החגיגה נגמרת: רל נדל ואנשי הלילה נפרדים מה-TLV
אנשי הלילה נפרדים ממועדון ה-TLV, שנסגר בסוף השבוע אחרי 12 שנות פעילות, מספרים על הפיכתו לאייקון תל-אביבי וגם על הדעיכה של השנים האחרונות
ואכן, המקום הפך במהירות לאייקון תל-אביבי. אבל את ההצלחה ליוו גם לא מעט כותרות שליליות, ובהן תקריות אלימות מחוץ למועדון. ב-2004 עלה המועדון לכותרות בשל פרשיית גדי סבן, שנגדו הוגשה תלונה על אונס בשירותי המועדון. סבן הורשע בסופו של דבר בביצוע מעשה מגונה בכוח ונגזרו עליו שנתיים מאסר.
במקביל סצנת הלילה התל-אביבית החלה לשנות את פניה. מועדוני הענק פינו את מקומם לטובת סוגי בילוי אחרים כמו ברים שכונתיים, דאנס ברים ופיק-אפ ברים, כל טרנד בתורו. ה-TLV החל לדעוך וב-2005 זכה למתיחת פנים. אבל הקהל התל-אביבי הדיר את רגליו מהמקום לאחר שמצא חלופות אחרות, ובשנים האחרונות המועדון שאב אליו בעיקר בליינים שהגיעו מחוץ לעיר. ביום חמישי האחרון נערכה בו מסיבת הפרידה, לאחריה הוא סגר את שעריו.
במשך 12 שנים היה ה-TLV חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. לכן הסגירה שלו, מבחינתי, היא עצב שמהול בשמחה. עצב כי קשה להתנתק מעסק שהשקעת בו כל כך הרבה שנים; ושמחה כי סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר. עכשיו הגיע הזמן שאעשה דברים אחרים וחדשים.
אין ספק - בשנים האחרונות המועדון ירד מגדולתו. הוא היה המועדון הראשון, ואולי היחיד, שפרץ לתודעה העולמית. ההצלחה הביאה עמה פרסום, והפרסום לא תמיד היה חיובי. זה מובן כי אם העיתונים מפרסמים על הליינים המיוחדים ועל הדי-ג'יאים הבכירים שהגיעו לפה, זה רק טבעי שיפרסמו גם כשיקרו שם מקרי אלימות. ובכל זאת, יש עניין אחד שבו התקשורת לא הייתה הוגנת איתנו: בכל פעם שהתרחש מקרה אלימות, שקשור איכשהו לתחום הבילויים, הדביקו לו תמונת המחשה של ה-TLV. עשו לנו עוול. עם זאת, זה חלק מהמחיר של הפיכת המועדון למותג כזה גדול. ובהחלט היינו מותג.
במשך שנים המועדון עבד מצוין וקנה לעצמו מעמד שכל מועדון אחר היה חולם עליו. התקופה הזאת נגמרה, בעיקר מפני שתם עידן המגה-מועדונים, שיכולים לאכלס אלפי בליינים. כיום הקהל בתל אביב מעדיף מקומות יותר קטנים
הקהל התל-אביבי היה מגיע ל-TLV בארבע-חמש השנים הראשונות שלו, אבל בשנים האחרונות, אני חייב להודות, הקהל הוא לא תל-אביבי. הבליינים התל-אביבים פינו מקום לבליינים מערים אחרות כמו חולון או בת ים.
המסקנה הבלתי נמנעת היא שעכשיו הגיע זמן הפרידה. אני יכול להגיד שאני שלם לגמרי עם המהלך. הגעתי למסקנה שה-TLV צריך להגיע לסוף דרכו, עם כל הצער שבדבר. רבבות בליינים לא ישכחו לעולם את החוויות מה-TLV. גם אני בוודאי אזכור אותו כאחד הפרויקטים המשמעותיים שעשיתי בחיי.
השנים שבהן הייתי די-ג'י הבית של מועדון ה-TLV זכורות לי כשנים הכי יפות שלו. במשך תקופה מאוד ארוכה, ארבע שנים, השמעתי מוזיקה לבלייני המועדון עד שהחלטתי לעזוב.
היום זה נראה לי כמו היסטוריה רחוקה, אבל כששמעתי על ההחלטה לסגור את המועדון חזרתי אחורה אל הימים ההם. אני חושב שכמוני יש רבבות שהיו קשורים למועדון באופן זה או אחר, ועכשיו היו רוצים לעשות איזשהו קלוז'ר, כשהוא נסגר באופן סופי, כי ה-TLV לא היה עוד מועדון בשבילנו.
התקופה היפה שלי במועדון הסתיימה לפני שבע-שמונה שנים, ומאז המקום המשיך לתפקד, אבל באופנים שונים ממה שהכרתי. המגמה של הבליינים, שהתחילו להעדיף את המועדונים הקטנים יותר, פגעה ב-TLV וכנראה שלא היה משהו שמישהו יכול לעשות כדי למנוע את הירידה בכמות הבליינים התל-אביבים. אז כן, הייתה תקופה שבה המועדון היה הדבר הנכון מבחינת הבליינים, אבל עכשיו יש מקומות אחרים והם אלה שממלאים את התפקיד הזה.
ועדיין, גם אם יש מועדונים חמים יותר, שום דבר לא יהיה דומה לתקופה של ה-TLV, כי המועדון הזה הביא בשורה חדשה לסצנה בתל אביב. הייתה שם אווירה של חגיגה אמיתית בכל שבוע. אנשים ממש היו מחכים שיגיע סוף השבוע רק כדי לבוא לשם. כולם רצו להיות שם, וזה אולי המקום היחיד שבאמת אפשר להגיד עליו שאם לא היית שם - לא היית קיים.
עכשיו הכול שונה. הזמנים השתנו, ההעדפות של הבליינים השתנו וזה דבר טבעי. אין ספק שזה הזמן הנכון להיפרד. תל אביב של לפני עשור היא לא תל אביב של היום: העיר התקדמה, הבליינים התקדמו. זה טבעו של העולם.
חשוב להבהיר את זה כבר מההתחלה: בניגוד למה שרבים חושבים, סצנת הבילויים בתל אביב לא השתנתה ולא התכווצה, והמועדונים בעיר ממשיכים לגדול בקצב יפה. הסצנה נמדדת על פי כמות הבליינים, ובתל אביב היא רק הולכת וגדלה.
אני אומר את הדברים האלה למרות הסגירה של ה-TLV, שאני חושב שאיש לא יחלוק עליי אם אכתוב שזהו אחד המועדונים הכי חשובים שהיו בתל אביב בעשור האחרון. גם אני הייתי מגיע לבלות בו לא מעט ומאוד חבל לי שהוא נסגר.
היו בו דברים חיוביים, שכולנו הכרנו, וגם דברים שליליים, שכולנו הכרנו. אני לא חושב שהדעיכה שלו החלה בגלל הפרסומים השליליים, שלא היו חריגים בהיקפם. מקרי אלימות מתרחשים בכל מועדון, לא משנה איך קוראים לו ולא משנה באיזה אזור הוא נמצא. כשמגיעים למועדון מסוים מאות בליינים בכל לילה אין שום אפשרות סטטיסטית שלא יהיו ביניהם גם אנשים בעייתיים, שיעשו צרות, שנוכל לקרוא עליהן בעיתון של מחר.
זו הסיבה שעכשיו, כשהמועדון המשמעותי הזה נסגר, אני מעדיף להתעסק בעניינים החשובים הקשורים בו ולא בשטויות מסביב. השאלה היא מה הבליינים יזכרו מה-TLV והתשובה, לדעתי, היא שהם יזכרו את המסיבות המטורפות שהיו בו, את הדרך שהוא פרץ בחיי הלילה, את החוויות שרק שם היה אפשרי לחוות. להרבה אנשים יש שם היסטוריה שהשפיעה על מהלך החיים שלהם.
לכן אני בטוח שהרבה בליינים, או כאלה שהיו בליינים בתחילת שנות ה-2000, מאוד יצטערו לקרוא על הסגירה של המקום. גם אני נכלל בחבורה הזאת.
אני שונא סופים. הם מעציבים אותי. אבל אני חייב להודות שבמקרה הזה הסוף הגיע מאוחר יותר ממה שציפיתי. בכנות, לא הייתי מאמין בזמנו שה-TLV באמת יצליח להחזיק תקופה כזו ארוכה.
הייתי שותף לתהליך ההקמה של המועדון, הייתי זה שבחר את השם שלו ואחד האחראים לאופי של המקום והפקתי את המסיבה בלילה הראשון של המועדון. אז ברור שאני עצוב על הסגירה שלו. אבל אם היו אומרים לי בתקופה ההיא שהמועדון יחזיק מעמד 12 שנים, הייתי מתקשה להאמין. תוחלת חיים של מועדון בתל אביב היא חמש-שש שנים, וה-TLV עשה כפול מזה.
אי אפשר שלא לשאול את עצמנו מה קרה שם: איך זה שהמועדון הכי מצליח בתל אביב ירד מגדולתו ובסופו של דבר גם נסגר? אני חושב שהתשובה לכך היא שה-TLV לא הצליח להמציא את עצמו מחדש מאז שנפתח. מועדון שרוצה להצליח לאורך זמן חייב לשנות ולחדש בתדירות גבוהה. הרי בסופו של דבר בכל מסיבה אתה מכוון לאותו קהל בליינים.
זה לא כמו לונדון, שבכל סוף שבוע מגיעה רכבת אווירית עם אלפי תיירים, שרואים את המועדון בפעם הראשונה. אלה הם אותם תל-אביבים, בליינים מתוחכמים ולא פראיירים ואי אפשר לתת להם בכל שבוע את אותו המוצר - בלי שיימאס להם. זה מה שקרה ב-TLV.
בשנים האחרונות זה כבר לא היה אותו המועדון שזכרנו מאז, גם מפני שאזור הנמל הפך להיות בעייתי והתמסחר. כל האופי של הנמל קצת הלך לאיבוד, ופתאום ה-TLV כבר נראה פחות אטרקטיבי. בשלב מסוים היה ברור שהסוף של המועדון הזה מתקרב.
לפני שבועיים הפקתי במקום את המסיבה האחרונה שלי שם. למרות הכול, היא הייתה אחת הטובות והמרגשות שאני זוכר. הרגשתי כאילו חזרתי אחורה בזמן, לימים שבהם ה-TLV היה המקום הכי חם להיות בו. ומצד שני הבנתי שזו בדיוק הבעיה, שאי אפשר לעצור את הזמן ושזה מיותר להתרפק על הישגי העבר. ה-TLV לא הצליח להביא משהו חדש ורענן, ולכן סיים את תפקידו.
ועדיין, נשארו לי ולעוד רבבות בליינים זיכרונות בלתי נגמרים מהמקום. אני לא אשכח את המסיבה שהייתה כאן אחרי מצעד האהבה הראשון, אני לא אשכח את ההופעה של מארק אלמונד, אני לא אשכח את מסיבת ההשקה הענקית של הסרט "יוסי וג'אגר" ואני לא אשכח, כמובן, את כל חגיגות יום ההולדת הגדולות שלי במקום. השבוע, במסיבה האחרונה (הטור נכתב לפני המסיבה שהתקיימה כאמור בסוף השבוע, ש"ג), אני ארקוד על הבר של ה-TLV בפעם האחרונה ואדאג ליהנות ממנה כמה שיותר.
מועדון ה-TLV היה הרבה יותר מאשר מקום בילוי, וזו לא קלישאה. מאז שהוקם הוא הפך להיות חלק מהאופי של הסצנה התל-אביבית. אי אפשר לדבר על חיי הלילה בתל אביב בלי להזכיר אותו באופן כמעט אוטומטי. המועדון הזה הפך למוסד בעיר, לחלק בלתי נפרד ממנה. אבל הנה, הוא נפרד ממנה השבוע.
רגע לפני שאני יוצא אל הבילוי האחרון שלי ב-TLV אני חושב על הימים היפים של המועדון ונזכר בחוויות שהיו לי במקום, שבו הייתי בליין ואחרי זה יחצן. אני חייב להודות: זה היה קל מאוד ליחצן מקום שמלכתחילה היה הכי מבוקש. כולם רצו להיות בו ועשו לי חיים פשוטים.
אין לי ספק שרבים מרבבות הבליינים נזכרו בחוויות שלהם כששמעו שהמועדון עומד להיסגר. כמה ערבים בלתי נשכחים נצרבו שם בזיכרונם של אלפי תל-אביבים. בתקופה ההיא היה נדמה שהמועדון הזה יישאר איתנו לנצח ושלעולם לא יאפשר למועדון אחר לערער על ההגמוניה שלו כמקום הבילוי המוביל בעיר, אבל עובדה שזה קרה.
אני מניח שרבים יזכרו גם את הכתבות שפורסמו על ה-TLV במדורי הפלילים של העיתונים. נכון, אי אפשר להכחיש שהיו שם מקרי אלימות, אבל אני חייב לסנגר כאן: אלה היו מקרים מינוריים ובודדים. אם אנשים היו יודעים כמה קשה לארגן אירוע במועדון שאליו מגיעים אלפי בליינים מדי מסיבה, הם היו מבינים שזה בלתי אפשרי לסיים עם אפס תקלות.
הרי גם במועדונים אחרים יש בעיות, וגם במשטרה יש בעיות, אבל לא שומעים עליהן. ההבדל הוא שמועדון ה-TLV תמיד סקרן את הבליינים ואת התקשורת ולכן האירועים בו, חיוביים ושליליים, מצאו את דרכם אל דפי העיתונים. אבל עזבו אתכם מזיכרונות לא נעימים - מועדון נמדד על פי פרמטרים ברורים: איכות הסאונד והמוזיקה. ובזה אין ספק שהוא תמיד הצטיין.
ה-TLV הוא אחד המועדונים שתרמו לסצנה העירונית הכי הרבה ויצר כאן דורות של יחצנים. את החותם שהוא השאיר בעיר יהיה קשה לשכוח. מצד שני, למה שבכלל נרצה לשכוח? זו באמת הייתה תקופה מדהימה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם