'. הרגשתי חסרת אונים והמצפון העיק עליי, אבל לא היה לי מה לעשות".

"אין לי ברירה אלא לחכות"

פרז מספרת כי אביה מתנייד בקושי, וכי קשה לו אפילו לרדת במדרגות. "יש הרבה חולים בתור, ולך תדע אם אפשר יהיה להציל לו את הראייה. אנחנו חיים בחשש שהראייה שלו תלך, והוא גם חושש בעצמו. אני מאוד מקווה שלא יהיו לזה השלכות בטווח הארוך".

החלטתה של פרז עוררה מחלוקת גם בתוך משפחתה. דווקא אחותה, שעובדת כאחות בבית החולים ברזילי, חשבה אחרת ואף טרחה לציין זאת בפני אחותה. לאחר קבלת ההחלטה בחרה פרז להודיע לו בעצמה. "התקשרתי אליו להגיד לו שאין

ברירה, שאנחנו שוב נאלצים לדחות את הניתוח שלו, ולבי נחמץ. אבא שלי אמר לי:'אני איתכם במאבק, ואם צריך אחכה'. מצד אחד זאת הייתה הקלה בשבילו, כי הוא פחד מהניתוח, אבל מנגד ברור שיש פה סיכון וחשש גדול מהמצב המתדרדר".

בשיחה עם מעריב מספר מומי בנאים כי הוא בקושי רואה בעיניו. "אין לי ברירה אלא לחכות עד שיתחילו לנתח שוב. כעסתי עליה בהתחלה, אבל היא לא אשמה. אני בעד השביתה, מגיע לאחיות שיוסיפו להן כסף כי הן לא מרוויחות בכלל ".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-