גירושים בבוליווד: המסע הפתלתל מאחורי הסרט "הודו לשם"
נועם קידר נסע להודו כדי לתעד את בני הזוג דגן מהיישוב תקוע מקימים מחדש את "הבית היהודי" בדרמסאלה. המציאות הקשה בהודו, והופעת אורח של צוות "כוכב נולד", גרמו לטוויסט בעלילה שבסופה בני הזוג התגרשו, וקידר גילה מחדש את היהדות שלו. בסוף יצא מזה סרט, שיוקרן היום (ד') בסינמטק ירושלים
במשך כארבעה חודשים עקב קידר אחר ציפי ושלתי דגן, בני זוג ישראלים מתקוע ד' שבגוש עציון, אשר יצאו להודו להקים מחדש את "הבית היהודי", מרכז רוחני למטיילים בדרמסאלה. התהפוכות שעברו בני הזוג - שהובילו לכך שבנו את הבית, אך פירקו את המשפחה - עומדות בלב הסרט. העובדה שהאודישנים של העונה השישית של התכנית "כוכב נולד" הגיעו במקרה למקום בזמן הצילומים, והמעורבות הרגשית העמוקה של קידר בסיפור, נוספו גם הן לסיפור הפתלתל ש"הודו לשם" מבקש לתאר.
קידר (30), סטודנט בשנתו האחרונה ללימודים בבית הספר לקולנוע מעלה בירושלים, נולד וגדל בחיפה. את צילום הסרט הוא החל עוד לפני שהתחיל ללמוד, אך הוא ערך אותו רק בשנה האחרונה, כפרויקט גמר בבית הספר. התהליכים שהובילו ליצירת הסרט כפי שהוא היום, לדברי קידר, נרקמו בכלל במקרה.
"אני בעצמי התחלתי לחזור בתשובה דרך 'הבית היהודי' לפני שנים, כשטיילתי בהודו אחרי הצבא", הוא סיפר ל"זמן ירושלים". "נסעתי למזרח והתחלתי להתקרב לדת, וכשחזרתי לארץ עברתי לתל אביב, שם המשיך תהליך ההתקרבות". עם החזרה לארץ התברג קידר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית, תחילה כעוזר תאורן וכעוזר צלם ובהמשך כעוזר הפקה ומפיק בפועל של סדרות כמו "סרוגים" ו"צחוק מעבודה". דווקא אז, כשהרגיש שהוא מתרחק מן הדת, ביקש להעמיק ולחקור את הנושא בפלטפורמה הקולנועית.
"בתקופה שבה הרגשתי פחות חזק ביהדות, בתקופת ירידה, החלטתי לחפש את המקום שממנו הכול התחיל. כך נולד רעיון לכתוב תסריט שיתבסס על סיפור החזרה בתשובה שלי". אך הדברים לא הסתדרו כפי שקידר תכנן, והתסריט לא קרם עור וגידים. "במקום זאת, החלטתי לנסות ליצור סרט דוקומנטרי על משפחה שיוצאת לשליחות יהודית בהודו, ובעזרת הסיפור שלה להבין מאיפה בא לי הג'וק הזה, במירכאות".
בניסיון
"חברתי לדוד בן משה, חבר טוב שהפיק את הסרט, והתחלנו לחפש זוג שיתאים לרעיון שלנו", ממשיך קידר ומתאר את השתלשלות העניינים. "נפגשנו עם כל מיני זוגות אך הם לא התאימו לנו, ובמקביל התחלתי לגייס כסף בשביל לצלם את הסרט, אבל אנשים לא הבינו את הרעיון. התייעצתי עם תומר שני (יוצר ובמאי – ג"נ), שאמר לי לנסוע לשבועיים להודו ולצלם טריילר, וכך יהיה קל יותר למכור את הרעיון. כשחיפשנו זוג מגניב לטריילר, מצאנו את שלתי וציפי".
מהרגע הראשון הבינו בני הזוג והבמאי כי מצאו את הנוסחה המנצחת, נזכר קידר. "אחרי כמה ימי צילומים איתם בהודו, שקדמו להם צילומים בארץ, אמרתי לעצמי שאין לי בשביל מה לחזור – יש לי פה זוג ויש לי פה סיפור. הם פשוט הדליקו אותי, והחיבור המטורף שהיה לי איתם גרם לי להבין שיש פה משהו. שלחתי כל מיני מיילים חזרה לארץ, ויתרתי על כמה הצעות עבודה בתור מנהל הפקה, ואמרתי לעצמי: יאללה, זה הזוג, אני נשאר איתם בהודו ועושה את זה. בסוף הייתי איתם שם ארבעה חודשים, עד שחזרנו כולנו".
נשארת איתם לבד, בלי צוות ובלי מימון?
"מבחינה כספית הודו זה לא כזה סיפור, עלות המחייה שם לא מגיעה אפילו ל-2,000 שקל בחודש. כבר הייתה לי מצלמה ממילא, ובעצם הייתי צריך רק למצוא מישהו שיחליף אותו בדירה שלי בתל אביב. האמת היא שבגלל שהרעיון המקורי היה רק לצלם טריילר אז נסעתי לבד, ופתאום קלטתי שבוא'נה, זה עובד, אז נשארתי איתם רק אני".
מחר (ד', 26.12) יוקרן "הודו לשם" בהקרנת בכורה בסינמטק ירושלים במסגרת ערב בוגרים של בית הספר מעלה. קידר יציג שם את סרטו, שערך איתי נצר, שנה לפני סיום הלימודים בבית הספר לקולנוע, ושנה לפני הזמן שבו היה אמור להגיש את היצירה.
"צילמנו את כל החומר לפני שהתחלתי ללמוד, לכן היה לי ברור שאת העריכה אעשה במסגרת הלימודים. האמת היא שצילום הסרט גם העצים אצלי את הרצון להיות במאי, ומעלה היה אופציה מדהימה מבחינתי. אמיר שיינבוים, שצילם את החומרים בארץ, הוא חבר טוב שלי ובוגר מעלה, ואף שיכולתי לבחור בכל בית ספר לקולנוע, בחרתי בהם, בין היתר בגלל האוריינטציה היהודית – ואני לא מצטער לרגע. זה מקום מדהים, מצאתי פה בית שני ופשוט טוב לי פה".
הלימודים במעלה גם העבירו את קידר מתל אביב לירושלים, אך הכתובת האחרונה לא הצליחה לשרוד למשך תקופה ארוכה. "עברתי לירושלים והספקתי לגור פה כמה ימים, אבל בתקופה שקדמה למעבר הכרתי את אשתי, שגרה בתקוע ד', ובהמשך עברנו לגור שם יחד".
את אשתו שירן הכיר קידר כשהסתובב בתקוע ד', מקום מגוריהם של ציפי ושלתי, לטובת צילומי הסרט. "יש לנו סיפור חיים דומה; מתברר שסבי המנוח וסבא שלה בני דודים ושנינו מחיפה במקור, רק שהיא מבית חרדי ואני מבית חילוני. אף ששני הסבים בני דודים, המשפחות התרחקו, ככה זה אצל מרוקאים. בגיל 16 היא עברה לתקוע בעקבות דודה שלה, וערב אחד, בשמחת תורה, אחרי שגילינו את הקרבה, הדודה הזמינה אותי אליהם. בארוחה ראיתי את שירן, ונדלקו לנו העיניים. אז הספקתי להיות כמה ימים בירושלים, והיום אנחנו בתקוע ד'. בעצם, בזכות הסרט הזה ציפי ושלתי שינו לי את החיים גם מבחינת ההתקרבות לדת, גם בכך שהכרתי את אשתי וגם בכך שעברתי מתל אביב לתקוע".
על השינוי האישי שחל בו לאורך צילום הסרט מוסיף קידר כי "תוך כדי הצילומים בהודו אני עצמי מצאתי את היהדות מחדש, איתם. באותה תקופה חיפשתי את הכיוון שלי בתוך היהדות, ודיברו איתי הרבה על השכל ועל ההלכות. עם ציפי ושלתי בהודו, פתאום התחלתי להרגיש משהו אחר. יש להם לב עצום, ומצאתי אצלם משהו ביהדות שלא הכרתי בשום מקום אחר. אחר כך רוני (רכז ארגון "לב יהודי" – ג"נ) אמר לי שלא סתם קוראים לארגון שלהם 'לב יהודי' ולא 'ראש יהודי'".
על הקרבה שנרקמה בין הבמאי ובין המצולמים שלו מעיד קידר עוד כי "החיבור איתם היה מדהים. נסעתי להודו שבוע לפניהם, ודוד ואמיר צילמו אותם בתקוע. השיחה הראשונה שלי עם שלתי בטלפון נמשכה שעה וחצי, ובסוף השיחה אמרתי לו, 'אתה תראה, אני עוד אעשה עליך סרט יום אחד'. ברגע שפגשתי אותו בהודו הרגשתי חיבור שאי אפשר להסביר אותו, ועד היום אנחנו משפחה".
לאחר שנחתו בהודו, נתקלו ציפי ושלתי במגוון אתגרים בלתי מתוכננים ונדרשו להתמודד עם בעיות שלא צפו מראש. ההתאקלמות הקשה העיבה על השמחה שבבנייתו מחדש של המרכז הרוחני בדרמסאלה. ככל שהסרט מתקדם, ההתרגשות מבניית "הבית היהודי" מתחלפת בשרשרת מריבות וקשיים, שצפים ועולים שוב ושוב בין בני הזוג. ביקורו של צוות ההפקה של "כוכב נולד" לעריכת אודישנים בדרמסאלה, שבסופו הוזמנה ציפי לחזור לישראל ולקחת חלק כמתמודדת בתכנית, רק העצים את תחושת התסכול שהלכה ונבנתה בקרבה לאורך כל התקופה. במקביל, קידר עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שהתמודדה עם קשיי הריחוק מישראל, והמצלמה, מצדה הייתה לזבוב מתעד על הקיר.
"צילמתי את ציפי ושלתי בכל התקופה שלהם בהודו, ולאט-לאט התחיל כל הבלגן", מתאר קידר. "לקראת סוף השליחות הלך וגדל הקרע ביחסים ביניהם, שאז עוד לא ממש צפינו שיוביל לפירוק. אני הייתי בטוח שהם יחזרו לארץ ושהכול יסתדר". ציפי ושלתי חזרו ארצה שבועות ספורים לפני שהשליחות המקורית תוכננה להסתיים, וניסו לעבוד על נישואיהם. במשך כשנה וחצי עשו מאמצים לאחות את השברים, עד שהחליטו להתגרש. "לא ידענו לאן זה הולך", מסביר קידר. "כשהם חזרו לארץ, במשך שנה וחצי הם היו בסדר יחסית, ואז החליטו לפרק את הקשר. היינו בטוחים שהם הצליחו לאחות את הקשר. זאת הייתה שנה וחצי מאוד מבולבלת".
הופעת האורח של הפקת "כוכב נולד", אשר לא הייתה ידועה לקידר לפני הגעת הצוות, לא הקלה על מערכת היחסים הסבוכה ממילא. "זה לא מה שפירק את היחסים, אבל זה עשה הרבה מהטוויסט", אומר קידר. "זה מה שהגביר אצל ציפי את ההבנה שהיא רוצה לממש את עצמה. הם הגיעו בערך חודש אחרי שהגענו לשם, כנשאר עוד הרבה זמן לשליחות, ופתאום ביקשו ממנה לחזור איתם לישראל. זאת הייתה דילמה גדולה אם לעזוב או להישאר, ודווקא זה מה שלדעתי השאיר בה את העקצוץ הזה".
במהלך השהייה בהודו, מודה קידר, הוא לא צפה כי המציאות, ובעקבותיה גם הסרט, יסתיימו בפרידת בני הזוג. "הרגשתי שהדברים מתערערים, אבל לא חשבתי שזה יגיע למקום הזה, ממש לא", הוא אומר. "כמי שמסתכל מבחוץ, הייתי בטוח שזאת תהיה תקופה קשה, אבל שהם יתגברו עליה ובסוף יהיה הפי אנד. בסך הכול, ברור שזוג שמגיע למקום כזה וחי במציאות הזאת עובר דברים קשים. אנחנו מדברים על חיים מסביב לשעון עם הילדים בסביבה חדשה, רחוק מהבית. זה ניסיון מטורף, וזה לא פשוט בכלל. היה ברור שיהיו קשיים, אבל לא חשבנו שזה יגיע לזה".
ולמצלמה היה איזשהו חלק בתהליך?
"אני לא חושב שלמצלמה הייתה פונקציה; בהתחלה אולי הייתה לה משמעות, אבל אחרי שבועיים כבר הייתי חלק מהם, ואנשים הפסיקו לשים לב למצלמה. הפכתי לאחד מהחבר'ה שעוזרים להם ב'בית היהודי', ואפילו עשיתי בייביסיטר מדי פעם".
הגירושים הפתיעו את קידר, שלא ייחל לסוף כזה לסרטו ולנישואים של חבריו, וגרמו לו להתלבט אם להביא את הסרט לשלב העריכה. "עוד דבר שגרם לי להשתהות עם העריכה של הסרט, היה שאחרי שהם התגרשו חשבתי לעצמי שזה לא מה שתכננתי, והחלטתי לגנוז את הסרט. איפה ההפי אנד? לא ידעתי מה לעשות עם העניין שהסרט הולך לגירושים, אבל דווקא שלתי ורוני, והרב מרדכי ורדי מהנהלת בית הספר מעלה, שאליו פניתי ראשון עם הרעיון, דחפו אותי לעשות את הסרט בכל זאת, כמו שהוא.
כל השלושה אמרו לי שדווקא הסוף הזה מבטא את האמת, ושזה הרבה יותר חזק מאשר סוף טוב. אני מניח שיהיו הרבה ביקורות מכיוון הציונות הדתית, שישאלו למה להראות את המשפחה הזאת דווקא ולא משפחה אידיאלית; אבל אני באמת מאמין שדווקא במקום שבו רואים את הקושי יש הכי הרבה אמת, ושאנשים יוכלו להזדהות עם הסיפור ולא לבטל אותו בתואנה שהוא רחוק מהם. בתור צופה, אני מקווה שאנשים יבינו שציפי ושלתי חווים את אותם דברים קשים שכל אחד מאיתנו חווה".
הרעיון המקורי של קידר, לכתוב תסריט על חייו לטובת סרט עלילתי, צפוי גם הוא לרקום עור וגידים. את הסרט העלילתי, שבו יככבו דליק ווליניץ, ניצה שאול, גל פרציגר ונבו קמחי, הוא מתכנן להשלים לקראת סיום הלימודים בעוד כשנה. "הסרט מספר את סיפור החזרה בתשובה שלי, והיחסים שלי עם ההורים כשהם מגלים על כך. חזרתי בסוף לרעיון המקורי באיזשהו אופן, אבל החלטתי להתמקד ביחסים בין הורים לילדים, ואני מקווה שזה יהיה סרט טוב".
ואיך באמת היו היחסים עם ההורים?
"בסרט רואים את היחסים הטעונים שליוו את הגילוי, בתחילת תהליך החזרה בתשובה. היום היחסים מצוינים, ואני מאמין שאם הם לא היו כאלה היום, לא הייתי מסוגל לעשות את הסרט הזה. כדי לעשות סרט על נושא קשה צריך להתרחק ממנו קודם, לתקן, ואז אפשר לספר את הסיפור".
ומה יהיה אחרי הלימודים?
"אני מקווה מאוד שאוכל להמשיך לעשות סרטים, אף שמאוד אהבתי לעבוד גם בתור מפיק, וייתכן שאעשה את זה שוב. אבל השאיפה האמיתית שלי היא להיות במאי ולהתפרנס מזה. בשביל זה הלכתי ללמוד, ובעזרת השם זה יצליח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם