"ממש משפיל": למה לנ' אסור לצאת להצגות עם הכיתה?
נ' בן ה-12 הוא ילד כישרוני, רהוט ואינטליגנטי שאוהב ספורט ומחשבים. בגיל 7 הוא אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז. בבית הספר מצאו דרך מקורית להתמודד איתו: הוא מנוע מלצאת לפעילויות כיתתיות כמו טיול, הצגה או סרט, הוא לומד רק ארבע שעות ביום ומדי בוקר המורה שואלת אותו לפני כל הכיתה: "שתית היום?"
נ' (השם המלא שמור במערכת) הוא אחד מארבעת ילדיה של אתי. יש לו אחות גדולה ממנו בשנה ועוד שני אחים, קטנים ממנו. הוא ילד יפה, כישרוני, מיטיב להתבטא, אוהב לצייר, אוהב מחשבים וספורט והחדר שלו מסודר באופן שניתן למצוא אצל מעט מאוד ילדים בגילו.
אתי התגרשה לפני שלוש שנים. היא עובדת קשה מאוד כדי לא להחסיר דבר מילדיה. נ', שלקח קשה את גירושי הוריו, אובחן כסובל מהפרעת קשה וריכוז. עשרה אחוזים מהילדים בישראל סובלים מהפרעה זו. "קשה לי להתרכז יותר מחצי שעה", מספר נ'. "קשה לי לשבת הרבה זמן, גם אם אני עושה מה שאני אוהב. אני מאוד אוהב לצייר, אבל אני יושב חצי שעה מול הדף ולא יכול יותר. חייב לקום, חייב לצאת. אני אוהב ללמוד, אוהב עברית, אוהב ספורט, אבל קשה לי".
על מנת לעבור את היום, נ' מחויב לצרוך ריטלין. "אני לוקח את התרופה בבוקר כשאני קם, לפני בית הספר. אני מאוד לא אוהב אותה. היא עושה לי הרגשה לא טובה. הבטן כואבת לי. אחרי שאני לוקח אותה רעשים חזקים עושים לי לא טוב. הגוף כואב, הראש כואב", מספר נ'.
ריטלין הוא שמה המסחרי של התרופה הפסיכוטרופית מתילפנידאט, המשמשת לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולנרקולפסיה (אנשים הנרדמים לפתע ללא סיבה). על פי הספרות המקצועית, התרופה שייכת לקבוצת הפנתילאמינים ודומה, בין היתר, לאדרנלין ולאמפטמין. התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובנסיבות מסוימות (כמו היפראקטיביות) יש לה השפעה מרגיעה, אם כי למעשה, למתילפנידאט השפעה מעוררת (פסיכוסטימולנטית) ברמה המוחית. לתרופה יש השפעה על מצב הרוח ויש לה מספר צורות לשחרור מושהה בגוף המשווקות תחת שמות, כגון קונצרטה, ריטלין, אל איי ו-דיטרנה.
לטענת אתי, המורה שואלת אותו בל בוקר אם הוא שתה את הריטלין. "לפני כל הכיתה המורה באה אליו ושואלת אותו: 'נ', שתית בבוקר?' זה משפיל. זה ממש משפיל. אנחנו לא מדברים על אספירין. אנחנו מדברים פה על תרופה שהיא נרקוטיקה. כשאני הולכת לקחת את המרשם מבית המרקחת של הקופה, אני חייבת להציג תעודת זהות. בודקים אותי בשבע עיניים. והרוקחת הולכת ומוציאה את התרופה מארון נעול. היא אומרת לי: 'כי זה סם'.
"הורים ומורים חושבים שלתת ריטלין זה תרופת פלא, שפותרת את כל הבעיות. אבל היא תרופה קשה. כשהילד תחת השפעת התרופה הוא לכאורה שקט. שותים אותה בבוקר ואחרי ארבע שעות, כשההשפעה שלה נגמרת, כשתרופה מפסיקה לעבוד, יש מה שנקרא 'ריבאונד' ('כדור חוזר' בעברית). כל מה שהילד לא עשה משך היום, מתפרץ אצלו ברגע אחד. התקף של זעם, של כעס, הוא רוצה לבעוט, לרוץ. זה מה שקורה ל-נ' בסוף היום. בגלל שההשפעה של התרופה היא כארבע שעות, זה מה שהוא יכול לשבת בבית הספר. זה מגביל אותי בעבודה. אני לא יכולה לעבוד יותר מארבע שעות ביום. אני חייבת להיות קרובה אליו, כי על כל דבר קטן קוראים לי".
לפני שנה נ' התעלף לפתע בכיתה, ללא סיבה. הוא עבר סדרת בדיקות, במהלכן הומלץ לו להפסיק לקחת ריטלין. המצב הזה הקשה עליו בבית הספר. אתי הייתה צריכה לעשות שמינות באוויר כדי לתמרן בין המשפחה, העבודה ובית הספר של נ'.
"הדרך היחידה שהוא יוכל לתפקד, היא להצמיד לו מלווה צמוד, ואז הוא וילדים אחרים כמוהו יוכלו ללמוד לימודים רגילים בבית ספר רגיל. אני מוכנה לעשות הכל בשביל הילד הזה. הבעיה היא שאין תקציבים. אין אישור להצמיד לו מלווה. פניתי לכל מי שרק אפשר: למשרד החינוך, לעיריית באר שבע.
"ניסיתי עבורו מסגרות שונות. הוא היה ברכיבה טיפולית. הלך לו נפלא, עד שנפל מהסוס. הוא היה בחוג כדורגל, עד שהפסיד במשחק. הוא ילד שלא מוכן לקבל לא הפסדים ולא כישלונות. אם הוא עושה, הוא עושה הכי טוב. אם זה לא הכי טוב, הוא לא עושה. לא מוכן לשמוע. הוא מצייר נפלא, אבל זה חייב לצאת לו מושלם.
"מה שהמערכת מציעה לילדים כמוהו, זה תרופה או בית ספר טיפולי. אמרו לי שיש בית ספר כזה מחוץ לבאר שבע והייתי מוכנה לנסוע כל יום, רק שיהיה לו טוב. אז הלכתי לבקר. התברר, שבית הספר שהציעו לי הוא בכלל מוסד פסיכיאטרי. נכנסתי לבית הספר, כי רציתי לראות מה הולך שם. הזדעזעתי. כשהגיעה ההפסקה, ראיתי ילדה יושבת קפואה כולה בכיסא. הבן שלי לא מתאים להיות במוסד פסיכיאטרי, אבל זה מה שעושים בדרך כלל עם הילדים האלה".
נ' נופל בין הכיסאות. לו היה איתו מלווה שהיה מסייע לו, הוא יכול היה להתגבר על המכשולים שמציבה לו הפרעת הקשב, אבל אין תקציב. אתי אומרת שבבאר שבע נוצר מעמד של ילדים שיש להם וילדים שאין להם: "הכל יקר כאן. שכר הדירה קפץ לשמיים, המסים עלו. לא משנה כמה אתה עובד, קשה לשרוד בבאר שבע. אני לא יכולה לשלוח את הילדים לחוגים שיעשירו אותם. אין לי ממה. אני לא חולמת אפילו על לקנות דירה. שכרתי בנווה זאב, בית הספר היה קרוב. אבל הכל התייקר שם, אז עברנו לא מזמן לרחוב יציאת אירופה בשכונה ה' הישנה".
הבניין, כמה סמלי, מוכיח כי בבאר שבע מתקיימות בפועל שתי ערים במקביל. סביבת הבניין מוזנחת. החצר מלאת בוץ, קירות הבניין המתקלפים עדיין נקובים כדורי מתכת מטיל גראד שנחת בקרבת מקום. איש לא חשב שצריך, בשביל ההרגשה הטובה של התושבים, להעביר קצת טיח על הקירות, כדי שהאזור לא יראה כמו אחרי מלחמה. מה גם שעברו כשנתיים מאז התרחש אותו נס, וטיל הגראד פספס במטרים ספורים גם את בניין המגורים הזה וגם את ישיבת הרב אבוחצירא. למרות שמנוע הטיל נחת בחצר בית, רק אדם אחד נפצע קל. מעט השתנה ברחוב הזה מאז. בקיץ האבק נכנס לכל מקום. בחורף, הכל בוץ.
"המזל שלנו", אומרת אתי, "שעוד לא חווינו מלחמה בבית הזה". בבית הזה, כמו בשאר הבתים, אין חדר מוגן. יש חדר מדרגות עם חלונות פתוחים. "אבל יש פה מקלט במרחק שני מטר", אומר נ', שהדבר הראשון שעשה, כשהמשפחה עברה לפה, זה לבדוק איפה הכי מוגן.
"אני מרגישה שיש הרבה הורים כמוני, שלא יכולים לתת לילדים שלהם, כי פשוט אין. אז הילדים שלנו לא יזכו בחוגים, אבל חוג זה לוקסוס. אני מדברת על דבר בסיסי. אני רוצה שהבן שלי יהיה ככל הילדים. חייבים למצוא את הפתרון. קשה לי להאמין שלא ניתן להשיג תקציב למלווה, לי ולהורים אחרים במצבי. אסור שבאר שבע תתנער מהילדים שיש להם הפרעות קשב וריכוז".
לפני כשבועיים יצאו ילדי הכיתה לצפות בהצגה במשכן לאמנויות הבמה בעיר. מבית הספר התקשרו להודיע לאתי, שנ' לא יוצא עם כל הכיתה ושהוא נשאר בבית הספר. "שאלתי את המנהלת אם הבן שלי עשה משהו, שלא יוציאו אותו להצגה. המנהלת אמרה שלא, אבל היא לא מוכנה לקחת סיכון.
"יצאתי מהעבודה ורצתי לבית הספר. ההצגה הייתה בנושא השואה והבן שלי לא יישאר בלי לראות אותה. אז הלכתי וחסמתי את הדרך לאוטובוס. הם לא ייצאו בלי הבן שלי! אז בית הספר הזמין לי מאבטח. לא זזתי. בסוף הזמינו לי ניידת. השוטר ביקש ממני לזוז, אבל אמר לי במקביל שאני צודקת במאבק על הבן שלי. לא רציתי להתעמת עם השוטר, אז עזבתי. אבל אני לא מתכוונת להרים ידיים, לא בשביל הבן שלי, ואני חושבת שאני לא היחידה. יש הרבה הורים במצב שלי".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המקרה מוכר היטב לכל הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך ובעיריית באר שבע, והמערכת מספקת לתלמיד מענה טיפולי נרחב. לשם הצלחת תוכנית העבודה האישית שנרקמה עבור התלמיד, נדרש שיתוף פעולה של ההורים. בשל צנעת הפרט, אנו מנועים מלהרחיב עוד בסוגיה. יצוין, כי הטענה המיוחסת למורה משוללת כל יסוד, שכן בית הספר נוקט בדיסקרטיות וברגישות כלפי התלמיד".
מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "מדובר במקרה מוכר, המטופל על ידי כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. מטעמי השמירה על צנעת הפרט, לא נפרט מעל גבי העיתון את אופן הטיפול הפרטני בתלמיד. עם זאת נציין, כי זכאות לסייעת והקצאתה נקבעים בהתאם להנחיות משרד החינוך, על פי הקריטריונים המוגדרים בחוזר מנכ"ל. יובהר, כי העירייה פעלה ותפעל ככל שניתן בסיוע לתלמיד, במסגרת המגבלות הקיימות".
"באשר לשאלתכם בנושא חוגים, עיריית באר שבע, באמצעות חברת 'כיוונים', פועלת במסגרת כל האמצעים שברשותה, במטרה להעניק שוויון הזדמנויות לתלמידים שאין ידם משגת לשלם בעבור חוגים, אם באמצעות הענקת מלגות ואם על ידי ועדת הנחות. כל בקשה נבחנת ביסודיות על ידי כל הגורמים הרלוונטיים".
פנינו למשרד הבריאות, וביקשנו לברר האם ידוע כמה ילדים בבאר שבע מאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז ומקבלים ריטלין (המוגדרת כתרופה פסיכיאטרית, וניפוקה מצריך זיהוי); האם נערך מעקב אחרי ניפוקה; והאם נבדקות חלופות לא תרופתיות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
במשרד הבריאות ענו כי לא ידוע להם כמה ילדים בבאר שבע סובלים מהפרעות קשב וריכוז או כמה מהם מקבלים את תרופת הריטלין או חלופותיה.
במשרד הבריאות לא השיבו לשאלות והסתפקו בשליחת חוזר שנשלח לפני 11 שנה אל מנהלי בתי החולים. הסעיף הרביעי בחוזר עומד בסתירה לתגובת המשרד: "התרופה רשומה ברשימת הסמים המסוכנים הדורשים רישום ודיווח. לעתים קיימות תופעות לוואי לתרופה, כגון ירידה בתיאבון, קשיי שינה ושינויים במצב הרוח. לרוב התופעות חולפות במהלך הטיפול", נאמר בחוזר הישן.
ועוד מתוך החוזר: "רשאים להחליט על התחלת טיפול בריטלין, נוירולוגים מומחים של ילדים ומבוגרים, פסיכיאטרים מומחים של ילדים ומבוגרים ורופאי ילדים מומחים עם ניסיון של שנתיים לפחות בתחום התפתחות הילד".
כמה ילדים בבאר שבע מאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז וכמה מהם נוטלים כדורים פסיכיאטריים - על השאלה הזו לא ידעו להשיב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם