זיכרון נפלא: האם זכרון יעקב באמת כל כך רומנטית?
בעוד אני מחשבת אם כדאי לנפנף אותו לשלום בשיחה מנומסת או להסתפק במסרון של "סע לשלום" הוא התקשר והבטיח הפתעה לשבת: טיול וארוחה בזיכרון יעקב. טיול רומנטי בזיכרון? שיטוט בין הסמטאות הציוריות? ארוחה בניחוח היסטורי? ועוד ביום ההולדת שלי!
לפני שלוש שנים הזוגי דאז יצא למילואים ביום הולדת עגול. לפני שנתיים בן הזוג שלאחריו זרק אותי יומיים לפני המועד המיוחל, ובשנה שעברה ביליתי את יום ההולדת בלוויה של אבא של חברה טובה.
הפעם, כך קיוויתי, לא ישתבש דבר. ואכן נראה היה שהשנה זה הולך להיות מבטיח. הכרתי את ג' לפני כחודשיים. הכל זרם בינינו די טוב ואני טרחתי ליידע אותו מבעוד מועד בתאריך החשוב בו הגחתי לעולם.
זיכרון. במקום כזה אנשים נזכרים שכיף להחזיק ידיים צילום: מקס ילינסון
ג' סיפר לי שהוא יודע מה נשים אוהבות ליום ההולדת: זר פרחים ענק לעבודה, כדי שכל הנשים יקנאו (הקשיבו היטב גברים!!!) ותכשיט יפה מזהב. "הן תמיד מרוצות ממני ביום ההולדת", אמר ג' ואני חשתי שהפעם הגרלתי גבר חלומות, קורא מחשבות ויודע לב אישה.
אבל זהו שלא הייתי מרוצה ממנו בכלל. ביום ההולדת שלי לא קיבלתי שום זר פרחים לעבודה, לא תכשיט ולא חצי תכשיט ואפילו לא צלצול טלפון. כלום, נאדה, גורנישט מיט גורנישט.
בעוד אני מחשבת אם כדאי לנפנף אותו לשלום בשיחה מנומסת או להסתפק במסרון של "סע לשלום" הוא התקשר והתנצל שהיה עסוק בעבודה. הסקרנות שלי גאתה ברגע שאמר שהכין לי הפתעה לשבת בבוקר: טיול וארוחה בזיכרון יעקב. מיד ביטלתי כל רעיון להיפטר ממנו. טיול רומנטי בזיכרון? שיטוט בין הסמטאות הציוריות? ארוחה רומנטית בניחוח היסטורי? ועוד ביום ההולדת שלי!
לנסיכה כמוך מגיע דה בסט אוף דה בסט
שוטטנו במדרחוב היפה עם שלל בתי הקפה, החנויות המעוצבות והמון אנשים שנזכרו שבמקום כזה כיף להחזיק ידיים. נכנסנו לסמטאות הקטנות והמשכנו לטייל עד שהגיע זמן האוכל. רציתי להציע בית קפה נחמד, אך ג' ביטל את הצעתי. "לנסיכה כמוך מגיע דה בסט אוף דה בסט".
מכיוון שפסגת הקולינריה של ג' היא חומוס-צ'יפס-סלט והקוסקוס של אמא שלו, לא יצאתי מגדרי, אבל הפעם הוא באמת הצליח להפתיע אותי. במחווה אבירית הוא פתח לי את הדלת למקום יפהפה: מסעדת אדמה בגבעת זמרין.
המסעדה שוכנת בבית אבן משוחזר מהמאה הקודמת ויש לה מרפסת מתוקה שמשקיפה לגינת תבלינים. בעודי חוככת בדעתי אם לבהות בנוף ההרים המשגע, ב-ג' שהפך באחת לאביר חלומות או בתפריט המסקרן, הגיעה המלצרית החמודה שלנו. למען האמת, היה קשה לבחור בין שלל המנות המפתות, אך הבחירה נעשתה. ג' מזג
לי יין אדום מיקב מקומי ואני התענגתי על מוזיקת הרקע הקובנית האהובה עליי.
זהו, התגשם חלומי. ליהנות מיום הולדת מהאגדות עם גבר רומנטי בעל קוביות ושיער במקומות הנכונים. אפילו התחלתי לסלוח לו על הנחירות. בינינו, בשביל מה יש אטמי אוזניים. רציתי לשבת בנחת, לספוג את האוויר הצח והריחות המשכרים של התבלינים ולהזמין קינוח. במקום כזה פשע לא להזמין קינוח.
בעודי מעיינת בתפריט ומפנטזת על טבעת שמוחבאת במוס השוקולד, ג' מחסל באחת את כל המחווה הרומנטית: "אולי כדאי שנוותר על הקינוח, מותק, אני לא רוצה לאחר למשחק של מכבי נתניה".
ג', כמו זיכרון, הוא חתיכת היסטוריה, אבל בניגוד לג' לזיכרון אני רוצה לחזור. השבוע יגיע ראש השנה האזרחית ואני חייבת בדחיפות למצוא מישהו שינשק אותי בחצות וגם יפרגן לי קינוח ב"אדמה". יש מתנדבים?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם