חוזר בתשובה ונכדו של מייסד "גולדסטאר" פתחו מבשלת בירה
אמיר לב וירון מוסקוביץ' הם חברי ילדות שאהבו לשתות ביחד וחלמו לפתוח בר או לייצר אלכוהול בעצמם, אך דרכיהם נפרדו לאחר שלב חזר בתשובה. אחרי חמש שנות נתק מוסקוביץ' התקשר לחברו, ביקש שיבוא לטעום בירה שהכין, ומאז הם הגשימו חלום ופתחו את מבשלת "מוסקו" במושב זנוח ליד בית שמש
הקשר בין חברי הילדות, בני 37, ניתק לאחר שלב חזר בתשובה. לפני שנתיים מוסקוביץ' חידש את הקשר כשביקש מחברו לבוא לטעום בירה שהכין בעצמו. לב הופתע, אבל לא יכול היה לסרב.
יש דברים שאפילו הזמן לא יכול להשכיח. "קודם כול, אלה געגועים לחבר משכבר ימים", מספר מוסקוביץ' מה גרם לו להתקשר לחברו החדש-ישן.
"הבירה והחלום שמאחוריה היו פלטפורמה
שיחת הטלפון המפתיעה התניעה מהלך שבעקבותיו השניים הגשימו חלום ישן - לייצר אלכוהול במו ידיהם. מכיוון שמוסקוביץ' כבר רקח בירה, הכיוון היה ברור. לב טעם, התלהב והשניים נכנסו לעניין בהתלהבות רבה וניסו מתכונים ממתכונים שונים, כשהם מסתמכים על ידע מספרים ומנסים את מזלם בניסוי וטעייה.
השניים מיקמו את המבשלה הקטנה במושב זנוח שליד בית שמש. בחירת המיקום הגיעה מתוך רצון להיות קרובים לאדמה. "חיפשנו מקום אינטימי ושקט, ושיהיה בו אוויר טוב לנשימה", מעיד מוסקוביץ'.
"לא רצינו למצוא את עצמנו במקום המוני ותעשייתי". משם עברו מבשלי הבירה לשלב חשוב לא פחות מפיתוח הטעם ומציאת המקום: בחירת השם. אחרי לבטים הם בחרו בשם "מוסקו", כינויו של מוסקוביץ' מילדות. "ניסינו הרבה כינויים, וזה היה הכי קליט. אף שזה בעצם שם החיבה שלי, אמיר זרם על זה".
במקרה של מוסקוביץ', בישול בירה טבוע בו בגנים; סבו זאב מוסקוביץ' היה ממקימי בירה "גולדסטאר". גם ללב קשר לא מבוטל לבירה הישראלית הידועה, והוא ביתק את בתולי השתייה שלו איתה. מוסקוביץ' ולב ישיקו לראשונה את הבירות שלהם בתערוכת "beers 2013" שתתקיים בתל אביב. במסגרת התערוכה יוצגו מותגי בירה רבים ומגוונים מכל העולם, לצד בירות בוטיק מקומיות כחול-לבן.
לב ומוסקוביץ' גדלו בבתים חילוניים בראשון לציון, הלכו יחד לתנועת הנוער העובד והלומד ונשארו חברים קרובים עד לפני שבע שנים. "הייתי שמאלני", מספר על עצמו לב, "אולי בגלל שזה היה באופנה, או שפשוט גדלתי לתוך זה".
את אשתו איריס הוא הכיר בפאב בראשון לציון כשהיו בני 20, ומאז הם ביחד. תחביבם העיקרי היה לטייל בעולם, כמה שיותר טיולים וכמה שיותר ארוכים. "הרעיון היה לקחת תרמיל, לקנות כרטיס פתוח ולטייל", מספר לב. "היינו חוסכים כסף במשך תקופה מסוימת, עוזבים הכול וטסים לזמן לא מוגבל. ככה טסנו להודו, לאוסטרליה ולעוד יעדים".
באחד מהטיולים קרה להם מקרה יוצא דופן, שעתיד היה לשנות את חייהם. "היינו בירח דבש במקסיקו ובגואטמלה", מספר לב. "באחד הימים נסענו באוטובוס בגואטמאלה סיטי, וכשהגענו לתחנה בעיר נדרשנו להחליף לאוטובוס אחר. הנחתי את התיקים בקדמת האוטובוס, ואיריס בדיוק הלכה להתפנות. לפתע הבחנתי בבחור שישב מאחוריי באוטובוס שהפיל את מטבעות הכסף שלו מתחת לכיסא וסימן לי לעזור לו להרים אותם.
"חיכינו חצי שעה וחשבנו מה לעשות, ולבסוף החלטנו לקחת מונית לשגרירות ישראל בעיר, שם קיווינו שיעזרו לנו קצת. הגענו לשגרירות וגילינו שהיא סגורה, משום שזה היה יום ראשון. אז כבר בכלל לא ידענו מה לעשות. אשתי אמרה לעצמה, 'אלוהים, אם אתה קיים, בבקשה תעזור לנו'. פתאום היא רואה משום מקום רוכב אופניים עם כיפה. היא רצה אליו והסבירה לו בבהלה מה קרה.
"מתברר שהוא היה הרב הראשי של הקהילה היהודית בעיר. הוא לקח אותנו לביתו, ושם הוא ואשתו אירחו אותנו באופן מופתי. אז באמת הפנמנו את המשפט 'כל ישראל חברים'. זה יחס שקשה לראות כמותו אצל עמים אחרים".
אתה מאמין שכל זה לא היה מקרי?
"אחרי שהרב שילם כסף לנהג המונית, הוא אמר לנו: 'אם לא האמנתם עד עכשיו, אז תאמינו - אתם בהשגחה פרטית'. הכוונה היא שהשם איתך, הוא עם כל יהודי באשר הוא. והעובדות גם מראות את זה: הוא סיפר לנו שבדרך כלל בימי ראשון הוא אינו נוהג לרכוב על אופניים, ובטח שלא באזור השגרירות, אלא מבלה עם משפחתו. זה היה ממש משמים שהוא היה שם באותו רגע שאנחנו חיפשנו עזרה".
איך הסיפור הזה גרם לכם לשנות את דעתכם לגבי הדת?
"קודם כול, כשאתה בא מבית חילוני, יש לך באופן אוטומטי איזושהי רתיעה, אנטי כלפי הדת. אתה חושב שהכול זה שטיפות מוח וכפייה דתית. אבל אנחנו פתאום גילינו משפחה שהתייחסה לנו יפה מאוד. הם עזרו לנו להוציא דרכונים חדשים, נתנו לנו כסף, נתנו לנו אוכל וגרמו לנו להרגיש בבית.
"בסך הכול נראינו כמו מטיילים זרוקים, והם אספו אותנו לחיקם. אהבנו במיוחד את העובדה שהם לא התייחסו אלינו פחות יפה כי אנחנו לא דתיים, ואף פעם לא אמרו לנו למשל להתפלל. רק פעם אחת הרב אמר לי שחסר מניין, והאם אני יכול לבוא איתו לבית הכנסת. לאשתי היו באותה תקופה בעיות בריאותיות, אבל בימים ששהינו אצלם היא הרגישה מצוין. כשעזבנו את ביתם - התחושות הרעות חזרו".
ואחרי האירוח התקרבתם לדת?
"החיבור לא נוצר מיד, אני אפילו לא בטוח שניתן לקרוא למה שקרה שם בימים ששהינו אצלם 'חיבור'. השינוי בגישה לדת בסיפור הזה היה יותר בתת-מודע. אחרי האירוח המשכנו לטייל, ואחרי חודש חזרנו ארצה, עברנו למושב בית חנן והמשכנו את חיינו כרגיל. באותה תקופה החלה איריס להיפגש עם מורה רוחני בשם גידי דבוש, שהיה דתי, שוחחה איתו וקיבלה ממנו עצות.
"בשלב מסוים היא הציעה גם לי להיפגש איתו, בהתחלה הסתייגתי ואז אמרתי לעצמי שאלך לשמוע, כי אין לי מה להפסיד. הגעתי לפגישה איתו והיה חיבור טוב, אז חזרתי לעוד כמה פגישות. מתישהו הוא אמר לי שיש לו רב שאני חייב לפגוש. הוא חיבר אותי לרב גיל דמארי, והיה לי חיבור גדול מאוד איתו מהרגע הראשון. הוא השפיע עליי רבות, ובעצם הוא הרב שלי עד היום".
ומשם כבר עליתם על מסלול החזרה בתשובה?
"הוא עודד אותי להתחבר למהות ולמודעות העצמית, התחיל לקלף איתי את הקליפות והמחסומים שבי, להפריד את הטפל מהעיקר. עבודה נפשית, מה שנקרא. התחלתי להתעניין בדת ולהתפלל. זה בא מבפנים והגיע בשלבים, לא ביום בהיר אחד. לאט~לאט החלטנו שלא נוסעים בשבת, לזה הצטרפה ההחלטה לא לראות טלוויזיה וכך הלאה".
ובגלל החזרה בתשובה נותק הקשר עם מוסקוביץ'?
"מטבע הדברים תחומי העניין השתנו, והתרחקנו. פתאום זה היה יותר בעייתי לשבת עם כל החבר'ה בשבתות ולשתות. מה גם שהתורה עניינה אותי מאוד והעדפתי להשכיל בתחום הדת, דברים שלא דיברו אל חבריי מהנעורים".
בעוד שלב הלך והתחזק בדת, מוסקוביץ' מצדו הלך והתעמק בעולם המוזיקה. "באתי מעולם המוזיקה, בעיקר מסגנון הרוק והבלוז", הוא מספר. "אני מנגן בגיטרה שנים רבות, וניסיתי להגשים את חלומי בתחום המוזיקה - היה לי אולפן, היו לי להקת רגאיי והרכב טראנס, ועוד ניסיונות שלא צלחו בתחום".
בנוגע לחזרתו בתשובה של חברו, הוא מספר שהריחוק היה טבעי. "זה היה נתק מכורח הנסיבות. אמיר עבר לקהילה אחרת ואני המשכתי להתעסק במוזיקה, אבל עכשיו אנחנו נמצאים כבר בגיל שבו האדם לא קיצוני בתיוגים שלו כלפי אנשים, ויותר מקבל".
בשנים האחרונות החל מוסקוביץ' להתעניין יותר ויותר בבירות. "עניין אותי התהליך עצמו", הוא אומר. "רציתי לטעום בירה טרייה. התחלתי ללמוד את הנושא מספרים ומהאינטרנט והתייעצתי עם אנשים מהתחום. היו הרבה ניסוי וטעייה, עד שלבסוף הצלחתי להכניס גם טאץ' אישי לטעם הבירה. זה הגיע עם התפתחות הידע שלי בנושא".
אתה לא מרגיש פערים בין שניכם?
"לא, כי זה מבוסס על חברות עמוקה של שנים. אולי תחומי העניין שונים, וכמוהם גם הפילוסופיה לגבי החיים, אך בשטף הדיבור אין בינינו הבדלים. אנחנו בסך הכול שני אנשים שמנהלים שיחה ללא מטענים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם