ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

האיש שלנו בדמשק: מיהו באמת איסמעיל מ"חטופים"?

סעיד דסוקי מיפו, שגונב את ההצגה בסדרה "חטופים" בתור הנער הסורי איסמעיל, כבר התרגל לתגובות ברחוב ("שואלים אותי מה יהיה הסוף"), ומקווה שייתנו לו לשחק דמות של חייל יהודי. עד שזה יקרה הוא משפר בגרויות ומתפרנס כשליח פיצה

אני חושב איך הילד הזה מרגיש בסיטואציה הזו ומה אני הייתי עושה שם", מספר סעיד דסוקי על הדרך שלו להיכנס לדמותו של הנער איסמעיל בסדרה "חטופים". "אני חי ביפו בדו-קיום, בלי שנאה, וחושב על הילד הזה שעושים לו שטיפות מוח על מה זה יהודים ולאט-לאט הוא מתחיל לשנוא אותם, הוא מאמין לזה. כי הוא הרי לא יודע מה זה יהודים, הוא לא חי את זה".

להבדיל מבן דמותו, דסוקי הוא בחור בן 20, יליד יפו, בה הוא מתגורר גם היום, בשיכוני חיסכון )בין רחוב יפת לשדרות ירושלים(, ודווקא מכיר היטב, ומקרוב, יהודים. הוא למד בבית ספר עם יהודים, משתמש לא פעם בביטוי "ברוך השם" ובכלל נדמה שהנושאים הנפיצים

שבהם עוסקת "חטופים" רחוקים שנות אור מחייו האמיתיים.

בחיים האלה, אגב, גם הפריים טיים של ערוץ 2 וההשקות הנוצצות נראים די רחוקים, שכן דסוקי של אחרי צילומי "חטופים" משפר בגרויות, כמו צעירים רבים בני גילו, ולמחייתו עובד כשליח פיצה.

דסוקי, בן לאבא מפקח בעיריית תל אביב ואם מורה לחינוך מיוחד, למד בבית הספר היסודי החשמונאים ביפו ג', "בית ספר של יהודים", כהגדרתו , ואת שנות התיכון בילה בעירוני ז', בית ספר מעורב. "היה לי קשה בבית הספר הצרפתי ביפו, אז אימא שלי הכניסה אותי לבית ספר של יהודים והתאקלמתי שם", הוא מספר. "יכול להיות שגם בגלל זה גילו אותי".

מה זאת אומרת "גילו אותך" ?
"בכיתה ג' הייתה אספת הורים והמורה אמרה לאימא שלי:'יש לכם ילד מוכשר. תעשו איתו משהו, הוא מבוזבז'. אני לא אשכח את זה. ישר צחקתי כי לא הבנתי על מה היא מדברת. לא חשבתי על זה לפני, הייתי רק בכיתה ג', אבל אימא שלי לקחה הכול ברצינות והיא זו שהתחילה לשלוח אותי לפה ולשם".

ה"לפה ולשם" הייתה מורה למשחק, שסללה את הדרך ושלחה אותו לאודישנים, עוד כשהיה ילד. "אימא שלי סיפרה לאבא שלי מה שהמורה אמרה, הוא הקשיב, ועבר הלאה", הוא מספר. "אחרי שבוע-שבועיים הוא ראה בעיתון מודעת דרושים לשחקנים ולניצבים ואמר לה: 'בואי תראי, תשלחי אותו לזה'.

"אז היא שלחה אותי למורה למשחק וכשהיא התקשרה לאבא שלי להגיד לו שצריך לשלם על זה, הוא אמר:'בשום פנים ואופן, הם צריכים לשלם לו'. בסוף הם הגיעו להסדר שאם אני אתקבל למשהו - הם יתקזזו על התשלום למורה. ובאמת כל אודישן ששלחו אותי - התקבלתי".

כך, כבר כשהיה נער, הספיק להשתתף בשני תשדירי פרסום לרדיו, בפרסומת טלוויזיונית לטוטו ובשלושה סרטים - שני סרטי סטודנטים וסרט יפני. אבל ללא ספק, שיא הקריירה הקצרה שלו הוא ההשתתפות ב"חטופים", אליה הגיע בעונה הקודמת. "הגעתי לאודישן, אליו הלכתי כי ידעתי שמחפשים ערבי", הוא מספר. "הבנתי מה הסצנה, הבנתי במה מדובר, ואני לא אוהב להשוויץ, אבל נתתי שואו".

הוא הפציע לראשונה על המסך בסוף העונה הראשונה, בסצנה שבה עמד מול מיטת אביו המת ג'מאל לצד יוסוף, אותו מגלם אסי כהן. זה היה הרגע בו התגלה לצופים שהחייל החטוף עמיאל בן חורין )כהן(, שאותו כולם חשבו למת, בעצם חי בסוריה לאחר שהתאסלם. בעונה השנייה, שמסתיימת בשני פרקים, שישודרו הערב ומחר (שני ושלישי, 21:50, "קשת", ערוץ 2), דמותו של דסוקי, הילד איסמעיל, קיבלה נפח משמעותי יותר, כאשר לאחר מות אביו הוא הופך לבן טיפוחיו של יוסוף.

"הבנתי והרגשתי שהולכת להיות עונה שנייה כבר כשהסתיימה העונה הראשונה", אומר דסוקי. "ג' מאל מת וקורה משהו, חייב להיות המשך, מבינים שחסר משהו. באמת קיוויתי שהדמות שלי תגדל בעונה השנייה וברוך השם היא גדלה, וזה סבבה".

עשית תחקיר? השתמשת בכל מיני שיטות של שחקנים כדי להבין את הדמות?
"האמת, לא היה לי קשה להיכנס לדמות. הבמאי גידי רף היה יושב ומסביר לי, הייתי יושב דקה-שתיים, מעכל מה הוא אומר, מה אני צריך לעשות, וזה פשוט היה זורם לי לבד. הייתי שואל אותו כמה שאלות, הוא היה מחייך ומסביר לי. ניתחתי לבד מה אני צריך לעשות".

יש באיסמעיל משהו ממך?
"הוא נחמד אבל זה לא אני. הוא רק מדבר כמוני ומגיב כמוני".

לקראת הצילומים הוא האריך את שיערו, שהיום שב להיות קצר. "בעונה הראשונה הארכתי את השיער מרצוני", הוא אומר. "בתור שחקן אני יודע שיש המשכיות, זה לא כמו בסרט מצרי, שם הם שותים ושותים ומשתכרים והבקבוק נשאר אותו דבר, אין קונטיניואיטי. ברגע שאמרו לי שתהיה עונה שנייה, הבנתי לבד, וחצי שנה-שמונה חודשים לפני הארכתי את השיער עוד הפעם".

על הצוות שעבד איתו ב"חטופים" יש לו רק מילים חמות לומר. "זה כיף", הוא אומר, "מרגישים שוואלה, לא סתם באים לשחק פה. בסרטי סטודנטים, שבהם שיחקתי, זה עייף, זה לא בא לו, משכנעים אחד את השני לעבוד כדי שנסיים את הסצנה. פה זה טיקטק, הכול מתוקתק, אין משחקים. זו ההפקה הכי מוצלחת שהייתי בה. כולם יודעים את העבודה, באים לעבוד".

ואיך הייתה העבודה עם שאר השחקנים?
"וואו, הם מוכשרים".

התחברת אליהם?
"כן, עבדתי בכמה סטים ואין את הכימיה הזו שהייתה פה. אפשר לדבר איתם, לצחוק איתם, הם אנשים מאוד-מאוד נחמדים. הם לא ידברו איתך ואחרי זה ידברו עליך כשתלך. אני מזהה אנשים מהסוג הזה.

"הם מאוד תומכים. היו סצנות שבהן השתתפתי וכשאמרו קאט, הם באו אליי ואמרו לי'אתה תותח, אני מוריד בפניך את הכובע'. הם לא הבינו למה אני לא מתלהב מהמחמאות. זה לא שאני צנוע, אבל ככה אני מגיב. רק אחרי שבאתי הביתה, קלטתי את הדברים שאמרו לי וזה נתן לי ביטחון".

למי התחברת במיוחד?
"לאסי. הייתי איתו הרבה, הוא היה מצחיק אותי. כשהיינו לבד הוא היה זורק לי דברים שהיו לו בעבר כמו אסי וגורי וכאלה. אני הייתי מזכיר לו והוא היה זורם. היו דברים שהוא היה אומר באמצע הטייק, ואני הייתי מתפרק.

"חששתי בהתחלה, אמרתי 'וואו, זה אסי כהן', אז לקחתי ספייס, לא התקרבתי יותר מדי, אבל הוא התקרב אליי, אמר לי 'מה הפייסבוק שלך? תוסיף אותי לחברים שלך', אמרתי 'וואו, אסי כהן מבקש ממני חברות בפייסבוק'.

"חוץ ממנו התחברתי גם להדר (רצון-רותם, שמגלמת את לילה, אשתו של יוסוף), היא ממש חמודה, וגם לגידי הבמאי, הוא מוכשר, באמת גאון, והוא זה שנתן לי את ההזדמנות לצמוח. אנחנו בקשר בפייסבוק, מדברים הרבה על חיות כי גם הוא וגם אני אוהבים חיות".

על הסט היה לאורך הדרך גם מורה לערבית, שלימד את כהן ואת שאר השחקנים שנדרשו לדבר בערבית. גם דסוקי נזקק לעתים לעזרה. "הביאו מורה לערבית-סורית כי הרי יש הבדל בניב בין ערבית כזו לערבית אחרת", הוא מספר. "אני לא הייתי צריך לדבר כמו שאני מדבר ביום-יום אלא בערבית-סורית. אז הוא ישב איתי על איך להגיד את המילים, על כל העניין של הגייה".

ובידע שלך כדובר ערבית השחקנים נעזרו?
"לפעמים אסי נעזר בי, אבל בשביל מילהשתיים לא יותר".

חשבת שהסדרה כל כך תצליח?
"כן, כבר אחרי שקראתי את התסריט. מעבר לכך, אחרי שגלעד שליט חזר, ידעתי שהרייטינג יקפוץ, כי ברור מאליו שכל העולם יראה את זה. לדעתי, הנושא של גלעד שליט נתן לסדרה כוח".

מזהים אותך ברחוב?
"כן, המון. אנשים שבחיים לא הכרתי, שאף פעם לא דיברתי איתם, פונים אליי. אני מקבל מחמאות. הרבה שואלים אותי מה הסוף. אני כמובן לא אגיד. שואלים אותי'הוא יחזור לארץ? הוא לא יחזור לארץ? איך זה להיות ליד אסי?' כל מיני. אבל מאז שהסתפרתי לפני חודש רק אחד זיהה אותי".

חשבת שזה מה שיקרה אחרי "חטופים"?
"חשבתי שרק מי שמכיר אותי ביפו יקלוט שזה אני, ואחרים, שלא מכירים אותי במציאות, לא יצליחו לזהות שזה אותו אחד מהטלוויזיה. בסך הכול זה נחמד שמזהים אותך, לא יותר ולא פחות.

"זה עדיין לא מציק, ברוך השם. למרות שאני מוכן שיציקו לי. כל עוד יש עבודה - בכיף. אני לא מתנגד לדבר עם אנשים, אני מכבד את כולם. גם אם אין לי זמן, אני חייב לתת תשומת לב. כי אם לא, יגידו'מי הוא בכלל'. ככה זה".

מה אתה מרגיש כשאתה רואה את עצמך בטלוויזיה?
"זה מוזר לי ואני תמיד אומר שיכולתי לעשות אחרת, שיש דברים שהייתי יכול לשפר".

מאז הסתיימו צילומי "חטופים", העיסוקים שלו שונים לגמרי: הוא משפר בגרויות, מתכנן ללמוד ("אני לא סגור על מה, אבל לא שולל או פוסל כלום"), ומתפרנס בשנה האחרונה כשליח פיצה, מה שמעורר לא מעט הרמות גבה:

"יש את אלה שמזלזלים וחושבים שאם אתה שליח פיצה, לא ברור איך הגעת לטלוויזיה, ויש את אלה שלא מבינים ואומרים הפוך -'בטוח עשית מלא כסף בטלוויזיה אז למה אתה עובד כשליח?' אבל אני יודע שזו עבודה זמנית, זה לא לכל החיים וזה משתלב לי טוב כרגע עם הבגרויות".

בנוגע לעתיד במשחק, הוא לא כל כך בטוח. "במשחק אין תמיד עבודה", הוא אומר. "כרגע אין לי משהו על הפרק, אבל אולי אחרי שתיגמר העונה יגיעו דברים. אני רוצה לעבוד ומוכן להצעות. משחק זה משהו שאני יכול להיכנס אליו עכשיו וגם עוד חמש-שש שנים. זו תמיד אופציה. הרי יש הרבה שחקנים שהולכים ללמוד משחק ולא עושים עם זה כלום. אני לא למדתי בשום מקום, אבל מגיל קטן עושה דברים והניסיון שלי אומר הכול. אולי בהמשך אלמד את זה באיזשהו מקום".

למרות גילו הצעיר והתפקידים הלא רבים שמילא, דסוקי כבר מתרעם על הטייפ קאסט-על כך שהוא זוכה לגלם רק דמויות של ערבים. "זו הבעיה, רק לדברים של ערבים קוראים לי", הוא אומר. "אף פעם לא אמרו לי 'בוא, יש תפקיד של ילד יהודי'. אני יודע לדבר עברית טוב מאוד אבל לא מתייחסים לזה".

למה זה ככה לדעתך?
"לא יודע, כנראה שכשרשום ערבי בן 20, אז יודעים לחפש אותי. כשמחפשים שחקן שחום או תימני לא אומרים'אפשר לשלוח את סעיד'. אני חושב שאפשר להפנות אותי לעוד תפקידים ולתת לי עוד הזדמנויות. אני לא פוסל את האפשרות לגלם דמות של יהודי, של חייל או משהו".

לדבריו , אף שקריירה של משחק אינה בחירה של צעירים רבים בסביבה שבה הוא גדל, הוא זוכה רוב הזמן לפרגון. "אני זוכה להרבה תמיכה, גם מהמשפחה וגם מחוץ לה", הוא מספר.

"המשפחה אומרת לי'תעשה את מה שאתה אוהב'. זה מה שטוב אצלי במשפחה. זה בכל דבר. גם, לדוגמה, בכל מה שקשור בגידול חיות. אבא שלי לא אוהב חיות, אבל בגלל שאני רוצה, הוא אומר'טוב, תגדל בחוץ, בחצר', ובאמת גידלתי כל חיה שאפשר לגדל בבית".

ואיך מתייחסים ביפו לזה שאתה מופיע בטלוויזיה?
"אנשים תומכים בסך הכול, אבל יש גם אנשים קנאים, שלא אוהבים לראות את מי שמצליח. בסביבה הקרובה לא יראו לך את זה, אבל מזהים אנשים לפי העיניים, יודעים שהם חושבים'למה הוא מצליח? למה הוא עושה כסף על ללמוד כמה משפטים בעל פה?' פשוט רואים את זה".

את בית ההורים הוא לא חושב לעזוב בקרוב. "תכלס, ללכת לשכור בית זה שטויות", הוא אומר. "אם זה בשביל לימודים, אז סבבה, אבל סתם ככה לעבור לתל אביב? אני גר ביפו, חצי שעה מקסימום מתל אביב, אז בשביל מה להשקיע? וגם אם אעזוב את הבית של ההורים, אגור אך ורק ביפו".

מנושאים כמו פוליטיקה ויחסי יהודים-ערבים, שנוהגים לצוף על פני השטח כשאתה גר ביפו, הוא מתרחק. עם זאת, לפי הדרך שבה הוא מתאר את הדברים, הוא לא ממש נאלץ להתמודד עם עימותים או חיכוכים בנושאים הללו. "אני לא מסתכל על יהודים וערבים כי כולם אותו דבר לפי דעתי", הוא אומר.

"אני חי ביפו וחונכתי מהגן לדו-קיום: אני כמוך, אתה כמוני. אני גורם לזה שזה לא יהיה אישיו. זה הרי תלוי איך מתנהגים, איך מדברים. צריך לגרום למי שמולך להתבייש להראות לך שהוא שונא אותך. גם אם בפנים הוא שונא, זה כנראה לא בגלל מי שאתה אלא בגלל שאתה ערבי. ובכל אופן, הוא לא יכול להביע את זה מולי כי אני מראה לו שאני סבבה, שאני כמוהו".

נתקלת בגילויי שנאה או בגזענות בעבר, למשל כשלמדת בבית ספר יהודי?
"בכיתה שלי כולם כיבדו אותי. תמיד הייתי מיעוט, אבל תמיד הייתי אני עצמי. יצאתי מהבועה של הערבים. אם הייתי נשאר בבתי הספר ביפו, הייתי חי בבועה. פה זה לא ככה, אני חי עם יהודים וערבים, יוצא לבלות עם יהודים וערבים".

ואיך מתייחסים ביפו למישהו כמוך, שיצא מהבועה, כהגדרתך?
"בכל מקום יש שנאה, תכלס, אבל אף אחד לא מדבר איתי על זה. מי שטוב לו איך שאניבכבוד, ומי שלא - שייקח את הכיוון שלו".

בקשר שלך עם יהודים, למשל בבית הספר, אף פעם לא עולים נושאים של יחסי ערביםיהודים וכאלה?
"אני נמנע מלהגיב ולהיכנס לנושאים כאלה, אני לא אוהב פוליטיקה, זה לא בשבילי. עם זאת, כשצריך אני יושב ומסביר, ואז בדרך כלל אומרים לי 'זה נכון, אבל'.

"בכל אופן, אני לא נותן לזה להיכנס למקומות של עימותים. כולנו בני אדם וכשאני אומר את זה לאנשים, הם שותקים. יכול להיות שאחרי שאני יוצא הם ממשיכים לדבר על הנושאים האלה, אבל סבבה, כל אחד והדרך שלו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...