הכומר שתומך בגיוס לצה"ל הפך לאויב העיר נצרת
הכומר ג'ובראיל נדאף לא יוכל להיכנס לכנסיית הבשורה שבעירו נצרת בחג המולד הקרוב, בגלל תמיכתו בגיוס הערבים הנוצרים. מועצת העדה הטילה עליו חרם, לרחוב הוא יוצא רק בליווי מאבטחים, ובאינטרנט מופצים סרטונים מייחלים למותו של "הבוגד שמגייס לצבא הכיבוש". איש הדת הבכיר מספר על החזון והקשיים בראיון בלעדי
מאז שהכומר נודה על ידי חברי מועצת העדה הנוצרית האורתודוכסית, המנוהלת ביד רמה בידי ד"ר עזמי חכים, תושב נצרת החבר במפלגה הקומוניסטית, מגנים על נדאף שומרים המלווים אותו בכל אשר ילך.
סיבת הנידוי: נדאף ג'ובראיל מאמין שעל צעירי העדה הנוצרית להשתלב בחברה הישראלית. הוא בעד גיוס ערבים נוצרים לצבא ולמערכת הביטחון, הוא תומך בשירות לאומי והוא סבור שמדינת ישראל היא העוגן והביטחון למיעוט הנוצרי שחי בגבולותיה.
אבל מאז שהכומר נדאף והצעירים שמקיפים אותו "יצאו מהארון" והכריזו שהם תומכים במדינת ישראל ומחויבים לה, נפתחה תיבת פנדורה בנצרת. השד הלאומני, שתמיד היה נפקד-נוכח, החל לרקד בסמטאותיה היפות והעתיקות. כעת מתנהל מאבק של קואליציה משונה, המורכבת מהתנועה הקומוניסטית בנצרת ומהאסלאמיסטים מתנגדי השילוב, נגד אנשי המחנה של נדאף. לדבריהם של אנשי נדאף, הקואליציה הקו מוניסטית-אסלאמית יצאה למסע השמצות אגרסיבי בעיתונות הערבית המקומית והבינלאומית, ברשתות החברתיות וביוטיוב.
אחד הסרטונים התוקפים
תמונות של נערים ונערות, בנים ובנות של בני העדה הנוצרית שהשתתפו ביום מורשת קרב של צה?ל, זלגו לעיתונות הערבית ועוררו גל עכור של נאצות והטרדות בבתי הספר, ברשתות החברתיות וברחובות. מורים בנצרת, כך טוענים הורים, דנו עם התלמידים בשאלה "מדוע יהיה זה אסון להתגייס לצה'ל".
מתנגדי גיוס נכנסו לבתי הספר בנצרת והחתימו נערים שלא יתגייסו לצבא, והמצב הגיע לכך שחיילים תושבי העיר מבקשים ממפקדיהם לצאת הביתה בלבוש אזרחי, מחשש להצקות ולהטרדות.
"האוויר טעון באלימות עצורה", טוענים אנשי נדאף, "ואם לא ישימו קו אדום עכשיו, הסיפור הזה הולך להתפוצץ בפנים של כולם". הם קוראים למקבלי ההחלטות בישראל להתייחס בכובד ראש למגמות בנצרת ולעצור את גל ההסתה, שמקורו - לטענתם - באנשי העירייה בנצרת, בפעילי התנועה הקומוניסטית בעיר וגם בכמה חברי כנסת ערבים.
הכעס הגדול נבע, טוענים המארגנים, מהעובדה שבפעם הראשונה מתקיים כינוס פומבי המביע הזדהות עם הממסד הישראלי, עם נכונות להתגייס לצבא ולהשתלב בחברה הישראלית. מכאן הגיעו התגובות החריפות וההפגנות הגדולות נגד הפעילים. "נוצרים תמיד התגייסו לצה'ל,? מספר אחד המארגנים, "אבל שהם ידברו על זה בקול, בלי פחד, בפומבי - דבר כזה מעולם לא היה".
התגובות לא איחרו לבוא. מלבד הנידוי של הכומר נדאף ומסע ההשמצות נגד הפעילים וילדיהם, ארגנו פוליטיקאים ואנשי עיריית נצרת כנס המוני ובמרכזו הקריאה: "לא מתגייסים לצבא הכיבוש". הצעיר הדרוזי עומאר סעד מהכפר מראר שלף צווי זימון לצבא וקרע אותם לקול מחיאות כפיים סוערות ומשולהבות. בשורה הראשונה בקהל אפשר היה לראות כיצד ח"כ מוחמד בראכה, יו"ר חד"ש, מוחא כפיים בהתלהבות. לידו עמדו זקופים ראש עיריית נצרת ראמז ג'ראיסי וראש מועצת העדה האורתודוכסית ד"ר עזמי חכים. גם ח"כ דב חנין היה באירוע.
"כשזו האווירה ואלו הרוחות המנשבות בנצרת מצד ראשי העירייה, מדוע מפתיעים אותנו גלי הסתה נגד חיילים נוצרים?" שואל קצין חבר פורום העדה הנוצרית. רק לאחרונה, מספר הקצין, דרשה עיריית נצרת בעזרת ארגון "עדאלה" צו מניעה האוסר שיווק קרקעות בנצרת לאנשי מערכת הביטחון, בטענה שמתן קרקעות לאנשי צבא הוא אפליה נגד שאר תושבי נצרת.
"מה שהעירייה אומרת בעצם הוא שאתם, אנשי צה'ל והמשטרה הנוצרים, לא שווים כלום. בכל מקום אחר במדינת ישראל הקריקטריון של שירות בצה'ל הוא יתרון, אבל כאן בנצרת זה הופך להיות חיסרון", מספר הקצין.
"אני קצין קרבי, ואני רואה את החבר'ה שלנו הנוצרים בחזית. הם היו ב'עמוד ענן' וב'עופרת יצוקה', עשו דברים חשובים. אתה יודע שהם מרגישים הרבה יותר בטוחים בחזית מאשר בבית שלהם בנצרת?"
במרכז הסערה עומד הכומר ג'ובראיל נדאף (39), בן העדה הנוצרית היוונית-אורתודוכסית. נדאף שימש כומר בעכו ובחיפה. אחר כך עבד כדובר הפטריארכיה ואף שימש כחבר בית הדין של העדה. הוא נשוי ואב לשני ילדים בגילאי העשרה. בכניסה לביתו תלויה, לצד תמונות איקונין של ישו ומריה, תמונה שלו מיישיר מבט לנשיא המדינה שמעון פרס. "זה עוד לפני שהוא היה נשיא", אומר נדאף. "אני מעריך אותו ואת ראשי ההנהגה בישראל. זה כבוד בשבילי להיות מצולם עם אדם כזה".
"להפך, אנחנו מרגישים בביטחון במדינה הזאת. אנחנו רוצים לחיות כאן ולהוכיח את עצמנו. הרי אתם אומרים שכל אחד צריך לתרום את שלו. גם אנחנו רוצים לתרום את שלנו. אנחנו לא רוצים להיות אוכלי חינם".
הכומר הצעיר מדבר על אפשרות ליצור מהלך היסטורי של חיבור בין החברה היהודית לחברה הנוצרית, אך מזהיר כי אם מדינת ישראל לא תדע לרסן את המתנגדים למהלך ולהגן על הנוצרים, ההזדמנות הזאת לא תחזור על עצמה בזמן הקרוב.
"התקופה הזו היא תקופת מבחן. כולם מסתכלים איך המדינה פועלת בנושא ההגנה על הנוצרים. אם יראו שישראל ניצבת לימינם של הנוצרים המעוניינים בחיבור עם החברה הישראלית, הבשורה שיוצאת מכאן תתפשט הלאה. אם המדינה תפנה את גבה המתנגדים ינצחו. אל תפספסו את ההזדמנות".
מה הנוצרים בארץ מרגישים כלפי מדינת ישראל לדעתך?
"רוב הצעירים הנוצרים, ולא רק בנצרת, מרגישים שזו המדינה שלהם. זו ההרגשה האמיתית שלהם. הם רוצים לתת והם רוצים לקבל. זה הרצון של הצעירים הנוצרים, ואני מדבר על הרוב שלהם. הנושא הזה אמנם יצא לאור רק לאחרונה, אבל טוב שהוא יצא כי כולם מדברים על זה.
"כל הזמן שואלים אותי: 'אבונא (אבי, י.פ), מה קורה פה? איך כולם מדברים על גיוס לצה'ל ושילוב' לצערי תמיד הייתה תחושה שאסור לנוצרים להגיד את דעתם. אסור שהנוצרים ידברו. אבל זה משתנה".
"הותקפתי כי אני איש דת נוצרי, ובמיוחד מצד בני העדה האורתודוכסית בנצרת שתקפו אותי בחריפות. כאן, בנצרת, תקפו אותי בגלל ראש המועצה, חבר המפלגה הקומוניסטית. הוא רוצה להיות ראש עיר, והוא החל לתקוף אותי כי העזתי לברך את הצעירים שלנו בצה'ל, ואיך יכול להיות שכומר נוצרי מעז לתת לגיטימיות לישראל. לצעירים שלנו יש הרגשה שאם הכומר שותף זה נותן להם תמיכת עידוד, וזה הפריע לו ולאחרים".
אומרים שאתה סוכן שב"כ ומשת"פ של ישראל.
נדאף צוחק: "אחרי הכנס בנצרת עילית הותקפתי בכל העיתונות יותר מכולם. נכון, אמרו שאני בוגד, סוכן המדינה ואויב העם הפלסטיני, ופרסמו את השם שלי בכל האתרים הערביים.
"אני בסך הכל בירכתי את בני הנוער שלנו בצה'ל ואמרתי: אל תכפו על הצעירים שלנו את ההיסטוריות ואת העבר שלכם. הם רוצים לחיות את החיים שלהם עכשיו. הם רוצים להסתכל קדימה והעתיד שלהם הוא פה, במדינה הזאת. תנו להם חופש לבחור. זו הזכות שלהם. אל תגידו שהם בוגדים".
אתה מוחרם בעדה שלך ולכנסייה אתה מגיע עם מאבטחים. אולי אין לך באמת תומכים?
"הרוב הדומם של הציבור שלנו תומך בי. אנחנו מקבלים מדי יום תגובות ומכתבים מעודדים. היוזם הראשי של ההתנגדות הוא עזמי חכים ומועצת העדה שלו. הוא הכריז עליי חרם וקבע, כראש מועצת העדה הנוצרית, שאני לא נוצרי.
"הוא בכלל חילוני ואינו מאמין באל. עם כל הכבוד למר חכים, אני לא מקבל את ההגדרות שלו ולא נכנע לחרמות שלו. אבל מאדם ברמה כמו שלו, למה אתה יכול לצפות? הבעיה שלי היא לא חכים, אלא מדינת ישראל.
"תאמין לי, אני לא מבקש יותר מדי. אני לא מבקש טובות. אני רק רוצה שהמדינה תעשה את מה שהיא צריכה. כל מי שבודק את הסיפור הזה מבחינה משפטית אומר שיש כאן עברות על החוק, אבל עד עכשיו אנחנו ממתינים לתשובות אחרי כל התלונות שהוגשו".
מה חשבת כשראית את המודעה על החרם?
"צחקתי. צחקתי ממש. אני לא מתרגש מהדברים האלו. גם לא ממסע ההסתה נגדי. אבל לא כולם מרגישים שהם יכולים להתגבר על זה. אני באופן אישי משתתף בכנסים בחוץ".
המתנגדים שלך אומרים שהפטריארך הפנה לך עורף.
"אני מבין את הפטריארכיה. הייתה לי שיחה עם כבוד הפטריארך, ארבע שעות וחצי. לא אספר את תוכן השיחה, אבל הוא לא אסר עליי להביע את דעותיי האישיות. אינני מדבר בשם הארגון, אני מדבר בשמי בלבד. לא עברתי על שום חוק, לא של הכנסייה ולא של מדינת ישראל".
איך זה שדווקא בן העדה שלך, ד"ר עזמי חכים, הוא המתנגד הכי גדול שלך?
"ד'ר חכים לא מאמין באלוהים. הוא קומוניסט והוא נהנה לחבוש שני כובעים: הוא לא מכיר במדינת ישראל אבל נהנה משירותיה. ביקשתי מהמתנגדים שלנו: אם אתם לא מכירים במדינת ישראל, אנא, תחזירו את תעודת הזהות שלכם ואל תקבלו משכורות מהמדינה הזו. אם אתם נגד מדינת ישראל תהיו ישרים לא ליהנות ממנה".
אבל מאחורי החיוך והבוז למשמיציו מסתתר גם חשש שמא הקללות והקריאות למותו יתורגמו לפעולות ממשיות. כשהצענו לו להצטלם ליד הכנסייה דחה הכומר נדאף באלגנטיות את ההצעה, והעדיף להצטלם קרוב לביתו. "אתם רוצים לראות מה יקרה אם אלך לשם עכשיו?" הוא שאל, והחיוך על פניו נעלם. חברי העדה הנוצרית דואגים לספק לו שמירה. בימי החרם הראשונים קיבל שמירה צמודה. היום מסתובב לידו עוזר שמסייע לו.
אתה לא חושש לחייך? יש לך ילדים.
"עם כל האופטימיות שאני משדר לך, בהרגשה הפנימית התחושה שלי היא שאם מסע ההסתה יימשך וזה לא ייעצר, אז זה יבוא. כן, אין ברירה. זה מוביל לשם. ייתכן שאפגע ואז זה ייפול על אחריותם של מי שידעו מה קורה כאן ולא עשו דבר. הילדים שלי נפגעים מאוד מהמאבק נגדי.
"הם שואלים אותי מה יקרה לנו. אנחנו תומכים זה בזה. בילדים שלי אף אחד לא העז לגעת, אבל המורים מתחילים לדבר על זה. נכנסו לבית הספר אנשים שהחתימו את התלמידים על התחייבות שלא יתגייסו לצה?ל. אני לא מבין איך הכניסו אותם".
אז למה אתה לא עוזב?
"כי אני לא עוזב. מצדי שכל העולם יתעורר אחר כך".
לנדאף ולאנשיו יש טענות כלפי מערכת האכיפה בישראל. המדינה עוצמת עין מול ההסתה של מנהיגי הציבור הערבי בנצרת. "לא יכול להיות שאחרי שסרבן דרוזי קורע לגזרים צו גיוס בכנס, וחברי כנסת ערבים ויהודים, כולל ראש העירייה וד"ר עזמי חכים, מוחאים כפיים בשמחה וששון ומדברים על הצבא הציוני האכזר, אף אחד לא נותן את הדין על המרדה והסתה", קובע איש משטרה נוצרי החבר בפורום העדה הנוצרית.
"אתם הישראלים עוצמים עיניים ומסרבים לראות מה קורה". יש מעט מאוד גורמים ישראלים שמחבקים את בני העדה הנוצרית היום. אחד מהם היה חיים בן עמי ז"ל, בכיר במערכת הביטחון שנפטר לאחרונה מסרטן.
חברי פורום העדה הנוצרית הלכו לחלוק כבוד אחרון לאיש שליווה אותם גם בימיו האחרונים, אבל כמו שקרה אחרי הכנס בנצרת עילית - תמונה שלהם, עם הכומר, בהלוויה של בן עמי הביטחוניסט הישראלי, זלגה לתקשורת הערבית ושוב החל גל הסתה נגדם.
חברי הפורום קיבלו הודעות נאצה, קללות ואיחולים למיתות משונות. "נחשוף את כל מי שמבקש להתגייס לצבא או ינסה לגייס אחרים, אנשי דת או ילד בצופים או הבחור הצעיר ביותר במשטרה", נכתב באחד מעמודי הפייסבוק שעוקבים אחרי פעילות פורום העדה הנוצרית של הכומר נדאף.
קבוצה אחרת שמנסה לסייע לחברי הפורום היא תנועת הימין "אם תרצו". אחד מפעילי התנועה, יהב עצמון, טייל בנצרת וראה את המודעות של התנועה הקומוניסטית הקוראות להילחם במזימה של הכומר נדאף וחבריו. הוא יצר קשר עם חברי הפורום, ומאז הם עובדים ביחד.
"החבר'ה האלה מקבלים כתף קרה מהחברה הישראלית, וזה חורה לי מאוד", אומר יהב עצמון. "אני רואה את המלחמה שלהם מול הקבוצות הלאומניות והתנועה הקומוניסטית, ואת הקמפיין שמנוהל נגדם. אתה לא מוצא שם את בני הברית הטבעיים שלהם, אנחנו, שעושים משהו בנידון. נדהמתי לראות איך בכנס שהתקיים בנצרת עילית הם ניסו להביא סדרנים שימנעו מאנשים לצלם אותו. הפחד שמטילים עליהם הגיע לרמה כזו שהם מבוהלים מהאפשרות שמישהו יצלם אותם ויעלה לרשת".
לאחרונה הגישו אנשי "אם תרצו" מכתב ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ רוני בר און, ובו דרישה להשתמש באמצעי אכיפה נגד ההסתה. "יש לפעול במהרה, בטרם יחמירו לרמה אלימה עוד יותר תופעות השנאה והגזענות נגד המיעוטים הרוצים בגיוס לצה'ל ובהשתלבות בחברה הישראלית".
האנשים שמקיפים את הכומר המוחרם נדאף הם אנשי מערכות הביטחון בישראל. כולם אנשי צבא, לוחמים. חלקם בקבע ואחרים עובדים בגופים אחרים במערכת הביטחון של מדינת ישראל. לנוכח גל ההשמצות העדיפו חברי הפורום שלא לחשוף את זהותם. אם זה היה תלוי רק בהם, הם אומרים, לא הייתה להם שום בעיה להיחשף, אבל לרובם יש ילדים שלומדים במערכות החינוך בנצרת והם לא מעוניינים לפגוע בהם.
הלב של הקבוצה הוא הכומר נדאף, המנהיג הרוחני שהפך להיות הסמל של פורום העדה הנוצרית, ומי שנמצא בקדמת הבמה. אבל המנוע של הקבוצה מורכב מכמה אנשי קבע, קצינים ושוטרים שהקימו את הפורום ועוסקים בעיקר בליווי צעירים וצעירות למערכת הביטחון ולשירות הלאומי.
כדי להבין את התסכול שלהם מהמגמות האחרונות בנצרת, אפשר להתלוות לג'מאל (שם בדוי), אחד הפעילים, קצין בדרגה גבוהה במערכת הביטחון. ג'מאל עזב את נצרת בגלל הלאומנות והפונדמנטליזם שפשטו בעיר.
כל הסיסמאות לאומניות: "כאן פלסטין", "מוות לציונות", ואפילו צלב קרס נמצאו מככבים על הקירות. כרזות נגד גיוס לצה"ל תלויות ברחוב הראשי של נצרת. במשך הסיור לבש ג'מאל מעיל, כדי שלא יראו את דרגותיו. "יש כאן יותר מדי שטינקרים וצריך ללכת על בטוח", הוא אומר, ומקווה שלא ישימו לב לכך שהוא עוקב אחרי הגרפיטי בעיר.
מה שכמעט שבר אותו היה היום שבו חזר בנו מהלימודים עם דמעות בעיניים. בנו של ג'מאל הוא חבר בתנועת נוער של בני העדה הנוצרית. אחת מפעילויות התנועה כללה סיור בעקבות לוחמים מטעם צה'ל. תמונה שלו מהסיור הופצה ברשת, ובבית הספר החליטו המורים לקיים דיון.
הדיון היה חד-צדדי לחלוטין, מספר ג'מאל, משום שהמורה טען שגיוס לצה"ל הוא "מעשה שפל ונבזי". לבית הספר הגיעו מרצים שהסבירו מדוע אין זה ראוי שהתלמידים יתגייסו לצה"ל. אחד המרצים היה איימן עודה, חבר מפלגת חד"ש המתנגד לגיוס לצה"ל ולשירות הלאומי. בדיון שהתפתח בכיתה אמר אחד התלמידים שצריך להרוג את כל מי שמתגייס לצה"ל. כשבנו של ג'מאל תהה אם הוא מתכוון גם אליו, השיב התלמיד בחיוב.
בעקבות היחס של אחד המורים החליט בנו של ג'מאל כי כף רגלו לא תדרוך בבית הספר. כששאל ג'מאל את המנהלת מדוע מטרידים את בנו בבית הספר, נענה כי "בסך הכול מדובר בדמוקרטיה, וחברי הכיתה הביעו את דעתם שאינם רוצים להתגייס לצבא הישראלי".
"בכל מדינה נורמלית נער כזה זוכה להערכה ותמיכה מצד החברה ובית הספר", אומר ג'מאל, "ואילו במדינת ישראל הוא זוכה לסלידה ודחייה. מתברר שמדינת ישראל מחולקת לשתי מדינות לפי החלוקה במשרד החינוך: רשמי מוכר, ומוכר לא רשמי. יש חלקים במדינה הרשמית שנשלטים בידי המדינה הלא רשמית, בידיעת המדינה הרשמית שבוחרת לעצום עין משיקולים שלה".
פעיל אחר בפורום, קצין בשירות קרבי, סיפר על קרובת משפחה שלו שהעזה לעמוד בצפירה ביום הזכרון וזכתה להתנכלויות מצד חברותיה לעבודה. "הגעתי למצב שאני צריך להגן על המשפחות שלנו, על האנשים הכי קרובים אליי ועל הצעירים שמתגייסים", הוא אומר. "לא משטרה, לא צבא - אני באופן אישי צריך לשמור עליהם. מבחינתי כל פגיעה בצעיר בצעירה שיתגייסו תהיה באשמתי.
"הם בעד הגיוס, ובעד להיות חלק מצה'ל וממדינת ישראל. אבל 50 אחוז מרגישים שבשטח לא קורה כלום, והם אומרים שהמדינה מפקירה אותנו כמו את הצד'לניקים. אני מנסה לשדר חוזק, ואנחנו עושים, ויש לנו כוח ותומכים. אבל מעבר לתמיכה המורלית, נעשו פה עברות. אסור למדינה לשתוק כי זה מעביר מסר בעייתי מאוד לצעירים שלנו".
"המצב יצא מזמן מגבולות הדמוקרטיה. זו אנרכיה", אומר פעיל אחר בפורום, נכה צה'ל. "הם מנצלים את העובדה שרוב אנשי הפורום הם חברי מערכת הביטחון שאינם יכולים לצאת נגדם בתקשורת. האתרים הערביים מגויסים נגדנו. הם שמים קישורים ופרסומות בפייסבוק שהכותרת שלהם היא 'כולנו נגד גיוס הנוצרים', ובתמונה שם מופיע נחש שמחליף את סמל המגן דוד.
"אגב, בפייסבוק יש רשימה מסודרת של כל מי שהיה שותף בפורום, והם אומרים: ננדה אותם מקרבנו. הם פרסמו תמונות ושמות שלנו ואחרי זה הפגינו נגדנו, כמו בעזה. בעיתון סונרא שמחולק בנצרת פורסמו השמות של האנשים שהשתתפו בכנס, וכתבו במה אנחנו עוסקים. החומר עלינו הגיע לכל העולם. באל גז'ירה ובעיתונות במצרים פתאום אנחנו מופיעים בשמותינו".
"זו תופעה מעניינת", אומר בתסכול עוד אחד מהקצינים מהפורום, "מי שבעד המדינה מתחבא ומי שמסית נגדה עושה מה שהוא רוצה וחי חופשי. נראה לך שאנחנו צריכים לעבוד כמו בתקופת הפלמ'ח וההגנה? במחשכים? צריך להבין שאם לא יהיה שינוי בשטח, הנוצרים יתקפלו. הרי מה אנחנו? כמה משפחות? אם נראה שהמדינה איתנו - לא נפחד. אבל מדינת ישראל לא זזה".
האב שבנו סירב לחזור לבית הספר אומר שכבר שנים לא ראה דגל של מדינת ישראל בנצרת. "בכל רשות ובכל עירייה יש דגל ישראל. זו חובה לאומית. רק בנצרת אין דגל ישראל, אבל דגל פלסטין דווקא יש. בכל בית ספר בנצרת אין אפילו דגל ישראל אחד קטן".
"צריך להבין משהו", מסכם מייסד פורום העדה הנוצרית, קצין קרבי צעיר. "אנחנו לא מתגייסים נגד שום עדה. אין לנו בעיה לא עם המוסלמים ולא עם הפלגים הנוצריים ולא עם הקומוניסטים. אבל אנחנו כבר דור שלישי ורביעי בארץ. הסבים והסבתות שלנו החזיקו בדרכון ישראלי ובתעודת זהות ישראלית.
"הם (המתנגדים לפורום, י.פ) חושבים שמדינת ישראל היא תופעה חולפת במזרח התיכון, אבל אנחנו חושבים שמדינת ישראל קמה לעד ולנצח נצחים ואנחנו רוצים לצעוד איתה יחד עם כולם: לשרת, להתגייס ולהילחם. השאלה הגדולה היא אם מדינת ישראל מוכנה לצעוד יחד איתנו".
מעיריית נצרת נמסר בתגובה: "ההאשמות שהאשימו אותנו בכתבה מגיעות ממקום של קנאה ושנאה אישית. אלו טענות לא אמיתיות. כל מתן פרסום לאנשים חולים כאלה רק מוסיף על הבעיה עוד יותר. מעבר לסילוף העובדות, יש כאן אינטרסים של גורמים פוליטיים הבאים להעכיר את האווירה הטובה שיש בנצרת לקראת חג המולד. מי שדוחפים את הכומר הנכבד ומייעצים לו הם גורמים אנטי-ערביים וגזעניים".
ד"ר עזמי חכים, רופא שיניים, קומוניסט ואתיאיסט, הוא המתנגד הקולני ביותר לכומר ג'ובראיל נדאף ולחברי פורום העדה הנוצרית. הוא עומד בראש המועצה האורתודוכסית בנצרת, ולדעתו מי שעומד מאחורי הכומר נדאף הוא הממסד הישראלי.
"אני אישית נגד גיוס נוצרים, מוסלמים, יהודים ודרוזים. אני תומך בסרבני שירות על בסיס אידאולוגי. אם הייתי יהודי, אגב, לא הייתי מתגייס לצה'ל כי אני נגד מלחמות. אני נגד כל צבאות העולם ואני בעד שלום. אם מישהו יעז לקחת את הבן שלי לצבא תהיה לו בעיה איתי".
בכל מה שקשור לנדאף אתה לא בדיוק פציפיסט. למה אתם מחרימים אותו?
"קודם כל, הוא לא הכומר של הכנסייה ושל העדה. הוא משרת בכפר שקוראים לו יפיע. הוא הכומר של העדה האורתודוכסית בכפר יפיע, אבל הוא יליד נצרת, ולפעמים יש אנשים שרוצים להתחתן ואומרים 'אני רוצה את הכומר נדאף'. ההחלטה שלנו אומרת שעל הכומר נדאף אסורה כל פעולה שקשורה לכנסייה בנצרת. למה? כי הוא עבר הרבה קווים אדומים.
"הוא ייצג עדה שהוא לא מורשה לייצג אותה. לקרוא בשם העדה לגיוס נוצרים לצבא הכיבוש - אני לא קורא לו צבא ההגנה, אלא צבא הכיבוש - זה קו אדום. אם הוא היה שולח את הילדים שלו אין לי שום בעיה, ויש הרבה נצרתים - בעצם לא הרבה, ארבעה או חמישה - שמשרתים בצבא. אתה חושב שיש מישהו שתוקף אותם? הם מסתובבים על מדים ואף אחד לא אומר להם מילה.?
אני שומע שחיילים נוצרים לא מעזים לבוא לנצרת על מדים.
"הם מאוימים? הם? אני מאוים. עד עכשיו הגשתי שלוש תלונות במשטרה. הילדים שלי הם שמפוחדים. אני זה שקיבלתי טלפונים: 'אנחנו נערוף לך את הראש עם הנשק של צה'ל', 'אנחנו נהרוג אותך', 'אנחנו נשרוף לך את הבית, את המרפאה, את הילדים'".
הכומר ג'ובראיל נדאף הוא משת'פ?
"נדאף מסכן, מסכן. אני מרחם עליו. אני חושב שזה לא מרצונו. אני רק מרחם עליו. יש דברים שאני לא יכול להגיד. מכל הלב אני מרחם עליו. הוא מכיר את העדה.
"הוא מכיר עם מי יש לו עסק. להיכנס לביוב הזה זה לא קל, ופתאום: בום, לא היה רגע אחד של מחשבה. הוא לא היה כזה. להפך, הוא היה פטריוט ערבי פלסטיני. אני מרחם עליו. אבל הבעיה שלי היא לא נדאף. הבעיה היא מי שעומד מאחורי נדאף".
ומי זה?
"כנראה השב'כ. חצי שעה לפני הישיבה שבה היינו צריכים לקבל אישור על ההחלטות נגד נדאף, מתקשר אליי מישהו שמציג עצמו כקצין מודיעין אזרחי במחוז, מזדהה בשמו ואומר לי: 'ד'ר חכים, אני מזהיר אותך. אל תעז להתקרב לנושא הזה'. שים לב לסיסמאות של הקבוצה הזו, למטרות שלהם".
המטרה שלהם היא השתלבות בחברה הישראלית.
"לא. הסיסמא שאמורה לשכנע את הנוצרים להתגייס לצבא הכיבוש היא 'להגן על הנוצרים'. ממי בדיוק? אני בן 52 וחי בנצרת. 70 אחוז מוסלמים, השאר נוצרים. אני לא מרגיש מאוים. אני מרגיש מאוים מהנשק הלא חוקי, מהבריונים שנמצאים בנצרת, מהמאפיה בנצרת, שהיא לצערי גם מוסלמים וגם נוצרים. אבל מעולם לא הרגשתי מאוים מהמוסלמים. המטרה של הפרויקט הזה היא להוציא את השד העדתי. איך הם רוצים להגן על הנוצרים? במילציות? פלאנגות?"
האביב הערבי לא היטיב עם המיעוטים הנוצריים במזרח התיכון. יכול להיות שיש נוצרים שמעדיפים להיות מחוברים ליהודים ולא למוסלמים.
"הניסיונות מאז קום המדינה לחלק אותנו לעדות לא הפסיקו. היה לי קליינט יהודי. פעם, אחרי שסיימנו את הטיפול, הוא אומר לי 'אתה יודע, ד'ר חכים, לא מתאים לך להיות ערבי'. זו הפעם האחרונה שהוא היה פה. אני ערבי גאה. אני לא מגדיר את עצמי נוצרי.
"במקרה נולדתי לאם ואב נוצרים. הדת היא דבר שבין אדם לבוראו. ההגנה הכי טובה על הנוצרים היא שהם יישארו חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה הערבית במדינה. אני מגן על הנוצרים יותר מהאב נדאף. הרבה יותר. אני סובל בדיוק כמו שהמוסלמי סובל".
החשש שלך הוא שהם שרואים בעצמם יותר ישראלים מפלסטינים?
"אני לא חושש מכלום. אני הרוב".
אם אתה הרוב, אז מה אכפת לך מה הכומר נדאף עושה?
"זה לא התפקיד שלו. אם הוא היה יו'ר מועצת העדה האורתודוכסית והוא היה מדבר בשם העדה הייתי סותם את הפה. אבל הוא איננו מייצג את העדה האורתודוכסית.
"למה יש לו בעיה עם הפטריארך? הרי הפטריארך חתם על מה שאמרנו על נדאף, וכמדומני הוא לא פלסטיני אלא יווני. אני נגד אנשי דת שיתעסקו בפוליטיקה. מקור הבעיות שלנו במזרח התיכון הוא הדת. אני נגד התערבות אנשי דת מכל סוג שהוא".
הורים מספרים שהילדים שלהם עוברים הצקות בגלל הנושא הזה בבתי ספר.
"מה? איפה? לא שמעתי על מקרה כזה. שקרנים. אם זה התחיל מפייסבוק זה הגיע מנדאף. כנראה שהוא הפיץ את התמונות. אני לא הסתתי ואנחנו לא הסתנו נגד נדאף. הבעיה שלי עם ג'ובראיל היא לא אישית, היא ייצוגית עקרונית. בכלל, אני רוצה לשאול אותך למה במגזר הערבי ויכוח הוא הסתה וסכסוך, אבל כשיהודים רבים זה רק ויכוח?"
אמרת שנדאף הוא משת"פ. בציבור הערבי זה יכול להישמע כמו השמצה.
"כן, אני מאמין בזה. אתה יודע שלפני שבוע הפיצו מנשר ברחוב נגדי, ואמרו שאני שאני מקלל את אלוהים, וזו בעיה לא רק לנוצרים אלא גם למוסלמים. מה זאת אומרת? מה אני, סלמן רושדי, שקוראים למוסלמים הפנאטים ואומרים להם 'הוא מקלל את האלוהים שלכם'? זו לא הסתה"?
השתתפת בכנס שבו קרע צעיר דרוזי את צו הגיוס לקול תרועות ההמונים. האם אין בכך המרדה נגד המדינה, או אמירה שיכולה להוביל לפגיעה בחיילים נוצרים?
"הייתי בכנס וגם קמתי ומחאתי כפיים. בנאום שלי קראתי לכל הערבים והמוסלמים באשר הם לא להתגייס. זו לא המרדה. ואגב, הוא לא קרע את צו הגיוס. זאת הייתה בדיקה לפני צו גיוס, קריאה ללכת למרפאה.
"אבל למה זאת המרדה נגד המדינה? למה? למה זה כל כך קדוש? אני אומר לך שאם הייתי יהודי הייתי גם סרבן. אני נגד כל צבאות העולם, אם הייתי פלסטיני במדינת פלסטין לא הייתי משרת בצבא. אני בעד פתרון הסכסוך בדרכי שלום".
האם יש חשש לחייו של הכומר נדאף או לחיי מי מחברי פורום העדה הנוצרית?
"לא, אין לו ולהם סיבה לחשוש. אם מישהו ירצה לפגוע בו, אני אגן עליו. הוא יכול להסתובב חופשי. אבל שידעו, כל עוד אני יו'ר המועצה לא אתן לאנשים להתגייס לצבא. לעדה האורתודוכסית בנצרת יש היסטוריה מפוארת של הנהגת המפלגה הקומוניסטית, וזו עדה עם שם והיסטוריה, כך שאם מישהו יבוא היום וינסה ללכלך את ההיסטוריה של העדה הזו - זו משימה שלא תצליח. אני לא אתן לו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם