תזכרו את השם: עפרי קציר, כוכבת "אליפים"
היא חשבה שהגיעה בכלל לאודישן אחר, וההודעה על הקבלה לתפקיד תפסה אותה באיטליה. היא נהנית מהמשחק, אבל חולמת להיות עורכת דין. והדבר שהכי התגעגעה אליו בזמן הצילומים היה ההשכמה בארבע(!) בבוקר בגבעת אלה. תכירו את עופרי קציר, שבימים אלה מפציעה על המסכים כמזי ב"אליפים"
"הוזמנתי לאודישן שני לסדרה 'החממה', ובמהלכו פתאום הבמאי והמפיקה מסתכלים עליי מוזר. ממש לא היה להם ברור מה אני עושה. בשלב מסוים הבנתי, שבעצם המלהקת לקחה אותי ל'אליפים' מבלי להודיע לי. באותו הזמן עשיתי במקביל כמה אודישנים, ואולי גם זה גרם לבלבול שנוצר", מספרת קציר. "מצאתי את עצמי מגיעה למעשה, בלי הכנה מוקדמת לאודישן. הייתי בראש אחר לגמרי ממזי. סיימתי את הסצנה בהרגשה רעה, לא מבינה מה קרה ולא מחוברת לכל מה שהתרחש מסביבי. לשמחתי המלהקת, אסתר קלינג, יצאה אחריי, ואמרה שהייתי מקסימה ושהיא ראתה את מה שהיא הייתה צריכה לראות.
"אחרי כמה זמן קראו לי שוב, הפעם לבדוק איך הכימיה שלי עם תותי ניניו (המגלמת את דמותה של נועם, ח"ל) - שהייתה מוצלחת בטירוף. סיפרו לי שלמעשה מה שחיפשו הייתה מישהי עם הטמפרמנט שאני הבאתי לדמות של מזי, אבל זה לא היה הסוף של העניין. כמו כל אודישן שעשיתי לפני כן, שכחתי מזה - והמשכתי הלאה. למעשה במקרה הזה הלכתי ממש רחוק, וטסתי לטיול באיטליה. פתאום ההורים שלי התקשרו, וסיפרו לי שהתקבלתי. זה לגמרי תפס אותי לא מוכנה".
סדרת הנוער "אליפים" מבוססת על ספרה של אסתר שטרייט-וורצל, ומספרת את קורותיהם של ילדי הפנימייה החקלאית "גנות". בעקבות הצלחתה, הוצאה מהדורה מחודשת של הספר המיתולוגי - אשר בעקבות כך שבר שיאים במכירתו. הסדרה עצמה זכתה בפרס טקס נבחרי הילדים של הערוץ בקטגוריית "סדרת השנה", והייתה מועמדת בקטגורית "סדרת הילדים" הטובה ביותר של טקס פרסי הטלוויזיה.
ב"אליפים", המופקת על ידי "טדי הפקות", משחקים שחקנים צעירים כיותם קושניר, יסמין עיון, אלון סנדלר, אסף הרץ ונעה פרידמן, ולצידם שחקנים מוכרים יותר כאיילת מרגלית, אסתי זקהיים ורוני דואני. עבור עופרי קציר מדובר בתפקיד טלוויזיוני ראשון, אחרי שהצטלמה לפרסומות שונות.
"אני מאוד
"כל ילד מנסה להבין את הסביבה בה הוא נמצא, ואני עשיתי את זה דרך תחפושות, איפור וניתוח של הבעות פנים. אמא שלי נוהגת לספר תמיד, שאם כילדה קטנה, שעדיין לא עמדה על רגליה, משהו גרם לי לבכות, מייד הייתי יושבת מול המראה, עם עיניים גדולות כאלה, ועוקבת אחרי הדמעה שזולגת לי מהעין. חוץ מזה, עם הזמן גם יצא שגדלתי עם האמנות סביבי - רקדתי, שרתי, ניגנתי ושיחקתי. בחוגים ועל כל מיני במות".
את ודאי יודעת טוב ממני, שחיים כשחקן בארץ לא קלים בלשון המעטה.
"הלב והנשמה שלי הם כאמור במשחק, אבל יחד עם זה היה חשוב לי להתפתח לכל מיני כיוונים שמתאימים לי כבן אדם, שזה אומר לא להגביל את עצמי למשהו אחד. אני מאוד אוהבת ללמוד, וזו גם הסיבה שיחד עם הלימודים במגמת תיאטרון שילבתי לימודים מוגברים בפיזיקה ובמתמטיקה. ידעתי שאולי תישאר אצלי תחושת פספוס, במידה ואמנע ממני חוויות חדשות - תוך שאני מוכנה להתמודד עם הסיכונים וההשלכות הכרוכים בלנסות לעשות הכל ביחד".
די רחוק מהדמות של מזי, לא?
"אני מתה על מזי. היא משוגעת, פצצת אנרגיה מלאה בשמחת חיים - מה שגם הקשה על אמא שלה לגדל אותה, ולכן ההצעה של אחותה (ריבה, ח"ל) להעביר את מזי לפנימייה נענתה בחיוב. נכון שיש בדמות שלה המון צדדים שאני לגמרי לא מתחברת אליהם, כמו מניפולטיביות ורעשנות - דברים שרחוקים ממני. אבל זו בדיוק הסיבה שהחלטתי 'לשחק' עם הדמות שלה, ולהביא אותה למקום שלי".
החיבור הזה לא היה מוצלח כל כך, אם לא היית מזדהה איתה במובן מסוים.
"כמו כל ילד שנמצא במצוקה, היא רק רוצה לשרוד, ולכן כן יכולתי לקבל את זה. היא פשוט בחרה לעשות את זה תוך כדי פיתוח כלים שהם לא תמיד סימפטיים, כדי להתמודד עם מציאות החיים הלא פשוטה שיש לה. יש לה יחסים מסובכים עם אמא שלה, אבל היא בוחרת לא לדבר על זה ולשמור הכל בבטן. לעומת זאת היא מתגלה כחברה טובה ונאמנה, ולא כטיפוס אינטרסנטי".
ומה הכיוון השני, מה גילית על עצמך תוך כדי משחק?
"זכיתי לגלות על עצמי דברים מדהימים. גיליתי שאני בן אדם חזק שיכול להתמודד עם מציאות זרה ואינטנסיבית, עם לחץ, עם הריחוק מהמשפחה שלי ומהבית בגבעת אלה, וכמובן עם הציפיות הרבות שתלו בי. לא נתתי לעצמי הנחות או הרשיתי לעצמי להישבר, ובנוסף לא הייתי לוקחת החלטה מהסוג הזה אם לא הייתי בטוחה שאוכל לעמוד בה".
לקציר אחות ואח בוגרים בשנות העשרים לחייהם. אביה במקור מחיפה, ואמה מכפר יובל שבצפון. היא מספרת על החיזוקים והתמיכה שהיא קיבלה, וממשיכה לקבל מהם. העיסוק שלה באמנות כלל גם 12 שנות ריקוד, שטמנו בחובם גם קריעת גיד אכילס ותהליך החלמה ופיזיותרפיה שארכו חצי שנה.
"ההורים שלי מאוד מפרגנים לי, וחושבים בגישה של 'תהיי את'", מסבירה קציר את הדחיפה שהעניקה לה משפחתה. "הייתה לי התלבטות מאוד גדולה אם לקחת את הצ'אנס הזה, שהגיע באמצע מבחני הבגרויות של השנה שעברה, אבל הם עזרו לי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורי".
זו הייתה הפעם הראשונה שלך ממש מחוץ לבית?
"לא, ואולי נוסף על התמיכה של המשפחה שלי - זה מה שמנע ממני לפתח רגשות אשמה או לשקוע במצב רוח רע, שנובע מכך שאני לכאורה נקרעת מהמשפחה שלי. כשהייתי בכיתה ח' נסעתי במסגרת משלחת נוער ישראלית למישיגן, שם הייתי מנותקת מהבית במשך חודש, בלי טלפון ובלי שום אפשרות ליצור קשר עם אף אחד. הפעם זה היה הרבה יותר קל, מכיוון שהיינו מדברים כל הזמן: לפני השינה, על הבוקר ובכל הפסקה שהייתה לי. ואם מתישהו כן עלו הגעגוע והחוסר של ה'ביחד' המשפחתי, לקחתי את זה לכיוון טוב, של מחמאה: 'תראי איזה קשר מדהים יש לך עם המשפחה שלך, שלמרות הכל מאפשרים לך ללכת בעקבות החלומות שלך'. חוץ מזה מאוד היה חסר לי העמק והטבע, אבל גם על זה התגברתי בכל תקופת העבודה על העונה החדשה של 'אליפים'. באיזשהו מקום, בגלל העומס הרב שכלל ארבעה ימי צילום בשבוע, כמעט לא חשבתי על דברים אחרים והייתי ממוקדת מטרה".
כמעט כמו מזי.
"בהחלט. אפשר לומר שגם אני פיתחתי כישרון הישרדות, שעזר לי לשחות אחרי שנזרקתי למים. בדיוק כמוה. אולי זה מה שעזר לי להתחבר יותר מהכל לדמות שלה. באופן כללי אני אוהבת לעבוד על דמויות. הרבה יותר קל לי להתחבר לכאלה שמדברות אליי, אבל הרבה יותר מעניין וכיף לי לעבוד על כאלה שבדרך כלל אין שום קשר ביני וביניהן".
למי הכי התחברת מצוות השחקנים?
"לתותי ניניו, שמשחקת את נועם, שהיא גם 'אליפית' חדשה (הבורחת גם היא מסיפור חיים קשה, ולכן מתחזה לבן, ח"ל). הפכנו ממש לחברות, גם מחוץ לכל מה שקשור לסדרה. אני מעריכה ואוהבת אותה".
עברנו כבר מעל חצי שעה של שיחה, ולא תגידי מילה על אסתי זקהיים?
"אסתי מדהימה. בכל פעם שהיא הגיעה ליום צילומים היינו קופצות האחת על השנייה, וכל מי שמסביב הסתלבט עלינו. היה לי כיף לעבוד איתה ברמה אחרת, בטח כששתינו היינו בתוך הדמויות. אני מאוד אוהבת ללמוד, וגם הפעם ניסיתי לקחת כמה שאני יכולה ממנה, ומכל אחד ששיחקתי איתו".
מה הסצנה שהכי זכורה לך על הסט?
"הייתה סצנה שבה מתחו את מזי, שפכו עליה מיכל של זבל אורגני והיא הייתה צריכה כמובן לצרוח, ולסבול בגלל זה, אבל אני אישית מאוד נהניתי להשתטות ולא הפסקתי לצחוק שם. מיותר לציין, שאף אחד לא ממש הבין מה עבר עליי".
עד כמה החוויה הנוכחית תאמה את הציפיות המוקדמות שלך ממנה?
"הרבה אנשים שאני מכירה הציגו את עולם המשחק כאכזרי ותובעני, אולי אפילו 'אלים'. לשמחתי 'נפלתי' על אנשים תומכים מאוד, שעשו את הכניסה שלי לעולם הזה לנעימה. ראיתי שהכל אפשרי אם אתה רוצה בכך, ולא משנה המרחק הרב מהבית וזרות שאתה מרגיש, גם במקום בו אתה לא מכיר אף אחד. אני ממש שמחה שבחרתי לא להיכנע לפחדים כאלה ואחרים, ולעשות את זה. חוץ מזה, בגלל שלא ממש הייתי שייכת לעולם הזה לפני כן - לא ציפיתי לכלום, וככל שהצילומים התקדמו - התאמתי את עצמי שלי לסביבה, ולקחתי המון מהחוויה הזאת. למשל חסרה לי ההשכמה בארבע בבוקר, ואני מתגעגעת לכוכבים שבשמיים".
לא מאמין לך.
"נשבעת".
למרות החוויות על הסט, והצלילה אל עולם המשחק, בפני קציר עומדת חוויה אחרת לחלוטין, שעומדת בעצם בפני כל נער או נערה שבגילה - צה"ל.
רגע לפני גיוס. לאן מועדות פניך?
"החלטתי שקודם כל אעשה שנת שירות עם נוער בסיכון. אני עוד לא יודעת לאן אלך בצבא, אבל מה שבטוח הוא שהתיאטרון והמשחק זורמים אצלי בדם. זה משהו שהפך לחלק ממני, ואני ממש צריכה את זה כדי לחיות. מצד שני אני חיה באמונה, שבכל שלב בחיים נכון לפתח פן שלך".
ככוכבת ילדים בהתהוות, מתי לדעתך תתרגלי למעבר שבין אלמוניות ובין זיהוי ברחוב וחלוקת חתימות?
"לדעתי זה יקרה סופית בזמן הפרמיירה, אבל כבר עכשיו, עוד לפני שהסדרה עלתה בכלל (הראיון נערך לפני עליית העונה - ח"ל), אני מתחילה להבין את הרעש שהולך מסביבי. כבר הספיקו לפתוח לי עמודי מעריצים בפייסבוק ובאינטרנט. כיוון שיש לי דינאמיקה מאוד טובה עם ילדים, אני מאמינה שלמרות החדירה לפרטיות שלי - אתמודד עם זה הכי טוב שאני יכולה, והכל יעבור בשלום ובשמחה".
במה ה"רעש" הזה מתבטא?
"למשל כשאני ישנה אצל חברה. קרה לא פעם שקמתי בבוקר, ומולי ראיתי את כל הכיתה או בית הספר היסודי של האחים הקטנים שלהם מסתכלים עליי, ונמלטים משם כשרק פקחתי את העיניים. חוץ מזה, כבר עכשיו חברים מבית הספר קוראים לי 'מזי' או 'אליפית'".
עד כמה השתנו החלומות שלך בשנים האחרונות?
"עולם האמנות עדיין שם, ותמיד יהיה שם, אבל אפתיע אותך. כרגע נראה לי שבשלב מסוים - אלך ללמוד דווקא משפטים".
ובינתיים, עד שיתהווה חלום המשפטים, לאן את שואפת להגיע עם המשחק?
"התרשמתי שיש לי לאן להתפתח, וכל עוד זה קיים, ארצה להמשיך לעבוד בתחום. אם בצבא לא יתאפשר לי לעשות את זה, או שלא אוכל להתעסק בזה במקביל באמצע השבוע, אקריב את סופי השבוע לטובת העניין. סדרות זה דבר מדהים, ואני רוצה לטעום מהן כמה שיותר. זו ללא ספק הזדמנות גדולה עבורי, ללמוד על עצמי ועל העולם, וללכת עם מה שאני מרגישה מבפנים - בלי לפחד מהצעד הבא שאעשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם