ראשי » מקומי » צפון » קריות

עמיר פרץ בקריות: שלי דיברה עלינו כמו על טרוריסטים

עמיר פרץ עלה צפונה כדי לקבל את פרס "יקיר קריית מוצקין" שניתן לו רגע לפני הבחירות על תרומתו לקידום "כיפת ברזל". בראיון ל"זמן קריות", הוא מדבר על בעיית המפעלים במפרץ, מתנגד לאיחוד רשויות בקריות וכמובן תוקף את נתניהו ובעיקר את יחימוביץ'. מפלגת העבודה בתגובה: "פרץ ממשיך בפוליטיקת השנאה"

בטקס מכובד ורב משתתפים הוענק בשבוע שעבר לעמיר פרץ אות יקיר העיר קריית מוצקין על תפקידו בפיתוחה של מערכת "כיפת ברזל". אחרי לחיצות הידיים הרבות, הצילומים וארוחת הערב ישב פרץ לראיון מיוחד עם "זמן קריות" ודיבר בגובה העיניים על עזיבת מפלגת האם - "העבודה", על זיכרונות ממלחמת לבנון השנייה, על עניינים מקומיים בקריות, על האפשרות שראש עיריית קריית מוצקין חיים צורי ירוץ מטעם "התנועה", וכמובן על הכיפה המפורסמת שבזכותה קנה פרץ את עולמו מחדש.

"הרבה זמן לא התרגשתי כפי שהתרגשתי היום", מדגיש עמיר פרץ בסיום סבב לחיצות ידיים ופרידה מהאנשים שבאו לחלוק לו כבוד במתנ"ס בקריית מוצקין, "קודם כל בשל העובדה שמדובר בעיר כמו קריית מוצקין. כאשר ערים בדרום חלקו לי כבוד זה כאילו טבעי, גם כי אני דרומי וגם כי הערים האלו חשו את החשיבות של כיפת ברזל. אבל כאשר עיר כזו מוקירה לי על הדבר, זה מקבל משמעות נוספת".

הדרך להקמת "כיפת ברזל" לא הייתה סוגה בשושנים, אתה היום קוטף פירות אחרי שנים שמתחו ביקורת עליך בהיותך שר ביטחון.
"לפני כשלוש שנים התקשר אליי מנכ"ל משרד הביטחון ואמר לי: 'עמיר, הרגע נגמר הניסוי בכיפת ברזל - והניסוי עבר בהצלחה'. הוא סיפר שכולם יצאו שם מגדרם והוא אמר להם שיזכרו למי שמורה התודה. היה עוד רגע מרגש כשהתקשר אלי חבר, אלוף משנה בצה"ל, ואמר לי: 'אנחנו עומדים פה עשרות קצינים בכירים מול אלוף פיקוד הדרום והוא אומר לנו בזו הלשון: אני צריך לאכול את הכובע היום, אני הייתי אחד המתנגדים החריפים לעמיר פרץ, כאשר הוא קיבל את ההחלטה להקים את 'כיפת ברזל'. היום כאלוף הפיקוד אני יודע שזה הכלי המשמעותי, אולי היחיד שיש לי, כדי להגן על האזרחים'. כשאתה שומע שאלוף בצה"ל אומר את זה מול הקצינים הבכירים שלו ומודה על טעותו - זה דבר יפה וזה סיפוק ענק.

"עברתי תקופות מרגשות מאוד שעומדות בסתירה גמורה למסע הקשה שהיה לי בדרך להקמת 'כיפת ברזל'. זה לא היה מסע שהסתכם בהחלטות בתוך מערכת הביטחון. הייתה מערכת אחרת, מערכת לייזר, שנפסלה על ידי והם עשו כל מאמץ לשכנע. הפעילו את כל השדולות האפשריות,

עד כדי כך שהחתימו את תושבי שדרות והלכו איתם לבג"ץ כנגד ההחלטה. היו השקעות כספיות אדירות כדי לסכל את ההחלטה. אני רק מודה לאלוהים שהיה לי את הכח לעמוד בפני כל הלחצים האלו. להערכתי, יש החלטות בחיים שרק אם הן מתקבלות בנקודת זמן מסוימת, יש להן סיכוי. אם ההחלטה לא הייתה מתקבלת אז, להערכתי לעולם לא הייתה קמה כיפת ברזל.

"טענו שזו השקעה מיותרת שאין בה תוחלת שאין בה כלל יתרונות, יש לה רק חסרונות אחד העיתונים המובילים נתן את הכותרת 'כיפת ברזל – כישלון ידוע מראש'. בסופו של דבר התחושה הזו שעושים עמך צדק היא תחושה שקשה מאוד להסביר ולתאר אותה. חבר אחד שאל אותי יום אחד, למה לי לעמוד מול כל המתקפות האלו כאשר אני יכול לקום וללכת אחרי כל מה שעשיתי למדינה הזו. הוא שאל מאיפה הכוחות. אז אמרתי לו שיום אחד עוד יעשו עמי צדק. הוא אמר לי אז: 'צדק עושים לבן אדם אחרי שהוא מת'", צוחק פרץ ומוסיף: "אז אמרתי היום לחיים צורי שאני מודה לו שהוא חלק מהאנשים שעושים לי צדק בעודי בחיים".

במלחמת לבנון השנייה, לאור מה שקרה בישובים באזור חיפה והקריות, קיבלת את ההחלטה ללכת בכל מחיר על "כיפת ברזל"?
"המלחמה נתנה לנו הזדמנות לבדוק את הכשלים שלנו פנימה, להכניס את צה"ל למערכות אימונים, למערכות של גיבוי ורכישת אמצעים לשעת חירום, בהיקפים מאוד גדולים. המלחמה הייתה בעצם מלחמת התפכחות. בין היתר המלחמה הזו בוודאי עזרה לי בקבלת ההחלטה בכל הקשור לכיפת ברזל. אילו הייתה המערכת קיימת בימי מלחמת לבנון השנייה, האזרחים היו יכולים לקיים חיי שגרה וצה"ל היה עושה את התמרונים שלו בלי לחץ העורף. במבצע 'עמוד ענן' ראש הממשלה ושר הביטחון יכלו להרשות לעצמם לגייס כוחות באופן מפוקח, בלי פאניקה. אילו, חס וחלילה, כל אותם טילים היו נופלים באשדוד, אשקלון ובאר שבע היינו מזמן עם שלוש ארבע אוגדות בתוך עזה, מנסים למצוא מחט בערימה של שחת, במרדף אחרי כל משגר או כל מחבל שהתקין לעצמו מתקן ירי".

היום, בראיה לאחור, עד כמה היציאה למלחמה הייתה מוצדקת?
"זאת הייתה מלחמה שיצאנו אליה מכיוון שהחיזבאללה עשה כמה פעולות רצופות של ניסיונות לחטיפת חיילים, ולבסוף חטיפת החיילים וירי בלתי פוסק לעבר הצפון. זה גם בא לאחר חטיפת גלעד שליט. אני אמרתי שצריך להבהיר למדינת הטרור שעבורנו חטיפת חייל היא קו אדום וכמו הכרזת מלחמה. ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, חשב כמוני וקיבלנו החלטה לצאת למבצע שבו נשנה את מאזן ההרתעה מול החיזבאללה. ברור לחלוטין שהמבצע הזה היה מורכב וחלק מהכשלים שנחשפו, היו כשלים של היערכות של צה"ל ויחידות שלא היו מאומנות מספיק.

"אני מוכרח לומר שהחיילים שלנו, למרות תנאי הפתיחה היותר מורכבים, הצליחו להשיג את כל היעדים שהוטלו עליהם. זו הייתה המלחמה הראשונה שבה העורף היה מותקף במרחבים מאוד גדולים. אחת ההחלטות הראשונות שלי במלחמה הייתה להשמיד חמישים וארבע טילים ארוכי טווח, שהיו מכוונים לתל אביב. גם ההחלטה הזו הייתה מלווה בהתנגדות של חלק מראשי צה"ל שחשבו שהיא יכולה לחשוף מקורות מודיעין, ואני חשבתי שצריך קודם כל לצמצם את השטח המותקף. דן חלוץ כתב אחר כך בספרו, ששר הביטחון קיבל החלטות נכונות שלעיתים נגדו את עמדת צה"ל".

אילו תגובות קיבלת מתושבי הקריות וחיפה כשהגעת?
"ביקרתי כאן אחרי האירוע ברכבת. ביקרתי את כל הנפגעים ומשפחות הנופלים, הייתי בתוך ישובים שישבו במקלטים, עשיתי קבלות שבת. התחושות שקיבלתי מהאנשים היו מעניינות מאוד. אנשים היו מאוד חזקים, חלק אמרו לי: 'אנחנו יכולים להחזיק מעמד הרבה זמן, אבל בואו תשנו את הסדר הזה'. אסור לשכוח שלפני המלחמה חיילי החיזבאללה הסתובבו על קו הגבול ללא חשש. האזרחים היו מאוד חזקים, אני זוכר שהשתתפתי בברית מילה במקלט בנהריה ובבר מצווה במקלט במעלות ובחיפה. הייתי כל שבת במקלט אחר, וקיבלתי הרבה חיזוקים מהתושבים עצמם".

"המלחמה הייתה עבורי אירוע מכונן בכל התחומים ובכל המשמעויות לכן גם קיבלתי החלטות למיגון מאסיבי סביב עוטף עזה. הגשתי תכנית לצה"ל שהם קיבלו ואימצו אותה, להיכנס לרכש של 13 סוללות כיפת ברזל. היום אנחנו עם חמש סוללות. אני מאמין שמדינת ישראל זקוקה לכל הסוללות הללו כדי להגן על עצמה בכל החזיתות. איש לא צריך להשלות את עצמו, יכול להיות אירוע בלתי צפוי שיוביל אותנו למלחמה".

לפי איך שאתה קורא את המפה היכן תפתח החזית הבאה?
"לא הייתי רוצה להיכנס להערכות. אני חושב שצה"ל צריך להיות ערוך היום ביותר חזיתות מאשר בעבר. המצב עכשיו במזרח התיכון שברירי מאוד ובכל החזיתות. גפרור אחד קטן יכול להצית בערה אחת שלמה. וגם פה אנחנו רואים את היתרון שבמערכת 'כיפת ברזל', שהיא משונעת, ניתן להניע אותה מגזרה לגזרה".

אתה, שנחשבת תמיד למוביל החברתי, מקבל עכשיו את תפקיד הביטחוניסט ב"תנועה"?
"ממש לא, אפילו להפך. אני הגעתי כדי להשלים ולחזק את האג'נדה החברתית ב'תנועה'. אני עזבתי את מפלגת העבודה לאחר שנבחרתי במקום גבוה מאוד. לא עזבתי כי חיפשתי לעצמי מיקום. אני מעשה באותו מיקום, אבל בתנועה יותר קטנה. הגעתי למסקנה שמפלגת העבודה החליטה להפקיר את דגל השלום. הם רצו פריימריז, אז קיבלתי את זה בהבנה, אמרתי שיושבת ראש המפלגה לא רוצה להתערב, היא מעוניינת לחכות ולראות מה יהיו תוצאות הפריימריז. ברגע שנגמרו הפריימריז היא הייתה צריכה להסביר לאחד כמוני מה אני הולך למכור לציבור. היא לא הסכימה בשום פנים ואופן שנדבר על שלום, שנגיד שההתנחלויות הפוליטיות באות על חשבון ערי הפיתוח. זה מבחינתי דבר חשוב מאין כמוהו, כי זה קובע את סדרי העדיפויות החברתיים גם כן. איך מפלגה שהראש שלה נרצח בגלל השלום - מוותרת על דגל השלום? לא הרגשתי שאני אוכל להיות שלם עם עצמי ולא הסכמתי לעשות שקר בנפשי, לכן החלטתי ללכת על מהלך שמבחינה פוליטית הוא שגוי".

את הניתוק בין עמיר פרץ לבין מפלגת העבודה עדיין קשה לאנשים, בעיקר אנשי "העבודה", לעשות. במהלך ההתכנסות באולם בקריית מוצקין הוא לא מוצא מנוח על רקע השאלות שזורמות מפעילים או מצביעי המפלגה. פרץ מאוד חביב ונגיש, עונה לכולם ומסיים בלחיצת יד וצילום למזכרת.

"תפס אותי עכשיו פעיל מקומי של מפלגת העבודה", מגלה פרץ בחיוך. "הוא אמר לי: 'למה עזבת? היית ממתין עוד שנה והיית יו"ר המפלגה'. אמרתי לו שאני לא רוצה לעסוק בתככנות, לא רוצה להישאר כדי שיגידו שאני שם כדי להדיח אותה. לא רוצה להיות בפוזיציה שעוסקת כל היום בעסקנות פנימית. אני רוצה לעסוק באינטרסים של מדינת ישראל".

מה זה אומר מבחינתך?
"היום זה אומר להניף את שני הדגלים, גם את החברתי וגם המדיני. שניהם משרתים אחד את השני, אם יהיה צדק חברתי תהיה לנו מדינה עם חוסן לאומי שמסוגלת גם לעשות שלום. אם יהיה שלום תהיה לנו מדינה שיכולה להתפנות יותר כדי להשקיע בצדק חברתי. אי אפשר לנתק בין שני הדברים".

שלי ניסתה לשכנע אותך להישאר?
"לא, לא, היא לא ניסתה. אני חושב שבאיזה מקום זה מה שהיא רצתה, שאני אעזוב את 'העבודה'. ניסיתי לפגוש אותה לפני שפרשתי והיא לא הסכימה להיפגש. היא גם התבטאה בביטויים שמבחינתי הם אנטי דמוקרטיים ואני לא יכולתי להשלים איתם. היא השתמשה בביטוי: 'חוסר סובלנות'. 'יש לי אפס סובלנות', היא אמרה. עם כל הכבוד, מקום שבו נדרשת סובלנות זו מפלגה. אפשר לגלות חוסר סובלנות כלפי טרוריסטים, כלפי בעלים מכים, כלפי אלימות במשפחה.

"בתוך מפלגה אתה חייב לגלות סובלנות ולקיים שיח דמוקרטי פנימי. הבנתי שהמגמה של יו"ר המפלגה זה להוביל למצב שאני לא אוכל לפעול במערכת הבחירות, שאני אצטרך לשבת מהצד ולכסוס ציפורניים. אם המפלגה הייתה מצליחה אז היו מתהדרים בהצלחה בלעדי, ואם היו נכשלים היו מנסים להאשים אותי שאני סייעתי בהכשלת המפלגה. היא כבר אמרה שעמיר פרץ מפריע לקמפיין להפלת נתניהו. אז אני אינני רוצה להפריע לאף אחד, אני לא מתכוון לכפות את עצמי על אף אחד ואני הולך לתנועה שמקבלת אותי באהבה גדולה. שיתוף הפעולה ביני לבין ציפי לבני הוא מדהים, אנחנו עובדים בסינכרוניזציה מושלמת".

עמרם מצנע אמר שאתם מפלגת שמאל, ציפי אמרה שאתם מרכז, מה אתה אומר?
"אני אומר שההגדרה לא חשובה. השאלה היא אם יש תכנית מדינית או אין תכנית מדינית. לנו יש תכנית מדינית. כל המיתוגים האלו אבד עליהם הקלח. יש אנשים שהם שמאל חברתי, יש אנשים שהם שמאל מדיני ואותו דבר מימין. בכלל, במדינה מבלבלים את המושגים הללו בלבול מוחלט. אני חושב שברגע שאתה מאמין בערך האדם אתה שלם עם עצמך.

"אני מאמין בערך האדם ולכן אני מאמין שאדם במדינה הזו צריך להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד, אני רוצה להשתחרר מהשליטה על עם אחר. אני יכול להכיל את זה על כל נושא גם על הדמוקרטיה שהתפקיד שלה הוא להגן על המיעוט, כי הרוב יודע להגן על עצמו. המושגים בארץ התבלבלו. לא חשוב איך אתה ממתג את עצמך, חשובה נקודת המוצא שלך, לאן היא מובילה אותך".

אתם מדברים עם יונה יהב על ריצה לעירייה מטעם 'התנועה', אתם מנסים למשוך עוד ראשי ערים כמו חיים צורי למשל?
"אני מאוד מקווה שחיים צורי יקבל החלטה להצטרף אלינו, כמובן שהצעתי לו, אבל אני לא יכול לדבר בשמו. אני יודע שבעבר הוא ורעייתו תמכו בציפי לבני. אני מקווה שהם יחדשו את הקשר. נחשף בפני אדם יוצא מן הכלל וגם לאשתו, דפנה, יש נוכחות פוליטית. אני מקווה שאחד מהם יצעד ראשון".

אחד הנושאים שמאוד מעסיקים את תושבי האזור הוא בתי הזיקוק המתרחבים, כל המפעלים והחומרים המסוכנים. מה דעתך על פצצת הזמן המתקתקת הזו?
"אין ספק שאזור חיפה הוא אחד האזורים התעשייתיים ביותר. ניתן לומר שכל המפעלים האלו נותנים תעסוקה ופרנסה מכובדת לתושבי האזור. המפעלים האלו מעניקים שכר הוגן לעובדים שלהם, הם מייצרים מצב שבו השכר הממוצע בחיפה והקריות הוא יחסית יותר גבוה מאזורים אחרים בארץ. אבל ישנו הקוץ שבדבר וזה עניין זיהום האוויר והסיכון הביטחוני שקיים בהחזקת ריכוז כל כך גבוה של חומרים מסוכנים באזור מיושב.

"צריך לקבל החלטות מאוד דרמטיות בעניין. אני חושב שהגיע הזמן לעשות תכנית לאומית להגנה על תושבי חיפה והקריות מפני אפשרות של חלילה פגיעה במתקן אסטרטגי מסוג זה. יש נהלים כמובן שבעת מתיחות או נוהל מלחמה, מרוקנים מיכלים ומשנים כמויות ומפסיקים זרימה. אני לא חושב שעירייה או עיר יכולות לטפל בנושא הזה בעצמן. צריך להכין תכנית לפעולה מיידית ולא עוד פעם להסתכל לטווח של עשרים שנה, עם כל העלות האדירה שכרוכה בדבר. זו תהיה השקעה של מאות מיליונים שתגמד את הסיכון מצד אחד ותמגן מצד שני. אני רואה בזה יעד חשוב גם מבחינת תפיסת העולם הסביבתית שלי.

יש סיכוי שנראה איחוד ראשויות בקריות כחלק מהתייעלות כלכלית?
"צמצום רשויות זה דבר שנכשל בכל מקום, זאת עובדה. תמיד חושבים שאם תצמצם רשויות תצמצם עלויות ואז ישאיר יותר כסף לאזרחים. זה פשוט לא נכון. לכל רשות יש תרבות משלה, אופי משלה. בדרך כלל איחוד רשויות זה ניסיון של ממשלה להתחמק מסיוע לרשות יותר חלשה באותו מרקם. אז יחברו את כל הקריות ביחד ויעשו ממוצע והממוצע יהיה בסדר ואז המדינה תגיד שאין צורך לסייע.

"אבל יש מישהו שכבר קפץ ראש לבריכת מים שהעומק הממוצע שלה הוא 30 סנטימטר וטבע כי בקצה העומק היה 4 מטר. לצערי, הניסיון לאחד ראשויות לא בא מתוך מגמה חיובית, אלא מתוך ניסיון לצמצם עלויות על חשבון השרות לאזרח. זה גם טוב שיש ערים בינוניות שהמגע בין ראש העיר וההנהלה עם התושבים הוא יותר קרוב".

ממפלגת העבודה מסרו בתגובה: "עמיר פרץ ממשיך בפוליטיקת השנאה שלו, המונעת רק מאגו ואינטרסים אישיים. פרץ, אשר שבר את שיאי חוסר האמינות והזגזנות בפוליטיקה הישראלית חונה כרגע במפלגת התנועה- שגם עליה ינסה להשתלט יום אחרי הבחירות-  כאשר לבני תפרוש. מפלגת העבודה בראשות יחימוביץ תמשיך להוות אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו- במישור הכלכלי-חברתי, בשמירה על שלטון החוק ובחתירה להסדר מדיני".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...