מפלגות ונשים מחזרות אחריו: שנת הסלב של בוקי נאה
בוקי נאה מסכם שנה שבה הפך מעיתונאי פלילי מוערך למוזמן קבוע להשקות (שאליהן הוא אף פעם לא מגיע), מתעקש שלא שינה את חייו וגם חושף סקופ קטן
כוס ראשונה, אספרסו כפול ארוך, שתיתי ב"אספרסו בר" ברחוב הרצל בתל אביב בזמן שחיכיתי לבוקי נאה שיגיע להפסקה מהסיור שלו בעקבות חיי הפשע והרשע של תל אביב תחתית. אין ספק שבשנה האחרונה, בעקבות השתתפותו ב"הישרדות VIP" הפך עיתונאי הפלילים הוותיק בעל המראה הדובי והקול הציפורי לסלבריטאי (או "סלבריטאי עלק", כפי שהוא היה מגדיר זאת).
מפנים
אז על שתי כוסות גזוז וסנדוויץ' מלא כל טוב פלאס חמישה בצלים ירוקים חיים שהוא טוחן בין לבין וקערת צ'יפס, אני שואל את נאה איך הפרסום שינה אותו ואת חייו בשנה האחרונה. לדבריו הוא מסרב בתוקף לקחת את זה קשה.
"כיוון שאני זקן", הוא פותח בפה מלא סנדוויץ', "ולא מתרגש כבר מהרבה דברים, אני לוקח את זה כבדיחה מאוד נחמדה, את כל הקריאות ברחוב 'בוקי, תעשה לי ילד'. זה סתם נחמד שזה בא ממי שלא קרא אותי בעיתון ב-30 השנה האחרונות. זה מצחיק אותי. מתקשרים אליי כל מיני יחצנים כדי להזמין אותי לכל מיני אירועים, רוצים שאבוא לשם בתור סטטיסט מצחיק כזה, וכמובן שאני לא הולך לפתיחות או לסגירות או שטויות ולא מקבל פירור לחם חינם מאף אחד, אבל זה מצחיק אותי".
למה בעצם אתה לא מקבל מתנות? אתה כבר לא עיתונאי.
"הלכתי לטיול ב'הישרדות' כסוג של משחק, אבל זה לא שינה את אורחות חיי. אני לא פוזאי והמשכתי לעבוד בזמן ששודרה התוכנית כי בלילות אני נותן פה את הסיורים של תל אביב תחתית. אני עובד קשה ואין לי זמן להתנהל כמו איזה סלבריטאי בהשקות עם אנה ארונוב".
בעצם למה לא? הרי זו עבודה קלה יותר.
"אני בז לקטע הזה. לדוגמה, התקשרו אליי מאיזו השקה של חנות בגדים ברמלה והציעו שאקבל 2,000 שקלים ובגדים שאני בוחר. כמובן שסירבתי כי זה נראה לי מצחיק ומבזה לקדם מכירות של משהו. ואז כמובן ראיתי את כל הסלבריטאים עלק מסתובבים שם ומקבלים בגדים בחינם. אני פשוט לא מוכן לזה - להיות נחמד בכוח למצלמות. אני לא שיניתי את חיי".
אני מבין את הסיסמה "לא שיניתי את חיי", אבל למה בעצם? מה הבעיה עם זה?
"זה פשוט לא האופי שלי".
איזה אופי זה דורש? הרי לא רוצים שתהיה נחמד ומזויף ומנומס, רוצים שתהיה בדיוק אתה. זה הקטע.
"אני לא אבטל עבודה בשביל ללכת להיות נוכח באיזו השקה".
זו עבודה וזו עבודה. למה להסתובב בין זונות ונרקומנים ולעשות מזה ביזנס זו עבודה יותר מכובדת?
"אני מרצה".
אתה לא סוציולוג שמרצה על תופעת הפשע; אתה לוקח אנשים ומראה להם פריק שואו תמורת כסף. "אני נותן הרצאת רחוב של שמונה שעות, ואני גאה בעבודה הזאת מאוד. האנשים שפוגשים במהלך הסיור מספרים את הסיפורים הלא קלים שלהם, ומקבלים על זה כסף".
דיברת קודם על הצחוקים ברחוב, שצועקים לך "בוקי, תעשה לי ילד" ומצלמים אותך על אופניים. קיבלת את תפקיד הליצן.
"אני עושה צחוק מהמצב הזה. במודע. כשבחורות רוצות להצטלם איתי וצועקות 'תעשה לי ילד' זה הרי לא באמת, זו בדיחה. 35 שנה עבדתי בעיתונות חשובה. מאות סקופים, עשרות כתבות ותחקירים ושערים פרסמתי ב'ידיעות אחרונות', ב'מעריב' וב'חדשות'. אז זו בדיחה אפילו בזויה".
אתה מעודד את זה. הרי אם היית מתעלם מהם ברחוב זה היה נעלם לאט-לאט.
"אם זה עושה טוב למישהו להצטלם איתי, למה שאני אגיד לא? בשנה האחרונה יצרו איתי קשר עשרות משפחות שלילד היה בר מצווה וביקשו שאבוא או שאצטלם ואקליט ברכה. אם זה עושה טוב למישהו, אז בכיף. למה שאגיד לא?"
זה עושה את הילד מטומטם. הוא רודף אחרי הסלבריטאי שהיה בטלוויזיה. אתה הרי אבא בעצמך, ואתה בעצמך אומר שזו תופעה בזויה.
"אני לא יוצא לרחוב כדי שיצלמו אותי ולא הולך לאירועים. אני ברחוב במסגרת עבודתי בסיורים, אבל אם עושה למישהו טוב להצטלם איתי, למה לא? אני תמיד מסביר להורים שלדעתי זה לא חינוכי ולא חכם".
אז למה להצטלם בכלל?
"אם מתקשר אליי הורה בלילה ומספר לי שהילד שלו חולה בבית חולים ויעשה לו טוב אם אני אבוא אליו, אז אני אלך אליו. אני לא מביא את המצלמות שיצלמו אותי, זה לא בשביל יחסי ציבור. מספר שנים אני עושה סיורים בתל אביב, שאני קורא להם 'בין פחי הזבל בחצר האחורית של תל אביב', ומפגיש את האנשים עם דמויות שהם תמיד קראו או שמעו עליהן ועל הסיפורים שלהן. אף אחד לא שמע מעולם מה יש לנרקומנית המסכנה בתחנה המרכזית, שמקבלת קהל ב-30 שקל בחצר, להגיד".
מה זה נותן לה?
"קודם כול, אני משלם לה. אז היא מרוויחה מזה כסף, שזה חשוב לה. חוץ מזה, זה כנראה הרגע היחיד במהלך היום שלה שמישהו מקשיב לה ומראה אכפתיות למצב שלה. האנשים האלה הם האנשים היחידים שהיא דיברה איתם על הצרות שלה במהלך היום. ומבחינת הקהל, הם באים במודע, הם רוצים פעם אחת בחיים לשמוע נרקומנית ממרחק אפס, בגוף ראשון, מה זה ליפול לסמים ולהיות זונת רחוב".
יש לך יומרה לשינוי חברתי? שאולי זה יכול להועיל?
"אני לא חי בשביל לתקן את העולם, ואני לא מתיימר לעשות זאת. במהלך השנה האחרונה קיבלתי ארבע הצעות מארבע מפלגות שונות להיות ברשימות שלהן כי אני מוכר מ'הישרדות' כמובן. אבל אמרתי לא. אני רק רוצה לחיות את חיי".
מה אתה חושב על העתיד של העיתונות הכתובה, שעבדת בה כל כך הרבה שנים? ברחת בזמן?
"לא ברחתי. זרקו אותי מ'ידיעות אחרונות' והיום אני עושה את הטופ של הפלילים שיש בתוכנית 'כלבוטק', ויש לי יותר רייטינג מאשר לכל תוכנית חדשות אחרת. נכון שבפינה של עשר דקות יש פחות מקום לפיוטיות ולעומק מאשר בטור בעיתון, אבל האפשרות לעשות דברים כאלה גם בעיתונות הכתובה נעלמה לפני הרבה שנים.
"דווקא המקום שבו אני יכול לספר סיפור פלילי של ממש זה או בפינה שלי בתוכנית בוקר של 'קשת' או ב'כלבוטק'. וכן, זה עצוב לי וכואב לי כי אני רואה את חבריי מפעם מהעיתונות שרעבים ללחם כי הם לא הצליחו לייצר לעצמם אלטרנטיבה. היום אני עושה את הפינות בטלוויזיה כעיסוק צדדי לסיורים.
"וקבל גם סקופ - בשנה הבאה אני הולך להנחות פרויקט טלוויזיוני מעניין מאוד, לא בתחום הפלילים, אבל אני לא יכול להגיד באיזה ערוץ. וקבל עוד סקופ - צילמו אותי כמתמודד האחד נגד מאה בספיישל פלילים שהם צילמו. בגלל המומחיות שלי בפלילים אני יכול להגיד שמבחינת כסף, הסתדרתי בחיים".
מ"הישרדות" הוא עדיין בקשר עם יוליה פלוטקין, עזאם עזאם ומיכל זוארץ. "למה דווקא הם? כי איתם התחברתי בתוכנית", הוא אומר. "ולעומת זאת, ניתקתי קשר עם מספר אנשים אחרים, שאיתם לא התחברתי, ולא ניכנס לשמות".
הפרסונה שאתה ואחרים חשפתם בתוכנית אמיתית או שאלה דמויות שמגלמים כי הן מצטלמות טוב?
"על מה אתה מדבר? אתה מצטלם 54 יום 24 שעות ביום, אתה לא יכול לביים דמות. זה שטויות. אני נחרתי בדמות? הפלצתי בדמות? על מה אתה מדבר? הייתה לי שפשפת בדמות?"
הוא קם לשלם כי הסיור צריך להמשיך. "אני מודה לאדוני", הוא אומר לאיש הסנדוויצ'ים, נפרד בקולי קולות מכל יושבי המקום, שמתברר שכולם מכירים אותו מינקות, ויוצא החוצה חזרה לקבוצה שממתינה לו. "קדימה, אתה בא?" הוא שואל אותי. "הולכים להמשיך בסיור, הולכים למועדון חשפנות לדבר עם חשפנית. רוצה לבוא?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם