ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

מיכל אנסקי: "למה לבכות מאוכל? זה כמו לבכות מסרט"

רגע לפני הגמר של "מאסטר שף" מתפנה השופטת מיכל אנסקי לחגוג שנתיים לבייבי שלה - שוק הנמל בתל אביב, ומסבירה למה צלחת שרצים עושה לה צמרמורת

כוס ראשונה של קפה שתיתי עם עצמי בשוק האיכרים המקסים שיזמה ומתפעלת בנמל תל אביב מיכל אנסקי, אושיית אוכל ושופטת פצצת הרייטינג של ערוץ 2 "מאסטר שף". למי שבמקרה חי מתחת לאבן בשנים האחרונות, מדובר באחד המקומות הבאמת מענגים בעיר לכל אוהבי האוכל והפרסרים למיניהם, ולפני שנתיים נוספה לו גרסת השוק המקורה, שהיא אולי מעט פיינשמקרית יותר, ובשביל פיינשמקרים כמו הח"מ מהווה בכלל סוג של גן עדן.

אני מציץ מהצד על אנסקי מצטלמת עם סוחרים בשוק, פוסעת בצעד מלכותי, גבוהה, תמירה ויפה כגבירה בממלכתה. ואז היא מתחבקת עם אימא שלה, עיתונאית "מעריב" לשעבר שרי אנסקי, שבבעלותה דוכן פופולרי בטירוף וטעים בטירוף (טעמתי אחרי הריאיון) של דגים מלוחים. הצלם מצלם את השתיים יחד, וכשאנחנו מתיישבים לכוס השנייה ניכר שאנסקי מתרגשת.

"אין לי תמונות יפות עם אימא שלי מהזמן האחרון",

היא מחייכת, "לדוכן שלה קוראים 'שרי הרינג' והיא פה מהיום הראשון. אחרי 35 שנה במדור אוכל ב'מעריב' היא פתחה פה את דוכן ההרינג, וזה החיים שלה והאושר שלה. מתוך כל עולם האוכל הנורא רחב צריך לעשות דבר אחד טוב, ואין בארץ דג מלוח מדהים כמו שלה. היא מנקה אותו כמו סושי, מגיעה לרמות מטורפות. אנשים מכורים לדג מלוח שלה. והיא כמובן גם אישיות מדהימה, שזה מתווסף".

"השוק המקורה", פותחת אנסקי בתשובה לשאלה על האני מאמין שמאחורי השוק שיזמה, "חוגג שנתיים בערך עכשיו, והשוק בחוץ כבר חמש שנים. זה הדבר שאני הכי גאה בו מכל מה שעשיתי בחיים. הוא נתן פלטפורמה לחקלאים וליצרנים קטנים שלא ניתן למצוא בסופר הרגיל: פלפל גמדי מהערבה שנתתי לך לטעום או זנים כמו אלה למטה של עגבניות שנמכרות באירופה בשבעה יורו לעגבנייה, ופה בשישה שקלים לקילו, ובהרבה יותר איכות של ייצור. וזה כמובן גם משתלם לכולם".

איך משתלם?
"מודל של שוק איכרים, שבו החקלאי מוכר ישירות לצרכן, הוא תמיד כדאי לכולם. אתה מרוויח כי לא חותכים עליך קופון, והוא מרוויח כי הוא לא צריך לשלם למישהו באמצע. ברשתות השיווק לא חושבים שהם צריכים לספק לצרכן שמונה זנים שונים של עגבנייה. יש עגבנייה אחת, אתה יודע רק את המחיר לקילו וזהו. אתה לא יודע מתי קטפו, מי קטף, מאיפה זה מגיע, במה זה רוסס, אם רוסס וכך הלאה.

"אתה מבין את ההבדל? החנות האורגנית פה למטה? הם מביאים פעמיים ביום סחורה חדשה כדי שיישאר הכי טרי. וזה נכון לגבי הדגים והבשר והגבינה והיין. הכול. כל מי שמוכר פה גם עוסק בייצור של הסחורה - אתה מדבר ישירות עם מי שגידל את הבשר או הירקות, מי שמייבא את היין ובחר אותו ויסביר לך למה הוא בחר וכך הלאה. ולאטלאט זה משפיע. זה נכנס לאט-לאט לרשתות השיווק ולמסעדות, ומבינים שיש דרך אחרת לצרוך אוכל. זו ממש מהפכה בצורה שאנחנו, הישראלים, צורכים מזון".

את בחרת אישית את כל מי שנמצא פה?
"בהתחלה כן. בשלב הראשון בעלי ואני נסענו בכל הארץ ובחרנו את היצרנים הכי טובים. עכשיו הם כבר מגיעים לבד. לרובם לא היו בכלל חנויות קטנות לצריכה של אנשים פרטיים. הם עסקו רק בכמויות מסחריות. אנחנו שכנענו אותם לפתוח פה חנויות קטנות לצרכנים פרטיים. היום כמובן שזה כבר רץ מעצמו, והם מגיעים אלינו לבד, אבל אני עדיין מעורבת מאוד - טועמת ובודקת ושומעת על דברים חדשים ורצה לחפש אותם".

בשלב הזה אני מתלהב מדוכן שמציע אויסטרים חיים למאכל במקום, ואנסקי מתפייטת על כמה זה נפלא לקחת מהם צלחת של אויסטרים, טונה טרייה, עוד מיני שרצים ודגים וללכת לאכול אותם עם כוס יין מול הים על המזח, ושאם לא היינו מוטרדים עם הריאיון הזה היינו הולכים עכשיו. לרגע אני מאמין לה. ומתאהב. היא נראית כל כך מסורה ונרגשת מהרעיון. "עושה לי צמרמורת רק לחשוב על זה", היא מתוודה בחיוך.

אגב צמרמורת מאוכל, אני הכי מבין אותך, אבל יש כאלה שאומרים יאללה, זה כולה אוכל, מה ההתלהבות הגדולה?
"לי כבר לא אומרים יאללה, זה כולה אוכל. נראה לי שלא נעים לאנשים, אבל אני מבינה מה אתה אומר. מבחינתי אוכל, כשהוא טוב, זו הנאה בלתי אמצעית, מגיעה לרמות... לא נעים לי להגיד בעיתון אבל..."

אורגזמה ?
"לא, דווקא את החיבור לסקס אני לא מבינה. סקס חושני בצורה אחרת. אחרי שאוכלים הרבה הרי מתחשק רק לישון, אבל אני כן רואה חיבור לרגשות. שואלים אותי למה אני בוכה מאוכל, מה הביג דיל, אבל מבחינתי זה כמו לשאול למה בוכים מסרט או מהצגה או מיצירה מוזיקלית".

בתחילת החודש הוציאה אנסקי ספר מתכונים חדש, "אוכל מהבית" שמו, וניכר שהיא נלהבת לדבר עליו יותר מאשר על כל דבר אחר. "הספר הוא הכי פשוט בעולם והוא באמת מקדש את העניין של אוכל מהבית, לא מתכוני שף או מסעדות, אף שיש בו הרבה מתכונים שנתקלתי בהם במסעדות ועשיתי להם עיבוד למתכון ביתי", היא מספרת. "הוא נותן כבוד לאוכל של סבתא שלנו, של אימא שלנו. עבדתי נורא קשה על הספר, ואני שמחה להגיד שהוא יצא מכל הבחינות, גם בלוק וגם בתוכן, כמו שרציתי.

"אנשים מבקשים ממני מתכונים בכל מקום. בכביש, בסופר, בתור לקופת חולים כשאני חולה מתה, כשאני עירומה במקלחת בבריכה, ואז מתחילה כמובן קבוצת דיון, שכל אחד יכול להשתתף בה. אפילו המיילדת שיילדה אותי התחילה לדבר איתי על מתכונים ו'מאסטר שף' תוך כדי. אבל תכלס, אני מתה על זה. זה כיף. כל הזמן מדברים איתי, ועוד על דברים שאני אוהבת. אז אספתי את הווייב הזה בלי אדפטציות מיותרות והכנסתי לספר".

אז איך היו באמת ארוחות ערב משפחתיות במשפחת אנסקי עם אמא שרי ואבא אלכס אנסקי?
"לא היו לנו ארוחות משפחתיות בילדות שלי. רק עם חברים. הבוהמה התל-אביבית הייתה אצלנו קבוע בסלון, ותמיד היו אורחים מעניינים ומיוחדים, אז הכול סבב סביב ארוחות טובות מאוד שאמא שלי בישלה. היא בישלה הרבה לפני שהיא כתבה על אוכל. חגים היו תמיד עם סבתא, אז יש לי המון זיכרונות שקשורים לאוכל ממנה. כתבתי על זה בספר, אבל לא היה לנו את הקטע של שישי בערב - הולכים להורים. אם כבר אז הולכים כל המשפחה ל'יועזר בר יין' או משהו כזה, שאת זה אנחנו עושים עד היום, טעים שם מאוד.

"אני שמחה שאני צריכה לחזר אחרי ההורים שלי שישבו איתי ושיש לנו על מה לדבר, ושהדינמיקה היא לא של רגשי אשמה שחייבים ללכת להורים ביי הוק אור ביי קרוק, וזה מין מחויבות ותיק כזה, אלא להפך. זה מתוך רצון וכמיהה הדדיים, ואז זה נהדר".

ביום שלישי הבא, עוד שבוע וחצי, תסתיים העונה הנוכחית והמאוד נצפית של "מאסטר שף" בתוכנית גמר, שבסופה ינצח אחד משלושת הפיינליסטים - ג'קי אזולאי, תום פרנץ וסלמה פיומי. "אחרי שעושים כבר שלוש עונות וחצי", מחייכת אנסקי, "אתה נכנס לרוטינה והגיעה נבחרת שהעיפה אותנו ממש לשמים. ביום צילום אתה יודע שאתה ממש תאכל כי הם מבשלים ממש טעים. אתה ממש מפתח כמיהה לידיים של ג'קי, לאוכל הנקי והאלגנטי של תום, לאסליות וכך הלאה.
 

"יש לנו מין מבטים כאלה של הורים שגאים בהם. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מחליפה מבטים, נגיד עם יונתן (השופט יונתן רושפלד, י"א), שיושב לידי, כשג'קי מביאה איזו יציאה ואנחנו ממש גאים כמו הורים. מצלמים 22 שעות רצוף, אתה מגיע בחושך, יוצא בחושך, מאבד אוריינטציה, שוכח את המצלמות. אז כששואלים למה זו תוכנית כל כך מצליחה, לדעתי זה מפני שזה הכי קרוב לאמיתי. זה ממש אנחנו".

באמת? ההשתפכות על האוכל, הדמעות, הפיוטים של אייל שני - זה הכול לגמרי אמיתי או שמצפים מכם בהפקה לגלם דמויות? הרי זה בכל זאת שואו.
"ממש לא. אנחנו אנשים אינדיווידואלים עם דעה מסוימת על מה אנחנו אוהבים או לא. באופן אורגני זה יוצר דמויות, אבל אלה דמויות אמיתיות. כל אחד מאיתנו הוא טיפוס של ממש. וגם האינטראקציה בינינו מוציאה את זה, אבל הכול אמיתי".

ואיך זה להיות האישה היחידה בין שפים גברים? ועוד צעירה ויפה. ומנגד, היחידה שהיא לא שפית.
"אתה חושב שהיותי צעירה ואישה ויפה יעורר אנטגוניזם, אבל מה פתאום? אני עברתי טירונות במתכונים אצל אמא שלי מגיל שלוש. כשהיא הייתה עושה כבד קצוץ, הייתי אוכלת שבוע שלם אלף גרסאות של כבד קצוץ. ויש לי תואר שני בגסטרונומיה ותואר ראשון בהיסטוריה עם התמחות בהיסטוריה של האוכל, אז אני לא דורכת לאף אחד על הרגליים.

"בכל פורמט של 'מאסטר שף' יש אחד שהוא לא שף או מבקר או אקדמאי, וזה מאוד נוח לי דווקא בגלל זה כי אין לי מטבח לקדם או גישה מסוימת לחזק. אני מסתכלת על הכול מלמעלה, ויש לי איזו הסתכלות רחבה יותר בגלל העבר האקדמי שלי. אם כי אני מקפידה לא לדבר בשפה גבוהה אקדמית, אלא לנסות לתקשר עם מי שנמצא מולי".

עם יד על הלב, כמה מתוך ההצלחה של מתמודד בתוכנית היא בגלל איכות הבישול שלו וכמה היא קשורה לסיפור החיים המרגש שלו?
"סיפורים אישיים מרגשים זה אולי טוב לאודישנים. אתה מחפש מישהו מעניין, ולא רק טבח גדול. אבל אחרי שלב האודישנים, כשנכנסים לתחרות, לנבחרת, שם האוכל מדבר. כי הסיפור האנושי שלך יחזיק רק פעם אחת בשלב האודישן, ואז הוא כבר נחשף וזהו. אבל לייצר מנות טובות בכל שבוע מחדש זה משהו שדורש באמת מיקוד באוכל".

יצא לך פעם לאכול בתוכנית מנה ממש מזעזעת של מתמודד?
"באודישנים יש לפעמים מנות מעולות ולפעמים מנות גרועות, אבל אין שום דבר שהוא ממש בלתי אכיל ברמה של להקיא. מן הסתם, מי שבא לאודישנים מגיע עם לפחות ידע בסיסי באוכל וכיוון מסוים. אף אחד לא יביך את עצמו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...