צעיר בן 100: מה הסוד של יצחק בן סניור?
יצחק בן-סניור מבאר שבע חגג לאחרונה את יום הולדתו ה-100. בראיון מיוחד הוא משחזר את סיפור חייו היוצא דופן וחושף את סוד אריכות הימים
יום הולדתו ה-100, שחל לפני כשבועיים, צוין במסיבה רבת משתתפים. בדרך "לקילומטר ה-101" בירכו אותו בחום ואיחלו לו המשך עשייה פורייה ובריאות טובה. בגילו המתקדם מאוד צריך לברור בקפידה את הברכות. איחולים בנוסח "עד 120" גובלים בחוסר טקט. כשנפרדנו איחלנו לו עד 150, ובסיומו של מו"מ קצר סגרנו על 160 אביבים. פעמיים גבורות.
בן-סניור נולד ב-1912 באיזמיר שבטורקיה. ילד סנדוויץ' שהגיח לעולם אחרי אחותו הגדולה ולפני אחותו הצעירה. בגיל שנה וחצי נפרד מאביו שיצא למשימות עלומות בשירות הצבא הטורקי, וראה אותו שוב כעבור שלוש שנים.
זיכרונו של יצחק עובד שעות נוספות, כשהוא מתאר לפרטי פרטים את רגעי האיחוד המחודש עם אביו. "שיחקתי למטה בחצר, ופתאום ראיתי חייל עולה לבית שלנו. אימא שלי, נרגשת כולה, יצאה החוצה ואמרה לי 'תכיר, זה אבא שלך"'.
ב-1923, בצל המשבר הכלכלי שפקד את טורקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה, עקרו הבן-סניורים לארגנטינה. ענף אחד של המשפחה היכה שורש בעסקי הטבק בבואנוס איירס, ענף אחר נקלט בניו יורק.
זיכרונותיו של יצחק מחזירים אותו לימים שבהם היה דתי אורתודוכסי, ועשה נפשות להידוק אחיזתם של בני עמו סביב ספרי התורה ואולמות התפילה. פעלתנותו הרבה בחוגים הדתיים נודעה למרחוק, ואולי היא שאתגרה
בנקודה זו של הראיון בן סניור מתח את איבריו והושיט יד לעבר תקרובת העוגיות, מעשה ידיה של יפה סוזנה שוורץ, שאירחה אותנו בביתה. היא ובעלה, לואיס שוורץ, הם מוותיקי ארגון עולי דרום אמריקה בבאר שבע. קשריהם הטובים עם בן-סניור הניחו את התשתית לעריכת הראיון, שהתנהל בתרגומה הסימולטאני של בתם, אריאלה זלקאי, אשתי ב-21 השנים האחרונות.
עוגיות או לא להיות. בן-סניור מקפיד על תזונה נכונה, ובניגוד לכותב שורות אלה, שמסתער על דברי מאפה בכל המינים ובכל הגדלים ולא נודע כי בא אל קרבו, מסתפק בטעימה של דוגמיות. לסדר היום המופלא שלו נחזור בהמשך.
"התקבצו סביבנו הרבה יהודים טובים, וביחד חיפשנו מבנה שיתאים לבית הכנסת החדש שלנו. איש עשיר תרם את ביתו, ובכל יום גברה ההתעניינות של הציבור סביב הקהילה המתגבשת. בשלב מסוים התעורר החשש מפני התפוצצות אוכלוסין בבית הכנסת החדש".
דעתו של בן-סניור צלולה כמו מי מעיין. על אירוע מלפני 70 שנה הוא מדבר כאילו התרחש בשעה האחרונה: "עמדנו 73 ימים לפני ראש השנה, ובכל יום שעבר הופתענו לגלות שעוד ועוד יהודים טובים הצטרפו אלינו. הביקוש היה עצום, וזה מה שדרבן אותנו לעזוב הכל ולהתרכז בעבודת הקודש".
הזמן היה קצר והמלאכה מרובה. יצחק הביט למרומים כאילו שאל מאין יבוא עזרי, ואז חצה את הכביש וביקש סיוע מחבריו האורתודוכסיים. בלי להתייסר ברגשות אשמה הגיש את רשימת החוסרים לעמיתיו האדוקים, ועזב את המקום ברכוש גדול. "הרב האורתודוכסי העניק לנו במתנה ספר תורה, וליווה אותי למכונית כדי לוודא שהספר הקדוש לא יונח באוטו בשכיבה, ושיד אישה לא תיגע בו. מאוד הערכתי את המחווה שלו", מספר יצחק וטופח קלות על ברכו.
מכיוון שבית הכנסת היה צר מלהכיל 1,000 מתפללים, הפעיל יצחק את כישוריו בתחומי הנדסת בניין והארכיטקטורה. איכשהו ננקטו הסידורים המתאימים: 400 מושבים הותקנו בהתרעה קצרה, והוכשרו עוד 600 מקומות בעמידה.
כשהגיעה העת לתפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים בירך יצחק על המוגמר: "גם היום אני בטוח שיד אלוהים הייתה בדבר. בלעדיו לא היינו משיגים את האישורים הנדרשים ולא היינו מספיקים לעמוד בלוח הזמנים. כשבית הכנסת פתח את שעריו, היה מקום לכולם. לא האמנו למראה עינינו. אפשר להגיד שזו הייתה התערבות אלוהית".
עקב בצד אגודל פילס בן-סניור את דרכו לצמרת הקהילה היהודית בעיר הבירה הארגנטינאית. לאחר שמיצה את רווקותו, במחיצתם של שחקני תיאטרון ומפעילי פאבים (הוא עצמו ניהל מועדון לילה בשנים 1985-1979), גמלה בו החלטה להתמסד.
בגזרה הפרטית שלו האירועים בימי שגרה הרבה יותר נינוחים. סדר יומו של בן-סניור מתחיל בשעה 6:30 בבוקר ומסתיים סמוך לחצות. בין לבין הוא מקפיד לנצל כל רגע של ערנות, ואין לו רגע דל.
"אני מתעורר בשעה 6:30 ונושא תפילת 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה באמונתך'. במיטה אני נשאר עד 7:00, ואז שוטף פנים ומכין ארוחת בוקר. כשהארוחה מוכנה אני מזמין את אשתי לשולחן".
מה התפריט של ארוחת הבוקר?
"שתי פרוסות של לחם שחור, כפית דבש ושן גדולה של שום טבולה בדבש. בכל ארוחת בוקר יש גבינה לבנה, חמישה אחוזי שומן, ושבעה זיתים ירוקים, בלי חרצנים. קמים מהשולחן ונותנים למערכת העיכול לטפל במזון. כעבור שעתיים אני שותה קפה שחור, ונכנס ל'חדר העבודה'. עד ארוחת הצהריים, בשעה 12:30, אני עונה להודעות אלקטרוניות, גולש באינטרנט ומחבר סיפורים קצרים. אוסף של הסיפורים האלה יופיע בקרוב (ב-17 בינואר) בספר שיתעד את חיי".
למזון הרוחני נשוב בהמשך. ספר לנו מה מתבשל לכבוד ארוחת הצהריים?
"המטבח הטורקי חביב עליי במיוחד, וארוחת הצהריים היא בסגנון טורקי, על בסיס ירקות מבושלים, תרד, גזר, גרגרי חומוס, סלרי. פעמיים בשבוע אני אוכל דגים - סלמון מהים הצפוני ו'נסיכת הנילוס' – ובשאר הימים 'מטפל' בחזה עוף. בבשר אדום אני לא נוגע. חשוב לאכול בנחת, בלי להתרגז. אני ממליץ לשתות, על בסיס יומי, חצי כוס יין אדום, עדיף קברנה סוביניון".
ארוחת הצהריים לא מעייפת אותך?
"עד 13:30 אני מסיים את החלק הראשון של היום, ואז חוזר למיטה ונרדם עד 15:30. הסייסטה היא מרכיב מאוד חשוב בשמירה על הבריאות. אני מתעורר עם עוד כוס של קפה שחור. מפליא אותי שיש אנשים שחושבים שקפה שחור מזיק לבריאות".
ומה קורה על השולחן בשעת ארוחת הערב?
"בערב אסור לאכול יותר מדי. אני מסתפק במרק, וסוגר את היום עם בננה ותפוח עץ".
חשבת פעם להעשיר את מזונך באמצעות ויטמינים?
"בנאדם שמקפיד, כמוני, על תזונה נכונה לא צריך תוספי מזון או ויטמינים. הארוחות שלי מאוזנות. אחרי גיל 75 צריך לחשוב פעמיים לפני שמכניסים משהו לפה".
אם מישהו מכם יתחבט אי פעם בשאלה, מה כבר אפשר לעשות בגיל 100, רצוי שיפנה לבן-סניור לקבלת ייעוץ בבחירת מסלול תעסוקה בשעות הפנאי. עולם האינטרנט, כבר אמרנו, מרתק אותו וגלישותיו באתרים רבים ומגוונים מאפשרות לו להשלים את החסר בלחיצת כפתור.
כתבות בענייני אקטואליה הן כוס התה שלו, והוא קורא בשקיקה, בחמש שפות שונות (ספרדית, טורקית, לאדינו, צרפתית ועברית), כל פיסת אינפורמציה השופכת אור חדש על תחומי התעניינותו – פוליטיקה, צבא וביטחון, יחסים בינלאומיים, אמנות ותרבות. בהרבה מקרים מכבד יצחק את מחברי המאמרים בתגוביות (טוקבקים), ולא נחה דעתו עד שרשימותיו רואות אור בפורומים המתאימים.
בשעות אחר הצהריים הוא יוצא, יחד עם בן לוויה, לטיול רגלי במרכז המסחרי שבקרבת ביתו. את הקניות הוא עורך בעצמו, ומקפיד שלא לפספס אף פריט ברשימת הקניות שחיברה רעייתו.
מדי ערב, לפני כיבוי אורות, מפעילים הבן-סניורים את הטלוויזיה וצופים בה במשמרות. "אשתי רואה קודם את התוכניות החביבות עליה. אחרי השעה 21:30 הספה מתפנה ואז אני יכול לראות את התוכניות שאני אוהב".
מה הן התוכניות החביבות עליך?
"אני אוהב לצפות בקומדיות, ומתרחק מסרטי אלימות כמו מאש. לפני השינה לא בריא לצפות בסרטים שיש בהם עלילה מפחידה. התקדמתי בעברית, היום אני יכול לקרוא שורה אחת מתוך שתי שורות של תרגום".
עברית שפה קשה?
"אני דווקא אוהב את השפה העברית, הבעיה היא שכל חבריי מתעקשים לדבר איתי בספרדית".
סוד אריכות הימים, אליבא דיצחק בן-סניור, טמון במטען הגנטי שירש מהוריו ובאורח החיים שסיגל לעצמו. "ההורים שלי העניקו לי חיים טובים וגנים טובים, ועל כך אני מודה להם מדי יום ביומו", הוא אמר לנו ביום שבו החליף קידומת. "יחד עם זאת, חשוב להיות אופטימיים, אסור להתעצבן ואסור לנטור טינה. תכבדו איש את רעהו, תהיו סבלניים כלפי זולתכם, וגם אם מנסים להכעיס אתכם, תשתדלו להתעלם. אנשים רעים סופם להיעלם".
לספקנים מבינינו הוא מציע להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולמלא אותה כל אימת שהיא מתרוקנת. "באופן כללי, האנושות היא דבר טוב. אנשים רעים כמו אחמדיניג'אד ונסראללה מהווים אחוזים בודדים מכלל הבריאה. הרוב המכריע מתבסס על אנשים טובים".
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
"שיהיה שלום ושכולנו נתחבק. במלוא הכנות, אני מאמין שהשלום בוא יבוא".
מה יבוא קודם: השלום או המשיח?
"המשיח נמצא, הוא לא נעלם. האנשים בהתנהגותם מסרבים לראות אותו. ברגע שלא תהיה שנאת חינם, נראה אותו במהרה בימינו. ביום שלא הייתה בי יותר שנאה כלפי אף אחד, משיח בן דוד הופיע בחלומי".
לסיום, מה תרצה שנאחל לך?
"100 שנים זה פרפקט, כך שמבחינתי האישית השגתי כמעט הכל. עכשיו נשאר לנו לפעול להשגת שלום כלל עולמי. אנחנו בסדר, אבל העולם במצב לא טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם