הסערה המושלמת: מסע רטוב בצפון
המבול שירד השבוע הטביע את הצפון: הנחלים גועשים, הכנרת נראית שוב כמו אגם מכובד ויש מי שמדברים אפילו על פתיחת סכר דגניה. ישראל זורמת, מסע רטוב במיוחד
אלי כחלון, איש רשות המים מיחידת ההידרומטריה, אכן חיכה בצומת צמח. בדיוק סיים לשתות קפה ראשון של מנוחה מהחוויה המימית שעבר שעתיים קודם לכן. בשביל הימים האלה הוא חי. מדובר ביחידה מובחרת, שאותה כינה פעם הסופר סמי מיכאל "פרשי המים". אלה שרודפים מדי יום אחרי המשאב הלאומי המבוקש.
יחידת ההידרומטריה מונה כעשרה אנשים בכל הארץ, שרצים בין מעיין לנחל ובודקים כמויות, איכויות ומספרים. כל זאת כדי לגלות בסוף כמה מים באמת יש לנו במאגר הארצי. אז כמה יש? שאלנו, לפני שנתחיל לבזבז חופשי.
"יש שיפור רציני במצב המשק", כחלון השיב. לראשונה לא ניסה גורם מוסמך להפחיד את עכבר העיר. "אם תוסיפו את ההתפלה, הפכנו להיות פחות תלויים במקורות מים טבעיים. זה לא קשור לישראל מתייבשת או לא, אבל מבחינת המאזן אנחנו נמצאים בהחלט במקום טוב".
כחלון בן ה-41, תושב מושב מנחמיה, אחראי על אזור ענק - חבל ארץ שמשתרע ממג' דל שמס בצפון ועד הגלבוע בחלקו הדרומי. מתוך 150 המעיינות שנמצאים תחת חסותו, אין מעיין שהוא לא מכיר באופן אישי. הוא מבקר אותם לפחות פעם בחודש. לא פלא שרכב ה"איסוזו דימקס" שלו עשה עד
"מ-97' אני פה, ועדיין לא ראיתי זרימה כזו", הוא אמר כשנדחסנו לרכב בדרכנו לראות את פלאי הזרימה. "אותי בכל אופן זה מרגש. יש כאלה שיוצאים לעבודה, דופקים כרטיס וחוזרים הביתה. אצלי אין שגרה. אתמול הייתי פה עד חמש וחצי, כבר החשיך והייתי עוד נשאר במקום, אבל הבוס התקשר ואמר:'תתפנה, מתחיל להיות מסוכן'. צודק , עכשיו הזרימה באמת חזקה. אבל מצדי יש פה אהבה למים, לטבע. אני מאוד מחובר".
כחלון הוא בכלל מושבניק מזויף. מדובר בחיה עירונית, ילידת נס ציונה. אשתו מרמת גן, אבל אחרי שסיים תואר כהנדסאי קרקע ומים החליט שהוא מתקרב לאהבה האמיתית - הכנרת - והצטרף לרשות המים כדי שיוכל לעבוד לידה." לפני שנתיים או שלוש לקח הרבה זמן עד שנחלי האכזב כאן נפתחו", סיפר על החיבור הרגשי.
"זה היה מייאש. אני מדבר על סביבות חודש ינואר. אני עומד בתוכם, וחול עף לצדדים. זה לא נעים, יש תחושת עצבות, כי אתה יודע כמה אנחנו תלויים במים". אבל הנה אנחנו בימים מאושרים, בדרכנו לנחל המשושים הגועש שמוכר היטב בגלל הבריכה שנחה באפיקו.
"רק הגענו ומיד קיבלנו מכה ראשונה של טבע לפנים: מים גועשים ברעש מחריש אוזניים. במבט קצר העריך כחלון שלא מדובר בזרימה שיצאה מכלל שליטה, כמו ה-130 מ "ק לשנייה שהיו לו בבוקר והציפו את הכביש, אלא משהו שקרוב יותר ל-90 מ "ק לשנייה. עדיין הרבה, אבל כבר בשליטה.
אולם בחינה קצרה של השטח גילתה כי חתיכה מהכביש המוביל לשמורת הטבע נסחפה עם הזרם, מוכיחה שהוא אכן היה חזק.כחלון עמד דקות ארוכות מול המפגע, הרים טלפונים לממונים ובישר שצריכים לתקן מהר. המטיילים ירצו להגיע בקרוב.
"כשראיתי את הזרימה בבוקר הייתי בהלם טוטלי. מבחינתי, כמודד, אין דבר יפה מזה. אבל דיברתי עם פקח שמורות הטבע שאמר שבנוסף לאירוע המרהיב, יש היבטים אחרים - שטחים חקלאיים שמוצפים, פגיעות רציניות במשקים.
"בחורף 2004-2003 היינו רחוקים עשרה סנטימטרים מהקו האדום העליון, ממש עמדנו לפתוח את סכר דגניה. אבל שאיבה אינטנסיבית של חברת'מקורות' אפשרה להשאיר אותו סגור. עכשיו, בקצב הזרימה הזה וכמות המשקעים, יש סיכוי טוב שהוא ייפתח".
נכנסנו ל"איסוזו" המאובק בדרכנו לנחל סמק. נחל סמק הוא נחל אכזב במהלך רוב העונות. אבל בתקופות כאלה, בדרך כלל בין החורף לאביב, מתנקזים אליו רוב המים מאזור רמת הגולן, והוא מספק כמויות נכבדות לכנרת.
ה"איסוזו" של כחלון עשה את דרכו לתחנת המדידה בתוך דרך חקלאית בוצית במיוחד. תחנת המדידה מספקת לחמ"ל נתונים שוטפים על כמויות הזרימה וגובה מפלס הנחל, שבאותן דקות עמד על 170 ס"מ - נתון מכובד בהתחשב בכך שרק לפני כמה חודשים היה נחל סמק יבש כמו הנגב.
לעתים, בהתאם לצורך, כחלון מצטייד בסרבל חסין מים ובמגפי גומי ויורד לנחל למדוד בעצמו את הזרימה. הוא בודק שהמכשירים מכוילים, ואחר כך לוקח דוגמית לבדיקת מעבדה כדי לבחון את איכות המים ולשלול זיהומים אפשריים. כחלון מספר שלכל אזור יש מאפיינים שונים, והמים יכולים לספר מהיכן הגיעו.
"קלציום, מגנזיום, חמצן במים", הוא מונה את הפרמטרים שהמעבדה בודקת. "באזורים מסוימים אפשר לקבוע מאיזה אזור גשם המים, ואם הם ממעיין - כמה זמן היו בתוך הקרקע. מה שמסקרן בעבודה הזו הוא שזה כמו ללכת ביער. ככל שאתה מתקדם, אתה לא יודע מה מצפה לך".
למרות הפינה הנסתרת שתפסנו, הגיעו למקום גם כמה צעירים מקיבוץ האון, שביקשו לשמוע הסברים על הנעשה. גם הקיבוץ שלהם, השוכן על שפת הכנרת, התחיל להרגיש את עליית המפלס, וחלקים שלמים של החוף כבר התכסו במים." יש מעיינות שהתייבשו לפני כמה שנים, למשל באזור בית שאן", סיפר כחלון.
"כשהתחלתי לעבוד ב-97' היה שם אחד שזרם יפה, אבל כעבור כמה שנים התייבש בגלל השנים היבשות שעברנו. הכרזנו עליו כנביעה שהתייבשה, וייתכן מאוד שבעקבות הגשמים האחרונים הוא ייפתח. אני בודק היום בגולן בסביבות 30 מעיינות, אבל יש 70-60, אז כל פעם אני מנסה להגדיל ראש ולהגיע לעוד אחד".
אלו היו שעות הצהריים המוקדמות. השמש יצאה לכמה דקות. הכנרת נראתה בשיא תפארתה. אפילו קשת נפלאה הופיעה באופק כדי לעטר את האירוע החגיגי, אבל כחלון הרגיע. הוא הצביע על הצפון השחור, שם נאספו גדודי עננים בדרך לתקיפה מחודשת.
"מתחילת החורף הכנרת עלתה ועלתה", אמר בחיוך רחב. "היד עוד נטויה. תאר לך שבשש שעות היא עלתה בשישה סנטימטרים. אתה ממש יכול לעמוד ליד המדיד ולראות את האגם ממריא, ממש כמו אמבטיה".
כשמדברים על מדידת מפלס הכנרת, כחלון מחייך. פעם התפקיד היה שייך לשולי חן שנחשב המודד הלאומי, אבל מאז שיצא לפנסיה התפקיד הפך לפחות טקסי ופומפוזי כמו פעם. שוב הטכנולוגיה מחרבת את הרומנטיקה.
"זה היה פולקלור", הוא צחק. "היו יורדים על הבוקר לחוף גלי כנרת, רואים את הסרגל, מודדים, מרימים טלפון ומדווחים. העסק עבר שדרוג. מדובר במכשיר מדידה שממוקם ליד הסרגל. ענייני מחשב.
"התקדמנו. היום, למעשה, אני וכל מי שעובד בתחום פותחים את המחשב בבית מתחת לפוך ורואים כמה הכנרת עלתה או ירדה. לי אישית זה קשה. מבחינתי, לא ייתכן שאחד ששותה קפה בתל אביב יגיד מה מצב האגם. אז פעמיים-שלוש בשבוע אני יורד לשם כדי לבדוק שהכל בסדר".
13 נחלים מובילים כעת מים במטרה למלא את האמבטיה הלאומית. פעם, בשיאה, היא הייתה מספקת 50 אחוז מהתצרוכת שלנו, אבל כעת היא מסתפקת ב-25 אחוז . שאר המים מגיעים, ברובם, ממתקני ההתפלה ומהאקוויפרים.
בזמן שנסענו לנחל דליות הסמוך, כחלון התקשר ליגאל, איש תאגיד המים ברמת הגולן, וביקש לקבל מידע על המצב העדכני של האקוויפר ברמה. "מה המצב שלנו?" שאל כחלון. "הכל נשפך", ענה יגאל. כחלון זרח מאושר. "ההערכה הראשונית הייתה שהשנה תהיה ממוצעת, אולי קצת מעבר, אבל האירוע הזה משפר את המאזנים בכל המובנים".
הגענו לתחנת המדידה בנחל דליות. כאן כבר לא מדובר בתיבה קטנה ופרימיטיבית, אלא בחדר רציני שחברה גרמנית התקינה לפני חצי שנה, ואפילו שלחה במיוחד פועל מיומן למטרות הביצוע.
מדובר בכבל שפרוש מעל המים, ולאורכו מגלגלים מכשיר שנראה כמו טיל מונחה ומכונה "טורפדו". את הטורפדו הגרמני מורידים לזרם השוצף, והוא מבצע את הבדיקות וחוסך התמודדות אנושית עם הגלים הגבוהים.
כדי לפתוח את המעבר לחדר המדידה, שלף כחלון, שממונה על יותר ממאה בארות, נחלים ומעיינות, צרור מפתחות אימתני. "אחת לחודש צריך לעבור בכל התחנות ולבדוק", הסביר כחלון את גודל הצרור. "הנה המפתח לתחנה שנמצאת ליד בית הקברות של דגניה. אם צריך לפתוח את הסכר ההוא, אז זה המפתח".
בסוף מצאנו את המפתח המדובר. כחלון הזהיר שבתוך החדר יכולה להסתתר חיה לא סימפטית. בקיץ המקום אהוב על נחשים, ובחורף - על עכברים. הפעם המקום היה פנוי ממזיקים. הטורפדו הורד למים ויצא בשלום. כחלון בדק נתונים והתרשם מהזרימה החזקה. "תראו מה זה, איך הם מכסים את הצמחייה", הוא קרא, מבקש שנתרכז בפלא לפני סיום הסיור.
כבר התחיל להחשיך מסביב. חשבנו שבדרכנו לפרידה נחצה, כמחווה לחורף, את אחד מיובליו הקטנים של נחל דליות. ה"איסוזו", שכבר ספג הרבה מים בחייו, בטח לא יתנגד לעוד שטיפה קלה. אבל רק התחלנו את הירידה, ומיד הבנו שעומק המים מפחיד הרבה ממה שחשבנו. אז עשינו "אחורה פנה" לכביש הראשי. סוף יום העבודה.
גשם קל החל לרדת, בדרך לגשם הכבד שצפתה התחזית המאיימת. כחלון אמר שלפי כמות המילימטרים הוא יודע איך תיראה הזרימה. הוא הסביר שהאדמה כבר רוויה מים, ולכן כל טיפה שיורדת באזור מגיעה בסוף לכנרת. לפני שנפרדנו אמרתי לכחלון שאם לשפוט על פי המראה המאושר שלו, העונה החביבה עליו היא בטח החורף. אבל כחלון הפתיע ואמר שדווקא הקיץ. נראה שדבר אינו צפוי בחורף כזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם