מרת עולם: לוחמת המארינס כבשה את תחרות מיס פיטנס
אלנה שיף, אשת עובד הקונוסליה האמריקאית בירושלים וחיילת מארינס בעברה, רצתה בסך הכול לחטב את גופה כדי להשיל לא מעט קילוגרמים עודפים. מסע ההרזיה הסתיים בפיתוח גוף אינטנסיבי שנמשך שנה ובזכייה במקום השלישי בתחרות "מיס פיטנס"
מקום שלישי בתחרות עולמית אינו עניין של מה בכך עבור מדינה כישראל, שהישגיה הספורטיביים אינם מרשימים, בלשון המעטה. אך ההישג הופך למרשים עוד יותר, וכמעט לבלתי נתפס, כשמביאים בחשבון את העובדה כי שיף (30) החלה להתאמן ולעסוק בפיתוח גוף רק 12 חודשים קודם לכן.
שיף נולדה בברבדוס, ועברה בגיל צעיר להתגורר עם אביה ברובע קווינס שבניו יורק. עד גיל 18, סיפרה ל"זמן ירושלים", חיה עם האב ונהגה לנסוע תכופות לבקר את משפחתה במרכז אמריקה. עם סיום לימודיה בתיכון התגייסה לצבא האמריקאי ושירתה כחיילת מארינס. אף שלא נשלחה לעיראק, שירותה של שיף הוביל אותה למקומות שונים ברחבי הגלובוס; היא הוצבה ביפן, לאחר מכן בקליפורניה, בהמשך בניו אורלינס ולבסוף בטקסס.
בקורס ההכשרה של המארינס, בבית הספר לאימונים של החיל, פגשה שיף את בעלה. בעקבותיו היא עברה בנובמבר 2008 לישראל עם שני ילדיהם, היום בני חמש ותשע, לאחר שהבעל החל לעבוד בקונסוליה האמריקאית בירושלים. "בעלי הגיע לישראל בינואר 2008 לטובת מה שאמורה הייתה להיות משימה קצרה של שנה", היא מתארת. "אבל הוא החליט להישאר, ובגלל שהילדים היו קטנים אז, החלטתי שעדיף שנצטרף אליו ונהיה כולנו יחד". מאז כבר חמש שנים המשפחה חיה בארץ.
ההתאקלמות בישראל, אומרת שיף, לא הייתה פשוטה. "היום זה הבית שלנו, ללא ספק, אבל בהתחלה
המעבר לישראל גרם לשיף להתמודד לא רק עם מציאות חדשה, אלא גם עם סוגיות אחרות שליוו אותה כל חייה. אחת מהן היא סוגיית המשקל, נושא שהטריד אותה במשך שנים. "תמיד התמודדתי עם בעיות המשקל שלי", העידה על עצמה בשבוע שעבר. "בתור ילדה הייתי קצת אתלטית, ואחותי אפילו הזכירה לי לא מזמן שתמיד הייתה לי גזרה אתלטית באופן טבעי, אבל הנושא של המשקל תמיד היה שם והפריע".
כתלמידת תיכון עסקה שיף בריקוד והתאמנה מעט בהרמת משקולות, אך לא באופן מקצועי. "בצבא היה לי קשה באימונים ואפילו השתחררתי כי לא הצלחתי לעמוד בקצב של הריצות. תמיד הרגשתי שחסר לי משהו".
עם הגעתה לישראל היא נרשמה לחדר כושר בתקווה לרדת במשקל, אך לא הצליחה לממש את הציפיות שלה. "התאמנתי בחדר כושר והייתי מתוסכלת מאוד. זה היה חדר כושר גדול, והרגשתי שאני הולכת בו לאיבוד. לא ידעתי בדיוק מה אני עושה שם ולא הייתה לי מוטיבציה להתאמן". בדיוק כשעמדה להרים ידיים פגשה שיף את מני אלבז, מאמן אישי והיום הבעלים של "SkyGym", והוא לקח אותה תחת חסותו – אך גם אז היא לא הצליחה להתמיד. "חזרתי לרוטינה שלי, פשוט לא הייתי מוכנה בשלב הזה", היא מפרשת בדיעבד.
לפני כשנה, כשחזרה מחופשה משפחתית, קיבלה שיף הזמנה לנשף המארינס המסורתי, שצפוי היה להתקיים כחודש לאחר מכן. אותה הזמנה התבררה מאוחר יותר כזריקת המוטיבציה שהיא נזקקה לה. "הרגשתי שאני רוצה ללכת לנשף ולראות את כל האנשים האלה שהיו איתי בצבא, אבל הייתה לי תחושה לא טובה לגבי המשקל שלי, תחושה של 'פעם הייתי במארינס, ותראו אותי היום'. אז החלטתי לנסות לעשות משהו, והרמתי טלפון למני".
באותה שיחה שאלה שיף את אלבז אם הוא מאמין שהיא תוכל להוריד חמישה קילו בחודש שנותר לה עד לנשף. אלבז השיב כי זה לא יהיה פשוט אך כי הדבר אפשרי, והשניים יצאו לדרך. לתהליך הצטרפה ליה, אשתו של אלבז, גם היא מאמנת כושר, שהייתה אחראית על הפן התזונתי. "הוא אמר שזה יהיה קשה, וזה היה קשה, אבל עשינו את זה. עד לנשף הורדתי חמישה קילו", נזכרת שיף.
אחרי הנשף החליטה שיף להתמיד באימונים עם בני הזוג אלבז ולהמשיך את התהליך. "כל כך התרשמתי ממה שהצלחנו לעשות יחד, שרציתי להמשיך. להוריד חמישה קילו לא היה משקל היעד שלי, אבל זאת הייתה מטרה ריאלית באותה נקודה. המשכנו להתאמן והמשכתי לרזות, ושלושה חודשים לאחר מכן, בפברואר לפני כשנה, הגעתי למשקל הכי נמוך שהייתי בו אי פעם – 57 קילו, כשבמקביל מאוד התחטבתי".
הירידה במשקל והשפעתם החיובית של האימונים על גופה של שיף גרמו לאלבזים להבין שיש בידיהם משהו מיוחד. "אחרי ארבעה חודשי אימונים ועבודה על הגוף, מני שאל אותי מה אני חושבת על האפשרות להתחרות בתחום הבודי בילדינג, פיתוח גוף. זה היה משהו שמעולם לא חשבתי עליו, ולא תיארתי לעצמי שאולי ארצה לעשות את זה", היא מספרת. עם זאת, היא השיבה בחיוב. "אמרתי לעצמי שבשלב הזה, אחרי כל מה שהם עשו בעבורי ואחרי השינוי הזה שעברתי בזכותם, אני אעשה מה שהם יגידו. סמכתי עליהם, והתחלנו להתאמן לתחרויות".
מן הזווית של בני הזוג אלבז, סיפורה של שיף נשזר בסיפור הקמת המועדון לאימונים אישיים שהשניים ייסדו בתלפיות לפני כחצי שנה. "אלנה הגיעה אלינו לפני שנה ושלושה חודשים, בגיל 29, כששנינו עוד עבדנו בחדרי כושר רגילים", מספרת ליה. "היא הייתה בחורה שמנמונת, שקלה 72 קילו, בעלה עבד בקונסוליה האמריקאית והיא הייתה עקרת בית קצת משועממת שרצתה לרדת במשקל לקראת הנשף. נתנו לה המון טיפים של תזונה נכונה, והיא התחילה להתאמן עם מני שלוש פעמים בשבוע".
ליה מוסיפה כי "היא לא ריחמה על עצמה; אלנה הייתה בעברה חיילת מארינס, ויש לה את האופי הספרטאני הזה שמה שאומרים לה, היא עושה. גם במזג אוויר קשה היא לא ויתרה על אף אחד מהתרגילים".
תוך שלושה חודשים מתחילת האימונים, לפני כשנה, נדהמו בני הזוג אלבז לגלות שהמתאמנת שלהם השילה כ-16 קילו ממשקלה. "זה מהפך מרשים מאוד, לרדת כל כך הרבה במשקל בתקופה קצרה ובצורה בריאה ומאוזנת כל כך, בלי להרעיב את עצמך. במקביל לכך שהבנו שיש פה משהו יוצא דופן, ראינו שמתחת לשומן יש לאלנה גוף מדהים, שמתאים לפיתוח גוף".
הרעיון של פיתוח גוף עלה, בין היתר, משום שבני הזוג גם הם מתאמנים ומתחרים בתחום. "אנחנו עוסקים בזה כתחביב. אף שרוב המתאמנים שלנו לא מעוניינים בזה, אמרנו לאלנה שיש לה את הנתונים הטבעיים לזה, ואם בא לה לאמץ את התחביב שלנו, אולי היא תרצה להתחרות. היא קיבלה על עצמה את האתגר, ויצאנו לדרך".
חודשים ספורים לאחר מכן כבר קטפה שיף את המקום הראשון בתחרות פיתוח גוף שהתקיימה בישראל. "היא לקחה את המקום הראשון בהליכה", מפרגנת ליה. "באמת יש לה גנטיקה של אחת למיליארד. אין כמעט נשים שתוך חצי שנה היו יכולות להתחיל להתאמן, ולזכות בתחרות הנשים של 'מר ישראל' – וזה עוד אחרי שתי לידות".
התחנה הבאה במסע הייתה אליפות העולם בפיתוח גוף שהתקיימה בהמבורג בחודש נובמבר האחרון, שם קטפה שיף את המקום השלישי. "בזכות הגנטיקה המדהימה שלה אלנה התחרתה בקטגוריה הכי כבדה של הנשים, ולהפתעת ולשמחת כולנו זכתה במקום השלישי", אומרת ליה. "זה ממש סיפור סינדרלה, זה דבר שלא ייאמן. אנחנו בעצמנו מסתכלים עליה ולא מאמינים. יש לה כוח רצון מדהים, ולכבוד הוא לנו שנפלה בידינו פנינה כזאת".
למה "מר ישראל" ולא גברת?
ליה: "המודעות של נשים לעולם פיתוח הגוף בארץ נמוכה מאוד. כשנשים שומעות על הרמת משקולות הן מיד מתנגדות ואומרות שהן חוששות להתנפח, אבל צריך לזכור שלהרים משקולות ולהיות שרירית אלה שני דברים שונים. גנטיקה שרירית כמו שיש לאלנה זה דבר נדיר מאוד. אני שומעת לפעמים תגובות מנשים שאומרות שהן מעדיפות להיות שמנמנות מאשר להיות מנופחות משרירים, ובארץ יש סטיגמה חזקה על התחום, אבל אני תמיד אומרת שלא חייבים לאהוב את זה, אבל חייבים לכבד את העבודה הקשה שמשקיעה כל מי שעוסקת בזה".
בשונה משיף, בני הזוג אלבז עסקו בספורט באופן אינטנסיבי מאז צעירותם, ולפני כחצי שנה הגשימו את החלום כשפתחו יחד את המועדון לאימונים אישיים. "שנינו עוסקים בספורט מגיל צעיר", מסבירה ליה. "אני בריקוד ובהתעמלות קרקע, ומגיל 18 גם בחדרי כושר, ומני התמחה באומנויות לחימה מגיל 16 ועוסק בפיתוח גוף. זה המקצוע ששנינו בחרנו לחיים". בני הזוג גם הכירו בזכות המקצוע, בערב צוות של רשת חדרי הכושר שבה עבדו במקביל.
אף שבתל אביב יש היום הרבה יותר מודעות לעולם הכושר ("כנראה כי יש שם ים", מסבירה ליה), בני הזוג מרגישים כי גם בירושלים התחום הולך ומתפתח. "אני חושבת שאנשים מבינים יותר ויותר כמה שכושר זה כיף וכמה שזה תורם לנשמה; זאת לא רק התוצאה הפיזית, אלא גם התחושה שאתה יוצא איתה מהאימון. זאת ממש אופוריה, וככל שנפתחים יותר חדרי כושר, כך עולה המודעות".
האלבזים החליטו לפתוח את המועדון לאחר שעבדו במשך שנים בחדרי כושר אחרים, ואימצו את שיטת האימון האישי. "המטרה שלנו היא לא כמות מתאמנים גדולה, אלא האיכות שלהם. אנחנו רוצים להביא כל מתאמן למקסימום תוצאות. הליווי הוא אישי, הן מבחינת האימון עצמו, והן מבחינת התאמת התפריט והתמיכה הנפשית – כולל שיחות טלפון באמצע הלילה למי שצריך עידוד".
בעקבות התחרות בגרמניה הציבה לעצמה כעת שיף יעדים חדשים, והיא מקווה להגיע לאליפות העולם שתתקיים בחודש יולי בארצות הברית. אך מעבר לרשימת ההישגים ההולכת ומתארכת ולשרירים התופחים, היא מדגישה במיוחד את השינוי הפנימי שעברה מאז שהחלה להתאמן אצל בני הזוג אלבז.
"אני עובדת מאוד-מאוד קשה, והדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שאני נהנית מזה. כשאני לא במכון, אני מתגעגעת אליו ורוצה להגיע לשם ולהתאמן. זה חדש לי". בשבוע רגיל מתאמנת שיף חמש פעמים, שעה בכל פעם, ואילו לקראת תחרויות התדירות גדלה והופכת לשישה אימונים שבועיים בני כשלוש שעות כל אחד.
אילו תגובות את מקבלת?
"אנשים שמכירים אותי מהצבא ויודעים שרציתי לרזות מתרשמים מאוד כשהם רואים אותי היום. אלה אנשים שמכירים אותי מהתקופה שהייתי מלאה יותר ואכלתי ושתיתי דברים נורא לא בריאים, ועכשיו הם רואים את השינוי. זה אמנם לא היה פשוט לכולם להתמודד עם השינוי שחל בי, אבל כשהם רואים את התוצאות הם ממש מתרשמים. לא קיבלתי כלום חוץ מפידבק חיובי".
והמשפחה?
"המשפחה תומכת מאוד. המשפחה בניו יורק אמרה לי בדיוק השבוע שהם רוצים להגיע לאחת התחרויות שלי. זה נחמד מאוד שאנחנו כל כך רחוקים, ובכל זאת חשוב להם למצוא דרך להגיע לראות אותי. זה נחמד".
באשר לתגובות מהמשפחה הקרובה אומרת שיף כי "גם הילדים שמחים מאוד. בתי בת התשע התחילה להתאמן בהתעמלות, ובני בן החמש החליט שהוא רוצה לאכול תפריט בריא וכל הזמן מתאמן על המתח. זה נחמד, כי בתפיסה שלהם אלה הדברים שהופכים אותם להיות יותר דומים לי. בעלי, שהוא רזה וגבוה מאוד, רוצה להשמין ולהעלות את מסת השריר שלו. גם הוא עושה עכשיו הרבה כושר, אז שני הילדים רואים אותנו הולכים למכון ואוכלים בריא. אני שמחה שהשינוי שלי מקרין עליהם ומעורר גם אצלם תהליך חיובי. אני חושבת שזה נותן להם משהו לשאוף אליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם