בלי האישה שאתו: ראש עיריית קריית ים מתמודד עם מות אשתו
ראש עיריית קריית ים, שמואל סיסו, שכל את אשתו נעמי שנפטרה מסרטן, ומתעקש להמשיך קדימה. בריאיון מיוחד הוא מספר על האישה שהייתה איתו, על הפרויקטים שבדרך, ועל הרעיון לספח את קריית חיים לקריית ים. והוא גם מודה: התנחומים שקיבל מתושבי הקריה חיממו את לבו יותר מכל שר שהגיע לנחם
למרות הצער והקושי, ואולי דווקא בעקבותיהם, ממשיך סיסו להשקיע את עצמו בעבודת ניהול העיר השוטפת ובפרויקטים חדשים, ואפילו לרגע לא חושב על מנוחה. וזאת למרות ההתנגדויות מבית: "לא כולם במשפחה מאחוריי במאה אחוז עם העניין של להמשיך", אומר סיסו בחצי חיוך, "אבל אני חושב שאני צריך. כרגע אני לא רואה שום אופציה אחרת. ואולי הדגש הוא על כרגע, אני לא יודע. כרגע אני רואה רק מסלול אחד, מפוקס על המטרה ואני חושב שאנחנו במסלול טוב בקרית ים".
אז מה עושים?
"חוזרים לתלם, ומשקיעים הרבה בעבודה".
כאילו בהזמנה נכנסת ללשכתו המזכירה, עם טופס לחתימה של אישה מבוגרת שמחכה בחוץ. מסתבר שראש העירייה חותם על מסמכי הפנסיה הגרמנית של תושביו. הוא מפסיק הכל, ומתעקש לראות את האישה ולו לרגע - לאחל לה להגיע אליו עוד שנים רבות. "שגרה של ראש עיר זה חוסר שגרה", הוא מסביר, "מתחילים את הבוקר בשש-שש וחצי, ומסיימים אותו בערב בדרך כלל באיזה אירוע משפחתי כזה או אחר".
איך עושים את זה? איך מתנתקים?
"בוחרים בין עיקר ותפל. גם קודם השתדלתי, לא התנתקתי מהעבודה והשתדלתי לחלק את הזמן. אמנם ביזרתי סמכויות, אבל השתדלתי שהתושבים לא ירגישו, ואני חושב שהם באמת לא הרגישו מבחינת העבודה. יש את הזמן שהיינו צריכים להיות בבית החולים, ויש את הדברים בעירייה שמחייבים את המעורבות האישית שלי, ואני שמח שרוב הזמן התושבים לא הרגישו שלראש העירייה יש 'בעיה'. עכשיו אני מתפנה לדברים נוספים, גם ארוכי טווח
רואים על סיסו שקשה לו לדבר על הנושא, והוא מעדיף לנווט את השיחה למקומות אחרים, בהם קולו לא נשבר והוא לא מתקשה למצוא את המילים. זה קורה באופן טבעי כשהוא מדבר על העשייה בקריית ים, ועל פרויקטים גדולים שבתכנון.
אתה מדבר על תוכניות ארוכות טווח. זאת אומרת שאתה רץ לקדנציה נוספת?
"כן, בוודאי. אם הציבור ירצה בי - אני מתכוון להמשיך, ולסיים את העבודה שאני עושה. אני הרבה זמן אומר שכל זמן שאני מחדש ומתחדש - ארצה להמשיך. ברגע שהתפקיד ישעמם אותי, ואראה שאין לי מה לחדש ואני לא מתחדש ולומד - אז אני לבד אשים את המפתחות".
זו עוד מלחמה לצאת אליה, אתה לא שבע כבר?
"זה לא נורא, אנחנו מורגלים. זה האופי של תפקיד של איש ציבור, חיים מאתגר לאתגר".
ומה אומרים הילדים?
"הם אומרים שהגיע הזמן להשקיע בעצמי, שאני צריך להתחיל לנוח. אבל אני לא חושב כך. יש לי עוד מרץ ואני חושב, עם כל הצניעות, שהעיר עוד זקוקה לי. עם הניסיון ועם הרצון אני חושב שאני יכול להצעיד את קריית ים עוד צעד משמעותי קדימה".
לפני שבועיים זכה בית הספר "רודמן" בעיר בפרס חינוך מחוזי, ואין גאה יותר מסיסו. "עשינו עליה עצומה, ושר החינוך אמר לי שלדעתו אנחנו מקום ראשון בארץ מבחינת עליית אחוזי הזכאים לבגרות. במקביל הורדנו את אחוזי הנשירה. ישנם הישגים עצומים. יש פרויקט יקר מאוד שנקרא 'אומ"ץ', שהעירייה לוקחת חלק גדול במימונו, וסף הכניסה אליו הוא שבעה שליליים. אנחנו מביאים את המשתתפים בו לתוצאות של בגרות. אלו תלמידים שבית הספר היה עבורם בייביסיטר. יש היום תלמידים מהתוכנית שלומדים בטכניון, ואחד אף נמצא בקורס טיס".
החינוך זה הבייבי שלך?
"כן, בהחלט. כאחד שמגיע מאוכלוסיית המצוקה, אני יודע בדיוק מה זה אומר. אני יודע מה החשיבות, אני יודע שאפשר להוציא ילדים ממעגל המצוקה דרך החינוך ולכן אני משקיע את מירב זמני ומרצי בנושא".
מה לגבי הסטיגמה שדבקה בעיר בנושא ריבוי מקרי האלימות בה?
"אני חושב שהסטיגמה לא מוצדקת. תבדקי בעצמך בכותרות שלכם בארכיון, מבחינת הדיווחים וגם אם תבדקי עם המשטרה. אנחנו בתחתית הרשימה היום. זה לא שאין אלימות במדינת ישראל, אבל אם אנחנו מסתכלים סטטיסטית, אנחנו בתחתית, ויש ערים מהאזור שמככבות מעלינו שנחשבות ליותר חזקות מבחינה סוציו-אקונומית. גם בזה אנחנו משקיעים, ועוזר לנו בזה פרויקט 'עיר ללא אלימות'. יש מדריכי מוגנות בבתי הספר, יש מצלמות שפרושות בעיר, יותר שיטור עירוני וזה מוכיח את עצמו.
"אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו, ומנסים דברים חדשים בכל נושא. הנה מאצלנו 'יצאה תורה', כמו שאומרים. התחלנו כאן את קייטנות הלילה, ומשרד החינוך לקח את זה ויישם את זה בכל הארץ. זה הוריד את אלימות הקיץ בצורה דרסטית. יש לנו כל הזמן רעיונות חדשים. יש לנו עכשיו פרויקט של נערים בוגרים שמלווים מבוגרים, כשהם באים למשוך את הפנסיה שלהם. אנחנו לא חושבים רק על שיפור הלמידה, עוד קצת מתמטיקה ועוד אנגלית, אלא איך 'מחליפים את הדיסק במוח'. איך לוקחים תלמיד מהשוליים, עם כל מה שמתלווה לזה, ומביאים אותו למרכז, ולרצות להתקדם ולהיות מעורב".
אז מה הדבר הגדול הבא?
"יש שני דברים גדולים: ישנו מאבק חשאי וסיזיפי של כמעט עשרים שנה, מאז שנכנסתי לראשות העיר, וזה הגבלות הבנייה על קרית ים. הגבילו פה את הבנייה לגובה, בגלל הקרבה לרפא"ל. זה מתחיל מאפס ליד רפא"ל, ומגיע עד 14 קומות במרכז העיר. מהמרכז מתחילה תקרה אחרת של רשות שדות התעופה. בשכונות החלשות יותר שבבניה נמוכה אי אפשר היה לממש את תכניות 'פינוי בינוי', וזאת בגלל מגבלת הגובה. כיום הגבלות רשות שדות התעופה כמעט בוטלו לגברי, ובעניין רפא"ל הגענו להסכמה של קיצוץ ההגבלה בחמישים אחוזים. אני חושב ומאמין שזה ייתן תנופה ענקית לאיך שהעיר נראית. לקבלנים זה ישתלם.
ו"ישנו כמובן חוף הים, הפנינה שלנו. עכשיו כל הנתונים מתכנסים לפיתוח כלכלי שמתחשב באיכות הסביבה, ומשאיר את הים לתושבים ומאידך גיסא יביא לעיר הכנסה, מקומות בילוי. זה רק מתבקש. בכל מקום אחר אזור הים הוא אזור יוקרה, ופה משום מה החליטו לשכן את מפוני המעברות. אני חושב שאנחנו על סיפה של תקופת פיתוח, כולל פארק 'אגדות הים' ועוד".
זה עדיין אזור שהתושבים מחפשים רק לברוח ממנו. עד כמה קרוב הפינוי בינוי?
"השבוע היה פה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון והוא נתן הוראה, לאור הנתונים החדשים, להפעיל את תכניות ה'פינוי בינוי' בכל המרץ. אני מניח שזה ייצא לדרך, הרבה יותר מהר ממה שאת ואני חושבים. ההגירה השלילית מקריית ים נעצרה, ולהיפך - אני יכול לומר שיותר מחמישים אחוז מהבניה החדשה יאכלסו תושבי חוץ".
יש עכשיו כוחות חדשים בפוליטיקה המקומית, כמו מפלגת הצעירים, איך אתה מקבל את זה?
"זה טוב מאוד, אני בהחלט רואה את זה בחיוב. לגבי הצעירים, לא הזכרתי אבל יש את מרכז ההון האנושי שפתחנו, שמתרכז בגיל שאחרי צבא ועד גיל 40. זאת אוכלוסייה שהמדינה הפסיקה להתעסק איתה. אחרי ליווי צמוד עד הצבא ובמהלך הצבא - פתאום אתה לעצמך. אז לקחנו מבנה, שיפצנו אותו והפכנו למרכז יפיפה, וכעת אלפים עוברים שם גם משאר הקריות. יש שם הכוונת חיילים משוחררים, הכוונה מקצועית, הסבה מקצועית, קורסים, אפילו סדנאות העצמת נשים ועוד. בין היתר קם שם פורום של צעירים שאוהבים את העיר ורוצים לקדם, והם מעלים רעיונות שנידונים וחלקם מתקבלים. השנה עשינו 'רוק על החוף'. אני יושב איתם, וחשוב לי שירגישו שייכות ויקדמו את העיר".
למה אין "עיר קריות", למה צריך כל כך הרבה ראשויות נפרדות?
"יש לזה תשובה מדעית, ובמקרה יש לי תואר שני בניהול עירוני. יש מחקרים כלכליים שמדברים על עיר נכונה, שהיא בין 30 ל-120 אלף איש. לא מזמן הייתי בפלורידה, ומיאמי התחילה לחלק את עצמה לרובעים של 50 אלף בניהול עצמאי. זה נכון שיש כמה נושאים שצריכים להיות תחת גג משותף, ואנחנו בדרך לזה. ניקח את עיריית חיפה מול כל הקריות, ואת תראי שבחיפה ההוצאות הן פי שתיים או פי שתיים וחצי.
"מסתבר שכלכלית רשויות קטנות הן נכונות יותר. ומבחינת התושב, מה הסיכויים של תושב חיפה להיפגש אישית עם יונה יהב? אני לא מאשים את יונה יהב, אבל מבחינת זמינות ופניות - המשוואה ברורה. לאנשים יש ככה יותר הזדהות, ותחושת שייכות לעיר. בכל העולם מתחילים להבין את זה, ובניגוד למה שחושבים - זה גם יותר זול. אבל מזווית אחרת, ואני מקווה שיונה יהב לא יתרגז עליי - הייתה פנייה של תושבים, שאני אישית חושב שהיא נכונה והגיונית, לצרף את קריית חיים לקרית ים. זה רעיון שיכול להיות טוב, ואולי יום אחד זה יקרה".
אתה מגדיר את עצמך ראש עיר נגיש?
"תראי, יש לי פייסבוק, ואני עונה אישית לכולם. היה איזה ילד שלא האמין שזה אני שעונה - אז הוכחתי לו. אמרתי לו 'נכון ביום זה וזה הייתי בביקור בבית הספר, ועשית לי שלום?'. דבר ראשון שאני מגיע למשרד אני פותח את הפייסבוק, הרי הסקייט-פארק התחיל מקבוצה בפייסבוק. אני לא ידעתי שכל כך רבים אוהבים, ורוצים לעסוק בזה. התחלתי להתכתב איתם, ראיתי התעניינות גדולה והשגתי מימון. בעקבות זה קמה קבוצה אחרת של אופניים, התחלתי כבר לעבוד על זה וכבר יש לי הצעת מחיר. הכוונה שלי היא להשאיר אוכלוסייה צעירה ואיכותית פה. יש לנו תחרות לא פשוטה מהסביבה, אבל זאת הכוונה".
אתה מזכיר את הפייסבוק, וזה מחזיר אותי לתחילת השיחה. אחרי מות אשתך הדף שלך הוצף בפניות נרגשות וניחומים מתושבים, איך זה גרם לך להרגיש?
"היו תגובות מדהימות, גם בלוויה ועדיין. תראי, באו פוליטיקאים חשובים וזה בסדר, לזה אני רגיל. אבל כשנכנסו תושבים בביישנות, וביקשו לנחם - זה היה הכי אמיתי ומרגש, עד היום. הנה, לפני שנפגשנו, ניגש אליי תושב סתם שלא צריך שום דבר, רק כדי להשתתף בצער. זה מרגש אותי עד לדמעות, מכיוון שאני מרגיש שזה נגע בכולם".
רבים ציינו כמה נעמי הייתה חלק בלתי נפרד מהעיר.
"כן, קודם כל תושבים ידעו שאם הם צריכים משהו - יותר קל לפנות אליה, וככה להגיע אליי. חוץ מזה היא הייתה מאוד פעילה בנושא קליטת העלייה מדרום אמריקה. היא הייתה נשיאת הארגון, ותמיד הייתי מתלוצץ איתה שזה הארגון היחיד שנכנס אליי למיטה. היא הייתה מאוד מעורבת, ומאוד אמיתית. אם היא לא אהבה מישהו - הוא היה יודע, ואם היא אהבה מישהו - היה קשה לפספס. אין מה להגיד, זו אבידה לכולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם