"לא מתכוון להיות ח"כ אנונימי": דני עטר תופר חליפה
על ציפי לבני: "גברת קלין עשתה לאור היום, ומהמקפצה". על נתניהו: "בשבע שנים הוא לא עשה כלום". על עמיר פרץ: "הפרישה שלו לא תורגש". דני עטר, השם הכי ססגוני ברשימת העבודה לכנסת יורה לכל עבר ומתייחס לפרשות השחיתות שנקשרו בו, ולטירוף של מרוצי הסוסים. ראיון חד
בסוף השבוע שעבר אף הוקפץ מקום אחד למעלה, עם פרישתו המפתיעה של עמיר פרץ, שהיה מאלו שדחפו אותו במעלה הרשימה.
עכשיו הוא כבר מסמן מטרות ליום שאחרי ההשבעה: קידום הפריפריה, הקניית המודל שקידם בגלבוע בשת"פ עם ג'נין, ייצוג השלטון המקומי, וכמובן ההתיישבות העובדת. רק אל תשאלו אותו על בנימין נתניהו, ציפי לבני וכמובן עמיר פרץ, עליו הוא כועס בעקבות הנטישה.
כעת מתכונן עטר, שכיהן ב-18 השנים האחרונות כראש מועצת גלבוע, ליום עבודה בירושלים, כאחד מ-120, ומכריז: "אני לא מתכוון להשתעמם".
עטר מסיים בימים אלו תואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, עם התמחות בשלטון מקומי. על השאלה מה עוד יכול ללמוד באוניברסיטה ראש מועצה עם ותק של 18 שנה, הוא עונה בצחוק: "באתי לבחון את המרצים".
הרזומה של עטר מרשים. הוא תושב גן נר, נשוי + 3 ("אשתי מורה לאומנות, הבן קצין בצבא, יש ילדה סטודנטית
אז למה הלכת לפוליטיקה, לא עדיף להישאר עם הכבשים?
"בזה אין ספק, אבל אין מה לעשות - כשהחיים מושכים אותך לעבודה הציבורית – אתה הולך. צריך להבין שהמועצה האזורית גלבוע היא מועצה מיוחדת. יש בה מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל: מושבים, קיבוצים, מושבים קהילתיים, 40 אחוז ערבים".
ואכן אחוז הערבים במועצתו של עטר מתבטא גם בתפקידים הבכירים במועצה: סגן ראש המועצה, הגזבר, מנהל תאגיד המים, סגן מנהל מחלקת החינוך, אחראית גני הילדים, מנהל אתר האינטרנט ועוד - כולם בני המגזר הערבי.
איך באמת מסתדר ראש מועצה יהודי עם אחוז בוחרים כה גבוה מהמגזר הערבי?
"זה היה אחד האתגרים שלקחתי על עצמי עם כניסתי לתפקיד, כיוון שרוב המועצות בארץ, אם לא כולן, נשארו בהרכבי אוכלוסיה דומים. הם פשוט הוציאו את הכפרים הערביים כולם, או חלקם, מהמועצה - ואז הקימו רשויות ערביות".
אז למה לא עשית כמוהם? בשביל מה אתה צריך את כאב הראש הזה?
"זה היה הנושא על סדר היום בבחירות הראשונות שלי. לקחתי לעצמי שנתיים לבדוק אם יש אפשרות לבנות מרקם חיים משותף, למרות השוני. זה היה נראה אתגר, מכיוון שעד לאותה תקופה היה ברור שיהודים וערבים לא יכולים לחיות ביחד. לשמחתי הרבה זו הצלחה מסחררת בכל קנה מידה. גלבוע היום זה מודל שבו הוכח, לא בתיאוריה אלא במעשה - שאפשר לקיים חיים שוויוניים בין יהודים וערבים, ולעשות חיים משותפים. זה קשה, זה מאתגר, אבל גם בין מושבניקים לקיבוצניקים או בין ותיקים לצעירים זה קשה לא פחות".
אגב מושבניקים וקיבוצניקים, בבחירות האלה אוחד המקום ברשימה. אתה מרגיש שאתה מייצג גם את הקיבוצים?
"בפריימריז היינו מאוחדים במובן שהייתה משבצת אחת להתמודדות. האיחוד האמיתי ייעשה במציאות. היום אני הנציג במקום הריאלי, היחיד, של ההתיישבות, ובימים הקרובים נקים שולחן עבודה משותף של ההנהגה הקיבוצית והמושבית בכל הארץ".
איך באמת חולקה התמיכה?
"באופן טבעי המושבניקים תמכו בי, ובאופן טבעי הקיבוצים תמכו במועמדים שלהם. אבל מהעבודה שעשיתי בשטח אני יודע שזכיתי לתמיכה לא מבוטלת גם מקרב הקיבוצים בארץ".
ובכל זאת יש מי שלא קיבל את רוע הגזירה, וכתוצאה מכך הודיעו נציגי ההתיישבות החקלאית, המייצגים את המושבים והקיבוצים, כי ירוצו ברשימה נפרדת. "אני לא מאמין שיש דבר כזה, שהוא אמיתי או שיש לו בסיס אנושי, ערכי אמיתי", תוקף עטר. "אני יותר מעריך שזה ספין תקשורתי של אנשים שמחפשים סידור עבודה, במקום להיות מובטלים. הם לא מעוניינים להקים תנועה, אלא מנסים להשתמש באיומים האלה כמנוף לחץ".
אבל יש משהו בדבריהם, הרי אם במפלגת העבודה לא יהיו קיבוצים, איפה הם יהיו?
"דבר ראשון אני מעריך שלמפלגת העבודה יש סיכויים טובים לקבל יותר מ-25 מנדטים, כך שיונה פריטל, נציגת הקיבוצים, יכולה להיכנס לכנסת הבאה. בנוסף, מי שמכיר את מהויות החיים יודע שרוב הקיבוצים עברו תהליך של שינוי, הפרטות וכן הלאה. במקביל גם רוב המושבים עברו תהליך של שינוי, כאשר היום רק כ-8 אחוזים מהמושבים עוסקים בחקלאות. כך שלהערכתי, מעל 95 אחוזים ממעגלי החיים של הקיבוצים והמושבים הם חופפים. הרי המאבקים הם אותם מאבקים: על הקרקע, על הקו הכחול, נגד מנהל מקרקעי ישראל שחודר לעצמות האנשים, על המים, התשתיות, החינוך, על המרכיב של ההסעות וההשתתפות של המדינה בעלויות הכבדות של קהילות קטנות שפזורות בארץ. יש ניואנסים קטנים, לטעמי הם מינוריים, ולכן כשיתכנס שולחן עבודה, שמכיר את כל מעגלי החיים - נמצא את הגשר בין כולם".
כשעטר מדבר על השילוב בין הקיבוצים למושבים, הוא מסתכל רחוק. "תחשוב על זה, מתוך מדינת ישראל יש 590 אלף אנשים במושבים ובקיבוצים. אם נהפוך להיות מפלגה שבאמת מייצגת אותם - נהפוך לכוח אלקטוראלי עצום, מעל 12 מנדטים, שזו עוצמה בלתי רגילה. מי שמנהל את המדינה כיום אלה 320 אלף יהודים שחיים מעבר לקו הירוק.
"הכוח שלנו כפול, ולכן הכוח שלנו יכול לשנות את המציאות, ולהחזיר את ההוויה ההתיישבותית למדינה: מבחינת ערכים, סולידריות, האחריות הקולקטיבית הקהילתית. ועל זה בדיוק שלי יחימוביץ מדברת: בדרך שהיא מציגה, ובתוכנית הכלכלית שלה. היא אומרת שלמדינה, ולתהליכים החברתיים בתוכה, צריכה להיות אחריות לגבי השכבות החלשות, כלפי מעמד הביניים שלא יישא בנטל. זו בדיוק המהות של החיים שלנו בהתיישבות, וזה מה שעושה את ההבחנה המאוד ברורה בין מפלגת העבודה, לשאר המפלגות הענפיות שנמצאות על המשבצת הזו".
מה דעתך באמת על מפלגות כמו "יש עתיד" ו"התנועה", שעל פי הסקרים בעיקר נוגסות במנדטים שלכם?
"אני חושב שצריך להפסיק את הפיצול במפלגות המרכז שמאלה, וליצור כוח גוש אחד. יאיר לפיד וציפי לבני יתמודדו, ויום אחרי הבחירות יתייצבו לחזית אחת שתהיה אלטרנטיבה לשלטון. זה נכון שנשיא המדינה אמר שיפקיד בידי המפלגה הגדולה ביותר את משימת הרכבת הממשלה, והוא למד את זה מהניסיון של ציפי לבני, שכשלה. אין מה לעשות, היא כשלה פעם אחת, וכיום מקימה מפלגה של ערב רב, פליטי מפלגות".
אני חושב שאזרחי מדינת ישראל חייבים להפסיק להצביע מהבטן, ולהתחיל להצביע מהראש. אני מאמין שכל אזרח שיצביע מהראש - יצביע למפלגת העבודה, שזו המפלגה היחידה שמדברת על טובת האזרח, על הקשר הישיר בין האחריות הממשלתית לחייו של האזרח. היחידה שמדברת על כך שפריפריה ומרכז חד הם. היחידה שמדברת על הנגשת שירותי הבריאות, ולא רק למי שיש כסף, לדיור זמין".
ועם כל הדברים האלה, שלי יחימוביץ כבר הודיעה שלא תפסול כניסה לממשלת נתניהו, שעושה בדיוק ההיפך לטענתך ממה שתיארת.
"אענה בשתי נקודות. יש יו"ר מפלגה, והיא צריכה לקבוע את הטון. כמובן שאני מניח שיהיה דיון בסיעה מייד לאחר הבחירות, ויחליטו. אני לא מעלה על דעתי שהעבודה תצטרף לנתניהו על בסיס המדיניות הקיימת, אבל אם המדיניות של נתניהו תשתנה מקצה לקצה, גם בהקשר של השיח עם הפלשתינים - כלומר להפסיק את המדיניות הברורה שלו לחזק את החמאס ולחסל את אבו מאזן, שמוכן לדבר שלום ומוכן לשבת מחר בבוקר לשולחן המו"מ – מפלגת העבודה תשקול כניסה לממשלה.
"לנתניהו יש מדיניות, בה לממשלה לא צריכה להיות אחריות כלפי האזרחים, אלא לאפשר לכוחות השוק לצמוח ולהתעצם. בדרך הזו הוא ממשיך להפריט כל דבר, כאשר מדיניות מפלגת העבודה הפוכה לחלוטין, ומדברת על הפסקת ההפרטות, דיור זמין לכל צעיר במדינה, פיקוח על אוכל וכן הלאה.
גם בהקשר של מדיניות החוץ - חזרנו למצב שבו כל העולם נגדנו. מה, התעוררנו בוקר אחד וזה קרה? זו תולדה של מדיניות של חוסר עבודה נכונה, של חוסר יכולת לתקשר עם כל העולם. עם כל הכבוד לנתניהו, אנחנו עכשיו שומעים באמצעות רם עמנואל את תחושותיו של אובאמה כלפי ישראל. צריך להחליף את השלטון, אבל אם זה לא יקרה - נהיה אופוזיציה לוחמת ופייטרית.
"אם המדיניות תשתנה - אין סיבה לא להצטרף, ולזה מכוונת שלי כשאומרת שלא בכל מחיר לא תצטרף. אבל מכיוון שאנחנו מכירים את נתניהו, ויודעים שהוא לא ישנה את דרכיו - אני לא רואה מצב בו מפלגת העבודה תהיה חלק מהממשלה זו".
למרות הפרגון שעטר מפגין כלפי יחימוביץ, מי שדחף אותו במעלה הרשימה היה דווקא יריבה הפורש, עמיר פרץ. "אני איש מפלגת העבודה הרבה מאוד שנים, הרבה לפני יחימוביץ ופרץ. הגעתי למפלגה בגלל יצחק רבין ז"ל, וחזון המפלגה תואם באופן מושלם את תפיסת העולם שלי. אני מממש את דרכו של רבין בגלבוע, ביחסי יהודים-ערבים, במהפכה החברתית שנעשתה בגלבוע ב-18 השנים האחרונות.
"במודל של 'גלבוע-ג'נין' שנעשה בעמל רב ובעבודה סיזיפית הוכחתי שאפשר ללכת בדרך הזו, ולהפוך את החיים בין פלסטינים לישראלים לחיים איכותיים, ובאים מכל העולם ללמוד את המודל הזה. אנחנו כבר שלוש שנים המסבירנים הכי גדולים, הפנים היפות של מדינת ישראל בעולם. איך אמר טוני בלייר: 'כאן גיליתי את גן העדן של המזרח התיכון'. נשיא המדינה, שהתקשר אליי לברך אותי על הבחירה אמר לי 'אני מייחל לרגע שתתחיל לעשות בארץ את מה שעשית בגלבוע'. אנשים יודעים להעריך את היכולות לבצע, כך שלהגיד שנבחרתי על סמך דחיפה של זה או אחר – זה פשוט לא נכון.
"אני איש של אנשים, אני חבר, אבל בסופו של דבר אני חבר מפלגת העבודה. נכון, יש אמוציות, זה טבעי לגמרי. הרי במקום שיש בני אדם - יש מאבקים על כוח, על מיקום, על השפעה, וזה דבר הכי לגיטימי בשיח. אם לוקחים אותו לכיוון השלילי - זה יכול לרסק מפלגות, ואם לכיוון החיובי - לבנות אותן".
זה הניסיון השני שלך להיבחר לרשימה, ובשנת 2006 לא הצלחת, למרות שגם אז טענו שעמיר פרץ ניסה לקדם אותך.
"באותה מערכת בחירות עמיר פרץ לא תמך בי, וגם אחרים לא תמכו בי. התמודדתי ברשימה, זכיתי ב-24 אלף קולות ונכנסתי למקום 13. לצערי בשיטות ההקפצה מקום 13 הוקפץ למקום 49, ולכן אני מברך על השינוי ששלי עשתה באופן שבו בוחרים את הרשימה".
אף אחד לא תמך בך? הרי קראו לזה "מגה דיל", בו ניסו פרץ ופואד לאגף את אהוד ברק ואנשיו, ולדחוק אותם לתחתית הרשימה.
"לא הייתי חלק מזה אז, ולא הייתי חלק מזה עכשיו, למרות שהדביקו לנו את זה. אני מצטער לאכזב, אבל אני הרבה יותר אידיאולוג מאשר פוליטיקאי".
ואי אפשר בלי התייחסות לעריקה הדרמטית של עמיר פרץ, שהיה מוצב במקום ה-3 ברשימת העבודה לכנסת, ונראה שלא הצליח להתגבר על חילוקי הדעות עם היו"ר, ובצעד מפתיע חצה את הקווים - וערק ל"תנועה" של ציפי לבני, עם פורש נוסף ממפלגת העבודה, עמרם מצנע. בראיונות שנתן לאחר המעשה, טען פרץ כי הציע גם למקורביו ראלב מג'אדלה ודני עטר, להצטרף אליו ל"תנועה", אך הם סירבו. עטר מכחיש שנעשתה אליו פניה שכזו. "לא הוצע לי דבר, וגם אם היה מוצע - מן הסתם הייתי דוחה זאת על הסף, ובכעס רב".
אתה ידעת על המהלך שמתרקם? ח"כ איתן כבל למשל קיבל את ההודעה מהתקשורת.
"הייתי יותר המום מאיתן כבל. לא ידעתי משום דבר, שמעתי ברדיו על המהלך וכ-3 שעות לאחר מכן, בשעה 13:08, עניתי לעמיר לשיחת טלפון, ואמרתי לו מה אני חושב על המהלך".
ומה אתה באמת חושב על המהלך?
"יש בי כעס. אני לא רואה שום היגיון ושום חוכמה מאחורי הצעד הזה. אני לא מקבל את הנימוקים כפי שהוא נימק אותם, ואני גם חושב שזה לא נכון היה לעשות את זה. אבל בסופו של דבר עמיר הוא אדם בוגר, ואם הוא החליט שזה מה שטוב לו - שיהיה בריא".
אתה חושב שיש לו דרך חזרה למפלגה?
"ממש לא, ואני לא חושב שזה רלוונטי כרגע. אחרי תקופת פריימריז מאוד אינטנסיבית ואגרסיבית, כשאתה רץ ממקום למקום, ומסביר למה אתה מתמודד ברשימת מפלגת העבודה, ולמה אתה נמצא תחת האידיאולוגיה הזו, אתה פתאום נוטש? זה נראה רע.
אתם לא חוששים, האנשים שהוגדרו כמקורבים אליו, שנותרתם לבד במפלגה?
"מעולם לא התייחסתי לביטוי 'מאנשיו', במובן העמוק של המילה. זו הייתה הליכה משותפת, כתף אל כתף. זה היה חיבור אידיאולוגי וחברי משולב. זו פוליטיקה, וחלק מהשיקולים לעשות את המעבר מהרמה המקומית האינטנסיבית, והשופעת בעשייה - נעשה מתוך ההכרה שיש קבוצת אנשים שהם באותו הראש, ויקדמו את המדינה לפי הדגל האידיאולוגי. כך שבגדול אני מרגיש תחושה של פספוס".
ומה דעתך על הבית החדש, של ציפי לבני, אליו נכנס?
"אני חושב שבבית שהוא נכנס אליו יש פער עצום אידיאולוגית, גם בתפיסה המדינית ביטחונית שהוא כל כך רצה לדבר עליה, וגם חברתית-כלכלית. בנוסף, מבחינת מנדטים לא ברור לי המהלך. הרי בשיא של המפלגה הזו, בהכרזה שלה ובהצטרפות של עמיר אליה – היא רשמה 9 מנדטים, כלומר עד הבחירות היא עוד תידרדר. למפלגת העבודה עדיין צופים כ-20 מנדטים, כך שאני בהחלט לא מבין את הצעד".
אז בעצם הכל היה עניין של אגו?
"ביום ההכרזה של עמיר הייתי בפאנל מפלגות בתיכון בכפר יונה. בסוף הפאנל שאלה אותי המנהלת מה אני חושב על המהלך שעשה עמיר, ואמרתי לה שאני חושב שצריך תקופת צינון גם לפוליטיקאים, ולא רק לאנשי צבא, במעבר ממפלגה למפלגה. הרי זה לא נורמאלי וכנראה שלא סתם יש חוסר אמון בין הציבור לפוליטיקאים. צריך שיהיה גבול.
"שלי הצליחה להחזיר את המפלגה לגדולה, מכיוון שמאמינים לה. אנחנו חייבים לנקוט פעולות שמצמצמות את יכולת הפוליטיקאים לתמרן כך שהכיסא יותר חשוב מהמטרה, היעד והערכים. אני לא מדבר רק על עמיר פרץ חלילה, אלא בכלל. הרי גם ראש הממשלה שלח אותנו לישון עם תאריך בחירות חדש, וכשקמנו ראינו קואליציה עם שאול מופז, שהתפרקה גם כן.
"ואם יורשה לי להתייחס גם לראש 'התנועה', גברת 'קלין', שהפכה לדבר הכי לא נקי בפוליטיקה. היא פשוט לקחה אסופת אנשים, ובשביל כסף, תקציב הבחירות שלהם - גייסה אותם למפלגתה. הרי זה יותר גרוע מפעולות מושחתות אחרות. זה מה שנקרא לאור היום, ומהמקפצה, ואין לי ספק שהיא תשלם על זה מחיר ביום הבחירות. הבעיה הגדולה פה היא שאנחנו צריכים לשלם את מחיר חוסר האמינות שלה ושל אחרים, ואחר כך תלמידים מסתכלים עליי בפאנל בכפר יונה, ופשוט לא מאמינים לי לאף מילה".
עד כמה אתה כועס עליו באופן אישי, ולא במבט של המפלגה?
"הכעס עליו הוא בהחלט באופן אישי, ועובדה שנשארנו כולנו במפלגה ולא הצטרפנו אליו. אגב, אני חושב שבטווח הקצר הפרישה שלו לא תורגש בשורות המפלגה, במובן הציבורי הרחב שלה. אנחנו שייכים למפלגת העבודה, ורתומים למאמץ המפלגתי לעשות את ההישג בבחירות הקרובות".
כמי שעומד כבר 18 שנים בראש מועצה שהיא פריפריה לכל דבר, עטר מצהיר כי גם כשייבחר לכנסת, קידום הפריפריה יהיה אחת ממטרותיו הראשיות. "מבחינתי יש לי ארבע מטרות עיקריות עם כניסתי לכנסת: לייצג את ההתיישבות העובדת, לייצג את השלטון המקומי, לפעול על מנת להפוך את המודל של חיים ברב קיום בגלבוע - במדינת ישראל, וכמובן אני מתכנן לייצג ולהיאבק למען הפריפריה. קח לדוגמא את העיר בית שאן, אני לא רוצה שהיא תישאר עוד 50 שנה עם 15 אלף תושבים. זו עיר מקסימה, אבל אין לה שום סיכוי להתרומם. וזה נכון גם לגבי חצור, קרית שמונה, שלומי, אופקים, קרית מלאכי, קרית גת. לערים האלה צריך לקבוע יעד אוכלוסיה. אם כל עיר כזו תהיה 60 ו-70 ו-100 אלף תושבים - חיי התרבות יהיו שונים, חיי הקהילה, איכות החינוך, התשתיות.
"במקומות האלה צריכים להעמיד קרקע לצעירים שיבואו לגור בהם, צריך לסבסד את מערכת החינוך מגיל שנתיים כפי שאמרה שלי. צריך לתת מלגות לסטודנטים בני המקום, שיצאו וילמדו. להפנות מפעלים לאזור. נראה לך הגיוני שעיר כמו חצור הגלילית נשענת על מפעל אחד של פועלים קשי יום, ואם המפעל נקלע לקשיים, חצי מהתושבים הופכים למובטלים? איך זה יכול להיות שבמרחב אורבאני כזה, של ראש פינה, חצור ועוד - לא יהיה אזור תעשיה עם יכולת לקלוט את כל האנשים האלה? מי קבע שרק במרכז הארץ יעבדו, ובפריפריות יישארו פועלים של פס ייצור כמו בתחילת המאה הקודמת? זו מדיניות של ממשלה, והיא צריכה להשתנות.
"אבל אתה יודע מה האבסורד? שרוב המצביעים של נתניהו הם האנשים שאוכלים ממנו הכי הרבה חצץ. הגיע הזמן שיבינו אנשים את הקשר הישיר בין ההצבעה שלהם לאיכות החיים שלהם, לאופק המדינה שלהם, לחוסנה של החברה הישראלית".
אולי אחת הבעיות ברשימת מפלגת העבודה הנוכחית, היא נטייתה שמאלה, שמרחיקה מצביעים כאלה ואחרים?
"אני חושב שההגדרות של שמאל וימין במובנים רבים טושטשו, ובמובנים אחרים חודדו יותר. לטעמי ההבדל בין העבודה לליכוד, הוא שנתניהו יודע לדבר, ולא יודע לעשות. הוא הרי נאם את נאום בר אילן, לא אני. הוא דיבר בבר אילן על שתי מדינות לשני עמים, על תהליך שבו מבצרים את שלטון החוק במדינת ישראל. הרי מה המשמעות של ריבונות, וזה יודע כל סטודנט שנה ראשונה במדעי המדינה? שיש למדינה גבול. וכדי שיהיה גבול - צריך ששני צדי הגבול יכירו בגבול הזה. אנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם, שהיא לא מדינה ריבונית במובן הזה שאין לה גבולות מוכרים על ידי הצד השני. הגיע הזמן לעשות מה שטוב למדינה, לא למה שטוב למצרים, לעזתים או לאמריקאים. אם נעשה מה שטוב למדינה, ונגדיר בטווח התכנון האסטרטגי הסביר, מה שלא קרה עד היום במדינה - תראה, שכמו בתקופת רבין כל העולם ישנה את יחסו לישראל".
אבל כשניסינו ללכת לקראתם, בהסכמי אוסלו או בהתנתקות – המציאות די טפחה לנו על הפנים.
"דבר ראשון להזכירך, מי שעשה את ההתנתקות היה אריק שרון, שהיה ליכודניק. אבל בהחלט למדנו משהו: שלא עושים במזרח התיכון מעשים חד צדדיים. לגבי כל ההטפות נגד אוסלו - אני בכלל לא רוצה לפתוח את הדיון הזה, מכיוון שלטעמי כל התוקפים הם חבורת אנשים שלא רוצים לייצר אופק. אני אומר אל תגיד מה רע - תגיד מה אתה עושה כדי לתקן. מה נתניהו עשה בשבע השנים שהוא עומד בראשות הממשלה? הם מקדשים את המילים, לא את המעשים".
עטר מדגיש את ניסיונו הרב, אך כידוע עם השנים באים גם המתנגדים. אחת ממתנגדותיו הגדולות ביותר של עטר הייתה מבקרת המועצה, יעל אשל, שבעקבות דוח שהגישה, והגיע למבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס, פשטו חוקרי משטרת זבולון בסוף דצמבר 2009 על משרדי המועצה, ולקחו לחקירה את עטר ובכירים במועצה. החשד: עבירות מרמה והפרת אמונים.
>>> מאבקו של ראש מועצת גלבוע במבקרת שמינה
"טוב ששאלת אותי את זה, כי הנה קיבלתי את ההזדמנות שלא ניתנה לי לספר מה קרה בסופה של אותה חקירה", עונה עטר. "לפני מספר חודשים קיבלתי מכתב מהמשטרה, בו נכתב כי הם סגרו את התיק, והכל היה עורבא פרח. כל עובדי המועצה נוקו. אבל זו בדיוק הבעיה. כשפתחו את החקירה, כל אמצעי התקשורת כתבו על זה, אבל כשסגרו - לא הודיעו לאף אחד. מדובר בנושא שעלה על ידי מבקרת המועצה. הוא הועבר למבקר המדינה, שאמר שזה נושא שצריך לבדוק אותו יותר לעומק. חקרו, והגיעו למסקנה שאין כלום".
ככה, נגמר בקול דממה דקה?
"כולנו, עד אחרון האנשים, קיבלנו לפני כארבעה-חמישה חודשים הודעה מהפרקליטות ומהמשטרה שהתיק נסגר, ומבחינתי ממשיכים הלאה. אני ידעתי את האמת מהרגע הראשון, אבל אני שמח שגם המשטרה חשבה כמוני. בזמנו אמרתי בתקשורת 'תנו למשטרה לחקור, ואני מאמין שבסופו של דבר האמת תצא לאור', והנה, זה מה שקרה. הרי מאיפה הכל התחיל, מנייר אחד שחשב המתנ"ס שלנו הוציא בטעות, שהיה בו פער של 5 מיליון שקלים. אותו נייר עורר חשד, וזה בסדר לחקור את זה".
אז מה בעצם קרה?
"טעות באיסוף הנתונים, בגלל קוצר בזמן. אותו חשב היה אמור להעביר תקציב, ובמקום לחכות יומיים-שלושה, כמו תמיד, הוא העביר תוך שעה, ועל הזיכרון אתה יודע מי סומך. לצערי עברנו את מה שעברנו, וזה לא היה נעים, בלשון המעטה, אבל לשמחתי זה מאחורינו".
נושא נוסף בו תקפו אותך במהלך השנים, היה הניסיון שלך להקים היפודרום למרוצי הסוסים בגלבוע.
"נכון, אני מקדם את הנושא כבר שנים רבות, ואני חייב להודות שראיתי את זה מזווית מאוד מסוימת - התרבותית, הספורט, הפיתוח הכלכלי, ולא הסתכלתי על זוויות נוספות. לפני חודשיים הגיעו אליי שלוש נשים, שמייצגות את עמותת 'הכל חי', ודיברו איתי על הנושא. הם הציגו לי נתונים בעל פה, ואמרו לי שיש חומרים מהזווית שלהן. בתגובה אמרתי להן שישלחו את החומרים, ואראה. לאחר שקיבלתי את החומרים הודעתי שאני מתכוון לקיים על זה דיון מחודש, בגלל שנחשפתי לזווית נוספת שלא ידעתי אותה, בכל הקשור להתעללות בסוסים.
"זה לא הנושא הראשון בו אני לא מתבייש לחזור ולבדוק את הצעדים אותם עשיתי. הרי כבר לפני שנה, ללא קשר לבחירות, הקמנו דיון על נושא שדה התעופה במגידו. בזמנו קיבלנו החלטה לתמוך בהקמת שדה התעופה, ואחרי שקיבלנו את ההחלטה הגיעו אלינו אנשים שחושבים אחרת. מכיוון שהם נתנו פרספקטיבה אחרת, שלא עמדה לנגד עינינו בזמן ההחלטה, הבאתי את הנושא לדיון נוסף בסדרת מפגשים במליאת המועצה. הבאתי את הנושא להצבעה, והפלנו את ההחלטה הראשונית. כיום המועצה האזורית גלבוע לא תומכת בהקמת שדה התעופה בשטחה".
אבל במועצה האזורית מנשה, שאליהם מיועד היה לעבור שדה התעופה, טוענים שזה כן מגיע אליכם.
"אני חוזר שוב, חד משמעית - המועצה האזורית גלבוע מתנגדת, נקודה".
עטר אמנם מתנהל בזהירות בנוגע ליום שאחרי הבחירות, אך גם הוא מודע לכך שמקום 16 ברשימה נחשב לריאלי למדי, וכדאי לו כבר להתחיל לתכנן את היום שאחרי. אם וכאשר יושבע עטר לח"כ, יהיה עליו להתפטר מתפקידו במועצה בתוך שלושה חודשים. לגבי השלב הבא ישנן שתי אפשרויות: האחת היא שמשרד הפנים ימנה את ממלא מקומו לראש המועצה עד לבחירות ב-2013, או שיתקיימו בחירות בתוך 60 יום.
יש לך כבר מחליף?
"אני לא עוסק בזה עד שלא יסתיימו הבחירות לכנסת, אבל בכל קהילה יש מספר אנשים שרואים עצמם כאנשים ראויים למלא את התפקיד. הוא מורכב, מסובך, לא פשוט, והאיכויות הנדרשות ממי שימלא את התפקיד רבות ומגוונות. רק אחרי שאראה את רשימת המועמדים - אוכל לומר במי אני תומך, למרות שאני חייב לציין שיש לי מועמד מועדף. הוא עדיין לא הביע את הסכמתו, ואם יסכים - הוא יוכל לזכות לרוב גדול בקרב תושבי המועצה גם בגלל היכולות שלו והאיכויות שלו, וגם כי הוא תואם את רוח העשייה בגלבוע.
אחרי 18 שנה כראש מועצה בגלבוע, אתה לא חושב שתשתעמם בכנסת כאחד מ-120?
"אשקר אם לא אומר שהתלבטתי קשות בהחלטה, לעזוב ממלכה כמו הגלבוע. מדובר במקום שהעניק לי לא פחות ממה שאני הענקתי לו, ואתה צריך להבין שאני קם עם חדוות יצירה כל בוקר מזה 18 שנה וקצת. אני נהנה מכל רגע, עובד קשה מאוד, 15, 18 ולפעמים 20 שעות ביממה, אבל אני חושב שברגע ששיניתי את הפאזה אצלי בראש, והחלטתי לעבור לרמה הארצית עם תקווה אמיתית ביכולותיי שאצליח לגרום לתנופה דומה - אני לא מאמין שאשתעמם, מכיוון שזה עניין של אופי".
ובכל זאת לא תהיה באותה עמדת השפעה.
"אולי בטווח הקצר כן, אבל אני לא מאמין שבטווח הבינוני והארוך זה יישאר כך. אני לא מתכוון להיות חבר כנסת אנונימי, ובהחלט מסמן לעצמי יעדים במוקדי ההכרעה, שיגרמו ליכולות האלה לבוא לידי ביטוי. אני לא מתכוון להשתעמם אפילו לא לשנייה".
אתה פוזל לתפקיד ספציפי?
"בוודאי שאבקש תיק ביצועי, כל דבר מרווחה, חקלאות, תחבורה, שיכון. אני רואה עצמי כגורם לגיטימי לאחד התפקידים האלה, באותו הרגע שבו שלי תיבחר לראשות הממשלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם